משפחות משיחיות מן העבר — דגם לחיקוי בימינו

המשפחה — ארגון האומות המאוחדות ניסה להפוך אותה למוקד תשומת־הלב העולמית.‏ כיצד?‏ בהכריזו על שנת 1994 כעל ”‏שנת המשפחה הבינלאומית”‏.‏ אף שמנהיגי העולם,‏ סוציולוגים ויועצי משפחה,‏ ממהרים לקונן על דברים,‏ כגון עלייה במספר הלידות מחוץ למסגרת הנישואין ושיעור מרקיע־שחקים של מקרי גירושין,‏ הם מגלים אוזלת־יד במציאת פתרונות יעילים ומציאותיים לבעיות הללו.‏

הייתכן שיש למקרא פתרונות לבעיות המשפחתיות?‏ לאחדים,‏ ההנחה שהמקרא עשוי לספק עזרה למשפחות כיום,‏ עשויה להיראות תמימה.‏ אחרי ככלות הכל,‏ הוא נכתב לפני מאות שנים בתרבות וברקע מזרח־תיכוניים.‏ ברוב חלקי העולם,‏ השתנו החיים באופן מהותי מאז תקופת המקרא.‏ למרות זאת,‏ המקרא נכתב בהשראת יהוה אלוהים,‏ האחד אשר לו כל משפחה חבה את שמה (‏אפסים ג׳:‏14,‏ 15;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ מה המקרא אומר בנוגע לבעיות משפחתיות?‏

יהוה יודע בדיוק מה דרוש כדי להפוך את חיי־המשפחה למהנים ולמלאי־סיפוק.‏ לפיכך יש לדברו,‏ המקרא,‏ דברים רבים לומר על חיי־משפחה,‏ חלקם בצורת עצות.‏ המקרא מכיל גם דוגמאות של משפחות אשר יִשמו את עקרונות אלוהים.‏ עקב כך,‏ הן נהנו מקִרבה ומסיפוק אמיתיים.‏ הבה נבחן את חיי־המשפחה בתקופת המקרא ונראה אילו לקחים ניתן להפיק מכך.‏

ראשות — קושי?‏

שקול,‏ למשל,‏ את נושא ראשות המשפחה.‏ בתקופת האבות,‏ גברים כאברהם,‏ יצחק ויעקב היו ”‏ראשי”‏ משפחה בלתי מעורערים (‏מעשי־השליחים ז׳:‏8,‏ 9‏,‏ גינ׳‏‏;‏ עברים ז׳:‏4‏)‏.‏ הספר The New Manners and Customs of Bible Times (‏המהדורה החדשה של הנימוסים והמנהגים מתקופת המקרא)‏ מאת רלף גווֶר אומר:‏ ”‏המשפחה היתה.‏.‏.‏ ’‏ממלכה קטנה’‏ שנשלטה על־ידי האב.‏ הוא שלט באשתו,‏ בילדיו,‏ בנכדיו ובמשרתיו — בכל אחד מבני־הבית”‏.‏ אכן,‏ לעתים קרובות היתה לאבות סמכות גם על משפחות בניהם.‏ (‏השווה בראשית מ״ב:‏37‏.‏)‏

האין הדבר מעניק לגברים את הסמכות לדכא את נשיהם וילדיהם?‏ כלל וכלל לא.‏ אמת,‏ אלוהים אמר לאשה הראשונה,‏ חוה:‏ ”‏אל אישך תשוקתך,‏ והוא ימשול בך”‏ (‏בראשית ג׳:‏16‏)‏.‏ מילים אלה הצביעו על מנת־חלקן של הנשים הנשואות באופן כללי,‏ אך הן לא תיארו כיצד הדברים נועדו להיות בקרב משרתי־אלוהים האמיתיים.‏ בעלים יראי אלוהים נועדו לזכור את מטרתו המקורית של יהוה.‏ יהוה לא עשה את האשה עבור האיש כשפחה,‏ אלא כ”‏עזר כנגדו”‏ (‏בראשית ב׳:‏20‏)‏.‏ מאחר שגברים יראי אלוהים מן העת הקדומה הכירו בכך שהם עצמם נכנעים לאלוהים ואחראים לפניו,‏ הם לא ניצלו לרעה את סמכותם.‏ ראשי משפחה יראי אלוהים כלל וכלל לא התייחסו לנשיהם ולילדיהם כאל עבדים,‏ אלא גילו כלפיהם אהבה וחיבה אמיתיות.‏

