לאן נעלמים כל המים?‏

צֶ’‏רַפּוּנְגִ’‏י שבהודו הוא אחד המקומות הרטובים ביותר בעולם.‏ בעונת המונסוּן כמות המשקעים שניתכים על גבעותיו,‏ המשתרעות למרגלות הרי ההימלאיה,‏ מגיעה ל־000,‏9 מילימטר.‏ עד כמה שזה נשמע מדהים,‏ גם צֶ’‏רַפּוּנְגִ’‏י סובל ממחסור במים.‏

מאחר שנותרה רק צמחייה מעטה שאמורה לספוג את המים,‏ המים זורמים במורד הגבעות כמעט באותה מהירות שבה הומטרו משמים.‏ חודשיים לאחר תום עונת גשמי המונסוּן,‏ הופכים המים למצרך נדיר.‏ רובין קלארק תיאר לפני שנים את צֶ’‏רַפּוּנְגִ’‏י בספרו מים:‏ המשבר הבינלאומי (‏Water: The International Crisis)‏ כ”‏מדבר הרטוב ביותר עלי־אדמות”‏.‏a

במורד הנהר הזורם מצֶ’‏רַפּוּנְגִ’‏י שוכנת מדינת בנגלדש,‏ בשפלה המאוכלסת בצפיפות.‏ מדינה זו סופגת את עיקר המהלומה ממימי המונסון שגולשים כמפלים במורד הגבעות העירומות של הודו ונפאל.‏ היו שנים שבהן הוצפו שני שלישים משטחה של בנגלדש.‏ אך כשמפלס מי השטפונות יורד,‏ נחלש הזרם של נהר הגנגס עד לקילוח דק והאדמה הופכת לצחיחה.‏ יותר מ־100 מיליון איש בבנגלדש מתמודדים שנה בשנה עם המחזוריות האכזרית של שטפונות ובצורת.‏ ונוסף על כל הצרות,‏ מי הבארות נזדהמו בארסן,‏ שאולי כבר הספיק להרעיל מיליוני בני אדם.‏

בעיר נוּקוּס שבאוּזְבֶּקִיסְטַן,‏ לא רחוק מימת אַרַל,‏ הבעיה אינה ארסן אלא מלח.‏ מרבצים לבנים המצופים קרום קשה חובקים את צמחי הכותנה ומעכבים את צמיחתם.‏ באדמות התשתית הספוגות מים עולים המלחים אל פני הקרקע ונוצר רובד מלחים.‏ בעיה זו של אדמת מלֵחה הינה עתיקת יומין.‏ לפני ארבעת אלפים שנה,‏ נפגע ענף החקלאות במסופוטמיה מאותה סיבה בדיוק.‏ השקיה מרובה מדי שלצדה מערכת ניקוז לקויה גורמת להצטברות רובד מלחים על פני הקרקע.‏ כדי להצמיח יבול המניח את הדעת,‏ דרושות כמויות הולכות וגדלות של מים מתוקים.‏ אולם בסופו של דבר,‏ הופכת הקרקע לחסרת תועלת עבור הדורות הבאים.‏

לאן נעלמים המים?‏

לדאבוננו,‏ רוב המשקעים יורדים כגשמי זעף.‏ לא זו בלבד שהללו גורמים לשטפונות,‏ אלא שהמים זורמים במהירות מעל פני האדמה אל הים.‏ במספר מקומות יורדים גשמים בשפע,‏ ואילו באחרים הגשמים מעטים.‏ בצֶ’‏רַפּוּנְגִ’‏י נרשמה כמות שיא של משקעים,‏ יותר מ־000,‏26 מילימטר בתוך 12 חודש.‏ בעוד שבמדבר אַטַקַמָה שבצפון צ׳ילה עלולות לחלוף מספר שנים שחונות רצופות.‏

זאת ועוד,‏ רוב האנשים בעולם חיים באזורים שבהם אין המים מצויים בשפע.‏ מעטים יחסית הם האנשים שחיים למשל באזורים הטרופיים של אפריקה ואמריקה הדרומית,‏ היכן שיורדים גשמים למכביר.‏ נהר האמזונס האדיר שופך לאוקיינוס האטלנטי 15 אחוז מהנֶגֶר השנתי העולמי.‏ אבל מאחר שהאוכלוסייה באיזור דלילה,‏ צריכת המים שלה מועטה ביותר.‏ מצד שני,‏ כ־60 מיליון איש חיים במצרים,‏ היכן שכמויות הגשמים מינימליות ושהנילוס המדולדל אמור לספק כמעט את כל תצרוכת המים שלהם.‏

