התערבות אלוהית — לְמה אפשר לצפות?
במאה השמינית לפה״ס, התחוור למלך יהודה, חזקיהו בן ה־39, כי הוא חולה במחלה סופנית. בצר לו פנה חזקיהו לאלוהים בתפילה והתחנן אליו שירפאוֹ. ביד נביאו ענה אלוהים: ”שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך. הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה” (ישעיהו ל״ח:1–5).
מדוע התערב אלוהים במקרה זה? מאות שנים קודם לכן, הבטיח אלוהים לדוד, המלך הצדיק: ”ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך. כיסאך יהיה נכון עד עולם”. עוד גילה אלוהים כי המשיח יבוא משולשת דוד (שמואל ב׳. ז׳:16; תהלים פ״ט:21, 27–30; ישעיהו י״א:1). כאשר נפל חזקיהו למשכב, טרם היו לו בנים. רציפותה של שושלת דוד הועמדה אפוא בסכנה. ההתערבות האלוהית במקרה של חזקיהו שירתה מטרה מוגדרת: לשמר את שושלת היוחסין שהובילה למשיח.
במקרים רבים בתקופה הטרום משיחית ראה יהוה לנכון להתערב למען משרתיו כדי לקיים את הבטחותיו. באשר לשחרור בני ישראל מעבדות במצרים הצהיר משה: ”כי מאהבת יהוה אתכם, ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם, הוציא יהוה אתכם ביד חזקה” (דברים ז׳:8).
גם במאה הראשונה לספירה שימשה ההתערבות האלוהית כלי לקידום מטרות אלוהים. לדוגמה, יהודי בשם שאול, שפניו היו מועדות אל דמשק, ראה חזון שנועד לעצור אותו מלרדוף את תלמידי ישוע. אותו אדם, שחבק את הדת המשיחית ונעשה לשליח פאולוס, מילא תפקיד מכריע בהפצת הבשורה הטובה בקרב הגויים (מעשי השליחים ט׳:1–16; רומים י״א:13).
האם ההתערבות האלוהית היתה דבר שבשגרה?
האם ההתערבות האלוהית היתה תופעה שכיחה או חריגה? המקרא מראה בבירור שלא היה זה דבר שבשגרה. אלוהים אומנם הציל את שלושת העברים הצעירים מכבשן האש וחילץ את דניאל מגוב האריות, אך הוא לא הושיע נביאים אחרים ממוות (דברי הימים ב׳. כ״ד:20, 21; דניאל ג׳:21–27; ו׳:17–23; עברים י״א:37). פטרוס שוחרר בדרך נס מבית הסוהר שאליו הושלך בפקודת הורדוס אגריפס ה־1. אך יחד עם זאת, אותו מלך הוציא להורג את יעקב, ויהוה לא התערב למניעת המעשה הנפשע הזה (מעשי השליחים י״ב:1–11). ואף שאלוהים נתן לשליחים את הכוח לרפא חולים ולהקים מתים, הוא לא הסיר את ’הקוץ בבשר’ (ייתכן מאוד מחלה פיסית) שגרם סבל לשליח פאולוס (קורינתים ב׳. י״ב:7–9; מעשי השליחים ט׳:32–41; קורינתים א׳. י״ב:28).
אלוהים לא התערב כדי לעצור את גל הרדיפות שכוון כנגד תלמידי המשיח בידי הקיסר הרומי נֵירון. המשיחיים עונו, נשרפו חיים והושלכו לחיות פרא. אך רדיפות אלו לא הפתיעו את המשיחיים הקדומים, וודאי שלא עירערו את אמונתם בקיום אלוהים. הרי ישוע הזהיר את תלמידיו שהם יובאו לפני בתי משפט ושעליהם להיות מוכנים לסבול ואף למות על מזבח אמונתם (מתי י׳:17–22).
כבעבר, גם כיום יכול אלוהים לחלץ את משרתיו ממצבים מסוכנים, ואין זה ראוי למתוח ביקורת על מי שחש שיד אלוהים הֵגֵנָה עליו. ואולם, קשה לקבוע באופן חד משמעי אם אלוהים התערב או לא התערב במצבים כאלו. בפיצוץ שאירע בטוּלוּז, נפגעו מספר משרתי יהוה נאמנים. כמו כן, אלפי משיחיים מצאו את מותם במחנות נאציים וקומוניסטיים או בנסיבות טרגיות אחרות, ואלוהים לא מנע זאת. השאלה היא, מדוע אלוהים אינו מתערב באופן שיטתי למען אנשי רצונו? (דניאל ג׳:17, 18).
