פילון האלכסנדרוני – אדם אשר מיזג בין השערות לבין כתבי־הקודש
בשנת 332 לפה״ס צעד אלכסנדר הגדול לעבר מצרים. לפני שפנה מזרחה בדרכו לכבוש את העולם, ייסד במצרים את אלכסנדריה — עיר אשר הפכה למרכז תרבות יוון. בעיר זו נולד בערך בשנת 20 לפה״ס ”כובש” נוסף אשר כלי מלחמתו לא היו חרב וחנית, אלא הגות פילוסופית. האיש ידוע בתור פילון האלכסנדרוני, או בשם ידידיה האלכסנדרוני, בשל מוצאו היהודי.
אחרי חורבן ירושלים בשנת 607 לפה״ס ולאחר הגלות התיישבו במצרים יהודים רבים, ואלפים מהם תקעו יתד באלכסנדריה. עם זאת, היחסים בין היהודים ושכניהם היוונים לא התנהלו על מי מנוחות. היהודים סירבו לסגוד לאלילי יוון, ואילו היוונים לגלגו על התנ״ך. פילון, שלוּמד בחוכמת יוון והתחנך גם על ברכי היהדות, היה בקי במחלוקת זו. הוא האמין שהיהדות היא דת האמת. אך בניגוד לעמדתם של רבים, רצה פילון להוביל את הגויים אל אלוהי ישראל בדרכי נועם. הוא ביקש לשוות ליהדות מראה מושך יותר בעיני עמי הארצות.
כתבים עתיקים באור חדש
שפת האם של פילון הייתה יוונית, כשפתם של יהודים רבים באלכסנדריה. מסיבה זו נשענו לימודיו על תרגום התנ״ך ליוונית — תרגום השבעים. מעיון בתרגום השבעים השתכנע פילון שהתנ״ך טומן בחובו יסודות פילוסופיים והסיק שמשה ניחן ב”תכונת הפילוסוף”.
מאות שנים קודם לכן, התקשו חכמי יוון להאמין בסיפורי המיתולוגיה היוונית על אלים ואלות, ענקים ושדים. הם החלו לפרש מחדש את הסיפורים העתיקים הללו. חוקר הספרות הקלאסית ג׳יימס דרמונד אמר על שיטתם: ”הפילוסוף נהג לחפש משמעויות נסתרות בתוך הסיפורים המיתולוגיים ולהסיק מן התוכן המתועב והמגוחך שכותביהם ודאי התכוונו להציג אמת מעמיקה ומאירת עיניים כלשהי באמצעות דמיונם הזימתי”. שיטה זו מכונה פרשנות אלגורית, ופילון ניסה לפרש באמצעותה את כתבי־הקודש.
למשל, חשוב על הכתוב בבראשית ג׳:21 לפי תרגום השבעים (תורגם לעברית בידי צבי קארל): ”ויעש ה׳ האלוהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם”. היוונים סברו שאין זה מכבודו של האל העליון לעשות בגדים. לכן פילון מצא בפסוק זה סמליות ואמר: ”כותנות העור הן ביטוי סמלי לעור הטבעי, כלומר, לגופנו; שהרי האלוהים, בבוראו תחילה את השכל, קרא לו אדם; אחריו ברא את החושים החיצוניים, ולהם קרא חיים. ולבסוף, ראה לנחוץ לעשות גם את הגוף וקרא לו בשם סמלי, והוא כותנות העור”. בדרך זו ניסה פילון להפוך את המעשה שאלוהים עשה בעת שהלביש את אדם וחוה למושג פילוסופי.
תן דעתך גם לכתוב בבראשית ב׳:10–14, שם מסופר על מקור המים של גן עדן ועל ארבעת הנהרות שיצאו מן הגן. פילון ניסה לדרוש מעבר לפשוטו של מקרא ולגשש עמוק מתחת לפני השטח. אחרי הערותיו על האדמה עצמה, אמר: ”תיתכן לפרשה זו גם משמעות אלגורית, משום שארבעת הנהרות סמלים הם לארבע מידות”. הוא שיער שהנהר פישון מסמל את הבינה, הגיחון את יישוב־הדעת, החידקל את האומץ והפרת את הצדק. הנה כי כן, באה האלגוריה והחליפה את מקומה של הגיאוגרפיה.
פילון פירש על דרך האלגוריה את סיפור הבריאה, את רצח הבל בידי קין, את המבול, את בלבול הלשונות בבבל ומצוות רבות בתורת משה. כפי שמראה הדוגמה בסעיף הקודם, פילון נהג לאשר את המשמעות המילולית של הפסוק ואז להביא את הפרשנות הסמלית שלו במילים כגון: ”ואולי מן הראוי שנשקול דברים אלה כאילו נאמרו על דרך האלגוריה”. בכתבי פילון בולטת הסמליות, ואילו המשמעות הגלויה של כתבי־הקודש למרבה הצער מיטשטשת.
