השטן — מיתוס או ישות ממשית רעה?‏

כבר מקדמת דנא התעניינו הוגי דעות בנושא מקור הרוע.‏ במילון המקרא,‏ מאת ג׳יימס הייסטינגס,‏ נאמר:‏ ”‏עוד משחר התודעה האנושית מצא עצמו האדם מול כוחות שאין באפשרותו לרסן ושהשפעתם רעה והרסנית”‏.‏ באותו מקור צוין:‏ ”‏מראשית ימיהם חיפשו בני האדם סיבות וראו בכוחות השונים ובתופעות טבע אחרות ישויות‏”‏‏.‏

לדברי היסטוריונים,‏ שורשי האמונה בשדים וברוחות רעות נעוצים בעת העתיקה ביותר במסופוטמיה.‏ הבבלים הקדומים האמינו שנֵרְגַל,‏ אל אַלים ואכזר הידוע בתור ”‏השורף”‏,‏ שולט בשאול או ב”‏ארץ שאין שבים ממנה”‏.‏ הם גם חששו מפני שדים וניסו לפייסם באמצעות לחשי קסם.‏ אל הרוע במיתולוגיה המצרית היה סֶת.‏ תיארו אותו כ”‏בעל מאפיינים של חיה דמיונית בעלת חוטם נטוי ודק,‏ אוזניים זקופות שצורתן מרובעת וזנב מפוצל וקשה”‏ (‏אנציקלופדיה לרוס למיתולוגיה [‏אנג׳]‏)‏.‏

ליוונים ולרומים היו אומנם אלים ואלות רעים וטובים,‏ אך הם לא האמינו באל רוע ראשי.‏ הפילוסופים שלהם לימדו על שני עקרונות מנוגדים.‏ לדידו של אֶמְפֶּדוֹקְלֶס הללו היו אהבה ושנאה.‏ בעיני אפלטון,‏ יש בעולם שתי ”‏נפשות”‏;‏ האחת עושה את הטוב,‏ ואילו השנייה מביאה רעות.‏ כשם שמציין ז׳ורז’‏ מינוּאה בספרו השטן (‏Le Diable)‏,‏ ”‏הדת הקלאסית [‏יוונית־רומית]‏ הפגאנית לא הכירה בשטן כלשהו”‏.‏

באיראן לימד הזורואסטריאניזם שהאל העליון,‏ האהורא מזדא,‏ או אורמזד,‏ יצר את אנגרא מאיניוּ,‏ או אהרימאן,‏ אשר בחר בדרך הרע והפך ל”‏רוח משחיתה”‏,‏ או ל”‏משחית”‏.‏

ביהדות היה מקובל פעם התיאור הפשוט של השטן בתור אויב אלוהים,‏ זה שגרם לחטא.‏ אבל בחלוף המאות התווספו לתמונה זו רעיונות פגאניים.‏ באנציקלופדיה יודאיקה (‏אנג׳)‏ נאמר:‏ ”‏תמורה כבירה חלה.‏.‏.‏ במאות האחרונות לפה״ס.‏ בתקופה זו אימצה הדת [‏היהודית]‏.‏.‏.‏ מאפיינים רבים של מערכת דואליסטית,‏ שבה אלוהים וכוחות הטוב והאמת ניצבים בניגוד לכוחות רוע ושקר רבי עוצמה בשמים ובארץ.‏ נראה כי התמורה אירעה בהשפעת הדת הפרסית”‏.‏ האנציקלופדיה המקוצרת ליהדות (‏אנג׳)‏ מצהירה:‏ ”‏הפרט נשמר מפני ה[‏שדים]‏ על־ידי קיום מצוות ושימוש בקמיעות”‏.‏

