מכתב מארצות־הברית
מסע אל העבר
שווה בנפשך עד כמה יהיה זה מעניין לצאת למסע כדי לראות כיצד חיו אבות אבותיך. אפשר לומר שזה מה שעשינו. מסע זה לקח אותנו משווייץ לארצות־הברית של אמריקה. בעיני רבים ארצות־הברית מצטיירת כמקום מאוד מודרני מכל הבחינות, אבל מסענו לקח אותנו מאתיים שנה אחורה. הרשו לנו לספר לכם על כך.
הואיל ואנו דוברים גרמנית שוויצרית, הוזמנו לבלות שלושה חודשים במדינת אינדיאנה. מטרתנו הייתה לחלוק את בשורת המלכות עם משפחות אַמִיש הדוברות עדיין את אותו ניב שהיה שגור בפי אבות אבותיהן. באינדיאנה מתגוררות מאות משפחות כאלה.
האמיש הם צאצאיהם של קבוצה מן המאה ה־17 הנקראת אנבפטיסטים. שמם נגזר משמו של מנהיגם יאקוֹבּ אַמאן שהתגורר בשווייץ. מתוך מחקרם במקרא באותם ימים הבינו אנשים יראי אלוהים אלה שיש פסול בטבילת תינוקות ובשירות צבאי. בשל אמונתם הם נרדפו על־ידי הממשלה, וחלקם אף שילמו על כך בחייהם. הרדיפות הלכו והתעצמו, וחלקם נאלצו לברוח למחוזות אחרים בשווייץ ולצרפת. באמצע המאה ה־19 נמלטו אלפים לארצות־הברית והביאו עימם את תרבותם ואת הגרמנית השוויצרית.
כאשר ביקרנו אנשים חביבים אלו, הם הופתעו לראותנו על סף דלתם, דוברים את הניב שלהם! דמיין לעצמך את התמונה.
”איך זה שאתם מדברים כמונו?” הם שואלים בגרמנית שוויצרית.
”כי אנחנו משווייץ”, אנו משיבים.
”אבל אתם לא בני אמיש!” הם משתוממים.
דלתות רבות נפתחות בפנינו, ואנחנו זוכים להציץ בסגנון חיים ששייך, כך נראה, לעבר הרחוק. במקום נורות, יש מנורות נפט; במקום מכוניות, סוסים ומרכבות; במקום מים זורמים, באר וטחנת רוח; במקום מכשירי רדיו, שירה וזמרה.
הדבר שמרשים אותנו יותר מכול הוא ענוותם וצניעותם של האנשים שבבתיהם אנו מבקרים. בני אמיש רבים מקפידים לקרוא במקרא מדי יום, והם מעריכים ומוקירים שיחות על המקרא. הדבר פותח פתח לשיחות הנוגעות למטרתו של אלוהים עבור האנושות וכדור־הארץ.
השמועה שמבקרים באזור אורחים משווייץ מתפשטת במהירות. רבים מבקשים שנבקר אצל קרוביהם, ואת זאת אנו עושים בשמחה. אנו מקבלים הזמנה לבקר בבית־הספר של האמיש וזה מעלה את רמת ההתרגשות והציפייה שלנו. מה מחכה לנו?
אנו נוקשים על דלת בית־הספר. המורה פותח את הדלת ומייד מזמין אותנו להיכנס לכיתה. 38 זוגות עיניים סקרניות ננעצות בנו, ארבעה זרים. שמונה כיתות נאספו לחדר אחד, וגיל התלמידים נע בין 7 ל־15. הבנות לבושות בתלבושת אחידה בצבע כחול ולראשן שביסים לבנים, והבנים במכנסיים שחורים וחולצות שצבען כחול כהה. תקרת החדר גבוהה. שלושה קירות צבועים בגוון כחול ימי, ועל הקיר הקדמי מותקן לוח. בסמוך ללוח עומד גלובוס וכמה מפות עולם מגולגלות. בפינת החדר ניצב תנור ברזל גדול.
