יערות הגשם — הנוכל להשתמש בהם מבלי להרוס אותם?‏

האם אתה סבור שלתעשיית כריתת העצים יש זכות למחות את יערות הגשם הטרופיים מעל פני האדמה?‏ הדעת נותנת כי תשיב לא ולא.‏ אולם,‏ יש אקולוגים שיתעקשו שרבים שמשיבים לא,‏ למעשה כבר השיבו כן — לדוגמה,‏ על־ידי קניית ריהוט שעשוי מעץ טרופי,‏ נפוץ ויפה שמקורו ביערות הגשם הפראיים במקום במטעים המגדלים עצים למטרות בנייה.‏

לעתים נוהגים להשוות בין כריתת עצים לבין בירוא יערות.‏ ואכן,‏ יערות רבים נכחדים על־ידי כריתת עצים.‏ למרות זאת,‏ יש הטוענים שיערות אחרים נכרתו תוך כדי גרימת נזק מינימאלי.‏ האם יערות גשם טרופיים וחיות הבר שבהם יכולים לשרוד לנוכח כריתת עצים מסיבית?‏ הבה נבחן תחילה כיצד כריתת עצים עלולה להשמיד יער.‏

כיצד כריתת עצים יכולה להשמיד יער וחיות בר

הנה תרחיש אחד:‏ הסיפור מתחיל בדחפורים המפלסים דרכם עד ללב לבו של היער.‏ החוטבים ובידיהם מסורי שרשרת,‏ נכנסים מייד לפעולה.‏ לחברת הכריתה יש זיכיון זמני בלבד כדי לכרות את העצים,‏ כך שהעובדים מתבקשים לכרות אך ורק את העצים האיכותיים.‏ בעת נפילת העצים,‏ העצים השכנים הקשורים אליהם על־ידי מטפסים,‏ נפגעים או נהרסים.‏ בשלב הבא,‏ משאיות כבדות הנעות בעזרת שרשראות זחל פורצות דרך הצמחייה הסבוכה כדי לגרור את בולי העץ ומהדקות את האדמה הדקה ממילא כל כך חזק,‏ עד שהיא מאבדת כל ערך.‏

העובדים בחברת הכריתה אוכלים בדרך כלל יותר בשר מהמקומיים.‏ חיות היער ניצודות;‏ במקרים רבים הציד הוא מעל ומעבר לדרוש.‏ החוטבים משאירים אחריהם דרכים פתוחות לאזורים שלפני כן הגישה אליהם היתה בלתי אפשרית.‏ כעת יכולים הציידים להיכנס עם רכבים ורובים על מנת לצוד כל חיה שהצליחה איכשהו לשרוד.‏ ציידים אחרים לוכדים חיות קטנות יותר וציפורים לשם סחר רווחי בחיות מחמד.‏ אחר כך באים המתיישבים,‏ אלפי אנשים שאין להם איפה לחיות,‏ והם מנסים להתפרנס למחייתם באדמה החדשה והפנויה.‏ שיטת החקלאות שלהם של כריתה והבערה משמידה את העצים הנותרים,‏ וכך מאפשרת לגשמים כבדים לשטוף את שכבת הקרקע העליונה הדקה.‏

למעשה,‏ היער נותר חסר חיים.‏ כריתת העצים היתה הצעד הראשון בלבד.‏ אך האם הכרחי שחטיבת עצים ביערות הגשם הטרופיים תזרע הרס כה רב?‏

כריתת עצים בעלת נזק מזערי

בשנים האחרונות ניעורה התעניינות ברעיון של כריתת עצים אשר תסב נזקים מזעריים תוך כדי שימוש במשאבי היער,‏ וזאת מבלי לפגוע באיזון האקולוגי שלו.‏ הרעיון הוא לכרות עצים בדרך כזו שלא תגרום נזק רב ליער ולחיות הבר השוכנות בו.‏ היער יתאושש בהדרגה וכך ניתן יהיה לכרות עצים שוב כעבור עשורים ספורים.‏ מספר סוחרים,‏ בלחץ שוחרי איכות הסביבה,‏ דואגים לפרסם שמקור העצים שלהם הוא ביערות שזכו לאישור כיערות שמורים.‏ הבה נעמוד על שיטת הכריתה בעלת הנזק המזערי.‏