כפירה תיאולוגית נוצרית

כשם שהיהדות אימצה מושגים לא־מקראיים לגבי השטן והשדים,‏ גם משיחיים כופרים — נוצרים — פיתחו תפיסות לא־מקראיות.‏ מילון המקרא מאת אנקור (‏אנג׳)‏ מציין:‏ ”‏אחת התפיסות הקיצוניות יותר בתיאולוגיה העתיקה היא שאלוהים גואל את עמו על־ידי תשלום פדיון לשטן”‏.‏ את הרעיון הזה פיתח אירניאוס (‏המאה השנייה לספירה)‏.‏ מאוחר יותר הרחיב אוריגֶנֶס (‏המאה השלישית לספירה)‏ את ההשקפה הזאת;‏ הוא גרס כי ”‏השטן השיג חזקה חוקית על בני האדם”‏,‏ והחשיב את ”‏מותו של המשיח.‏.‏.‏ ככופר ששולם לשטן”‏ (‏תולדות הדוֹגמה [‏History of Dogma]‏ מאת אדולף הרנק)‏.‏

לפי האנציקלופדיה הקתולית,‏ ”‏במשך כאלף שנה מילאה [‏הדעה שהכופר שולם לשטן]‏ תפקיד בולט למדי בתולדות התיאולוגיה”‏,‏ ונותרה חלק מן האמונה של הכנסייה.‏ אבות כנסייה אחרים,‏ כולל אוגוסטינוס (‏המאה הרביעית והחמישית לספירה)‏,‏ קיבלו את התפיסה שהכופר שולם לשטן.‏ לבסוף,‏ במאה ה־12 לספירה,‏ הגיעו התיאולוגים אנסלם ואבלראר למסקנה שקורבן הכופר של ישוע ניתן לאלוהים ולא לשטן.‏

אמונות תפלות בימי הביניים

רוב הוועידות של הכנסייה הקתולית שמרו על שתיקה מתמיהה בכל הקשור לשטן,‏ אך ב־1215 הציגה הוועידה הלטראנית הרביעית את מה שנקרא ”‏הצהרת אמונה רשמית”‏,‏ לדברי האנציקלופדיה הקתולית החדשה (‏אנג׳)‏.‏ הקאנון הראשון בהצהרה זו מציין:‏ ”‏אלוהים ברא את השטן ואת שאר השדים כטובים במהותם,‏ אך במעשיהם הם נעשו רעים”‏.‏ עוד נאמר שם כי יצורים אלה פועלים בשקדנות כדי לפתות את בני האדם.‏ דעה זו הפכה לאובססיה בימי הביניים.‏ רבים האמינו שהשטן עומד מאחורי כל דבר יוצא דופן,‏ כגון מחלה בלתי מוסברת,‏ מוות פתאומי או יבול גרוע.‏ ב־1233 הוציא האפיפיור גרגוריוס ה־9 כמה צווים נגד כופרים,‏ ואחד מן הצווים הופנה נגד ”‏לוציפרנים”‏ — חשודים בעבודת שטן.‏

האמונה שהשטן או שדיו יכולים לחדור לגופם של בני אדם עוררה עד מהרה פרנויה כללית — פחד היסטרי מפני מעשי קסם וכישוף.‏ הפחד מפני המכשפות התפשט בכל רחבי אירופה מן המאה ה־13 עד המאה ה־17 והגיע עד לצפון אמריקה עם המתיישבים האירופאים.‏ אפילו הרפורמטורים הפרוטסטנטים — מרטין לותר וג׳ון קלווין — תמכו בציד המכשפות.‏ האינקוויזיציה ובתי דין אזרחיים באירופה ערכו משפטים למכשפות על יסוד שמועות בלבד או האשמות זדוניות.‏ שימוש נרחב נעשה בשיטת העינויים כדי לסחוט ”‏הודאות באשמה”‏.‏

הנאשמים נידונו למוות בשריפה,‏ או כפי שהיה נהוג באנגליה ובסקוטלנד,‏ בתלייה.‏ האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק מציינת לגבי מספר הקורבנות:‏ ”‏לדברי כמה היסטוריונים,‏ מ־1484 ועד 1782 הוציאה הכנסייה להורג כ־000,‏300 נשים באשמת כישוף”‏.‏ אם השטן אכן עמד מאחורי הטרגדיה הזאת,‏ מי היו הכלים בידיו — הקורבנות או שמא דווקא הרודפים הפנטיים?‏

