שאלות של קוראים
• האם המקרא מכנה את השטן ”לוּצִיפֶר”?
השם ”לוציפר” מופיע רק פעם אחת במספר תרגומי מקרא בלועזית. בתרגום המלך ג׳יימס באנגלית, למשל, נאמר בישעיהו י״ד:12: ”איך נפלת משמים, הֵילֵל [לוציפר, Lucifer] בן שחר!”
המילה ”הֵילֵל” משמעה ”מפיץ אור”, ”זורח”. בתרגום השבעים מופיעה מילה יוונית שמשמעה ”מבשר השחר”, כך שכמה תרגומים תרגמו את המילה העברית המקראית ”הילל” ל”כוכב הבוקר” או ”כוכב הנוגה”. אך בתרגום הוולגטה הלטיני של הירונימוס מוזכרת המילה ”לוציפר” (נושא האור), ומשום כך מופיע שם זה בתרגומי מקרא רבים.
מיהו אותו לוציפר? הביטוי ”הילל” או ”לוציפר” מוזכר בקריאתו של ישעיהו לישראל לשאת ’משל על מלך בבל’. המשל מכוון בראש ובראשונה לשושלת המלוכה הבבלית. התואר ”הילל” ניתן לבן אנוש ולא ליצור רוחני, וזאת בהתאם לכתוב: ”אל שאול תורד”. שאול הוא הקבר המשותף של האנושות; השטן אינו שוכן שם. יתר על כן, אלה החוזים בנפילתו של ”לוציפר” שואלים: ”הזה האיש מרגיז הארץ?” ברור אפוא שהמילה ”הילל”, או ”לוציפר”, מתייחסת לבן אדם ולא ליצור רוחני (ישעיהו י״ד:4, 15, 16).
מדוע ניתן לשושלת המלוכה הבבלית תואר כה מכובד? יש לזכור שמלך בבל מכונה ”הילל” רק אחרי נפילתו, וזאת בנימה מזלזלת (ישעיהו י״ד:3). מתוך יהירות ואנוכיות רוממו את עצמם מלכי בבל מעל אחרים. השושלת הבבלית היתה יהירה עד מאוד, ועובדה זו ניכרת בדברי ההתרברבות שלה: ”השמים אעלה, ממעל לכוכבי אל ארים כסאי, ואשב בהר מועד, בירכתי צפון... אֶדַמֶה לעליון” (ישעיהו י״ד:13, 14).
”כוכבי אל” הם המלכים מבית דוד (במדבר כ״ד:17). מלכים אלה, החל בדוד, מלכו בהר ציון. אחרי שבנה שלמה בירושלים את המקדש, נקראה העיר כולה ציון. חוקי התורה חייבו את כל הזכרים מבני ישראל לעלות לציון שלוש פעמים בשנה, ומסיבה זו היא נקראה ”הר מועד”, הר ההתאספות. נבוכדנאצר ביקש להכניע את מלכי יהודה ולהסירם מהר זה, וכך הכריז על כוונתו לשים עצמו מעל אותם ’כוכבים’. במקום לתת ליהוה את הכבוד על הניצחון, הוא הרהיב עוז ושם עצמו במקום יהוה. אחרי שנפלה השושלת הבבלית ארצה, היא נקראה בזלזול ”הילל”.
יהירותם של מלכי בבל אכן שיקפה את גישתו של השטן, ”אל העולם הזה” (קורינתים ב׳. ד׳:4). גם הוא תאב שררה ולוטש עיניים לכיסאו של יהוה אלוהים. עם זאת, המקרא אינו מכנה את השטן לוציפר.
• מדוע נאמר בדברי הימים א׳. ב׳:13–15 שדוד הוא בנו השביעי של ישי, בעוד שלפי שמואל א׳. ט״ז:10, 11 הוא הבן השמיני?
אחרי שהמלך שאול פנה עורף לעבודת אלוהים האמיתית, שלח יהוה אלוהים את הנביא שמואל למשוח למלך את אחד מבניו של ישי. התיעוד המקראי של המאורע ההיסטורי, שנכתב בהשראה בידי שמואל עצמו במאה ה־11 לפה״ס, מציג את דוד כבנו השמיני של ישי (שמואל א׳. ט״ז:10–13). אך התיעוד שכתב עזרא הכהן 600 שנה לאחר מכן מציין: ”ואישַי [ישי] הוליד את בכורו את אליאב, ואבינדב השני, ושמעא השלישי, נתנאל הרביעי, רַדַי החמישי, אוֹצֶם השישי, דויד השביעי” (דברי הימים א׳. ב׳:13–15). מה קרה לאחד מאחיו של דוד, ומדוע השמיט עזרא את שמו?
כתבי־הקודש מספרים שהיו לישי ”שמונה בנים” (שמואל א׳. י״ז:12). אחד מבניו ככל הנראה מת בטרם עת ולא זכה להתחתן ולהוליד ילדים. הואיל ולא היו לו צאצאים, לא היתה לו תביעה לנחלה בין השבטים או השפעה כלשהי על רשימת היוחסין של שושלת ישי.
נעבור לימי עזרא ונחשוב על הרקע לכתיבת ספר דברי הימים. גלות בבל באה אל קצה לפני כ־77 שנים והיהודים שבו לארצם. מלך פרס העניק לעזרא רשות למנות שופטים וגם מורים שיְלמדו את תורת אלוהים ולתת פאר והדר לבית יהוה. היה צורך ברשימות יוחסין מדויקות כדי לתת תוקף לחלוקת נחלות השבטים וכדי להבטיח שרק האנשים המורשים לכך ישרתו ככוהנים. מסיבה זו הכין עזרא תיעוד מלא של תולדות האומה, לרבות רשימה מדויקת ואמינה של משפחות יהודה ובית דוד. שמו של בן ישי, אשר נפטר מבלי שהוליד צאצאים, לא היה רלוונטי, ולכן הוא אינו נכלל ברשימתו של עזרא.