היסטוריה ולא אגדה
”התחקיתי היטב על כל הדברים מראשיתם” (לוקס א׳:3).
מה מייחד את המקרא? מעשיות ואגדות מספרות סיפורים דמיוניים. הן לא מציינות מקומות ספציפיים, תאריכים ושמות של דמויות היסטוריות. בניגוד להן, מכיל המקרא אינספור פרטים היסטוריים המאשרים לקורא שהכתוב בו הוא אמת לאמיתה (תהלים קי״ט:160).
דוגמה: המקרא מוסר ש’נבוכדנאצר מלך בבל הגלה בבלה את יהויכין [מלך יהודה]’. מאוחר יותר, ”נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מולכו, את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא”. נוסף על כך, ”ארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך, דבר יום ביומו, כל ימי חייו” (מלכים ב׳. כ״ד:11, 15; כ״ה:27–30).
מה חשפו ארכיאולוגים: בין חורבות בבל העתיקה מצאו הארכיאולוגים מסמכים מנהליים המתוארכים לימי שלטונו של נבוכדנאצר השני. במסמכים אלה יש רשימות המתעדות את הקצבות המזון שניתנו לאסירים ולאחרים שהיו תלויים בבית המלוכה. ברשימות אלו מופיע שמו של ”יהויכין מלך ארץ יהודה” ובני ביתו. מה לגבי קיומו של אויל מרודך, יורשו של נבוכדנאצר? בכתובת החקוקה על כד שנמצא בקרבת העיר שושן נאמר: ”ארמונו של אמיל מרדוך [אויל מרודך], מלך בבל, בן נבוכדנאצר, מלך בבל”.
מה דעתך? היש כתבים דתיים קדומים אחרים המפרטים את ההיסטוריה בצורה כה ספציפית ומדויקת? או האם המקרא מיוחד במינו?
[קטע מוגדל בעמוד 5]
”האזכורים הכרונולוגיים והגיאוגרפיים יותר מדויקים ומהימנים מהמידע המופיע בכל מסמך עתיק אחר”. (מחקר מדעי של הברית החדשה [A SCIENTIFIC INVESTIGATION OF THE OLD TESTAMENT] מאת רוברט ד. וילסון)
[תמונה בעמוד 5]
מסמך בבלי המזכיר את יהויכין מלך יהודה
[שלמי תודה]
bpk, Berlin/Vorderasiatisches Museum, SMB/Olaf M. Tessmer/Art Resource, NY ©