החיבה,‏ אשר לה זכו בדרך־כלל הילדים,‏ נראית בחטף בבראשית נ׳:‏23‏.‏ שם נאמר על ניניו של יוסף:‏ ”‏יֻלדו על ברכי יוסף”‏.‏ בעוד שהדבר יכול להתפרש כאילו יוסף הכיר בילדים כצאצאיו ותו לא,‏ הוא אף יכול להעיד על שהוא שיחק בחיבה עם הילדים,‏ בהרקידו אותם על ברכיו.‏ כיום,‏ אבות ייטיבו לעשות,‏ אם יגלו לילדיהם חיבה דומה.‏

כראשי משפחה,‏ האבות יראי האלוהים אף דאגו לצורכיהם הרוחניים של משפחותיהם.‏ כאשר יצאו מן התיבה לאחר המבול הכל־עולמי,‏ ’‏בנה נוח מזבח ליהוה.‏.‏.‏ ויעל עולות במזבח’‏ (‏בראשית ח׳:‏20‏;‏ השווה איוב א׳:‏5‏)‏.‏ האב הנאמן אברהם הציב דוגמה טובה בהעניקו לבני־משפחתו הדרכה אישית.‏ הוא ’‏ציווה את בניו ואת ביתו אחריו למען ישמרו את דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט’‏ (‏בראשית י״ח:‏19‏)‏.‏ לפיכך,‏ ראשות אוהבת תרמה לטובתן הרגשית והרוחנית של המשפחות.‏

כיום,‏ גברים משיחיים הולכים בעקבות מופת זה.‏ הם מפעילים את ראשותם בנושא עבודת־האלוהים,‏ כשהם עוזרים לבני־משפחותיהם לקיים את דרישות אלוהים וכשהם מציבים דוגמה אישית טובה (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20;‏ עברים י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ בדומה לאבות,‏ גם בעלים ואבות משיחיים מקדישים זמן להעניק הדרכה אישית לבני־משפחותיהם.‏

נקיטת צעדים נחרצים

כשסיים לבסוף לשלם חוב כבד לחותנו,‏ שאל ראש־המשפחה יעקב:‏ ”‏מתי אעשה גם אנוכי לביתי?‏”‏ (‏בראשית ל׳:‏30‏)‏ כמו כל אב,‏ חש יעקב את הלחץ שבסיפוק צרכיה החומריים של משפחתו,‏ ועמל לשם כך.‏ בראשית ל׳:‏43 אומר:‏ ”‏ויפרוץ האיש מאוד מאוד,‏ ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים”‏.‏

אך,‏ שנים אחדות לאחר מכן,‏ לאחר שיעקב עבר לארץ כנען,‏ ככל הנראה לא היה מודע לכך שבתו,‏ דינה,‏ פיתחה הרגל מסוכן להתרועע עם הכנעניות עובדות־האליליםa (‏בראשית ל״ד:‏1‏)‏.‏ הוא אף לא פעל כאשר נודע לו על הימצאותם של חפצים אליליים בביתו.‏ בכל אופן,‏ לאחר שדינה נאנסה באורח טרגי בידי כנעני,‏ נקט יעקב צעד נחרץ.‏ הוא הורה,‏ ”‏הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם והיטהרו”‏ (‏בראשית ל״ה:‏2–4‏)‏.‏

אבות משיחיים חייבים להיות עירניים כשמדובר ברוחניות של בני־משפחתם.‏ אם סכנות רציניות מאיימות על טובתה הרוחנית של המשפחה,‏ כגון ספרות לא־מוסרית או מוסיקה לא־בריאה המצויות בבית,‏ עליהם לנקוט צעד נחרץ.‏

