איזו ירושה אתה חב לילדיך?
פאבלוס, איש משפחה מדרום אירופה, בקושי נמצא בבית כדי לבלות עם אשתו וילדיו — שתי בנות בגילים 13 ו־11 וילד בן 7. הוא עובד בשתי משמרות, שבעה ימים בשבוע ומנסה להרוויח מספיק כסף כדי להגשים את חלומו. הוא רוצה לרכוש דירה לכל אחת מבנותיו ולהקים עסק קטן לבנו. גם רעייתו, סופיה, עובדת קשה כדי להשיג לדירות שיקנו לילדיהם כלי מיטה, כלי מטבח, כלי חרסינה וסכו”ם. כשנשאלו מדוע הם עובדים כל כך קשה, ענו פה אחד: ”בשביל הילדים שלנו!”
בדומה לפאבלוס ולסופיה, הורים רבים ברחבי העולם עושים כל שביכולתם כדי להעניק לילדיהם התחלה טובה בחיים. יש שחוסכים כסף שיעמוד לרשות ילדיהם בעתיד. אחרים דואגים שילדיהם ירכשו השכלה הולמת וילמדו מקצוע. אף־על־פי שרובם המכריע של ההורים רואים במתנות אלה מורשת של אהבה, הדאגה לאמצעים אלו לא אחת מפעילה מכבש לחצים על ההורים לעמוד בציפיות המשפחה, הידידים והחברה שבה הם חיים. לפיכך, הורים מודאגים תוהים בצדק, ’כמה אנו חייבים לתת לילדינו?’
לאצור לעתיד
לא זו בלבד שדאגת ההורים המשיחיים לילדיהם טבעית, היא אף מקראית. השליח פאולוס אמר למשיחיים בני זמנו: ”הלוא הבנים אינם חייבים לאצור אוצרות להוריהם, אלא ההורים לבניהם” (קורינתים ב׳. י״ב:14). פאולוס הוסיף וציין כי גילוי דאגה מצד ההורים הינו מחויבות רצינית. הוא כתב: ”ומי שאינו דואג לקרוביו, בייחוד לבני ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין” (טימותיאוס א׳. ה׳:8). תיאורים מקראיים רבים ממחישים כי ענייני ירושה היו נושא הרה חשיבות בעיני משרתי אלוהים בימי המקרא (רות ב׳:19, 20; ג׳:9–13; ד׳:1–22; איוב מ״ב:15).
אולם, לעתים קורה שההורים שקועים ראשם ורובם בניסיון להוריש לילדיהם ירושה גדולה. מדוע? מנוליס, אב שהיגר מדרום אירופה לארצות־הברית, מצביע על אחת הסיבות לכך: ”הורים שטעמו את טעמם המר של מלחמת העולם השנייה, של הרעב ושל העוני, נחושים לשפר את גורל ילדיהם”. הוא מוסיף: ”חוש אחריות מוגזם וכמיהה להעניק לילדיהם התחלה טובה ככל שניתן בחיים, מובילים לכך שההורים לעתים מזיקים לעצמם”. אכן, יש הורים המונעים מעצמם דברים נחוצים או מנהלים אורח חיים סגפני כדי לצבור לצאצאיהם מספיק נכסים חומריים. אך האם יהיה זה נבון מצד ההורים לנהל אורח חיים כזה?
”הבל ורעה רבה”
למלך שלמה היו כמה דברי אזהרה ביחס לירושות. הוא כתב: ”שנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש, שֶאַנִיחֶנוּ לאדם שיהיה אחריי. ומי יודע החכם יהיה או סָכָל? וישלַט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש. גם זה הבל. ... כי יש אדם שעֲמָלוֹ בחוכמה ובדעת ובכשרון, ולאדם שלא עמל בו ייתננו חלקו. גם זה הבל ורעה רבה” (קהלת ב׳:18–21).
כפי שמבהיר המלך שלמה, ייתכן שהשאירים לא יֵדעו להעריך את העיזבון כראוי משום שלא עמלו במו כפיהם כדי להרוויח אותו. כתוצאה מכך, היורשים עלולים לעשות שימוש נואל בעיזבון שהוריהם צברו במאמצים מרובים. יותר מזה, הם עלולים לבזבז רכוש שהושג בעמל ויזע (לוקס ט״ו:11–16). יהיה זה ”הבל ורעה רבה”!
ירושה וחמדנות
על ההורים לקחת בחשבון דבר נוסף. בתרבויות המייחסות חשיבות עליונה לירושה ולמתנות לרגל נישואין, הילדים עלולים להפוך לחמדנים ולתבוע רכוש או נדוניה שהם מעל ומעבר ליכולתם הפיננסית של ההורים. ”אומלל האב שיש לו שתיים או שלוש בנות”, מתבדח לוקס, אב מיוון. הוא אומר: ”הבנות עלולות להשוות בין מה שיכול לתת אביהן לבין מה שצוברים ’בנדיבות’ הורים אחרים למען ילדיהם. הן יכולות לטעון כי סיכוייהן להינשא יפחתו אם לא יעלה בידן להביא עימן נדוניה ראויה”.
