ניסים שחזו עיניך!
המילה ”נס” נושאת משמעות משנית: ”מאורע, דבר או הישג בולט ונדיר מאוד”. כולנו רואים ניסים מסוג זה, ללא כל התערבות אלוהית.
על סמך ידע נרחב בחוקי הטבע הפיסיקליים, עלה בידי האדם להגיע להישגים שבעבר נחשבו בלתי אפשריים. לדוגמה, מה שהפך בימינו לדבר שבשגרה תודות למחשבים, לטלוויזיה, לטכנולוגיית החלל ולהתפתחויות מודרניות אחרות, היה לפני מאה שנה בגדר נמנע המציאות על־פי הדעה הרווחת.
מתוך הכרה בכך שברשותם ידע חלקי בלבד בדבר פלאי המדע הנחבאים מאחורי יצירות כפיו של אלוהים, ישנם מדענים המודים כי אין הם יכולים עוד להגדיר בוודאות שדבר מסוים הוא בלתי אפשרי. לכל היותר יעזו לומר שהוא בלתי סביר. כך הם מותירים דלת פתוחה ל”ניסים” נוספים בעתיד.
גם במשמעות העיקרית של המילה ”נס” כדבר ’המיוחס לגורם על־טבעי’, ניתן לומר שכל אחד מאיתנו ראה ניסים בימיו. למשל, אנו רואים את השמש, הירח והכוכבים — כולם מעשי ידיו של ”גורם על־טבעי”, הבורא בכבודו ובעצמו. יתרה מכך, מי יכול להסביר באופן מלא ופרטני כיצד מתפקד גוף האדם? כיצד המוח פועל? או כיצד העובר מתפתח? הספר הגוף כמכונה (The Body Machine) מציין: ”גוף האדם, הנשלט והמתואם בידי מערכת העצבים המרכזית, הוא מתקן חושי מתוחכם, מנוע בעל ויסות עצמי, מחשב בעל יכולת התרבות עצמית — יצירה מופלאה ומסתורית במובנים רבים”. האל אשר ברא את ”גוף האדם” חולל למעשה נס שאינו חדל להותיר אותנו פעורי פה. קיימים ניסים מסוגים אחרים שראית, אף שאולי אינך מכיר בהם ככאלה.
הייתכן שספר ייחשב לנס?
אין ספר בעל תפוצה כה נרחבת כמו המקרא. האם אתה רואה בכך נס? הניתן לזקוף את קיומו ל”גורם על־אנושי”? אמת, המקרא נכתב בידי בני אדם, אך הם טענו שלא את מחשבותיהם העלו על הכתב כי אם את מחשבות אלוהים (שמואל ב׳. כ״ג:1, 2; פטרוס ב׳. א׳:20, 21). צא וחשוב. מדובר בכ־40 איש שחיו לאורך תקופה של יותר מ־600,1 שנה. הם באו מרקעים שונים: רועים, אנשי צבא, דייגים, עובדי מדינה, רופאים, כוהנים ומלכים. ולמרות זאת, עלה בידם להעביר מסר אחיד של תקווה, מסר אמיתי ומדויק.
על בסיס מחקר מעמיק, מקבלים עדי־יהוה את המקרא ”לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר אלוהים”, כמאמר השליח פאולוס (תסלוניקים א׳. ב׳:13). פרסומיהם מבהירים לאורך השנים כיצד ניתן להראות שסתירות לכאורה במקרא מתיישבות עם המסר הכללי שלו. הרמוניה פנימית זו היא כשלעצמה הוכחה לכך שמחבר הספר הוא אלוהים.a
אין ספר אחר שנעשו כל כך הרבה נסיונות להכחידו כמו המקרא. למרות זאת, הוא קיים, לפחות בחלקו, ביותר מ־000,2 שפות. שימורו הפיסי כספר ושימור הטקסט עצמו מעידים על התערבות אלוהית. המקרא הוא אכן נס!
נס ”חי ופועל”
הניסים שאירעו בימי קדם — נסי ריפוי והקמת מתים — אינם מתחוללים עוד. אך יש לנו יסוד לביטחון שבעולם החדש שיכונן אלוהים בקרוב, שוב יתרחשו ניסים אלו, ובקנה מידה כלל עולמי. הם יביאו לידי הקלה תמידית ויהיו מעל ומעבר למה שאנו מסוגלים לתפוס כיום.
המקרא כנס מסוגל אף בימינו לחולל דברים השקולים לנס. הוא מחדיר בבני אדם את המוטיבציה לשנות את אישיותם לטובה. (ראה הדוגמה שבמסגרת ”כוחו של דבר־אלוהים”, בעמוד 8.) בעברים ד׳:12 נאמר: ”דבר האלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו”. כן, המקרא תורם לשינוי בחייהם של יותר משישה מיליון איש בכל רחבי תבל. הוא ממלא את חייהם בתכלית ופורש בפניהם תקווה נפלאה לעתיד.
מדוע שלא תניח למקרא לחולל ניסים בחייך?