אמונה וספקנות בימינו

המאה ה־18 היתה עידן של שגשוג לחשיבה הרציונליסטית,‏ ונודעה כ’‏תור התבונה’‏,‏ או ההשכלה.‏ באנציקלופדיה בריטניקה (‏אנג׳)‏ נאמר:‏ ”‏הפילוסופיה והתיאולוגיה של אנשי תנועת ההשכלה ניסו לדחוק את דמותו של השטן הרחק מן ההכרה המשיחית ולציירו כתוצר של פנטזיות מיתולוגיות מימי הביניים”‏.‏ בתגובה לכך אישרה הכנסייה הרומית־קתולית מחדש את אמונתה בקיומו של השטן בוועידת הוואתיקן הראשונה (‏1869–1870)‏,‏ וחזרה על כך באופן מהוסס למדי בוועידת הוואתיקן השנייה (‏1962–1965)‏.‏

באופן רשמי,‏ כפי שמודה ומתוודה האנציקלופדיה הקתולית החדשה,‏ ”‏הכנסייה מחויבת לאמונה בקיומם של מלאכים ושדים”‏.‏ עם זאת,‏ תיאו (‏Théo)‏,‏ מילון צרפתי לקתוליוּת,‏ מודה ש”‏נוצרים רבים כיום אינם מייחסים לשטן את הרוע שקיים בעולם”‏.‏ בשנים האחרונות מהלכים תיאולוגים קתולים על חבל דק;‏ הם מתאמצים בקושי רב למצוא את האיזון בין עיקרי אמונה קתולים רשמיים ובין החשיבה המודרנית.‏ ”‏תיאולוגיה נוצרית־ליברלית”‏,‏ נאמר באנציקלופדיה בריטניקה,‏ ”‏נוטה להתייחס לתיאור המקראי של השטן כ’‏לשון ציורית’‏ שאין להתייחס אליה כפשוטה וטוענת שבעצם מדובר בניסיון מיתולוגי להביע את מציאותו ואת היקפו של הרוע ביקום”‏.‏ אותה אנציקלופדיה מציינת לגבי הפרוטסטנטים:‏ ”‏הפרוטסטניזם הליברלי־מודרני נוטה להכחיש את חיוניות האמונה בקיומו של שטן בתור ישות”‏.‏ אך האם על המשיחיים לראות בתיאור המקראי של השטן ”‏לשון ציורית”‏ ותו לא?‏

מה נאמר בכתבי־הקודש

הפילוסופיה והתיאולוגיה של בני האדם לא סיפקו הסבר טוב יותר מזה של המקרא לגבי שאלת מקור הרוע.‏ חיוני לדעת מה אומרים כתבי־הקודש על השטן כדי להבין מהו מקור הרוע והסבל האנושי,‏ ומדוע מקרי אלימות זוועתיים הולכים ומחמירים מדי שנה.‏

יש שישאלו:‏ אם אלוהים כל כך טוב,‏ מדוע ברא יצור רוחני מרושע כמו השטן?‏ העיקרון המקראי הוא שכל פועלו של יהוה אלוהים הוא תמים,‏ או מושלם,‏ ושהוא חנן את היצורים התבוניים בבחירה חופשית (‏דברים ל׳:‏19;‏ ל״ב:‏4;‏ יהושע כ״ד:‏15;‏ מלכים א׳.‏ י״ח:‏21‏)‏.‏ מתחייב מכאן שאותו מלאך שהפך לשטן נברא כיצור מושלם,‏ אך סטה מדרך האמת והצדקה מתוך בחירה מודעת (‏יוחנן ח׳:‏44;‏ יעקב א׳:‏​14,‏ 15‏)‏.‏

