ניסים שחזו עיניך!‏

המילה ”‏נס”‏ נושאת משמעות משנית:‏ ”‏מאורע,‏ דבר או הישג בולט ונדיר מאוד”‏.‏ כולנו רואים ניסים מסוג זה,‏ ללא כל התערבות אלוהית.‏

על סמך ידע נרחב בחוקי הטבע הפיסיקליים,‏ עלה בידי האדם להגיע להישגים שבעבר נחשבו בלתי אפשריים.‏ לדוגמה,‏ מה שהפך בימינו לדבר שבשגרה תודות למחשבים,‏ לטלוויזיה,‏ לטכנולוגיית החלל ולהתפתחויות מודרניות אחרות,‏ היה לפני מאה שנה בגדר נמנע המציאות על־פי הדעה הרווחת.‏

מתוך הכרה בכך שברשותם ידע חלקי בלבד בדבר פלאי המדע הנחבאים מאחורי יצירות כפיו של אלוהים,‏ ישנם מדענים המודים כי אין הם יכולים עוד להגדיר בוודאות שדבר מסוים הוא בלתי אפשרי.‏ לכל היותר יעזו לומר שהוא בלתי סביר.‏ כך הם מותירים דלת פתוחה ל”‏ניסים”‏ נוספים בעתיד.‏

גם במשמעות העיקרית של המילה ”‏נס”‏ כדבר ’‏המיוחס לגורם על־טבעי’‏,‏ ניתן לומר שכל אחד מאיתנו ראה ניסים בימיו.‏ למשל,‏ אנו רואים את השמש,‏ הירח והכוכבים — כולם מעשי ידיו של ”‏גורם על־טבעי”‏,‏ הבורא בכבודו ובעצמו.‏ יתרה מכך,‏ מי יכול להסביר באופן מלא ופרטני כיצד מתפקד גוף האדם?‏ כיצד המוח פועל?‏ או כיצד העובר מתפתח?‏ הספר הגוף כמכונה (‏The Body Machine)‏ מציין:‏ ”‏גוף האדם,‏ הנשלט והמתואם בידי מערכת העצבים המרכזית,‏ הוא מתקן חושי מתוחכם,‏ מנוע בעל ויסות עצמי,‏ מחשב בעל יכולת התרבות עצמית — יצירה מופלאה ומסתורית במובנים רבים”‏.‏ האל אשר ברא את ”‏גוף האדם”‏ חולל למעשה נס שאינו חדל להותיר אותנו פעורי פה.‏ קיימים ניסים מסוגים אחרים שראית,‏ אף שאולי אינך מכיר בהם ככאלה.‏

הייתכן שספר ייחשב לנס?‏

אין ספר בעל תפוצה כה נרחבת כמו המקרא.‏ האם אתה רואה בכך נס?‏ הניתן לזקוף את קיומו ל”‏גורם על־אנושי”‏?‏ אמת,‏ המקרא נכתב בידי בני אדם,‏ אך הם טענו שלא את מחשבותיהם העלו על הכתב כי אם את מחשבות אלוהים (‏שמואל ב׳.‏ כ״ג:‏1,‏ 2;‏ פטרוס ב׳.‏ א׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏ צא וחשוב.‏ מדובר בכ־40 איש שחיו לאורך תקופה של יותר מ־600,‏1 שנה.‏ הם באו מרקעים שונים:‏ רועים,‏ אנשי צבא,‏ דייגים,‏ עובדי מדינה,‏ רופאים,‏ כוהנים ומלכים.‏ ולמרות זאת,‏ עלה בידם להעביר מסר אחיד של תקווה,‏ מסר אמיתי ומדויק.‏

על בסיס מחקר מעמיק,‏ מקבלים עדי־יהוה את המקרא ”‏לא כדבר בני אדם,‏ אלא כפי שהוא באמת — דבר אלוהים”‏,‏ כמאמר השליח פאולוס (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13‏)‏.‏ פרסומיהם מבהירים לאורך השנים כיצד ניתן להראות שסתירות לכאורה במקרא מתיישבות עם המסר הכללי שלו.‏ הרמוניה פנימית זו היא כשלעצמה הוכחה לכך שמחבר הספר הוא אלוהים.‏a

אין ספר אחר שנעשו כל כך הרבה נסיונות להכחידו כמו המקרא.‏ למרות זאת,‏ הוא קיים,‏ לפחות בחלקו,‏ ביותר מ־000,‏2 שפות.‏ שימורו הפיסי כספר ושימור הטקסט עצמו מעידים על התערבות אלוהית.‏ המקרא הוא אכן נס!‏

נס ”‏חי ופועל”‏

הניסים שאירעו בימי קדם — נסי ריפוי והקמת מתים — אינם מתחוללים עוד.‏ אך יש לנו יסוד לביטחון שבעולם החדש שיכונן אלוהים בקרוב,‏ שוב יתרחשו ניסים אלו,‏ ובקנה מידה כלל עולמי.‏ הם יביאו לידי הקלה תמידית ויהיו מעל ומעבר למה שאנו מסוגלים לתפוס כיום.‏

המקרא כנס מסוגל אף בימינו לחולל דברים השקולים לנס.‏ הוא מחדיר בבני אדם את המוטיבציה לשנות את אישיותם לטובה.‏ (‏ראה הדוגמה שבמסגרת ”‏כוחו של דבר־אלוהים”‏,‏ בעמוד 8.‏)‏ בעברים ד׳:‏12 נאמר:‏ ”‏דבר האלוהים חי ופועל,‏ וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות,‏ ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו”‏.‏ כן,‏ המקרא תורם לשינוי בחייהם של יותר משישה מיליון איש בכל רחבי תבל.‏ הוא ממלא את חייהם בתכלית ופורש בפניהם תקווה נפלאה לעתיד.‏

