האנושות שורדת את המבול

עם הִתרבות המין האנושי,‏ התפשטו החטא והרשע במהירות על פני הארץ.‏ הנביא חנוך,‏ ככל הנראה הנביא היחידי בימיו,‏ הזהיר שאלוהים עתיד להשמיד את הרשעים.‏ למרות זאת,‏ הרשע הוסיף למשול בכיפה ואפילו הסלים.‏ היו מלאכים שמרדו ביהוה בכך שעזבו את מעמדם בשמיים,‏ ירדו אל הארץ,‏ לבשו דמות אדם ולקחו לעצמם נשים בתאווה.‏ כתוצאה מזיווגים לא־טבעיים אלה נולדו בני כלאיים — בריונים ענקים שנקראו ”‏נפילים”‏ ושהוסיפו על האלימות ושפיכות הדמים.‏ אלוהים נעצב מאוד כשראה כיצד בריאתו הארצית הולכת ונשחתת.‏

אחרי מותו של חנוך בלט באותו דור מרושע אדם בשם נוח.‏ הוא ומשפחתו השתדלו לעשות את הישר בעיני אלוהים.‏ כשהחליט אלוהים להשמיד דור מרושע זה,‏ הוא רצה לשמור על נוח ועל בעלי החיים.‏ לכן אמר לו אלוהים לבנות תיבה — כלי שיט מלבני עצום ממדים.‏ באמצעות התיבה יכלו נוח ומשפחתו,‏ יחד עם מינים רבים של בעלי חיים,‏ להינצל מן המבול העולמי שעמד בפתח.‏ נוח ציית לאלוהים.‏ במהלך עשרות השנים שעברו על נוח בבניית התיבה הוא גם היה ’‏מטיף צדק’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏5‏)‏.‏ הוא הזהיר את האנשים מפני המבול המתקרב,‏ אך הם התעלמו ממנו.‏ בבוא העת נכנסו נוח ומשפחתו אל התיבה יחד עם החיות,‏ ואלוהים סגר אחריהם את דלת התיבה.‏ ארובות השמיים נפתחו.‏

הגשם ניתך ארצה בעוז במשך 40 יום ו־40 לילה עד שהארץ כולה נתכסתה במים.‏ הרשעים היו כאינם.‏ בחלוף מספר חודשים,‏ עם ירידת מפלס המים,‏ נחה התיבה על אחד ההרים.‏ בסך הכול עברה שנה שלמה מאז המבול עד שהשוהים בתיבה יכלו לצאת ממנה בבטחה.‏ כאות הודיה הקריב נוח זבחים ליהוה.‏ אז הבטיח אלוהים לנוח ולמשפחתו שהוא לעולם לא יביא שוב מבול אשר ימחה כל חי מעל פני האדמה.‏ יהוה נתן את הקשת בענן כערובה מוחשית,‏ תזכורת להבטחתו המנחמת.‏

אחרי המבול אלוהים גם מסר לאנושות מספר מצוות חדשות.‏ הוא התיר להם לאכול בשר בעלי חיים,‏ אך אסר עליהם לאכול דם.‏ הוא גם ציווה על צאצאי נוח לפרוץ בארץ.‏ אף־על־פי־כן,‏ היו שלא נשמעו להוראה זו.‏ אנשים התאחדו סביב מנהיג בשם נמרוד והחלו לבנות מגדל גבוה בעיר בבל.‏ מטרתם הייתה לפעול בניגוד למצוותו של אלוהים,‏ לפיה היה עליהם להתפזר ברחבי העולם.‏ אולם,‏ אלוהים סיכל את מזימת המורדים כאשר בלבל את שפתם האחת וגרם להם לדבר בשפות שונות.‏ הואיל ולא יכלו לתקשר ביניהם,‏ הפסיקו האנשים את מפעל הבנייה ונפוצו על פני הארץ.‏

‏(‏מבוסס על בראשית פרקים ו׳ עד י״א;‏ יהודה 14,‏ 15‏)‏