הרבה שאלות ומעט תשובות מספקות
בבוקרו של ’יום כל הקדושים’, ב־1 בנובמבר 1755, היכתה רעידת אדמה חזקה את העיר ליסבון בשעה שרוב תושביה הסתופפו בכנסיות. אלפי בניינים קרסו, ועשרות אלפים קיפדו את חייהם.
זמן קצר לאחר הטרגדיה, פרסם הסופר הצרפתי ווֹלטֶר את ה”פואמה על רעש האדמה בליסבון” (Poème sur le désastre de Lisbonne) ובה יצא נגד הטענה שהאסון הוא עונש מטעם אלוהים על חטאי העם. וולטר החזיק בדעה שאסונות כאלו נשגבים מבינתו של האדם ובלתי ניתנים להסבר. הוא כתב:
הטבע אילם, אנו מתחקרים אותו לשווא;
אנו זקוקים לאלוהים המדבר אל המין האנושי.
וולטר, כמובן, לא היה הראשון שהעלה שאלות בנוגע לאלוהים. לכל אורך ההיסטוריה ניקרו במוחם של אנשים שאלות משאלות שונות בעקבות טרגדיות ואסונות. לפני אלפי שנים חי אדם בשם איוב. זמן קצר אחרי ששכל את כל ילדיו ובעודו אכול ייסורים ממחלה נוראה, שאל: ”למה יתן [אלוהים] לעָמֵל [לסובל] אור, וחיים למָרֵי נפש?” (איוב ג׳:20) רבים כיום תוהים כיצד אל טוב ואוהב יכול לכאורה להיות אדיש לנוכח כל כך הרבה סבל ואי־צדק.
אל מול הרעב, המלחמות, החולי והמוות, לא מעט אנשים דוחים בכל תוקף את הרעיון שקיים בורא שאכפת לו מהאנושות. פילוסוף אתיאיסטי אחד אמר: ”שום דבר אינו יכול לפטור את אלוהים מאחריות לסבלו של ילד, ... אלא אם כן, כמובן, אין הוא קיים”. טרגדיות גדולות, כמו השואה במלחמת העולם השנייה, הובילו למסקנות דומות. שים לב לדבריו של כותב יהודי בעלון חדשות: ”ההסבר הפשוט ביותר לאושוויץ הוא שאין אלוהים המתערב בענייני האדם”. לפי סקר משנת 1997 שנערך בצרפת, ארץ קתולית ברובה, קרוב ל־40 אחוז מן הנסקרים הטילו ספק בקיומו של אלוהים בשל השמדות עם, כדוגמת זו שאירעה ברואנדה ב־1994.
מכשול לאמונה?
מדוע אין אלוהים מתערב ומונע דברים רעים? כרוניקן קתולי אחד טוען ששאלה זו מציבה בפני רבים ”מכשול רציני לאמונה”. הוא שואל: ”האם אפשר להאמין באל העומד מנגד חסר אונים בשעה שמיליוני חפים מפשע מתים ואוכלוסיות שלמות נטבחות, ואין הוא נוקף אצבע למניעת הדבר?”
מאמר מערכת בעיתון הקתולי לה קרוֹאה אומר ברוח דומה: ”בין אם מדובר בטרגדיות מן העבר, בדרמות טכנולוגיות, באסונות טבע, בפשע מאורגן או במות אדם יקר, בכל מקרה, מיליוני עיניים מבועתות נישאות מעלה. איפה אלוהים? הן תובעות מענה. האם הוא האדיש הגדול, הנעדר הגדול?”
יוחנן פאולוס ה־2 התמודד עם סוגיה זו באיגרתו האפוסטולית סאלוויפיקי דולוריס (Salvifici doloris) משנת 1984: ”בעוד קיום העולם פוקח את עיניה של נפש האדם אל מציאותו של אלוהים, אל חוכמתו, אל כוחו ואל גדולתו, הרוע והסבל מערפלים את דמותו, לעתים בצורה דרסטית, בייחוד לנוכח אינספור מקרים של סבל בלתי צודק ושל פשעים כה רבים המבוצעים בלא ענישה ראויה”.
האם קיומו של אל שופע אהבה וכול יכול, כפי שהוא מוצג במקרא, מתיישב עם ממדי הסבל האנושי? האם הוא מתערב למניעת טרגדיות אישיות או קולקטיביות? האם הוא עושה כיום משהו למעננו? הקיים, כלשון וולטר, ”אלוהים המדבר אל המין האנושי” שישיב על שאלות אלו? כדי למצוא את התשובה הנך מוזמן לקרוא את המאמר הבא.
[תמונות בעמוד 3]
חורבן ליסבון ב־1755 הניע את וולטר לטעון שמאורעות כאלו נשגבים מבינתו של האדם
[שלמי תודה]
וולטר: מן הספר Great Men and Famous Women; ליסבון: .1755 J.P. Le Bas, Praça da Patriarcal depois do terramoto de תמונה: Museu da Cidade/Lisboa
[תמונה בעמוד 4]
רבים מטילים ספק בקיומו של אלוהים בשל השמדות עם כדוגמת זו שאירעה ברואנדה
[שלמי תודה]
AFP PHOTO
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 2]
שער, ילדים: USHMM, באדיבות Main Commission for the Prosecution of the Crimes against the Polish Nation