מן התסריט ועד האקרנים
בעשרות השנים האחרונות הפכה הוליווד למעיין נובע של סרטים שוברי קופות. לתופעה זו השלכות גלובאליות, הואיל וסרטים אמריקניים רבים יוצאים לאקרנים בארצות אחרות כעבור מספר שבועות, ולפעמים רק ימים ספורים לאחר הקרנת הבכורה בארה״ב. ישנם סרטים שעולים למסכים באותו היום בכל רחבי העולם. ”השוק הבינלאומי הוא סביבה תוססת הולכת וגדלה”, אומר דן פלמן, נשיא ענף ההפצה הפנים־ארצית של סרטי האחים וורנר. ”כך שכאשר אנחנו עושים סרטים, זוהי הזדמנות בינלאומית בשבילנו”. כיום יותר מתמיד, מה שקורה בהוליווד משפיע על תעשיית הבידור ברחבי העולם.a
אולם, לא כל כך קל להפיק סרט רווחי. סרטים רבים צריכים להכניס למעלה מ־100 מיליון דולר רק כדי לכסות את הוצאות ההפקה והשיווק. ולא זו בלבד, אלא שהקהל הבלתי צפוי הוא זה שבסופו של דבר יקבע אם הסרט מוצלח או לא. ”אתה אף פעם לא יכול לצפות בכל רגע נתון מה ירגש וימשוך את הקהל”, אומר דיוויד קוּק, פרופסור ללימודי קולנוע באוניברסיטת אֶמוֹרי. אם כן, כיצד מגדילים יוצרי הסרטים את סיכויי ההצלחה שלהם? כדי להשיב על כך, עלינו להבין תחילה כמה עובדות בסיסיות על תהליך הפקת הסרט.b
קדם־הפקה — הנחת התשתית
קדם־ההפקה הוא בדרך כלל השלב הארוך ביותר וגם החשוב ביותר בהפקת הסרט. כבכל פרויקט גדול, ההכנה המוקדמת היא הגורם המכריע. היוצרים מקווים שכל דולר המושקע בקדם־ההפקה יחסוך פי כמה וכמה במהלך הצילומים.
יצירת סרט קולנוע מתחילה בסיפור העלילה, שיכול להיות פרי הדמיון או מבוסס על סיפור אמיתי. התסריטאי מעבד את הסיפור לתסריט. התסריט עובר כמה וכמה שינויים ותיקונים לפני הכנת הגרסה הסופית, הנקראת תסריט לצילום. התסריט לצילום מכיל את הדיאלוגים וכן תיאורים קצרים של קטעי הפעולה בסרט, ויש בו גם הוראות טכניות כגון הנחיות צילום ומעברים בין סצינות.
בכל אופן, התסריט מוצע למכירה למפיק כשהוא עדיין בשלב הראשוני.c איזה תסריט עשוי לעניין את המפיק? קהל היעד של סרטי הקיץ הוא בדרך כלל בני נוער וצעירים בני 20 פלוס — ”קהל הפופקורן”, כפי שכונה בפי מבקר סרטים. לפיכך, המפיק אולי ירצה סיפור שיקסום לקהל הצעיר.
מה שהמפיק יעדיף עוד יותר הוא תסריט שפונה אל בני כל הגילים. למשל, סרט על גיבור־על מחוברות קומיקס ללא ספק יעניין את הילדים שכבר מכירים את הדמות, והוריהם ודאי יתלוו אליהם לצפייה בסרט. אבל איך מפתים יוצרי הסרטים את בני הנוער ואת הקהל הצעיר? המפתח הוא ”תוכן לוהט”, כותבת ליזה מאנדי בוושינגטון פוסט מגזין. שפה גסה, קטעים אלימים במיוחד ומנה נדיבה של סקס הם כולם שיטות ”להגדיל ככל האפשר את פוטנציאל ההכנסות של הסרט מבלי להזניח אף קהל יעד”.