מיהו אלוהים?
פילון לימד זכות על קיומו של אלוהים בדוגמה יוצאת מן הכלל. הוא תיאר את הארץ, הנהרות, הצמחים והכוכבים, והסיק: ”עולם זה... נוצר הוא בידי אומן חכם־לב ומושלם מכול־וכול. בדרך זו השגנו את המושג של קיום האל”. טיעון הגיוני בהחלט (רומים א׳:20).
אך בבואו להסביר את מהותו של האלוהים הכול יכול, סטה פילון הרחק מן האמת. הוא טען כי אלוהים ”נעדר איכות”, כלומר, אין לו תכונות ייחודיות, ושהוא ”נמנע התפיסה”, כלומר, בלתי נתפס. פילון שלל את המאמצים להכיר את אלוהים ואמר ש”המתמידים לדרוש ולחקור את מהותו או את תכונותיו הייחודיות של אלוהים מטריחים עצמם בשטות גמורה”. מקורו של קו חשיבה זה אינו במקרא, אלא בפילוסוף עובד האלילים אפלטון.
פילון טען שאלוהים כה נשגב מבינתנו, שבלתי אפשרי לכנותו בשם פרטי. הנה דבריו: ”תולדה הגיונית היא שאין לייחד כלל שם־עצם פרטי הולם להוֹוה [אלוהים חיים] באמת” — קביעה העומדת בסתירה גמורה לעובדות!
המקרא מציין בבירור שלאלוהים יש שם פרטי. בתהלים פ״ג:19 נאמר: ”אתה שמך יהוה לבדך; עליון על כל הארץ”. ובישעיהו מ״ב:8 מכריז אלוהים: ”אני יהוה, הוא שמי”. אם כן, מדוע פילון, יהודי שהכיר פסוקים אלה, לימד שלאלוהים אין שם? משום שהוא תיאר את אלוהים לא בתור האלוהים האישי של המקרא, אלא במונחים של האל האלמוני והמרוחק של הפילוסופיה היוונית.
מהי הנפש?
פילון לימד שהנפש היא חלק נפרד מן הגוף. לדידו, האדם ”מורכב מגוף ונפש”. האם הנפש בת תמותה? הנה הסברו של פילון: ”בחיינו, נפשנו מתה וקבורה בתוכנו, כאילו טמונה היא בקבר. במותו [של הגוף] חיה נפשנו את חייה האמיתיים, והיא חופשייה מן הגוף הרע והמת שאליו היא קשורה”. לדעתו של פילון, מות הנפש הוא סמלי; הנפש לעולם אינה מתה והיא בת אלמוות.
אך מה מלמד המקרא אודות הנפש? בבראשית ב׳:7 נאמר: ”וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה”. לפי המקרא, הנפש אינה משהו שיש לאדם; האדם עצמו הוא נפש.
עוד מציין המקרא שהנפש אינה בת אלמוות. ביחזקאל י״ח:4 נאמר: ”הנפש החוטאת היא תמות”. המסקנה המתבקשת מפסוקים אלה היא שהאדם עצמו הוא נפש. לפיכך, כאשר האדם מת, ניתן לומר שהנפש מתה (בראשית י״ט:19).a
אחרי מותו של פילון, לא ייחסו לו היהודים חשיבות גדולה. לעומתם, הנצרות קיבלה אותו בזרועות פתוחות. אֶוזֵבּיוס ומנהיגי כנסייה אחרים סברו שפילון התנצר. הירונימוס החשיב אותו לאחד מאבות הכנסייה. בסופו של דבר היו אלה דווקא הנוצרים, ולא היהודים, אשר שמרו על כתביו של פילון.
חיבוריו של פילון הובילו למהפכה דתית. הוא השפיע על נוצרים רבים לאמץ את האמונה הלא־מקראית בהישארות הנפש. בנוסף לכך, הדברים שלימד אודות ה”לוגוס” או ”הדבר” תרמו להתפתחות האמונה בשילוש, שגם הוא עיקר אמונה לא־מקראי שהנצרות, המשיחיות הכופרת, דוגלת בו.
אל תוטעה
בחקר התנ״ך הקפיד פילון ש”לא לפסוח על משמעות אלגורית שאולי נסתרת היא מאחורי לשון הפשט”. אך לפי הכתוב בדברים ד׳:2, אמר משה באשר למצוות אלוהים: ”לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות יהוה אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם”. עם כל הכוונות הטובות, פילון הוסיף תילי תילים של השערות אשר טשטשו כערפל כבד את ההדרכה הברורה של דבר־אלוהים הכתוב.