[הערת שוליים]
a אם ברצונך לחקור לעומק את אותן סתירות לכאורה ולראות כיצד ניתן ליישבן, קיימות לעיונך אינספור דוגמאות בספר המקרא — דברו של אלוהים או של האדם? (אנג׳), שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
כבר מת או עדיין חי?
לפי הכתוב ביוחנן י״ט:33, 34, ישוע היה כבר מת כאשר ”אחד החיילים דקר את צידו ברומח ומייד יצאו דם ומים”. ואולם, מן הכתוב במתי כ״ז:49, 50 (דל׳) עולה כי הוא היה עדיין בחיים כשקרה הדבר. מה פשר ההבדל?
תורת משה אסרה להשאיר פושע תלוי כל הלילה על עץ התלייה (דברים כ״א:22, 23). על כן, בימי ישוע, אם פושע שהוקע על עץ עדיין נותר בחיים עד שעות היום המאוחרות, נהוג היה לשבור את רגליו ולזרז את גסיסתו. כך לא התאפשר לו להרים את גופו ולנשום באופן סדיר. החיילים שברו את שוקיהם של שני הפושעים שהוקעו לצידו של ישוע, אך לא שברו את רגליו. מכאן אנו למדים שהם חשבו שישוע היה מת. החייל דקר אותו בצידו למען הסר ספק וכדי למנוע את האפשרות שישוע יתאושש ויציגוהו בטענת שקר כמי שקם לתחייה.
הכתוב במתי כ״ז:49, 50 מציג סדר אירועים שונה. הוא אומר: ”ואיש אחר לקח חנית וידקור את צלעו ויצאו מים ודם (דל׳). ישוע צעק שוב בקול גדול ונפח את רוחו”. המשפט באותיות נטויות אינו מופיע בכל כתבי היד הקדומים של המקרא. בני סמכא רבים סבורים שהמילים הללו הוכנסו מאוחר יותר מתוך ספר הבשורה של יוחנן ושובצו במקום הלא־נכון. זו הסיבה שתרגומים רבים שמים משפט זה בסוגריים מרובעים או עגולים, מוסיפים הערת ביאור בשוליים או פשוט משמיטים את המשפט כולו.
נוסח האב מאת ווסקוט והורט, המשמש ברובו בסיס לתרגום עולם חדש, מקיף את המשפט בסוגריים כפולים. נאמר בו כי ”יש לראות [את המשפט] תוך הנחה מבוססת לפיה הוא הוכנס לטקסט בידי הסופרים”.
הראיות החותכות הן שהכתוב ביוחנן י״ט:33, 34 הוא עובדתי ושישוע כבר לא היה בין החיים כאשר דקר אותו החייל הרומי ברומח.
[תיבה/תמונה בעמוד 8]
כוחו של דבר־אלוהים
דטלף, צעיר בגיל העשרה, גדל בבית הרוס ונשאב לתוך עולם של סמים, אלכוהול ורוק כבד.b הוא הצטרף לגלוחי הראש, ובשל התנהגותו האלימה הסתבך בתוך זמן קצר עם המשטרה.
בשנת 1992 פרצה קטטה המונית בין 60 גלוחי ראש ובין כ־35 פנקיסטים בבר־מסעדה בצפון מזרח גרמניה. אחד הפנקיסטים, תומס שמו, הוכה קשות ומת מפצעיו. חלק מראשי הכנופיה, וביניהם דטלף, נידונו למאסר במשפט שזכה לסיקור תקשורתי נרחב.
זמן מה לאחר ששוחרר מן הכלא, קיבל דטלף עלון מאחד מעדי־יהוה. העלון נקרא ”מדוע החיים מלאי בעיות?” לא נדרש לו זמן רב לזהות את צליל האמת בתוך העלון, והוא החל ללמוד את המקרא אצל העדים. חייו השתנו מקצה לקצה. מאז שנת 1996 הוא עד־יהוה נלהב.
זיכפריט, פנקיסט לשעבר, היה חבר טוב של תומס, הצעיר שנרצח; גם הוא נעשה לעד־יהוה, וכיום הוא זקן־קהילה. כאשר ביקר זיכפריט בקהילתו של דטלף כדי לתת נאום מקראי (במקרה, אמו של תומס נוכחת מדי פעם באסיפות שם), הזמין אותו דטלף לארוחת צהריים. עשר שנים קודם לכן, הם לא יכלו לרסן את שנאתם. היום אי אפשר שלא להבחין באהבת האחים השוררת ביניהם.
דטלף וזיכפריט מצפים בכליון עיניים לקבל את פניו של תומס בגן עדן עלי אדמות. דטלף אומר: ”רק המחשבה על כך מרגשת אותי עד דמעות. אני כל כך מצטער על מה שעשיתי”. משאלת לבם המשותפת היא לעזור לתומס, כפי שהם עוזרים כעת לאחרים, להכיר את יהוה ולשמוח בתקווה שהמקרא מציע.
זהו כוחו של דבר־אלוהים!
[הערת שוליים]
b השמות בדויים.
[תמונה בעמוד 6]
גוף האדם הוא יצירת מופת
[שלמי תודה]
London, 1723, Bernardino Genga ,Anatomy Improved and Illustrated