מעניין לציין שגם לנשות אמונה,‏ כגון שרה,‏ רבקה ורחל,‏ היתה השפעה ניכרת על המשפחה.‏ אף שהן גילו כניעה לבעליהן,‏ הן לא נמנעו מלנקוט יוזמה בשעת כושר או בשעת הצורך.‏ למשל,‏ שמות ד׳:‏24–26 מספר לנו,‏ שכאשר משה ומשפחתו היו בדרכם למצרים,‏ ”‏ויפגשהו יהוה [‏מלאך יהוה,‏ תרגום השבעים‏]‏ ויבקש המיתו [‏את בנו של משה]‏”‏.‏ ככל הנראה,‏ חיי בנו של משה היו נתונים בסכנה,‏ משום שמשה לא מל אותו.‏ ציפורה נקטה פעולה מיידית ומלה את בנה.‏ בעקבות זאת,‏ הרפה ממנו המלאך.‏ כיום,‏ נשים משיחיות יכולות אף הן לנקוט יוזמה במצב המתאים.‏

הדרכתו של האב במסגרת תורת משה

בשנת 1513 לפה״ס,‏ כשבני־ישראל נעשו לעם,‏ תמה תקופת האבות (‏שמות כ״ד:‏3–8‏)‏.‏ אבות המשיכו לשמש כראשי משפחה.‏ אולם,‏ חוקי המשפחה היו כפופים לתורה הלאומית שנתן אלוהים למשה,‏ שהתקיימה באמצעות השופטים הממונים (‏שמות י״ח:‏13–26‏)‏.‏ הכהונה מבית לוי פיקחה על היבטי עבודת־האלוהים הקשורים לקורבנות.‏ בכל זאת,‏ המשיך האב למלא תפקיד חשוב.‏ משה עודדם:‏ ”‏והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך;‏ ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך”‏ (‏דברים ו׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏

התורה סיפקה הזדמנויות,‏ כגון חג־הפסח,‏ שבמרוצתן תוכל להינתן הן הדרכה רשמית והן הדרכה בלתי רשמית.‏ עם התקרב יום הפסח,‏ י״ד בניסן,‏ משפחות יהודיות החלו להתכונן למסען הקבוע ירושליימה (‏דברים ט״ז:‏16‏;‏ השווה לוקס ב׳:‏41‏)‏.‏ איזה ילד לא היה נדבק בהתרגשות שבהכנות אלה?‏ המסע כשלעצמו נועד להיות תענוג.‏ עד אותה עת,‏ תמה עונת הגשמים,‏ ושמש האביב החלה להפיג את הצינה החורפית.‏ כשהשלגים בחרמון נמסו,‏ נהר הירדן היה עולה על גדותיו.‏

בדרך,‏ האבות יכלו ללמד את ילדיהם לא רק את הגיאוגרפיה של הארץ,‏ אלא גם את ההיסטוריה העניפה הקשורה לאתרים שנִקרו בדרכם.‏ אפשר שהם כללו את ההרים עיבל וגריזים,‏ שם נקראו ברכות התורה וקללותיה.‏ אפשר שהם גם עברו דרך בית־אל,‏ המקום שבו ראה יעקב את חלומו על הסולם השמימי.‏ אילו דיונים מרגשים עורר הדבר!‏ כשהמסע נמשך,‏ ואל קבוצות המשפחות הצטרפו עולי־רגל אחרים מאזורים שונים בארץ,‏ נהנו הכל מהתרועעות בונה.‏

לבסוף,‏ נכנסה המשפחה אל ירושלים,‏ ”‏מכלל־יופי”‏ (‏תהלים נ׳:‏2‏)‏.‏ החוקר אלפרד אֶדֶרשהיים אומר:‏ ”‏רבים מאותם עולי־רגל חנו ודאי מחוץ לחומות העיר.‏ אלה שהתאכסנו בתוך החומות לנו שם בחינם”‏.‏ אכן,‏ צעירים עברים למדו ממקור ראשון שיעור באהבת־אחים ובהכנסת־אורחים.‏ כינוסים שנתיים של עדי־יהוה משרתים כיום מטרה דומה.‏