”לא אחרי אגדות מחוכמות הלכנו כאשר הודענו לכם את גבורת אדוננו ישוע המשיח ואת בואו”, אמר השליח פטרוס (פטרוס ב׳. א׳:16). בניגוד לכתבי פילון, הדברים שלימד פטרוס את הקהילה המשיחית הקדומה נשענו על עובדות ועל הכוונת רוח הקודש — ”רוח האמת” — אשר הדריכה אותם אל כל האמת (יוחנן ט״ז:13).
אם אתה מעוניין לעבוד את אלוהי המקרא, אתה זקוק להדרכה אמיתית ונכונה ולא לפרשנויות הנשענות על חשיבת אנוש. אתה זקוק לידע מדויק על יהוה ועל רצונו, ודרושה לך ענווה כדי ללמוד בכנות. אם תאמץ גישה בריאה זו בלימוד המקרא, תוכל ’לדעת את כתבי הקודש היכולים להחכימך לישועה על־ידי האמונה במשיח ישוע’, ותיווכח שדבר־אלוהים יכול לעשותך ”מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:15–17).
[הערת שוליים]
a באשר לנפש, האנציקלופדיה היהודית, הוצאת 1910 (אנג׳), מציינת: ”האמונה שהנפש ממשיכה להתקיים אחרי אובדן הגוף היא בגדר השערה פילוסופית או תיאולוגית ולא עיקר אמונה יסודי, ולפיכך אינה מוזכרת מפורשות בשום מקום בכתבי־הקודש”.
[תיבה/תמונה בעמוד 10]
עירו של פילון
פילון התגורר ועבד באלכסנדריה שבמצרים. במשך מאות בשנים הייתה העיר מרכז עולמי של ספרים ושל פולמוסים למדניים.
תלמידים התאבקו בעפר רגליהם של מורים ידועי שם אשר לימדו בבתי־הספר של העיר. לספריית אלכסנדריה יצאו מוניטין בכל רחבי תבל. אוסף הפריטים שבה גדל בהתמדה והגיע לכדי מאות אלפים תודות למאמצי הספרנים להניח את ידם על כל מסמך כתוב.
אך עם הזמן, העולם כבר לא חפץ ביקרה של אלכסנדריה ובאוצרות הידע שלה. קיסרי רומא נתנו עדיפות לעירם, ומרכז התרבות עבר לאירופה. שקיעתה של אלכסנדריה התרחשה בעיקר במאה השביעית לספירה כאשר נכבשה בידי צבאות פולשים. ההיסטוריונים רואים באובדן הספרייה המפורסמת בכייה לדורות, וחלקם מציינים שבעטיו חזרה הציביליזציה 000,1 שנים אחורנית.
[שלמי תודה]
Martin Luthers .Illustrirte Familien-Bibel nach der deutschen Uebersetzung Dr/L. Chapons
[תיבה בעמוד 12]
פרשנות אלגורית כיום
אלגוריה היא ”יצירה... שאין להבין אותה כמות שהיא אלא כמשל לעניין אחר; יצירה אומנותית סימבולית שיש לה משמעות נסתרת... בנוסף למשמעותה הגלויה”. חיבורים אלגוריים נחשבים ליצירות המקפלות בתוכן משמעויות נסתרות החשובות בהרבה מן הכתוב כפשוטו. בדומה לפילון האלכסנדרוני, ישנם מורי דת בימינו אשר מפרשים את המקרא בכלים אלגוריים.
תן דעתך לפרקים א׳ עד י״א בספר בראשית, אשר כוללים את תולדות האדם מן הבריאה ועד דור הפַּלָגָה. המקרא האמריקני החדש — תרגום קתולי באנגלית — מציין את הדברים הבאים על אותם פרקים: ”כדי להבהיר את האמיתות שבפרקים אלה לבני ישראל ולהפקידן בידיהם, היה צורך לבטאן באמצעות מושגים שהיו שכיחים בקרב העם באותם ימים. מסיבה זו, יש להבדיל בין האמיתות עצמן ובין ’כסותן’ הספרותית”. מדברים אלה משתמע כי אין להבין כפשוטם את פרקים א׳ עד י״א בספר בראשית, וכפי ש’כסות’ או בגד מכסים את הגוף, כך המילים מסתירות משמעות עמוקה יותר.
ישוע, לעומת זאת, לימד שהפרקים בתחילת ספר בראשית נכונים ויש להבינם כפשוטם (מתי י״ט:4–6; כ״ד:37–39). כך עשו גם השליחים פאולוס ופטרוס (מעשי השליחים י״ז:24–26; פטרוס ב׳. ב׳:5; ג׳:6, 7). תלמידי מקרא ישרי לב דוחים הסברים שאינם עולים בקנה אחד עם דבר־אלוהים בכללותו.
[תמונה בעמוד 9]
המגדלור הגדול של אלכסנדריה
[שלמי תודה]
Archives Charmet/Bridgeman Art Library