שאלות של קוראים
האם בהצהירו בפני הסנהדרין: ’פרוש אנוכי’ התפשר השליח פאולוס על אמונתו המשיחית?
כדי להבין לאשורם את דברי פאולוס במעשי השליחים כ״ג:6, עלינו לבחון את ההקשר.
לאחר שהותקף בידי יהודים בירושלים נשא פאולוס דבריו אל ההמון. הוא הזכיר כי ’גדל בעיר [ירושלים] לרגלי גמליאל, וחונך על פי דקדוקי תורת אבותיו’. ההמון הקשיבו אומנם לזמן מה לדברי ההגנה שלו אבל לבסוף גבר כעסם ושר צבא האלף ציווה לקחת אותו משם למצודה. לפני שעמדו להלקותו, שאל פאולוס: ”האם מותר לכם להלקות אזרח רומי בלא משפט?” (מעשי השליחים כ״א:27 עד כ״ב:29).
למחרת היום, לקח אותו המפקד לפני בית הדין העליון היהודי, הסנהדרין. פאולוס בחן בקפידה את הסנהדרין וראה שהיא מורכבת מצדוקים ופרושים. לאחר מכן, אמר: ”אנשים אחים, פרוש בן־פרוש אנוכי ועל התקווה לתחיית המתים אני נשפט!” כתוצאה מכך החלה התנצחות בין הפרושים לצדוקים, ”כי הצדוקים אומרים שאין תחייה ואין מלאך ואין רוח, אך הפרושים מודים בכל אלה”. אחדים מכת הפרושים טענו בתוקף: ”אין אנו מוצאים שום רע באיש הזה” (מעשי השליחים כ״ג:6–10).
פאולוס נודע כמשיחי נלהב ולא יכול היה לשכנע את הסנהדרין שהוא חי כפרוש. הפרושים שנכחו שם לא היו מוכנים לקבל כל פשרות או סילופים. מכאן שבאומרו פרוש אנוכי, לא התכוון פאולוס שהוא פרוש במלוא מובן המילה, והפרושים הבינו היטב את כוונתו בהקשר זה.
כאשר ציין שהוא נשפט על תקוות התחייה, התכוון פאולוס בפירוש שבעניין זה הוא דומה לפרושים. בכל מחלוקת שעלתה בנושא התחייה הזדהה פאולוס עם הפרושים ולא עם הצדוקים, שלא האמינו בתחייה.
בנושאים כגון התחייה, מלאכים ונקודות נוספות מהתורה, אמונתו של פאולוס כמשיחי לא עמדה בסתירה עם עיקרי אמונתם של הפרושים (פיליפים ג׳:5). לפיכך, בנושאים מוגדרים אלה יכול היה פאולוס לקרוא לעצמו ”פרוש”, ובמובן מצומצם זה יכולה הייתה הסנהדרין לרדת לסוף דעתו. הוא ניצל את הרקע שלו כדי להפריך דעות קדומות בהן החזיק בית הדין העליון היהודי.
על כל פנים, הראיה הטובה ביותר לכך שפאולוס לא התפשר על אמונתו היא שיהוה המשיך לתמוך בו. לילה לאחר ההצהרה הנידונה, אמר ישוע לפאולוס: ”התחזק! כמו שהעידות עליי בירושלים כך עליך להעיד גם ברומא”. אלוהים תמך בו ולפיכך עלינו להסיק כי פאולוס לא התפשר על אמונתו המשיחית (מעשי השליחים כ״ג:11).