מדוע שלא תניח למקרא לחולל ניסים בחייך?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 7]‏

כבר מת או עדיין חי?‏

לפי הכתוב ביוחנן י״ט:‏33,‏ 34‏,‏ ישוע היה כבר מת כאשר ”‏אחד החיילים דקר את צידו ברומח ומייד יצאו דם ומים”‏.‏ ואולם,‏ מן הכתוב במתי כ״ז:‏49,‏ 50 (‏דל׳‏‏)‏ עולה כי הוא היה עדיין בחיים כשקרה הדבר.‏ מה פשר ההבדל?‏

תורת משה אסרה להשאיר פושע תלוי כל הלילה על עץ התלייה (‏דברים כ״א:‏22,‏ 23‏)‏.‏ על כן,‏ בימי ישוע,‏ אם פושע שהוקע על עץ עדיין נותר בחיים עד שעות היום המאוחרות,‏ נהוג היה לשבור את רגליו ולזרז את גסיסתו.‏ כך לא התאפשר לו להרים את גופו ולנשום באופן סדיר.‏ החיילים שברו את שוקיהם של שני הפושעים שהוקעו לצידו של ישוע,‏ אך לא שברו את רגליו.‏ מכאן אנו למדים שהם חשבו שישוע היה מת.‏ החייל דקר אותו בצידו למען הסר ספק וכדי למנוע את האפשרות שישוע יתאושש ויציגוהו בטענת שקר כמי שקם לתחייה.‏

הכתוב במתי כ״ז:‏49,‏ 50 מציג סדר אירועים שונה.‏ הוא אומר:‏ ‏”‏ואיש אחר לקח חנית וידקור את צלעו ויצאו מים ודם (‏דל׳‏‏)‏.‏ ישוע צעק שוב בקול גדול ונפח את רוחו”‏.‏ המשפט באותיות נטויות אינו מופיע בכל כתבי היד הקדומים של המקרא.‏ בני סמכא רבים סבורים שהמילים הללו הוכנסו מאוחר יותר מתוך ספר הבשורה של יוחנן ושובצו במקום הלא־נכון.‏ זו הסיבה שתרגומים רבים שמים משפט זה בסוגריים מרובעים או עגולים,‏ מוסיפים הערת ביאור בשוליים או פשוט משמיטים את המשפט כולו.‏

נוסח האב מאת ווסקוט והורט,‏ המשמש ברובו בסיס לתרגום עולם חדש,‏ מקיף את המשפט בסוגריים כפולים.‏ נאמר בו כי ”‏יש לראות [‏את המשפט]‏ תוך הנחה מבוססת לפיה הוא הוכנס לטקסט בידי הסופרים”‏.‏

הראיות החותכות הן שהכתוב ביוחנן י״ט:‏33,‏ 34 הוא עובדתי ושישוע כבר לא היה בין החיים כאשר דקר אותו החייל הרומי ברומח.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 8]‏

כוחו של דבר־אלוהים

דטלף,‏ צעיר בגיל העשרה,‏ גדל בבית הרוס ונשאב לתוך עולם של סמים,‏ אלכוהול ורוק כבד.‏b הוא הצטרף לגלוחי הראש,‏ ובשל התנהגותו האלימה הסתבך בתוך זמן קצר עם המשטרה.‏

בשנת 1992 פרצה קטטה המונית בין 60 גלוחי ראש ובין כ־35 פנקיסטים בבר־מסעדה בצפון מזרח גרמניה.‏ אחד הפנקיסטים,‏ תומס שמו,‏ הוכה קשות ומת מפצעיו.‏ חלק מראשי הכנופיה,‏ וביניהם דטלף,‏ נידונו למאסר במשפט שזכה לסיקור תקשורתי נרחב.‏

זמן מה לאחר ששוחרר מן הכלא,‏ קיבל דטלף עלון מאחד מעדי־יהוה.‏ העלון נקרא ”‏מדוע החיים מלאי בעיות?‏”‏ לא נדרש לו זמן רב לזהות את צליל האמת בתוך העלון,‏ והוא החל ללמוד את המקרא אצל העדים.‏ חייו השתנו מקצה לקצה.‏ מאז שנת 1996 הוא עד־יהוה נלהב.‏

זיכפריט,‏ פנקיסט לשעבר,‏ היה חבר טוב של תומס,‏ הצעיר שנרצח;‏ גם הוא נעשה לעד־יהוה,‏ וכיום הוא זקן־קהילה.‏ כאשר ביקר זיכפריט בקהילתו של דטלף כדי לתת נאום מקראי (‏במקרה,‏ אמו של תומס נוכחת מדי פעם באסיפות שם)‏,‏ הזמין אותו דטלף לארוחת צהריים.‏ עשר שנים קודם לכן,‏ הם לא יכלו לרסן את שנאתם.‏ היום אי אפשר שלא להבחין באהבת האחים השוררת ביניהם.‏

דטלף וזיכפריט מצפים בכליון עיניים לקבל את פניו של תומס בגן עדן עלי אדמות.‏ דטלף אומר:‏ ”‏רק המחשבה על כך מרגשת אותי עד דמעות.‏ אני כל כך מצטער על מה שעשיתי”‏.‏ משאלת לבם המשותפת היא לעזור לתומס,‏ כפי שהם עוזרים כעת לאחרים,‏ להכיר את יהוה ולשמוח בתקווה שהמקרא מציע.‏

זהו כוחו של דבר־אלוהים!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

גוף האדם הוא יצירת מופת

‏[‏שלמי תודה]‏

London, 1723, Bernardino Genga ‏,Anatomy Improved and Illustrated