מישהו נמצא — שם אבל מי?
באירופה, אישה קשישה נכנסת לכנסייה ומחרוזת תפילה בידה, היא כורעת ברך ביראת כבוד מול פסל של מרים. באפריקה, משפחה שופכת בקבוק ג׳ין ליד קברו של קרוב משפחה יקר. בישראל, קבוצת אנשים מבקרת בקברי צדיקים ומפנה אליהם בקשות. באמריקה, בחור צעיר צם ועושה מדיטציה בתקווה ליצור קשר עם מי שלדעתו הוא המלאך השומר שלו. באסיה, כוהן דת שורף חפצים צבעוניים מנייר כמנחה עבור רוחות של אבות קדמונים.
מה משותף לאנשים אלה? כולם מאמינים שבתחום הרוחני שוכנות ישויות תבוניות שניתן ליצור עימן קשר, ושישויות אלה יכולות להשפיע עמוקות על חיי האנשים. כמובן, אמונה זו אינה חדשה או מפתיעה. מה שכן מפתיע זו העובדה שיש כל כך הרבה דעות סותרות בנוגע לזהותם של מי ששוכנים בתחום הרוחני.
היהודים והמוסלמים מאמינים באל אחד. הנוצרים טוענים שאלוהים הוא שילוש, המורכב מאלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש. ההינדים מאמינים שקיימים למעלה מאלף אלים ואלות. יש הסבורים שיצורים רוחניים שוכנים בחלק מן החיות, העצים, הסלעים והנחלים. ואילו אחרים מושפעים מספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה על מלאכים ושדים, רוחות ופיות, אלים ואלות.
בדיוק כשם שקיימות דעות סותרות רבות בנוגע לאלים ולישויות רוחניות, כך גם קיימות דעות סותרות רבות בנוגע לדרך שבה יש לפנות אליהם. מבחינה הגיונית לא ייתכן שכל הדרכים נכונות. ניתן להמחיש זאת כך: לפני שאנו מבצעים שיחת טלפון, עלינו לדעת למי אנו מתקשרים ולהיות בטוחים שהאדם אליו אנו מתקשרים באמת קיים ושהוא יכול לקבל את השיחה. אין כל טעם לנסות להתקשר למישהו דמיוני. וגרוע מכך, אם ניצור קשר עם מתחזה, הדבר עלול להיות מסוכן.
אם כן, מי באמת שוכנים בתחום הרוחני? המקרא אינו רק משיב על שאלה זו אלא גם מסביר עם מי עלינו לתקשר ולאיזו תשובה נוכל לצפות. המשך לקרוא את המאמרים הבאים וסביר להניח שתופתע לגלות מה יש למקרא לומר בנידון.