אם המפיק סבור שיש לתסריט פוטנציאל, הוא ירכוש אותו וינסה להחתים במאי ידוע וללהק שחקן או שחקנית מפורסמים. במאי בעל מוניטין וכוכב או כוכבת קולנוע ידועים ימשכו את הקהל לבוא ולצפות בסרט עם צאתו לאקרנים. וכבר בשלב ראשוני זה, השמות הגדולים עשויים למשוך משקיעים למימון הסרט.
שלב נוסף בקדם־ההפקה הוא הכנת סְטוֹרִיבוֹרְד, או טבלת סיפור. הסטוריבורד הוא למעשה סדרת סקיצות המתארת את השתלשלות המאורעות בסרט, במיוחד של קטעי פעולה. הוא משמש כמעין תוכנית עבודה לצלם הקולנוע וחוסך זמן רב במהלך הצילומים. כפי שמציין הבמאי והתסריטאי פרנק דרבונט, ”אין דבר יותר גרוע מלהסתובב על הסט ולבזבז יום צילומים שלם במחשבה על איפה למקם את המצלמה”.
יש להחליט על דברים נוספים רבים בשלב קדם־ההפקה. למשל, באילו אתרים יתבצעו הצילומים? האם יהיה צורך בנסיעות? איך לבנות ולעצב את הסטים הפנימיים? האם צריך לעצב ולהכין תלבושות? מי ידאג לתאורה? מי יאפר את השחקנים ויטפל בעיצוב השיער? ומה לגבי הסאונד, האפקטים המיוחדים והפעלולים? וזוהי רק טעימה על קצה המזלג משלל ההיבטים של עשיית סרט שדורשים התייחסות עוד לפני שמתחילים לצלם אפילו סצינה אחת. אם תצפה בכתוביות הסיום של סרט עתיר תקציב, תמצא צוות של מאות אנשים שעבדו מאחורי הקלעים. ”דרושה עיר של אנשים כדי לעשות סרט באורך מלא”, אומר טכנאי שעבד בסרטים רבים.
הפקה — צילום הסרט
צילום סרט יכול להיות פרויקט מתיש, יקר שעשוי להימשך זמן רב. דקה מבוזבזת יכולה לעלות אלפי דולרים. במקרים מסוימים צריך להטיס את השחקנים, אנשי הצוות והציוד לפינה נידחת בעולם. וגם אם אין צורך בנסיעות, כל יום צילומים הוא נגיסה ענקית בתקציב הסרט!
צוותי התאורה, עיצוב השיער והאיפור הם בין הראשונים על הסט, או אתר הצילום. בכל יום צילומים, כוכבי הסרט מבלים לעתים שעות על גבי שעות בהתכוננות להופעה לפני המצלמה. וכשכולם מוכנים, מתחיל יום צילומים ארוך.
הבמאי מפקח מקרוב על הצילום של כל סצינה. גם סצינה פשוטה יחסית מצריכה לעתים יום צילומים שלם. את רוב הסצינות בסרט מצלמים במצלמה אחת, ולכן צריך לפעמים לבצע את הסצינה כמה וכמה פעמים בשביל להשיג זוויות צילום שונות. בנוסף לכך, לעתים יש לחזור על צילומי הסצינה כדי להשיג את הביצוע הטוב ביותר או פשוט כדי לתקן בעיה טכנית. כל ניסיון צילום נקרא בשפה המקצועית ”טֵייק”. בסצינות ארוכות נדרשים לפעמים 50 טייקים או יותר! לאחר מכן — לרוב בסוף יום הצילומים — הבמאי צופה בכל הטייקים ומחליט אילו מהם לשמור. בסך הכול, הצילומים יכולים להימשך שבועות או אפילו חודשים.
פוסט־פרודקשן — הפאזל מתחבר
בשלב הפוסט־פרודקשן עורכים את הקטעים המצולמים לסרט רציף. תחילה, מבצעים סנכרוּן בין הפסקול לסרט. לאחר מכן, העורך אוסף את הסצינות הלא־ערוכות ויוצר את הגרסה הראשונית של הסרט הנקראת טיוטת סרט.
