נשק קל,‏ בעיות כבדות משקל

במשך עשרות שנים,‏ שיחות בנושא פיקוח על הנשק התמקדו בנשק גרעיני.‏ אין הדבר מתמיה,‏ משום שבכוחה של פצצה גרעינית אחת למחות מעל פני האדמה עיר שלימה.‏ ואולם בניגוד לכלי נשק קטנים יותר,‏ לא נעשה שימוש מלחמתי בפצצות הללו,‏ שעוצמתן אדירה,‏ במשך יותר מ־50 שנה.‏

ההיסטוריון הצבאי הידוע ג׳ון קיגן כותב:‏ ”‏נשק גרעיני לא הרג איש מה־9 לאוגוסט 1945.‏ ה־000,‏000,‏50 שמתו במלחמות מתאריך זה ואילך נהרגו ברובם מכלי נשק זולים שמיוצרים בייצור המוני ומתחמושת שנורתה מקליבֶּר קטן.‏ נשק זה עלה קצת יותר ממכשירי רדיו ומסוללות יבשות שהציפו את העולם באותה תקופה.‏ הנשק הזול לא שיבש במיוחד את החיים במדינות המתקדמות,‏ למעט מקומות שבהם משגשגים הסחר בסמים והטרור על רקע פוליטי,‏ ולכן האוכלוסיות של המדינות העשירות לא קלטו מהר את גודל הזוועות שהביאה בכנפיה מגפה זו”‏.‏

אין איש יכול לאמוד במדויק את תפוצת הנשק האישי והקל המצוי בשוק,‏ אולם מומחים מעריכים כי מספר כלי הנשק הקל בסגנון צבאי מגיע לכ־500 מיליון.‏ נוסף על כך,‏ יש בבעלותם של אזרחים עשרות מיליוני רובים ואקדחים המיועדים לשימוש אזרחי.‏ וכאילו אין די בכך,‏ ממשיכים לפתח,‏ לייצר ולשווק נשק חדש מדי שנה.‏

הנשק המועדף

מדוע הפך נשק אישי לנשק המועדף במלחמות של השנים האחרונות?‏ אחת הסיבות נעוצה בקשר שבין עימותים ועוני.‏ רוב המלחמות שהתחוללו בשנות התשעים התנהלו במדינות עניות — עניות מכדי לקנות מערכות מתוחכמות.‏ נשק אישי ונשק קל נמכרים במחירי מציאה.‏ לדוגמה ב־50 מיליון דולר,‏ מחירו המוערך של מטוס קרב מודרני אחד,‏ ניתן לצייד צבא ב־000,‏200 רובי סער.‏

לפעמים נשק אישי ונשק קל הרבה יותר זולים מזה.‏ עשרות מיליוני כלי נשק כאלה נמסרים בחינם על־ידי צבאות שעורכים צמצומים,‏ או שהם מועברים מסכסוך אחד למשנהו.‏ בכמה מדינות יש היצע כה גדול של רובי סער,‏ שמוכרים אותם תמורת שישה דולרים סך הכל או תמורת עז,‏ תרנגולת או שק בגדים משומשים.‏

פרט לעלות הנמוכה ולזמינות הרבה,‏ קיימות סיבות נוספות לפופולריות שצבר נשק זה.‏ זהו נשק קטלני.‏ ברובה סער בעל מהירות אש גבוהה ניתן לירות מאות כדורים בדקה.‏ זהו רובה נוח לשימוש וקל לתחזוקה.‏ אפשר ללמד ילד בן עשר לפרוק ולטעון רובה סער טיפוסי.‏ ילד יכול גם ללמוד במהירות לכוון את הרובה ולירות בו אל תוך ההמון.‏

סיבה נוספת לפופולריות של הרובים היא שזהו נשק עמיד שניתן להפעילו במשך שנים רבות.‏ רובים מסוג 47-AK ו־M16 למשל,‏ ששימשו את החיילים במלחמת וייטנאם,‏ עדיין בשימוש במלחמות בנות ימינו.‏ באפריקה אפילו משתמשים ברובים שיוצרו בזמן מלחמת־העולם הראשונה.‏ זאת ועוד,‏ קל מאוד להעביר רובים ממקום למקום ולהסתירם.‏ סוס משא אחד יכול לשאת תריסר רובים עבור קבוצת לוחמי גרילה שנמצאת בג׳ונגל עבות או על הר באיזור נידח.‏ שיירת סוסים יכולה לשאת מספיק רובים כדי לחמש צבא קטן.‏