מרדנותו של השטן מקבילה בדרכים רבות לקו פעולתו של ”‏מלך צור”‏.‏ הוא תואר באופן פיוטי כ”‏כליל יופי”‏ וכמי שהיה ’‏תמים בדרכיו מיום היבראו,‏ עד שנמצאה בו עוולה’‏ (‏יחזקאל כ״ח:‏​11–19‏)‏.‏ השטן לא התחרה בעליונותו של יהוה או במעמדו כבורא.‏ הרי השטן נברא על־ידי אלוהים!‏ אך השטן כן עירער על הדרך שבה מפעיל יהוה את ריבונותו.‏ בגן עדן רמז השטן שאלוהים שלל מאדם וחוה משהו שלטענתו היו זכאים לו ושאושרם תלוי בדבר זה (‏בראשית ג׳:‏​1–5‏)‏.‏ הוא הצליח לגרום להם למרוד בריבונותו הצודקת של יהוה,‏ והביא עליהם ועל צאצאיהם את החטא והמוות (‏בראשית ג׳:‏​6–19;‏ רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ מכאן שלפי המקרא,‏ השטן הוא הסיבה השורשית לסבל האנושי.‏

זמן מה לפני המבול נקטו גם מלאכים אחרים בקו הפעולה המרדני של השטן.‏ הם לבשו גוף בשר ודם על מנת להשביע את תשוקתם להנאות מיניות עם בנות האדם (‏בראשית ו׳:‏​1–4‏)‏.‏ בבוא המבול,‏ חזרו אותם מלאכים חוטאים לתחום הרוחני אך לא זכו שוב ל”‏מעמדם”‏ הקודם עם אלוהים בשמים (‏יהודה 6‏)‏.‏ אלוהים השפילם וכלא אותם במצב של חושך רוחני כבד (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏​19,‏ 20;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏4‏)‏.‏ הם הפכו לשדים,‏ הפסיקו לשרת תחת ריבונותו של יהוה והתחילו להיכנע לסמכותו של השטן.‏ השדים אינם מסוגלים כנראה לשוב ולעטות צורה גשמית,‏ אך הם כן יכולים להפעיל השפעה רבה על שכלם ועל חייהם של בני האדם,‏ ואין ספק שהם אחראים להרבה מן האלימות שאנו עדים לה כיום (‏מתי י״ב:‏43–45;‏ לוקס ח׳:‏​27–33‏)‏.‏

קרוב הסוף של שלטון השטן

ברור מאוד שכוחות רעים פועלים כיום בעולמנו.‏ השליח יוחנן כתב:‏ ”‏העולם כולו נתון ביד הרָשָע”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏19‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

התגשמות נבואות מקראיות מראה שהשטן גורם ליותר ויותר צרות בכדור־הארץ,‏ מכיוון שידוע לו שנותרה לו רק ’‏עת קצרה’‏ לזרוע הרס לפני כליאתו (‏ההתגלות י״ב:‏​7–12;‏ כ׳:‏​1–3‏)‏.‏ סופו של שלטון השטן יבשר על ביאתו של עולם חדש רב צדק,‏ אשר ”‏לא יהיו [‏בו]‏ עוד”‏ דמעות,‏ מוות וכאב.‏ ואז רצונו של אלוהים ’‏ייעשה כבשמים כן בארץ’‏ (‏ההתגלות כ״א:‏​1–4;‏ מתי ו׳:‏10‏)‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 4]‏

הבבלים האמינו בנֵרְגַל (‏קיצוני מימין)‏,‏ אל אַלים ואכזר;‏ אפלטון (‏מימין)‏ האמין שקיימות שתי ”‏נפשות”‏ מנוגדות

‏[‏שלמי תודה]‏

גליל:‏ Musée du Louvre, Paris; אפלטון:‏ National Archaeological Museum, Athens, Greece

‏[‏תמונות בעמוד 5]‏

אירניאוס,‏ אוריגנס ואוגוסטינוס גרסו שקורבן הכופר שולם לשטן

‏[‏שלמי תודה]‏

אוריגנס:‏ Culver Pictures; אוגוסטינוס:‏ מתוך הספר: Great Men and Famous Women

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

הפחד מפני מכשפות הוביל לטבח של מאות אלפים

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך הספר:‏ Bildersaal deutscher Geschichte