בשלב זה מוסיפים גם אפקטים קוליים וויזואליים. האפקטים המיוחדים — אחד ההיבטים המורכבים ביותר בעשיית הסרט — מתבצעים לעתים בעזרת גרפיקה ממוחשבת. התוצאה הסופית יכולה להיות מרהיבה וקרובה מאוד למציאות.
גם הפסקול המוזיקלי מתווסף לסרט בשלב הפוסט־פרודקשן, ומאפיין זה תפס כיום בסרטים מקום של כבוד. ”תעשיית הסרטים דורשת כיום יותר פסקול מוזיקלי ומקורי מבעבר — לא רק עשרים דקות או מספר קטעי מוזיקה לרגעים דרמתיים, אלא יותר משעה שלמה של מוזיקה”, כותב אדווין בלק במגזין Film Score Monthly.
במקרים מסוימים, סרט חדש שעבר עריכה מוצג לקהל מצומצם, המורכב מידידיו של הבמאי ומעמיתים למקצוע שלא היו מעורבים בעשיית הסרט. בהתאם לתגובותיהם, הבמאי מחליט אם לצלם מחדש סצינות מסוימות או לבטל אותן. היו מקרים שסיום הסרט שונה כולו עקב תגובות לא חיוביות בהצגה המוקדמת.
בסופו של דבר, הגרסה המוגמרת עולה לאקרנים. רק בשלב זה מתברר אם הסרט הוא שובר קופות או כישלון — או איפה שהוא באמצע. אבל לא רק כסף מונח על הכף. סדרת כשלונות עלולה להרוס הזדמנויות עבודה של שחקנים ולנפץ מוניטין של במאי. ”ראיתי בשעתו איך עמיתיי למקצוע נפלו אחרי כמה פספוסים”, מספר הבמאי ג׳ון בורמן על ראשית ימיו בתעשיית הסרטים. ”המציאות הקשה של עסקי הסרטים היא שאם אתה לא מביא להנהלה את הכסף, זורקים אותך החוצה”.
מובן שרוב האנשים שעומדים מחוץ לבית הקולנוע ומסתכלים על שלטי הפרסומות לסרטים לא חושבים על בעיות התעסוקה של יוצרי הסרטים. השאלות החולפות במוחם הן: ’האם אהנה מהסרט? האם הוא שווה את מחיר הכרטיס? האם הוא מזעזע או פוגע? והאם הוא מתאים לילדים שלי?’ כיצד תשיב אתה על שאלות אלו כשתחליט באיזה סרט לצפות?
[הערות שוליים]
a לדברי אניטה אלברסֶה, פרופסור בבית־הספר למסחר בהארוורד, ”אף־על־פי שהמכירות בחו”ל בדרך כלל גבוהות יותר מן המכירות בארה״ב, מידת הצלחתו של הסרט בארה״ב היא עדיין הגורם שיחרוץ את גורלו בחו”ל”.
b השלבים המתוארים להלן הם בגדר אפשרות אחת, ואינם זהים בכל סרט וסרט.
c במקרים מסוימים מציעים למפיק לרכוש סיפור בקווים כלליים במקום תסריט. אם הוא מעוניין בסיפור, הוא יכול לרכוש את הזכויות עליו ולעבד אותו לתסריט.
[קטע מוגדל בעמוד 6]
”אתה אף פעם לא יכול לצפות בכל רגע נתון מה ירגש וימשוך את הקהל”. (דיוויד קוּק, פרופסור ללימודי קולנוע)
[תיבה/תמונות בעמודים 6, 7]
איך משווקים שובר קופות
הסרט צולם ונשלם. מיליוני אנשים עומדים לצפות בו. האם יקצור הצלחה? הנה מספר שיטות שעוזרות ליוצרי הסרטים לשווק את הסרט ולהפוך אותו לשובר קופות.