סוף סוף,‏ היה מגיע י״ד בניסן.‏ בהמת הפסח היתה נשחטת ונצלית במשך מספר שעות.‏ לקראת חצות נהגה המשפחה לאכול את הכבש,‏ את המצות ואת המרור.‏ על־פי המנהג אחד הבנים היה שואל:‏ ”‏מה העבודה הזאת לכם?‏”‏ והאבות היו נותנים אותה שעה הדרכה רשמית,‏ באומרם:‏ ”‏זבח פסח הוא ליהוה,‏ אשר פָּסח על בתי בני־ישראל במצרים בנוגפו את מצרים,‏ ואת בתינו הציל”‏ (‏שמות י״ב:‏26,‏ 27;‏ י״ג:‏8‏)‏.‏

שלמה מלך ישראל אמר:‏ ”‏עת לשחוק.‏.‏.‏ ועת רקוד”‏ (‏קהלת ג׳:‏ 4‏)‏.‏ ילדי עם־ישראל גם זכו לזמן להשתעשע.‏ נראה שישוע המשיח צפה בילדים המשחקים בשווקים (‏זכריה ח׳:‏5;‏ מתי י״א:‏16‏)‏.‏ וכן,‏ לא היה זה יוצא דופן שהורים בעלי־אמצעים ארגנו התכנסויות משפחתיות שבהן היו שירה,‏ ריקודים וסעודות (‏לוקס ט״ו:‏25‏)‏.‏ בדומה לכך כיום,‏ הורים משיחיים יכולים לנקוט יוזמה ולספק בילוי והתרועעות בריאים לילדיהם.‏

אמהות וילדים בחברה היהודית

איזה תפקיד מילאו האמהות במסגרת תורת משה?‏ משלי א׳:‏8 ציווה:‏ ”‏שמע בני מוסר אביך,‏ ואל תִּטֹּש תורת אמך”‏.‏ במסגרת סמכותו של בעלה,‏ הרעיה היהודיה ישמה את דרישות אלוהים בחיי־המשפחה.‏ היא נועדה לזכות לכבוד מצד ילדיה,‏ גם לאחר שבגרו (‏משלי כ״ג:‏22‏)‏.‏

חלק גדול מחינוך הילדים היה נתון בידי האֵם.‏ היא טיפלה בתינוקה כמעט לבד,‏ עד שהיה גדול דיו ונגמל מיניקה,‏ דבר שללא ספק יצר קשר הדוק בין האם לילדה (‏ישעיהו מ״ט:‏15‏)‏.‏ בעוד שהאבות לימדו את בניהם מקצוע,‏ אמהות לימדו את בנותיהן את מיומנויות הבית.‏ היתה לאמהות השפעה עמוקה גם על בניהן.‏ למשל,‏ המלך למואל הפיק תועלת מן ה”‏משא אשר יִסְרַתוּ אמו”‏ (‏משלי ל״א:‏1‏)‏.‏

אשת חיל יהודיה נהנתה גם מחופש פעולה ניכר בהיותה ”‏צופיה הליכות ביתה”‏.‏ על־פי משלי ל״א:‏10–31‏,‏ היא היתה עשויה לרכוש את צורכי הבית,‏ לבצע השקעות מקרקעין ואף לנהל עסק קטן.‏ בעיני בעלה,‏ היודע לגלות הערכה,‏ ערכה היה ”‏רחוק מפנינים”‏!‏

דגם לחיקוי בימינו

בתקופת המקרא תרם הסידור המשפחתי לצמיחתם הרגשית והרוחנית של כל בני־המשפחה.‏ האבות נועדו להטיל את מרותם האוהבת לתועלת משפחותיהם.‏ הם נועדו להנהיג את ביתם בעבודת־אלוהים.‏ אבות ואמהות כאחד גילו עניין בילדיהם — כשהם מלמדים ומחנכים אותם,‏ עובדים את אלוהים יחד עימם,‏ ודואגים להם לבילויים.‏ אמהות יראות אלוהים היוו עזר רב ערך,‏ כשהן מכבדות את ראשות הבעל שלהן,‏ בעודן נוקטות יוזמה למען משפחותיהן.‏ ילדים צייתנים שימחו את הוריהם ואת יהוה.‏ אכן,‏ המשפחה יראת האלוהים מתקופת המקרא מהווה דגם מצוין לחיקוי בימינו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