הורים מספרים
גיל ההתבגרות מביא עימו מכלול חדש של קשיים להורים רבים. שלב זה בחיים גורם לא רק לך אלא גם לילדך לחוש בלבול. כיצד תוכל לעזור לו לעבור תקופה זו בהצלחה? תן דעתך לדבריהם של מספר הורים מרחבי העולם.
שינויים
”כאשר בני היה קטן יותר, הוא היה מקבל את עצותיי מבלי להתווכח. אבל בגיל העשרה הוא כבר לא כל כך קיבל את הסמכות שלי. הוא הטיל ספק במה שאמרתי ולא היה מרוצה מהדרך שבה אמרתי את זה” (פרנק, קנדה).
”בני לא מרבה לדבר כמו פעם. עכשיו אני צריכה לשאול אותו מה הוא חושב ולא לצפות שהוא יספר לי מיוזמתו. לא קל לקבל ממנו תשובה לשאלה. הוא יענה — אבל לא מייד” (פרנסיס, אוסטרליה).
”חשוב מאוד לגלות סבלנות. לפעמים בא לנו להתפרץ על ילדינו, אבל תמיד טוב יותר להירגע ואז לשוחח איתם” (פלישיה, ארצות־הברית).
תקשורת
”לפעמים בתי נכנסת לעמדת מגננה וחושבת שאני נטפלת אליה. אני צריכה להזכיר לה שאני אוהבת אותה, שאנחנו באותו צד ושאני רוצה רק בטובתה” (ליסה, ארצות־הברית).
”כשילדיי היו קטנים יותר לא הייתה להם כל בעיה להיפתח אליי. היה לי קל לגלות מה עובר להם בראש. עכשיו אני צריכה להשתדל לגלות יותר הבנה כלפיהם ולהראות להם שאני מכבדת אותם כיחידים. זאת הדרך היחידה לגרום להם להיפתח אליי” (נאן־הי, קוריאה).
”זה לא מספיק לאסור על בני נוער לעשות דברים מסוימים. צריך לתת להם הסברים הגיוניים ולנהל איתם שיחות משמעותיות שישפיעו עליהם עמוקות. לשם כך עלינו להיות מוכנים לשמוע את מה שיש להם להגיד, גם אם הם אומרים דברים שהיינו מעדיפים לא לשמוע” (דליילה, ברזיל).
”אם עליי לתקן את בתי, אני משתדלת לעשות זאת ביחידות ולא בנוכחות אחרים” (עדנה, ניגריה).
”לפעמים בזמן שאני מדברת עם בני אני גם מתעסקת במטלות הבית וזה מסיח את דעתי, ואז אני לא מקדישה לו את מלוא תשומת ליבי. הוא שם לב לזה, ואני חושבת שזו אחת הסיבות לכך שהוא ממעט לדבר איתי. אני צריכה לעשות מאמץ להקדיש לו יותר תשומת לב כשאנחנו מדברים כדי שהוא ירגיש חופשי להתבטא” (מרים, מקסיקו).
עצמאות
”כשילדיי היו בגיל ההתבגרות תמיד חששתי לתת להם עצמאות, וזה בהחלט היה אחד הגורמים לוויכוחים בינינו. שוחחתי איתם על כך בפתיחות והסברתי להם מה מדאיג אותי. אחר כך הם הסבירו לי למה הם רוצים יותר חופש. הצלחנו להגיע להסכמה שהם יקבלו יותר חופש במסגרת הגבולות הסבירים שקבעתי” (אדווין, גאנה).
”בני רצה אופנוע. אבל התנגדתי מאוד לרעיון ומצאתי את עצמי נוזפת בו ומצביעה על כל המינוסים שיש בקניית אופנוע, ולא נתתי לו שום הזדמנות להסביר את עצמו. זה הכעיס אותו וגרם לו לרצות עוד יותר לקנות אופנוע. החלטתי לנסות גישה שונה. עודדתי אותו לחקור את הנושא מכל זווית ולבדוק, למשל, מה הן הסכנות, ההוצאות והדרישות לקבלת רישיון וחידושו. ביקשתי ממנו גם להתייעץ עם אחים בוגרים בקהילה. הבנתי שבמקום להיות קשה איתו, עדיף היה לי לעודד אותו לדבר בפתיחות על רצונותיו. ככה הצלחתי לחדור לליבו” (היי־יאנג, קוריאה).
”הצבנו לילדינו גבולות, אבל גם הענקנו להם בהדרגה יותר ויותר חירויות. אם ילדינו ניצלו חירויות אלו בתבונה, הענקנו להם יותר חופש. הראינו להם שאנחנו רוצים לתת להם יותר חופש על־ידי כך שיצרנו עבורם הזדמנויות לזכות בו; אבל אם הם הפרו את אמוננו, לא היססנו להענישם” (דורוטה, צרפת).