לפני שנים,‏ לא גרם האי־שוויון הבולט באספקות המים לבעיות רציניות.‏ מאחד הסקרים עולה,‏ שב־1950 לא היה איזור בכדור הארץ שסבל ממחסור חמור או קשה במים.‏ אולם הזמנים שבהם היו מים בשפע חלפו לבלי שוב.‏ באזורים צחיחים באפריקה הצפונית ובמרכז אסיה,‏ ירדה כמות המים לנפש לעשירית מהכמות שהיתה ב־1950.‏

פרט לריבוי האוכלוסין ולכמות הגשמים המועטה באזורים המאוכלסים בצפיפות,‏ עלה הביקוש למים גם מסיבות אחרות.‏ בעולם כיום,‏ קִדמה ושגשוג הולכים יד ביד עם אספקת מים קבועה.‏

הביקוש למים הולך וגדל

אם הנך מתגורר במדינה מתועשת,‏ הבחנת בוודאי שהמפעלים מרוכזים סביב נהרות חשובים.‏ הסיבה לכך ברורה.‏ התעשייה תלויה במים לייצור כל דבר,‏ החל במחשבים וכלה במהדקים.‏ גם לצורכי עיבוד מזון דרושה כמות מים מדהימה.‏ נדרשות כמויות מים אדירות כדי להרוות את צימאונן הבלתי נדלה של תחנות כוח,‏ ולכן הן ממוקמות ליד אגמים או נהרות.‏

בענף החקלאות הצורך במים אף רב יותר.‏ מאחר שבמקומות רבים כמות הגשמים קטנה מדי או לא מהימנה מספיק כדי להבטיח יבולים נאים,‏ נראה כי ההשקיה היא הפתרון האידיאלי להזנת פלנטה רעבה.‏ מאחר שהגידולים החקלאיים תלויים בהשקיה,‏ החקלאות מנצלת חלק ניכר מאספקת המים המתוקים שבכדור הארץ.‏

בנוסף לכך,‏ גדלה צריכת המים הביתית.‏ בשנות התשעים,‏ מספר מדהים של 900 מיליון תושבי ערים חדשים נזקקו לתברואה הולמת ולגישה למים נקיים.‏ אין די במקורות המים המקובלים,‏ כגון נהרות או בארות,‏ כדי לספק את צריכתן של ערים גדולות.‏ במכסיקו סיטי,‏ למשל,‏ יש כעת צורך לשאוב ולהעביר מים במערכת צינורות ממרחק של יותר מ־125 קילומטר,‏ לאורך רכס הרים שמתנשא לגובה של 200,‏1 מטר מעל לנקודה הגבוהה ביותר בעיר.‏ דיטר קריימר אומר בחיבורו מים:‏ הכוח מכלכל החיים (‏Giving Source‏-‏Water: The Life)‏,‏ שמצב זה ”‏ניתן להמשילו לתמנון;‏ העיר מושיטה זרועות בניסיון להשיג מים”‏.‏

מכאן שהתעשייה,‏ החקלאות והאזורים העירוניים תובעים עוד ועוד מים.‏ לעת עתה סופקו רוב הצרכים שלהם על־ידי שאיבת העתודות של כדור הארץ — מי התהום.‏ אקוויפרים הם השכבות העיקריות של כדור הארץ שמכילות מים מתוקים.‏ אולם אין הם מקורות בלתי נדלים.‏ ניתן לדמות שכבות אלו המכילות מים לכסף בבנק.‏ אם לא מפקידים כסף מדי פעם,‏ לא ניתן להמשיך ולבצע משיכת מזומנים.‏ במוקדם או במאוחר,‏ יגיע היום לפרעון השטר.‏

ניצול מי התהום לטובה ולרעה

מי התהום הם המים שאנו שואבים כשאנו חופרים בארות.‏ מחישובים שפורסמו בדו״ח מטעם קרן החירום של האו״ם למען הילד,‏ מי תהום:‏ המשאב הסמוי והנכחד‏,‏ עולה כי מחצית המים המשמשים לאספקת צריכה ביתית ולהשקיית שטחים חקלאיים נובעים ממקור זה.‏ מאחר שמי תהום הם בדרך כלל פחות מזוהמים ממים עליונים,‏ הם מספקים גם חלק ניכר ממי השתייה באזורים עירוניים וכפריים כאחד.‏ אם שאיבת מי התהום לא היתה מופרזת,‏ היתה נשמרת כמות קבועה של מי תהום,‏ משום שהם מתחדשים באופן סדיר על־ידי המשקעים שמחלחלים אט־אט ומגיעים למאגרי מים תת־קרקעיים אלו.‏ אך במשך עשרות שנים שאבו בני האדם כמויות מים העולות בהרבה על אלו שביכולתו של מעגל המים הטבעי לחדש.‏

