”ניסי ריפוי” כיום — האם יד אלוהים בדבר?
אין זה מחזה נדיר לראות במדינות מסוימות צליינים עולים לרגל למקומות קדושים. רבים טוענים כי במקומות אלו נרפאו ממחלות וחוליים ”חשוכי מרפא”. במדינות אחרות ישנם רופאי אליל המתיימרים לרפא בעזרת כוחות על־טבעיים. כמו כן, במקומות שונים מתקיימים מפגשים דתיים רוויי אמוציות שבהם חולים קופצים מכיסאות הגלגלים או משליכים את הקביים שבידיהם בטענה שנרפאו.
מרפאים אלה משתייכים ברוב המקרים לדתות ולזרמים שונים, ולא אחת מאשימים איש את רעהו בכפירה, בשקרים ובעבודת אלילים. לפיכך, השאלה הנשאלת היא, האם אלוהים מחולל ניסים דרך ערוצים רבים אשר אין ביניהם תמימות דעים? אחרי הכול במקרא נאמר: ”אלוהים אינו אלוהי מהומה אלא אלוהי השלום” (קורינתים א׳. י״ד:33). אם כן, האם יד אלוהים ב”ניסי ריפוי” אלה? חלק מן ההילרים טוענים כי הם מרפאים בכוחו של ישוע. הבה נבחן כיצד ריפא ישוע.
כיצד ריפא ישוע?
ישוע ריפא בצורה שונה בתכלית מזו של המרפאים כיום. למשל, הוא ריפא כל אדם שביקש את עזרתו, ולא בחר יחידים מתוך קהל אנשים ואת היתר שלח לדרכם ללא מרפא. ישוע העניק ריפוי מוחלט וכמעט תמיד באופן מיידי. המקרא מוסר: ”כל ההמון ביקשו לגעת בו, כי גבורה יצאה ממנו וריפאה את הכול” (לוקס ו׳:19).
בניגוד למרפאים באמונה כיום, שלא אחת מאשימים את החולים בחוסר אמונה כשאין הם מצליחים לרפאם, ישוע אף ריפא אחדים שטרם האמינו בו. לדוגמה, מסופר שפעם ניגש ישוע, מבלי שהתבקש, לאיש עיוור וריפא אותו. מאוחר יותר שאל אותו ישוע: ”האם אתה מאמין בבן האדם?” השיב האיש: ”מי הוא, אדוני? — למען אאמין בו”. ישוע אמר לו: ”המדבר איתך זה הוא!” (יוחנן ט׳:1–7, 35–38).
אולי אתה תוהה, ’אם אמונה לא הייתה תנאי מוקדם לריפוי על־ידי ישוע, מדוע פעמים רבות אמר לנרפאים: ”אמונתך הושיעה אותך”?’ (לוקס ח׳:48; י״ז:19; י״ח:42) במילים אלו הדגיש ישוע כי כל מי שפנו אליו באמונה נרפאו, ומי שבחרו לא לעשות כן החמיצו את ההזדמנות להירפא. הנרפאים לא נרפאו בכוח אמונתם אלא בגבורת אלוהים. המקרא מוסר: ”ישוע מנצרת, אשר אלוהים משח אותו ברוח הקודש ובגבורה, התהלך בארץ כשהוא עושה חסד ומרפא את כל הנדכאים תחת יד השטן, כי אלוהים היה איתו” (מעשי השליחים י׳:38).
לעיתים קרובות מאוד ממלא הכסף תפקיד חשוב ב”ניסי הריפוי”. מרפאים באמונה ידועים ביכולתם לגייס כספים. דוּוח על מרפא אחד שבשנה אחת גייס בזכות פעילותו הכלל־עולמית 89 מיליון דולר (ארה״ב). גם ארגונים נוצריים גורפים לכיסם רווחים תודות לצליינים הפוקדים מקומות קדושים בתקווה למצוא מזור לתחלואיהם. בניגוד לכך, ישוע מעולם לא גבה כספים מהנרפאים, ובכמה מקרים אף סיפק להם מזון (מתי ט״ו:30–38). כאשר שלח את תלמידיו לבשר, אמר להם: ”רפאו חולים, הקימו מתים, טהרו מצורעים, גרשו שדים; חינם קיבלתם, חינם תיתנו” (מתי י׳:8). מדוע התנהלותם של מרפאים בני זמננו שונה כל כך מהתנהלותו של ישוע?