”עת ופגע”
בשעת אסון כל אדם עלול להיפגע, והנאמנות לאלוהים אינה בהכרח גורם רלוונטי. לדוגמה, אלן וליליאן ניצלו בפיצוץ שהתרחש בטוּלוּז, ואילו 30 איש נִספו ומאות נפצעו על לא עוול בכפם. עשרות אלפים בעולם כולו נופלים קורבן לפשעים, לנהיגה פרועה או למלחמות, ולא ניתן לתלות באלוהים את האשמה לגורלם המר. המקרא מזכיר לנו ש”עת ופגע יקרה את כולם” (קהלת ט׳:11).
יתרה מזו, בני אדם חולים, מזדקנים ומתים. גם מי שחשו שאלוהים הציל את חייהם בדרך נס או זקפו לזכותו את החלמתם ממחלה, ניצבים במוקדם או במאוחר פנים אל פנים מול המוות. טרם הגיעה העת להסיר את החולי והמוות ו’למחות כל דמעה’ מעיניהם של בני האדם (ההתגלות כ״א:1–4).
לשם כך, נחוץ דבר מקיף ויסודי בהרבה מאשר התערבות אקראית. המקרא מצביע על מאורע הנקרא ”יום יהוה הגדול” (צפניה א׳:14). בהתערבות רחבת היקף זו ישים אלוהים קץ לכל הרשע. לבני האדם תינתן ההזדמנות לחיות לנצח במציאות מושלמת, שבה ”לא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב” (ישעיהו ס״ה:17). המתים יוקמו לתחייה, צעד שיתקן את הטרגדיה האנושית הגדולה מכול (יוחנן ה׳:28, 29). באהבה אין קץ ובטוב לב שופע יפתור אלוהים אחת ולתמיד את בעיות האנושות.
כיצד אלוהים מתערב כיום
אך אין בזה לומר שלעת עתה אלוהים יושב בחיבוק ידיים בעוד האנושות מתייסרת. אלוהים פותח כיום בפני כל אדם, מכל רקע אתני וחברתי, פתח להכיר אותו ולרקום עימו קשר אישי (טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4). ישוע תיאר את התהליך במילים האלו: ”אין איש יכול לבוא אלי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני” (יוחנן ו׳:44). אלוהים מושך אליו אנשים ישרי לב באמצעות בשורת המלכות המוכרזת כיום על־ידי משרתיו.
כמו כן, אלוהים מתערב במישרין בחייהם של מי שמוכנים להיכנע לו. באמצעות רוח קודשו, אלוהים ’פותח את לבם’ להבין את רצונו ולקיים את דרישותיו (מעשי השליחים ט״ז:14). כן, במתן אפשרות להכיר אותו, את דברו ואת מטרותיו, מוכיח אלוהים את התעניינותו האוהבת בכל אחד ואחד מאיתנו (יוחנן י״ז:3).
בנוסף לכול, אלוהים עוזר כיום למשרתיו, לא בנסים, אלא בתיתו להם את רוח הקודש ואת ”הכוח הנשגב” להתמודד עם כל מצב (קורינתים ב׳. ד׳:7). השליח פאולוס כתב: ”הכול אני יכול בעזרתו של [יהוה אלוהים] הנותן בי כוח” (פיליפים ד׳:13).
אם כן, יש לנו כל סיבה שבעולם להיות אסירי תודה לאלוהים על כל יום חדש של חיים ועל התקווה שהוא מושיט לנו לחיות לנצח בעולם חף מסבל. ”מה אשיב ליהוה, כל תגמולוהי עלי?” שאל מחבר התהלים. ”כוס ישועות אשא, ובשם יהוה אקרא” (תהלים קט״ז:12, 13). קריאה קבועה בכתב עת זה תעזור לך להבין כיצד פעליו של אלוהים בעבר, בהווה ובעתיד יכולים להקנות לך שמחה כבר עכשיו, ותקווה איתנה לעתיד (טימותיאוס א׳. ד׳:8).
[קטע מוגדל בעמוד 6]
”ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב” (ישעיהו ס״ה:17).
[תמונות בעמוד 5]
בימי המקרא לא מנע יהוה את סקילתו למוות של זכריה...
ולא את טבח החפים מפשע בידי הורדוס
[תמונה בעמוד 7]
עוד מעט יחלוף הסבל לבלי שוב; המתים יוקמו לתחייה