כתוצאה מכך גדל המרחק שבין גובה מי התהום ופני השטח,‏ ואין זה משתלם כלכלית או מעשי לקדוח עמוק כל כך כדי להגיע אליהם.‏ כשהבארות מתייבשות,‏ קורה אסון כלכלי ואנושי.‏ טרגדיות כאלה מתרחשות כבר עתה בהודו.‏ מאחר שהמזון שמכלכל את מיליארד תושבי מרכז סין ומרכז הודו תלוי במאגרי מי התהום,‏ התשקיפים מבשרים רעות.‏

דלדול אספקת מי התהום הולך ומחריף גם בשל הזיהום.‏ דשנים חקלאיים,‏ צרכים של אדם ובהמה וכימיקלים מן התעשייה מוצאים את דרכם אל מי התהום.‏ ”‏כאשר אקוויפר מזדהם,‏ נקיטת אמצעים לתיקון המצב עלולה לארוך זמן רב ולהיות יקרה,‏ ואפילו בלתי אפשרית”‏,‏ נאמר בדו״ח שפרסם הארגון המטאורולוגי העולמי.‏ ”‏החלחול האיטי של מזהמים ורעלים הוגדרה ’‏פצצת זמן כימית’‏.‏ זהו איום על האנושות”‏.‏

והאירוניה שבכך היא שהמים הנשאבים מאקוויפרים תת־קרקעיים עלולים להרוס בסופו של דבר את הקרקעות שהם אמורים להשקות.‏ חלק ניכר מן הקרקעות המושְקות במדינות הצחיחות או הצחיחות למחצה הופכות כעת למלֵחוֹת.‏ בהודו ובארצות־הברית — אשר נמנות עם יצרניות המזון העולמיות הראשיות — ניזוקו קשות 25 אחוז מהקרקעות המושְקות.‏

מי שאינו מבזבז,‏ אינו חסר

למרות כל הקשיים הללו,‏ המצב לא היה כה עגום אילו היו מנהלים בתבונה רבה יותר את משאבי המים היקרים של כדור הארץ.‏ שיטות השקיה בלתי יעילות גורמות לעתים לבזבוז של 60 אחוז מהמים בטרם הגיעם ליבולים.‏ נצילות גבוהה כתוצאה מטכנולוגיה שבנמצא יכולה להפחית למחצית את הצריכה התעשייתית של המים.‏ ניתן גם לצמצם את צריכת המים העירונית ב־30 אחוז אם יתוקנו ללא דיחוי צינורות מים סדוקים.‏

לשימור מים דרושים רצון ואמצעים כאחד.‏ היש סיבות מוצקות להאמין שמימיו היקרים של כדור הארץ ישתמרו עבור הדורות הבאים?‏ המאמר הבא יתייחס לשאלה זו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 7]‏

העולם סובב סביב המים

אפשר לומר שכל העיבודים התעשייתיים מצריכים שימוש בכמויות מים גדולות.‏

◼ לייצור טון אחד של פלדה נדרשים 280 טון מים.‏

◼ לייצור קילוגרם אחד של נייר נדרשים 700 ליטר מים (‏אם המפעל אינו ממחזר את המים)‏.‏

◼ בייצור רכב אמריקני טיפוסי,‏ משתמש היצרן בכמות מים הגדולה פי 50 ממשקל הרכב.‏

ענף החקלאות עלול להיות תובעני לא פחות,‏ במיוחד אם מגדלים משק חי באזורים הצחיחים למחצה של כדור הארץ.‏

◼ להפקת קילוגרם סטייק מבשר הבקר בקליפורניה דרושים כ־000,‏10 ליטר מים.‏

◼ לתהליך העיבוד של עוף קפוא אחד דרושים לפחות 26 ליטר מים.‏

‏[‏גרף/‏תמונות בעמוד 8]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

למה משמשים המים?‏

חקלאות 65%‏

תעשייה 25%‏

צריכה ביתית 10%‏

‏[‏תמונות בעמוד 9]‏

מיליוני ליטרים של מים מבוזבזים בשל צינורות מים שבורים וברזים שמותירים אותם פתוחים

‏[‏שלמי תודה]‏

AP Photo/Richard Drew