מהיכן נובע ה”ריפוי”?
במהלך השנים בחנו אנשי רפואה את טענותיהם של המרפאים. מה העלו בחכתם? על־פי הדיילי טלגרף של לונדון, רופא באנגליה שחקר את הנושא במשך 20 שנה אמר: ”דיווחים מפי אנשים כריזמטיים על ניסי ריפוי אינם נסמכים על שום ראיה רפואית”. למרות זאת, רבים מאמינים באמונה שלמה כי הם נרפאו תודות לשרידים קדושים, מקומות קדושים או הילרים דתיים. שמא הולכו שולל?
בדרשת ההר המפורסמת אמר ישוע שאנשי דת מתחזים יאמרו לו: ”אדוני, אדוני, הלוא... בשמך עשינו נפלאות רבות”. אך הוא ישיב להם: ”מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע” (מתי ז׳:22, 23). באשר למקור הכוחות, שיש להם על־פי טענתם, הזהיר השליח פאולוס: ”הרָשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מְלֻוּוה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר ובכל תרמית רשע” (תסלוניקים ב׳. ב׳:9, 10).
זאת ועוד, ”מעשי ריפוי” הקשורים לשרידים קדושים, לפסילים ולצלמים אינם יכולים להיות מאלוהים. מדוע? כיוון שדבר־אלוהים מורה לנו מפורשות ’לברוח מעבודת אלילים’ ו’להישמר מן האלילים’ (קורינתים א׳. י׳:14; יוחנן א׳. ה׳:21). ”מעשי ריפוי” אלה הם חלק מהתחבולות שנוקט השטן כדי להרחיק אנשים מעבודת אלוהים האמיתית. המקרא מוסר: ”השטן עצמו מתחפש למלאך אור” (קורינתים ב׳. י״א:14).
מדוע ביצעו ישוע והשליחים מעשי ריפוי?
ניסי הריפוי האמיתיים המתועדים בכתבי־הקודש המשיחיים זיהו בבירור את ישוע ואת השליחים כמי שפועלים בשם אלוהים (יוחנן ג׳:2; עברים ב׳:3, 4). ניסי הריפוי שביצע ישוע תמכו גם במסר שהיה בפיו: ”הוא סבב בכל הגליל כשהוא מלמד בבתי הכנסת ומכריז את בשורת המלכות ומרפא כל מחלה” (מתי ד׳:23). הניסים שחולל ישוע — שכללו לא רק ריפוי חולים אלא גם מתן אוכל להמונים, שליטה באיתני הטבע, ואף הקמת מתים לתחייה — המחישו מה הוא יבצע למען עושי רצון אלוהים תחת שלטון המלכות. בהחלט בשורות טובות!
ניסים אלה, כלומר מתנות הרוח, פסו מן העולם עם מותם של ישוע והשליחים ועם מותם של המשיחיים אשר קיבלו מהם את אותן יכולות. השליח פאולוס כתב: ”נבואות תיבטלנה, לשונות [דיבור בלשונות בדרך נס] תחדלנה, דעת [גילויי ידע מטעם אלוהים] תיבטל” (קורינתים א׳. י״ג:8). מדוע? משום שהניסים, כולל מעשי הריפוי, מילאו את ייעודם — זיהו את ישוע כמשיח המובטח ואת הקהילה המשיחית כקהילה שעליה נחה ברכת אלוהים — ועל כן לא היו נחוצים עוד ו’בוטלו’.
עם זאת, ניסי הריפוי של ישוע נושאים בחובם מסר חשוב עבורנו כיום. אם נשים לב למה שלימד ישוע על אודות מלכות אלוהים ונאמין בכך, נזכה בעתיד לחזות בהתגשמותה הרוחנית והפיזית של הנבואה שנכתבה ברוח אלוהים: ”בל יאמר שכן: ’חליתי’” (ישעיהו ל״ג:24; ל״ה:5, 6; ההתגלות כ״א:4).