יערן מומחה וקבוצה של עוזרים בוקעים את דרכם דרך השיחים.‏ הם מהווים חלק ממספר קבוצות שיבלו שישה חודשים בקירוב בג׳ונגל ויערכו רשימת מלאי של היער.‏ לחברת הכריתה יש זיכיון לטווח ארוך,‏ כך שלרשות העובדים עומד מספיק זמן לערוך מפקד עצים לטובת שימור היער ולשימוש עתידי.‏

היערן מסמן כל עץ במספר סידורי ומזהה את המינים.‏ ישנם מאות סוגים,‏ לכן עליו להיות בעל מומחיות רבה.‏ אך מהצעד הבא,‏ נדרשת טכנולוגיה מודרנית.‏

במכשיר ידני המקושר למערכת ניווט לוויינית (‏GPS)‏, מקליד היערן נתונים על מידותיו,‏ מינו ומספרו הסידורי של העץ.‏ בלחיצה על מקש ה”‏אנטר”‏,‏ כל הנתונים על העץ,‏ כולל מיקומו המדויק,‏ נשלחים מהיער מיידית למחשב שנמצא בעיר הומה אי שם.‏

לאחר מכן,‏ מנהל היער מדפיס דרך המחשב שלו מפה המספקת מידע מפורט על כל עץ בעל ערך ביער.‏ הוא בוחר בדיוק אילו עצים ייכרתו לפי התקנות הרשמיות.‏ במקרה של מינים רבים,‏ מותר לכרות רק 50 אחוז מהעצים שהגזע שלהם גדול יותר מקוטר מוגדר שנקבע מראש בזיכיון.‏ את העצים הזקנים והבריאים ביותר אסור לכרות על מנת שישמשו בתור נושאי זרעים.‏

אך יחד עם זאת,‏ כיצד ניתן לכרות עצים מבלי לפגוע ביער?‏ כתב עורו!‏ הפנה שאלה זו לרוברטו,‏ היערן שהוזכר במאמר הקודם.‏ הוא הסביר:‏ ”‏המפה היא המפתח.‏ בעזרת מפת העצים,‏ אנחנו יכולים לתכנן את הכריתה במינימום נזקים ליער.‏ ניתן אפילו לתכנן את כיוון הנפילה של העץ כדי להקטין את הנזק לעצים הסמוכים.‏

‏”‏אנחנו יכולים גם לתכנן את פינוי העצים בעזרת מנופים,‏ במקום להשתמש בדחפורים כדי להגיע לכל עץ שנכרת.‏ לפני הכריתה גוזמים החוטבים את המטפסים המחברים בין העצים לשכניהם — שוב כדי להפחית את הנזק הסביבתי.‏ אנו עובדים באזור הזיכיון ברוטציה:‏ בכל שנה אנחנו ממפים וכורתים חלק שונה כדי שלא נחזור לאותה חלקה עד שיעברו לפחות 20 שנה.‏ בחלקים מסוימים ביער,‏ נצטרך לחכות 30 שנה”‏.‏

אולם,‏ רוברטו עובד בחברת כריתה.‏ לכן,‏ כתב עורו!‏ שאל אותו:‏ ”‏עד כמה חשובה לחוטבי העצים ההגנה על חיות הבר?‏”‏