רובים,‏ סמים ויהלומים

הסחר הבינלאומי ברובים הוא עניין מסובך.‏ אספקות אדירות של רובים עוברות באופן חוקי בין מדינה למדינה.‏ עם תום ’‏המלחמה הקרה’‏ צומצמו הצבאות של מדינות המזרח והמערב כאחד,‏ וממשלות העניקו או מכרו את הציוד הצבאי העודף למדינות ידידות ולבנות בריתן.‏ לדברי חוקרת מהמכון לחקר השלום באוסלו שבנורבגיה,‏ משנת 1995 חילקה ארצות־הברית לבדה יותר מ־000,‏300 רובים,‏ אקדחים,‏ מקלעים ורומֶי רימונים.‏ השיקול היה שזול יותר להיפטר מכלי הנשק מאשר לפרק אותם או לאחסנם ולהציב עליהם שמירה.‏ מנתחי מידע מעריכים כי נשק אישי ונשק קל בשווי של שלושה מיליארד דולר בקירוב חוצים גבולות בין מדינות מדי שנה.‏

אף על פי כן,‏ היקפו של הסחר הבלתי חוקי גדול בהרבה.‏ בשוק השחור חייבים לשלם עבור כלי הנשק.‏ בכמה מלחמות שהתנהלו באפריקה,‏ רכשו קבוצות גרילה נשק אישי ונשק קל בשווי מאות מיליוני דולרים.‏ הם לא שילמו בכסף אלא ביהלומים ששדדו באזורי מכרות היהלומים.‏ ניו־יורק טיימס ציין:‏ ”‏היכן שהממשלות מושחתות,‏ המורדים חסרי רחמים והגבולות פרוצים.‏.‏.‏ האבנים הנוצצות גרמו לעבדות,‏ לטבח,‏ לכריתת איברים,‏ להמונים חסרי בית ולהתמוטטות כלכלית בקנה מידה גדול”‏.‏ עד כמה אירוני שאבן חן שהוחלפה ברובי סער נמכרת מאוחר יותר בחנות תכשיטים יוקרתית כסמל יקר־ערך לאהבת נצח!‏

הנשק קשור גם לסחר בלתי חוקי בסמים.‏ אין זה דבר יוצא דופן שמצד אחד ארגוני פשע מבריחים סמים ומן הצד השני הם מקבלים בתמורה נשק מוברח.‏ כלי נשק באים במקום כסף,‏ וממירים אותם בסמים.‏

כשרוחות מלחמה אינן מנשבות

כאשר מסתיימת מלחמה,‏ הרובים ששימשו בה ככלי נשק נופלים לא אחת לידיהם של פושעים.‏ תן דעתך למה שאירע במדינה באפריקה הדרומית שחוותה מעבר בין אלימות מסיבות פוליטיות לאלימות על רקע פשיעה.‏ האלימות מטעמים פוליטיים קטלה שם כ־000,‏10 קורבנות תוך שלוש שנים בלבד.‏ כאשר הסתיים העימות,‏ הפשע הרקיע שחקים.‏ התחרות בין נהגי מוניות הידרדרה ל”‏מלחמת מוניות”‏,‏ שבמהלכה נשכרו שירותיהם של פושעים שירו בנוסעים ובנהגים של חברות מתחרות.‏ יותר ויותר רובים שמזכירים רובי סער צבאיים שימשו למעשי שוד ולפשעים נוספים.‏ מספר הנרצחים שנורו ברובים הגיע ל־000,‏11 איש באחת השנים האחרונות,‏ השיעור השני בגודלו בעולם אצל מדינות שאינן במצב מלחמה.‏

הידיעה שהפושעים חמושים ומסוכנים זורה פחד וחוסר ביטחון.‏ במדינות מתפתחות רבות בתיהם של העשירים הם ממש מבצרים.‏ הבתים מוקפים חומות וגדרות חשמליות,‏ ומוצבת שמירה סביבם יום ולילה.‏ גם תושבי המדינות המפותחות נוקטים אמצעי זהירות.‏ הדבר נכון גם במקומות שאין בהם מרי אזרחי.‏

מכאן שגם בארצות שסועות מלחמה וגם בארצות שבהן שורר ”‏שלום”‏,‏ הרובים תורמים את חלקם לאי־יציבות.‏ אין איש היכול למדוד את השפעתם הקטלנית של הרובים.‏ כמו כן איננו יכולים ללווח את נתוני ההרוגים,‏ הפצועים,‏ האבלים ומי שחייהם התנפצו לרסיסים.‏ עם זאת,‏ ידוע לנו שהעולם מוצף כלי נשק,‏ ושמספרם הולך וגדל.‏ נשמעים קולות הולכים ורבים הקוראים לפעול בנידון.‏ אך מה ניתן לעשות?‏ מה ייעשה בנידון?‏ על שאלות אלה ישיב המאמר הבא.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 7]‏

