כיצד להתמודד עם התקפי זעם?‏

הקושי

כאשר ילדך בן השנתיים כועס,‏ הוא מאבד שליטה ומתחיל לצעוק,‏ לרקוע ברגליו ולהשתולל.‏ את תוהה:‏ ’‏האם ההתנהגות של הילד שלי נורמאלית?‏ האם הוא מגיב כך כי עשיתי משהו לא בסדר?‏ האם הוא אי פעם יפסיק להתנהג ככה?‏’‏

אולם את יכולה לעזור לילדך בן השנתיים לשנות את התנהגותו.‏ אבל תחילה ראי מה עשויות להיות הסיבות להתנהגות הזו.‏a

מדוע זה קורה

ילדים קטנים עדיין אינם יודעים כיצד לשלוט ברגשותיהם.‏ עובדה זו כשלעצמה עלולה לגרום להם מדי פעם להתקפי זעם,‏ אך ישנם גורמים נוספים לכך.‏

נחשוב לרגע על השינוי שחווה הילד בערך בגיל שנתיים.‏ מיום היוולדו דאגו הוריו לכל צרכיו.‏ לדוגמה,‏ כשהוא בכה הם באו אליו בריצה.‏ ‏’‏האם התינוק חולה?‏ האם צריך להאכיל אותו,‏ להרגיע אותו,‏ להחליף לו חיתול?‏’‏ ההורים עשו את כל הדרוש כדי להרגיע אותו,‏ וכך היה ראוי כי תינוק רך תלוי בהוריו לחלוטין.‏

אולם בערך בגיל שנתיים הילד מתחיל להבין שעכשיו הוריו אינם נענים מייד לכל בקשותיו.‏ למעשה,‏ במקום שהם ימלאו אחר כל בקשותיו,‏ הם מצפים ממנו להיענות לדרישותיהם.‏ הגלגל התהפך,‏ וייתכן שילדך אינו מוכן לקבל את השינוי ולכן הוא מגיב בזעם.‏

על־פי־רוב הילד מסתגל עם הזמן לעובדה שהוריו הם המחנכים שלו ולא רק המטפלים שלו.‏ ההורים מקווים שהוא גם יבין שעליו ’‏לשמוע בקולם’‏ (‏קולוסים ג׳:‏20‏)‏.‏ אך בינתיים הוא מנסה לבדוק מהו קצה גבול סבלנותם על־ידי התקפי זעם חוזרים ונשנים.‏

מה תוכלי לעשות

גלי הבנה.‏ ילדך אינו מבוגר בגוף של ילד.‏ כאשר הוא כועס,‏ הוא עלול להגיב בצורה מוגזמת כיוון שהוא עדיין אינו יודע כיצד להתמודד עם רגשותיו.‏ נסי לראות את המצב מנקודת מבטו (‏עיקרון מקראי:‏ קורינתים א׳.‏ י״ג:‏11‏)‏.‏

הישארי רגועה.‏ כאשר ילדך חווה התקף זעם,‏ זה לא יעזור אם את תתפרצי בכעס.‏ עד כמה שאפשר,‏ התעלמי מהתקף הזעם ושמרי על איפוק.‏ אם תזכרי מדוע התקפי זעם מתרחשים,‏ הדבר יעזור לך להישאר רגועה (‏עיקרון מקראי:‏ משלי י״ט:‏11‏)‏.‏

אל תיכנעי.‏ יהיו אשר יהיו דרישותיו של ילדך,‏ סביר להניח שאם תיכנעי להן,‏ הוא יפרוץ בהתקף זעם נוסף בפעם הבאה שירצה דבר מה.‏ הראי לילדך ברוגע שאת מתכוונת למה שאת אומרת (‏עיקרון מקראי:‏ מתי ה׳:‏37‏)‏.‏

נהגי בסבלנות.‏ אל תצפי שהתקפי הזעם יחלפו בן לילה,‏ במיוחד אם נתת לילדך סיבה להאמין שהתנהגות זו יכולה להשפיע על החלטותייך.‏ עם זאת,‏ אם תגיבי כיאות ותהיי עקבית,‏ קרוב לוודאי שהתקפי הזעם ילכו ויפחתו.‏ בסופו של דבר הם ייפסקו לחלוטין.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏האהבה סבלנית”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏4‏)‏.‏

בנוסף,‏ נסי את ההצעות הבאות:‏

• כאשר התקף הזעם מתחיל,‏ אחזי את ילדך בזרועותייך (‏אם אפשר)‏ ועצרי בעדו מלהשתולל מבלי להכאיב לו.‏ אל תצעקי עליו אלא חכי עד שהוא יירגע.‏ בסוף הילד יבין שהוא לא השיג שום דבר על־ידי התקף הזעם שלו.‏

• בחרי מקום בבית שבו תוכלי להשאיר את ילדך כאשר הוא עובר התקף זעם.‏ לפני שתשאירי אותו שם,‏ אמרי לו שהוא יוכל לצאת כשיירגע.‏

• אם ילדך פורץ בהתקף זעם בפומבי,‏ הרחיקי אותו מעיני אחרים.‏ אל תיכנעי לדרישותיו רק כי הוא עושה הצגות.‏ אחרת ילדך יקבל את הרושם שהוא יכול להשיג כל מה שהוא רוצה בעזרת התקפי זעם.‏