◼ שיווק מפה לאוזן (Buzz): אחת הדרכים הטובות ביותר לעורר ציפייה לקראת סרט היא שמועות מפה לאוזן, או בשפה המקצועית — ”באז” (Buzz). לפעמים הבאז מתחיל מספר חודשים לפני שהסרט עולה לאקרנים. אולי מודיעים על סרט המשך ללהיט קודם. האם הכוכבים שהופיעו בסרט הקודם יופיעו גם הפעם? האם הוא יהיה טוב (או גרוע) כמו הסרט הקודם?
במקרים מסוימים נוצר באז בגלל היבט שנוי במחלוקת בסרט — אולי סצינות מין מפורטות, שהן חריגות יחסית לסרט ”מיינסטרים” המיועד לקהל הרחב. האם הסצינה עד כדי כך בוטה? האם באמת הרחיקו לכת? הוויכוחים הציבוריים בעד ונגד עושים פרסומת חינם ליוצרי הסרטים. ובדרך כלל, הפולמוס שנוצר פשוט מושך יותר קהל להצגת הבכורה.
◼ מדיה: שיטות פרסום שכיחות יותר כוללות שלטי חוצות, מודעות בעיתונים, פרסומות בטלוויזיה, טריילרים [קטעי ”בקרוב”] המוצגים באולמות הקולנוע לפני הקרנת סרט באורך מלא וראיונות שבהם כוכבי הסרטים מקדמים את הסרט האחרון שהשתתפו בו. האינטרנט הוא אמצעי פרסום עיקרי לקידום סרטים. ”אם דורותי [מהקוסם מארץ עוץ] הייתה מקליקה על העכבר במקום לנקוש בעקביה”, כותב מבקר הקולנוע סטיב פרסל, ”היא הייתה מוצאת קשת של אתרי סרטים המציעים רכילות על ידוענים, טריילרים חדשים, כרטיסים ולוחות זמנים”.
◼ שיווק מסחרי: פריטים שיווקיים יכולים לעורר עניין בסרט. למשל, לסרט המבוסס על גיבור מחוברות קומיקס התלוו מוצרים שונים כגון תיקי אוכל, ספלים, תכשיטים, בגדים, מחזיקי מפתחות, שעונים, מנורות, משחקי לוח ועוד. ”בדרך כלל, 40 אחוז מן הפריטים המסחריים הקשורים לסרט נמכרים עוד לפני עלייתו לאקרנים”, כותב ג׳ו סיסטו במגזין פנאי ובידור של לשכת עורכי־הדין האמריקנית.
◼ קלטות וידיאו: סרט שלא מכניס הרבה רווחים בבתי הקולנוע יכול לפצות על הפסדיו במכירות של קלטות וידיאו ביתיות. ברוס נאש, המפקח על הכנסות סרטי הקולנוע, מציין ש”מכירות קלטות הווידיאו מהוות 40 עד 50 אחוז מכלל ההכנסות”.
◼ דירוג (רייטינג): יוצרי הסרטים למדו לנצל לטובתם את שיטת דירוג הסרטים. למשל, לפעמים יוצרי הסרט כוללים בו בכוונה תכנים מסוימים כדי שהדירוג שלו יהיה יותר מחמיר וימשוך קהל מבוגר יותר. לעומת זאת, לעתים מוחקים מספיק סצינות רק כדי לא לקבל דירוג של ”למבוגרים בלבד” ושיהיה אפשר לשווק את הסרט לבני נוער. ליזה מאנדי כותבת בוושינגטון פוסט מגזין שהדירוג הקובע אם הסרט מתאים לצעירים ”התפתח לכדי פרסומת: האולפנים מנצלים את הדירוג כדי לשדר לבני נוער — כולל לילדים קטנים שכל כך רוצים להיות גדולים — שבסרט יהיו קטעים ’קוּלים’”. הדירוג יוצר מעין ”מתח בין־דורי”, כותבת מאנדי. ”הוא אומנם מזהיר את ההורה, אך בו בזמן מפתה את הילד”.
[תמונות בעמודים 8, 9]
איך עושים סרטים
תסריט
סטוריבורד
תלבושות
איפור
צילום על הסט
צילום אפקטים מיוחדים
הקלטת מוסיקה
ערבול צליל
אנימציה ממוחשבת
עריכה