הגנה על החיות

‏”‏היער לא יכול להיות בריא ללא בעלי חיים”‏,‏ מציין רוברטו.‏ ”‏הם חיוניים לשם האבקה והפצת הזרעים.‏ אנו משקיעים מאמצים עילאיים כדי שחיות הבר לא יופרעו.‏ לדוגמה,‏ אנו מתכננים בקפידה את כבישי הגישה כך שיהיו כבישים מעטים ומרוחקים זה מזה.‏ אם הדבר אפשרי,‏ אנו סוללים כבישים צרים מספיק כדי שחופת העצים תיסגר מעליהם.‏ כך יכולים בעלי חיים כמו עצלנים וקופים לחצות את הכביש מבלי לרדת מהעצים”‏.‏

רוברטו מצביע על כמה אזורים צבועים במפתו.‏ אלו אזורים שאין לגעת בהם כלל וכלל.‏ לדוגמה,‏ רצועה מוגנת מצידו של כל נהר,‏ מאפשרת לחיות לנוע מאזור לאזור בג׳ונגל שלא נגעה בו יד אדם.‏

‏”‏זולת בתי הגידול החיוניים שמצידי הנחל”‏,‏ הוא מסביר,‏ ”‏אנו גם מגינים על מערות,‏ נקיקי סלעים,‏ עצים עתיקים עם חללים בתוכם,‏ עצים המניבים פירות בשרניים — למעשה,‏ כל אזור החיוני להישרדותם של מינים מסוימים.‏ למניעת ציד לא חוקי,‏ נאסר על העובדים לשאת רובים,‏ ואנו מטיסים לתוך מחנה העבודה בשר ועוף,‏ כך שלא יצטרכו לצוד את חיות הבר.‏ עם סיום העבודה בגזרה כלשהי,‏ אנו חוסמים היטב את הכבישים או מגבילים את הכניסה אליהם וזאת כדי למנוע את כניסתם של ציידים או חוטבים לא־חוקיים.‏

‏”‏אני אישית שמח לעשות את כל זה כי אני מאמין בשימור יצירות כפיו של אלוהים.‏ אך כמעט כל האמצעים שתיארתי מבוססים על תקנות בינלאומיות לשימור היער.‏ אם חברה מעוניינת לקבל אישור,‏ עליה לעמוד בדרישות של מפקחים מארגונים בינלאומיים”‏.‏

האם יערות שמורים מניבים רווחים?‏ להוציא כמה אוהדים נלהבים כמו רוברטו,‏ החוטבים ככלל אינם ששים לשתף פעולה עם התוכניות לשימור חיות הבר.‏ הגבלות אלו נתפסות לעתים כאיום על הרווחים.‏

למרות זאת,‏ מחקרים שבוצעו בצידו המזרחי של אגן האמזונס בסוף שנות ה־90 מצאו כי עלויות מיפוי העצים,‏ גיזום המטפסים ופינוי בולי העץ כוסו ואף יותר מכך,‏ תודות ליעילות הגבוהה שהושגה.‏ לדוגמה,‏ אבדו פחות בולי עץ.‏ פעמים רבות,‏ בהיעדר מפה,‏ צוות שעובד עם מסורי שרשרת מפיל עצים שצוות הפינוי אינו מצליח למצוא בסבך הג׳ונגל.‏

כמו כן,‏ קל יותר למכור עצים שזכו לאישור מפקחים אשר אינם קשורים לחברות הכריתה ושמקורם ביער שמור.‏ אך השאלה נותרת בעינה:‏ האם כריתת עצים בנזק מזערי באמת מגינה על שלל צורות החיים?‏ כמה חיות בר אכן מצליחות לשרוד כריתת עצים בסדר גודל זה?‏

האם חיות הבר יכולות לשרוד את כריתת העצים?‏

מובן שהמערכת האקולוגית של יערות הגשם הטרופיים היא דבר שברירי ומורכב.‏ ובכל זאת,‏ בתנאים מסוימים מערכת זו גמישה בצורה מפתיעה.‏ לדוגמה,‏ אם ליד שטח שבו כרתו עצים נשאר יער שלא נגעו בו,‏ יצמחו בהדרגה שתילים של המינים שנכרתו כדי למלא את המרווחים בחופה.‏ אך מה בנוגע לחיות,‏ לציפורים ולחרקים?‏

