קַפָּדוֹקְיָה — אזור של בתי מגורים שסותתו ברוח ובמים
השליח פטרוס הזכיר את קפדוקיה. את איגרתו הראשונה שכתב ברוח הקודש שלח בין היתר אל ”תושבי תפוצות... קפדוקיה” (פטרוס א׳. א׳:1). איזה מין חבל ארץ היתה קפדוקיה? מדוע התגוררו יושביה בבתים מסותתים בסלע? כיצד נחשפו לדת האמת המשיחית?
”לפתע פתאום מצאנו את עצמנו אבודים ביער של חרוטים ועמודים עשויי אבן”, סיפר איש המסעות הבריטי ו. פ. אֵינְסְווֹרְת, אשר ביקר בקפדוקיה בשנות ה־40 של המאה ה־19. המבקרים באזור זה של טורקיה עדיין נפעמים מן הנוף הייחודי. בעמקים מצויות קבוצות קבוצות של ”פסלי” אבן מוזרים למראה דמויי זקיפים אילמים. חלקם נראים כארובות ענקיות המתנשאות אל על לרום של 30 מטר או יותר. אחרים דומים לגביעי גלידה, לאוֹבֶּלִיסְקים או לפטריות גדולי ממדים.
במהלך היום צובעת השמש את הפסלים הללו בשלל גוונים יפהפיים. עם שחר צבעם ורוד חיוור. בצהרי היום הם בוהקים כשנהב ובשקיעה מזהיבים ונצבעים בצבע חום צהבהב. מניין צמח אותו ”יער של חרוטים ועמודים עשויי אבן”? מדוע אנשי האזור קבעו בו את משכנם?
מסותתים ברוח ובמים
קפדוקיה שוכנת בלב אנטוליה המגשרת בין אסיה לאירופה. האזור היה מישורי אלמלא שני הרי הגעש המצויים בו. לפני אלפי שנים אירעו התפרצויות וולקניות אשר כיסו את השטח בשני סוגי סלע — בזלת קשיחה וטוּף רך, סלע לבן שנוצר מהתגבשות אפר געשי.
הנהרות, הגשמים והרוחות שחקו את הטוּף הרך ויצרו קניונים. הצוקים הגובלים בקניונים התפצלו אט אט והפכו לאינספור עמודים של חרוטי סלע. כך התקשט האזור בפסלים שלא ניתן למוצאם בשום מקום אחר על פני האדמה. חלק מן החרוטים הסלעיים לבשו צורה של חלת דבש. התושבים גילפו חדרים בסלע הרך והוסיפו חדרים בהתאם להתרחבות המשפחה. התברר להם שהדירות קרירות בקיץ וחמות בחורף.
צומת דרכים בין תרבויות
סביר להניח ששוכני המערות בקפדוקיה היו נותרים רחוק מעיני העולם אילולא חיו בצומת דרכים חשוב. דרך המשי הנודעת, נתיב סחר באורך 500,6 קילומטר, שקישרה בין האימפריה הרומית לבין סין, עברה דרך קפדוקיה. מלבד הסוחרים, צעדו בה גם צבאות פרס, יוון ורומא. הנוודים הביאו עימם מושגים דתיים חדשים.
כבר במאה השנייה לפה״ס נמצאו מתיישבים יהודים בקפדוקיה. יהודים מן האזור ביקרו בירושלים בשנת 33 לספירה לרגל חג השבועות. ואכן, השליח פטרוס נאם באוזני יהודים קפדוקים לאחר שפיכת רוח הקודש (מעשי השליחים ב׳:1–9). חלקם נענו למסר ונטלו עימם לביתם את אמונתם החדשה. זו הסיבה שפטרוס פנה באיגרתו הראשונה אל המשיחיים בקפדוקיה.
אך עם חלוף השנים החלו המשיחיים בקפדוקיה להיות מושפעים מפילוסופיות פגאניות. שלושה ראשי כנסייה קפדוקים חשובים בני המאה הרביעית לספירה אף הגנו בעוז על תורת השילוש המנוגדת למקרא. אלה היו גְרֶגוֹריוּס מִנַזְייַנְז, בַּסִילְיוּס הגדול ואחיו גְרֶגוֹרְיוּס מִנִיסָה.
בסיליוס הגדול הטיף לסגנון חיים נזירי. המעונות הקפדוקיים הצנועים שסותתו באבן התאימו לצורת החיים הסגפנית אשר בשבחה דיבר בסיליוס. ככל שגדלה קהילת הנזירים, הוקמו כנסיות שלמות בתוך כמה מן החרוטים הגדולים. עד למאה ה־13 היו כבר כ־300 כנסיות מסותתות בסלע. חלק ניכר מהן שרד עד ימינו אנו.
אף שהכנסיות והמנזרים אינם עוד בשימוש, לא חלו שינויים גדולים באורח החיים של תושבי המקום. מערות רבות עדיין משמשות למגורים. רבים המבקרים בקפדוקיה אינם יכולים שלא להתרשם מכושר ההמצאה של תושביה אשר המירו מבנים טבעיים לבתים שימושיים.
[מפה בעמודים 24, 25]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
קַפָּדוֹקְיָה
סין (קַתַי)