חייל לשעבר מרגיש ”‏די טיפש”‏

ילד־חייל שנלחם באותה מלחמה שבעקבותיה הפכו לפליטים האנשים שהוזכרו במאמר הקודם,‏ נותר לפתע בעיר שהשתתף בכיבושה כשהוא מובטל ואין בכיסו פרוטה לפוֹרטה.‏ הוא סיפר במרירות שראה את הבן של המנהיג שלו עושה סיבובים בעיר על אופנוע יקר ונוצץ ואת מפקדיו לשעבר מנסים להשיג במרמה עמדות כוח ומתחרים על כבוד.‏ ”‏כשאני נזכר בחמש השנים שעברתי ביערות,‏ כשהרגתי אנשים וכשניסו לירות בי,‏ אני מרגיש די טיפש”‏,‏ סיפר החייל.‏ ”‏הקרבנו את חיינו למען אנשים שמחר ישכחו בזכות מי הגיעו לאן שהגיעו”‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

שער ועמוד 7:‏ ילד־חייל:‏ Nanzer/Sipa Press

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 8]‏

‏”‏אין איפה להתחבא”‏

לרובה הסער המודרני,‏ קטלני ככל שיהיה,‏ יש מגבלות.‏ הוא יורה רק קליעים.‏ אין ביכולתו לחדור מבעד לחומות עבות או למתרסים ולהרוג את האנשים שמסתתרים מאחוריהם.‏ תוך כדי בהלת הקרב,‏ קשה לפעמים לחייל לכוון למטרה נעה.‏ גם רובה שהוא אוחז בידיו,‏ בנסיבות האידיאליות,‏ יכול להיות מדויק רק בטווח מקסימלי של 460 מטר.‏

צבא ארה״ב מצא פתרון ל”‏בעיות”‏ הללו — רובה חדש ורב־תכליתי מטכנולוגיה מתקדמת,‏ רובה שירות אישי המדייק בקליעה למטרה שנקרא OICW.‏ רובה קל זה,‏ הניתן לנשיאה בידי חייל אחד,‏ יורה בנוסף לקליעים גם ’‏פגזים’‏ נפיצים בקוטר 20 מילימטר — רימונים.‏ מאפיין ייחודי נוסף של ה־OICW:‏ בכוחו לחסל גם אויב המסתתר מאחורי מתרסים.‏ כל שעל החייל לעשות הוא לכוון את הרובה לנקודה מעל או ליד המטרה הרצויה.‏ הרובה מתכייל אוטומטית למרחק המדויק מהמטרה היעודה,‏ ומכוון נתיך חשמלי קטן המצוי ברימון כך שהרימון יתפוצץ במקום הנכון,‏ כשהוא מרסס את הקורבן ברסיסי מתכת חודרי שריון.‏ ”‏סגולותיו היחידות במינן יאפשרו לחיילים הקרביים בצבא האמריקני לקלוע ממש מסביב לפינות”‏,‏ אומר נציג החברה שמפתחת את הנשק.‏ כוונֶת אינפרה־אדומה מקנה לרובה יעילות ביצועית גם בחשיכה.‏

”‏אין איפה להתחבא”‏ מרובה זה,‏ מתרברב היצרן,‏ שלטענתו זהו נשק הקטלני פי חמישה מרובה M16 ומרומֶה הרימונים M203 כשהוא יורה לטווח כפול משלהם.‏ את החיילים שמשתמשים בו לא מדאיגה מטרה נעה,‏ משום שדי בכך שיביטו דרך הכוונת וילחצו על ההדק כדי להמטיר מטח כדורים ורימונים.‏ אם יצרני ה־OICW יעמדו בלוח־הזמנים שנקבע,‏ תצויד היחידה הצבאית הראשונה ברובה זה בשנת 2007.‏

ואולם יש ספקנים ששואלים:‏ כיצד ישתמשו החיילים ברובה זה כשהם מפטרלים בשכונות הומות אדם,‏ היכן שחיילי האויב מוסווים בין אזרחים חפים מפשע?‏ מה יקרה כשה־OICW יימכר לצבאות ברחבי העולם,‏ והצבאות הללו יחליטו להילחם בבני עמם?‏ ומה יקרה כשהנשק יפול לידיהם של טרוריסטים ופושעים?‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Alliant Techsystems

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

נשק אישי ונשק קל נסחרים לא אחת תמורת יהלומים וסמים