אנו מתיישבים מול הכיתה והילדים מתבוננים בנו בסקרנות רבה. כל כיתה נקראת לשולחן המורה ונשאלת לגבי שיעורי הבית של היום הקודם. אנו מופתעים לטובה כאשר המורה בוחן את התלמידים בנושא האלפים השוויצריים. ספרי הלימוד ישנים למדי, והמורה שואל אותנו אם שווייץ עדיין נראית כפי שמתואר בספריו. האם הפרות עדיין עולות לכרי המרעה הגבוהים בחודשי הקיץ? האם ההרים עדיין מושלגים? המורה מחייך בשמחה כאשר אנו מראים את התמונות הצבעוניות שלנו שבהן נראות כיפות הרים מושלגות המשלימות את התמונות בשחור־לבן שבספרו.
אשתו של המורה, המשמשת כעוזרת שלו, מציגה לנו שאלה שרבים שואלים: ”אתם יודעים לשיר יודל?” אנחנו לא יודעים. אבל ידוע לנו שהאמיש מיטיבים לזמר ולשיר יודל, ואנו מבקשים מהם לשיר לנו. הם מסכימים לשיר, ואנו יושבים מרותקים ומאזינים למקהלה המונה 40 קולות. אחר כך משחרר המורה את התלמידים להפסקה.
עכשיו אשת המורה מבקשת מאיתנו לשיר להם שיר. היות ואנו מכירים מספר שירי עם בגרמנית שוויצרית, אנו נענים לבקשתה. השמועה מתפשטת במגרש המשחקים, וכל הילדים חוזרים מייד לכיתה. אנו עומדים מול הכיתה ומשתדלים לשיר כמיטב יכולתנו.
מאוחר יותר אנו מוזמנים לארוחת צהריים בביתה של משפחה המונה 12 נפשות. שולחן העץ הארוך עמוס במטעמים — מחית תפוחי אדמה, קותלי חזיר, תירס, לחם, גבינה, ירקות, מאפים וקינוחים נוספים. לפני הארוחה כל אחד מתפלל לעצמו תפילה חרישית. בשעה שהמנות עוברות מיד ליד אנו משוחחים על שווייץ, ארצם של אבות אבותיהם, והם מספרים לנו על חייהם בחווה. במהלך הארוחה הילדים מתלחשים ומצחקקים. בסיום הארוחה, יש תפילה נוספת, וזהו סימן לכך שהילדים יכולים לעזוב את השולחן — אבל לא כדי ללכת לשחק. לכל ילד יש תפקיד בפינוי השולחן ובהדחת הכלים, מה שאומר שקודם כול עליהם לשאוב את המים ולחממם.
בזמן שהילדים שוטפים את הכלים, ההורים מזמינים אותנו להצטרף אליהם לחדר המגורים. אין ספה אבל אנחנו מתיישבים לנו בנוחות בכיסאות נדנדה מעץ. הם מוציאים מהארון מקרא ישן בגרמנית, וכמו שמקובל בבתי האמיש, אנו שוקעים עד מהרה בדיון רוחני. איזו מטרה הועיד יהוה אלוהים לכדור־הארץ ולאנושות? למה התכוון ישוע באומרו שהענווים יירשו את הארץ? האם אלוהים באמת מענה את הרשעים לנצח באש גיהינום? מי פועלים על־פי מצוותו של ישוע ומבשרים את הבשורה הטובה ברחבי העולם? הדיון בכל השאלות הללו — ובשאלות רבות אחרות — עם אותם אנשים יראי אלוהים המחזיקים בידיהם מקרא מסב לנו אושר רב.
אנחנו נזכרים כעת בערגה במסע שלנו אל העבר שהיה גדוש בחוויות נפלאות. אנו מקווים ומתפללים שהביקורים והשיחות שניהלנו בגרמנית שוויצרית גרמו לרבים לא רק לפתוח את דלתם אלא גם לפתוח את ליבם ולרכוש ידע מדויק על האמת המצויה בדבר־אלוהים, המקרא.