מנוליס, שהוזכר קודם לכן, מציין: ”הבחור יכול להאריך את תקופת החיזורים עד שאבי הכלה המיועדת יבטיח שייתן לו דבר מה עבורה, בדרך כלל נדל”ן או סכום כסף נכבד. זה עלול להפוך לסוג של סחיטה”.
המקרא מזהיר מפני חמדנות על כל צורותיה. שלמה כתב: ”נחלה מבוהלת בראשונה, ואחריתה לא תבורך” (משלי כ׳:21). השליח פאולוס הבהיר: ”הלוא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף” (טימותיאוס א׳. ו׳:10; אפסים ה׳:5).
”חוכמה עם נחלה”
אין ספק כי לירושה יש ערך מה, אולם ערכה של החוכמה עולה פי כמה וכמה על זו של הנכסים החומריים. המלך שלמה כתב: ”טובה חוכמה עם נחלה... כי בצל החוכמה בצל הכסף, ויתרון דעת החוכמה תחַיֶה בעליה” (קהלת ז׳:11, 12; משלי ב׳:7; ג׳:21). אומנם כסף מספק מידה מסוימת של ביטחון, שהרי ניתן להשיג באמצעותו דברים נחוצים, אך הוא עדיין עלול לרדת לטמיון. מצד שני, חוכמה — היכולת להשתמש בידע כדי לפתור בעיות או להשיג מטרות מסוימות — עשויה לנצור את בעליה מפני סיכונים אוויליים. אם החוכמה מבוססת על יראת אלוהים, ביכולתה לעזור לפרט לזכות בחיי נצח בעולמו החדש של אלוהים הקרב ובא — נחלה יקרה מאין כמותה! (פטרוס ב׳. ג׳:13).
הורים משיחיים נעזרים בחוכמה כזו כשהם קובעים סדר עדיפויות נכון לעצמם ולילדיהם (פיליפים א׳:10). צבירת נכסים חומריים לטובת הילדים אינה קודמת לדברים רוחניים. ישוע עודד את הנוהים אחריו: ”אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם” (מתי ו׳:33). הורים המציבים מטרות רוחניות למשפחתם המשיחית יכולים לצפות שיבואו על שכרם פי כמה מונים. המלך שלמה החכם כתב: ”גיל יגיל אבי צדיק, ויולֵד חכם ישמח בו. ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך” (משלי כ״ג:24, 25).
ירושה נצחית
בימי עם ישראל הקדום, ענייני הירושה החומרית לא היו עניין של מה בכך (מלכים א׳. כ״א:2–6). אך יחד עם זאת, יהוה התרה בהם: ”והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבניך ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך” (דברים ו׳:6, 7). להורים המשיחיים נאמר ברוח דומה: ”גדלו אותם [את בניכם] במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפסים ו׳:4).
הורים בעלי השקפה רוחנית מבינים כי דאגה לבני ביתם מאגדת בתוכה מתן הדרכה המבוססת על המקרא. אנדראס, אב לשלושה, אומר: ”אם הילדים ילְמדו ליישם בחייהם עקרונות המשקפים יראת אלוהים, הם יהיו מוכנים לקראת העתיד”. מורשת כזו תעזור להם להתמקד בפיתוח קשר אישי עם בוראם ובטיפוחו (טימותיאוס א׳. ו׳:19).
האם נתתם דעתכם לרווחתם הרוחנית העתידית של ילדיכם? לדוגמה, מה יכולים ההורים לעשות אם הילד שואף ליטול חלק בשירות מלא? הגם שחלוץ אינו אמור לדרוש תמיכה כספית או לצפות לה, הורים אוהבים יכולים ’לתת לו את חלקם’ בהתאם לצרכיו ולתמוך בו למען ימשיך בשירות המלא (רומים י״ב:13; שמואל א׳. ב׳:18, 19; פיליפים ד׳:14–18). תמיכה כזו ודאי תשביע את רצון יהוה.
אם כן, מה חבים ההורים לילדיהם? מלבד דאגה לצורכיהם הגשמיים, הורים משיחיים יבטיחו שילדיהם יקבלו ירושה רוחנית עשירה שתהיה לתועלתם הנצחית. באופן זה יתגשמו המילים הכתובות בתהלים ל״ז:18: ”יודע יהוה ימי תמימים, ונחלתם לעולם תהיה”.
[תמונות בעמודים 26, 27]
איזה עתיד אתה מתכנן לילדיך?