”אף פעם לא הנמכתי את הסטנדרטים שלי. אבל כאשר הילדים היו ממושמעים הייתי מוכנה לבוא לקראתם. למשל, לפעמים הסכמתי להתגמש בנוגע לשעת החזרה הביתה. אבל אם הם היו מאחרים יותר מפעם אחת, היו לכך השלכות” (איל־היון, קוריאה).
”במקום עבודה, ככל שהעובד יותר ממושמע ואחראי, כך מגלה כלפיו המעביד יותר התחשבות. בדומה לכך, בני רואה שכאשר הוא מקפיד לציית לכללים שקבענו ומגלה אחריות, הוא זוכה בהדרגה ליותר עצמאות. בני יודע שכמו שעובד יישא בתוצאות אם לא ימלא את תפקידיו, גם הוא יאבד את העצמאות שקיבל אם לא ינהג באחריות” (רמון, מקסיקו).
[קטע מוגדל בעמוד 22]
”חנוך לנער על־פי דרכו; גם כי יזקין לא יסור ממנה” (משלי כ״ב:6)
[תיבה/תמונות בעמוד 23]
פרופיל משפחתי
”זו חוויה נפלאה להיות הורים לילדים בגיל העשרה”
ג׳וזף: שתי בנותיי הגדולות בגיל העשרה, ולדעתי חשוב להקשיב להן ולהכיר בכך שיש להן השקפות משלהן. אני כן באשר לחסרונות שלי ואני מדבר בכבוד לבנותיי, וכך אנחנו מצליחים לשמור על אפיקי תקשורת פתוחים. בסך הכול אני מרגיש שזו חוויה נפלאה להיות הורים לילדים בגיל העשרה, תודות להדרכה שאנו מקבלים מדבר־אלוהים, המקרא.
ליסה: שמתי לב שכאשר בתנו הבכורה הגיעה לגיל העשרה, היא הייתה זקוקה עוד יותר לתשומת הלב שלי. אני זוכרת שהקדשתי זמן רב כדי להקשיב לה, לדבר איתה ולעודד אותה. בעלי ואני אמרנו לבנות שהן יכולות לדבר איתנו על כל דבר, ושאנחנו נכבד את רגשותיהן. אני מנסה ליישם את דברי החוכמה שביעקב א׳:19, שם כתוב שעלינו להיות ’מהירים לשמוע ובלתי נחפזים לדבר’.
ויקטוריה: אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי. אף פעם לא פגשתי מישהי כל כך מתוקה ואכפתית — והיא ככה עם כולם. אני לא יכולה לחשוב על מילה שיכולה לתאר אותה טוב יותר מאשר המילה ”אמיתית”. אין לה תחליף.
אוליביה: אבא שלי הוא אדם אכפתי ונדיב. הוא תמיד מוכן לעזור לאחרים מבחינה כלכלית, גם כשאין לנו הרבה מה לתת. הוא יודע להיות רציני, אבל הוא גם ממש יודע איך ליהנות. הוא אבא מיוחד, ואני שמחה שהוא אבא שלי!
”אין לנו זמן להשתעמם!”
סאני: אם לבנות יש בעיה, אנחנו יושבים יחד כמשפחה ומדברים על כך. אנחנו תמיד מדברים בפתיחות זה עם זה ומחליטים החלטות על בסיס עקרונות המקרא. אינס ואני גם משתדלים לוודא שהבנות שלנו יתרועעו עם אנשים בוגרים. החברים שלנו הם החברים שלהן, והחברים שלהן הם החברים שלנו.
אינס: אנחנו אנשים פעילים, ואנחנו עושים דברים יחד כמשפחה. בתור עדי־יהוה אנחנו עסוקים בפעילות הבישור, בלימוד אישי ומשפחתי של המקרא ובעבודה התנדבותית הכוללת סיוע לנפגעי אסונות טבע ובניית אולמי מלכות. כדי לשמור על איזון אנחנו מוצאים גם זמן לבילויים מהנים. אין לנו זמן להשתעמם!
קלסי: אבא שלי יודע להקשיב, והוא תמיד מתייעץ עם כל המשפחה לפני שהוא מחליט החלטות חשובות. אמא שלי תמיד נמצאת שם בשבילי כשאני זקוקה לעזרה או כשאני פשוט רוצה לדבר.
סמנתה: אמא שלי גורמת לי להרגיש כל כך מיוחדת וכל כך אהובה וחשובה, אפילו מבלי שהיא מודעת לכך. היא מקשיבה ואכפתית. לא הייתי מחליפה את החברות בינינו בעד שום דבר אחר.
[תמונות]
משפחת קמרה: ג׳וזף, ליסה, ויקטוריה, אוליביה ואיזבלה
משפחת זפטה: סמנתה, סאני, אינס וקלסי
[תמונה בעמוד 22]
הורים יכולים להעניק מידה מסוימת של עצמאות, אבל הם גם צריכים להציב גבולות סבירים