מספר מינים נפגעים קשה,‏ ורוב פעולות הכריתה מפחיתות את מיני הציפורים ומגוון החיות בסביבה.‏ אולם,‏ כריתה בעלת נזקים מזעריים משפיעה מעט מאוד על מרבית המינים.‏ למען האמת,‏ יצירת מספר מרווחים בחופת העצים עשויה לעודד את ריבויים של חלק מהמינים.‏ מחקרים שנערכו לאחרונה מראים שנוכחות בני אדם — גם אם חלקם נמצאים שם רק לשם כריתה סלקטיבית — עשויה להגדיל את המגוון הביולוגי של יערות הגשם.‏

אם כן,‏ ישנה ראיה חותכת לכך שניתן לכרות את יערות הגשם הטרופיים בצורה אחראית מבלי לגרום נזק בלתי הפיך לשפע החיים המתקיימים בהם.‏ העיתון הלונדוני אקונומיסט אמר:‏ ”‏די לכרות באופן מבוקר 10 אחוזים מן היערות שטרם נכרתו כדי למלא את כל הדרישות הנחוצות לעץ טרופי.‏ על יתר היערות ניתן להכריז כאסורים לכריתה”‏.‏

דוגמה להגנה כוללת היא היער שהוזכר במאמר הראשון.‏ רמירו מגן עליו משום שמדענים זיהו שם מספר מינים הנמצאים בסכנת הכחדה.‏ יערות מועבים כאלה נדירים ומכילים בדרך כלל מבחר רב של יצורים חיים.‏ ”‏גורם המפתח לשימור נעוץ בחינוך”‏,‏ מסביר רמירו.‏ ”‏ברגע שהכפריים המקומיים יבינו שאספקת המים שלהם תלויה ביער,‏ הם ירצו לשמור עליו”‏.‏

רמירו מוסיף:‏ ”‏התיירות האקולוגית חשובה אף היא משום שכך לומדים התיירים מדוע העצים והצמחים השונים שהם רואים ראויים להגנה.‏ הם עוזבים עם הערכה רבה יותר ליער ולחיות הבר שבו”‏.‏

רמירו ורוברטו ממחישים בדוגמתם האישית שהאדם אכן יכול להשתמש ביערות הגשם הטרופיים גם מבלי לפגוע בהם ובחיות הבר שבהם.‏ אך העובדה שזה אפשרי אינה הופכת את זה למעשי.‏ יש אנשים כיום שיכולים לוודא שהעץ שהם קונים מגיע מיער שמור.‏ אך לא מבחינת כולם זה אפשרי.‏ לכן,‏ האם מאמצי השימור אכן יצילו את מגוון החיים המדהים של היערות?‏

‏[‏מפות בעמוד 7]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

בוליביה

המפה בצד ימין מוסרת פרטים על כל עץ;‏ כפי שניתן לראות למעלה,‏ המפה מייצגת חלק מזערי בלבד מבוליביה

‏[‏שלמי תודה]‏

כל המפות מלבד השמאלית העליונה:‏ Aserradero San Martin S.R.L., Bolivia

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

כל עץ מסומן במספר,‏ ומינו מזוהה.‏ אחר כך,‏ בעזרת מערכת ניווט לוויינית (‏למעלה)‏ נרשם המיקום המדויק שלו

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

‏’‏רשימת המלאי של היער היא המפתח לתכנון כריתת עצים שלא תגרום נזק לצמיתות ליער ולחיות הבר שבו’‏ (‏רוברטו)‏

‏[‏תמונה בעמודים 8,‏ 9]‏

‏”‏גורם המפתח לשימור נעוץ בחינוך”‏ (‏רמירו)‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 8]‏

Foto: Zoo de Baños