ה”נתוּנים” — אמצעי־עזר מאת אלהים
”ועמדו זרים ורעו צאנכם”. — ישעיהו ס״א:5.
1. מדוע מזכיר לנו התואר ”הנותן” את יהוה?
מה רבה נדיבותו של יהוה! השליח פאולוס כתב: ”לכל הוא [יהוה] נותן חיים ונשמה וכל דבר”. (מעשי־השליחים י״ז:25) כל אחד מאיתנו יכול להפיק תועלת מרובה מהירהורים בכל אותן ’מתנות טובות ושלמות’ שאנו מקבלים מאת אלהים. — יעקב א׳:5, 17; תהלים כ״ט:11; מתי ז׳:7; י׳:19; י״ג:12; כ״א:43.
2, 3. (א) כיצד עלינו להגיב לנוכח מתנותיו של יהוה? (ב) מאיזו בחינה היו הלוויים ”נתוּנים”?
2 אכן, מסיבות מוצדקות שאל מחבר התהלים כיצד יוכל לגמול ליהוה. (תהלים קט״ז:12) בוראנו איננו זקוק לדבר וחצי הדבר שבבעלותם של בני־אנוש או שבאפשרותם להעניק לו. (תהלים נ׳:10, 12) אך, יהוה הבהיר שלבו שמח כשאנשים נותנים מעצמם, תוך הערכה, למען שירותו. (השווה עברים י׳:5–7.) מן הראוי שכל אדם יתן מעצמו בהקדשת חייו לבורא, אשר לעתים מעניק זכויות שירות נרחבות יותר לעובדיו, בדומה למה שאירע במקרה של הלוויים בימי־קדם. כל בני־ישראל היו מוקדשים לאלהים, אך הוא מינה את בני משפחת אהרון משבט לוי לשרת ככהנים, בין היתר להקריב קרבנות במישכן ובבית־המקדש. אך, מה בנוגע ליתר הלוויים?
3 יהוה אמר למשה: ”הקרב את מטה לוי... ושמרו את כל כלי אוהל־מועד... ונתתה את הלוויים לאהרון ולבניו. נְתוּנים, נְתוּנים המה לו מאת בני־ישראל”. (במדבר ג׳:6, 8, 9, 41) הלוויים ’ניתנו’ לאהרון על־מנת לבצע תפקידים שונים בשירותם במישכן, ולכן יכול היה אלהים לומר: ”כי נתוּנים, נתוּנים המה לי מתוך בני־ישראל”. (במדבר ח׳:16, 19; י״ח:6) היו לוויים שביצעו משימות פשוטות; אחרים קיבלו זכויות גדולות יותר, כגון, הוראת התורה. (במדבר א׳:50, 51; דברי־הימים א׳. ו׳:33; כ״ג:3, 4, 24–32; דברי־הימים ב׳. ל״ה:3–5) הבה נפנה עתה את תשומת־לבנו לקבוצה אחרת של אנשים אותם ’נתן’ אלהים לעמו, ולהקבלות בימינו.
שיבת בני־ישראל מבבל
4, 5. (א) אילו בני־ישראל שבו לארץ־ישראל מהגלות בבבל? (ב) בימינו, מה מקביל לשיבת בני־ישראל מגלותם בבבל?
4 בכתביהם, תיארו עזרא הסופר ונחמיה כיצד שארית של בני־ישראל, בהנהגת זרובבל, שבה מבבל אל ארץ־ישראל במטרה לשקם בה את עבודת־אלהים האמיתית. שני התיאורים מציינים שמספר השבים מנה 360,42. אלפים מקרבם היו ”אנשי עם־ישראל”. הרשימה הזכירה את הכהנים. אחריהם רשומים כ־350 לוויים, ביניהם אלה ששימשו כמשוררים וכשוערים. עזרא ונחמיה התייחסו גם לאלפים נוספים שהיו ככל הנראה מבני־ישראל, אולי אפילו כהנים, אולם אשר לא היה באפשרותם להוכיח את שושלת־היוחסין שלהם. — עזרא א׳:1, 2; ב׳:2–42, 59–64; נחמיה ז׳:7–45, 61–66.
5 שארית זו מקרב עם־ישראל שגלתה ושבה מאוחר יותר לירושלים וליהודה, הוכיחה רוח ראויה־לשבח של הקדשה לאלהים, ומסירות עמוקה לעבודת־אלהים האמיתית. כשם שציינּו לעיל, אנו מבחינים בימינו בהקבלות הולמות ביותר בשארית ”ישראל” הרוחני ששוחררה משבי ב”בבל הגדולה” בשנת 1919.
6. כיצד השתמש יהוה ב”ישראל” הרוחני בזמננו?
6 מאז שיחרורם בשנת 1919, שארית אחיו המשוחים של המשיח נעים קדימה בהתלהבות בקידום עבודת־אלהים האמיתית. יהוה בירך את מאמציהם לאסוף את אחרוני ה־000,144 המרכיבים את ”ישראל השייכים לאלהים”. (גלטיים ו׳:16: ההתגלות ז׳:3, 4) כקבוצה, מהווה השארית המשוחה את ”העבד הנאמן”, הכיתה אשר תפקידה הוא לספק שפע מזון רוחני מכלכל־חיים, אותו היא עמלה להפיץ בעולם כולו. — מתי כ״ד:45–47.
7. מי מצטרפים אל המשוחים בעבודת־אלהים האמיתית?
7 כשם שראינו במאמר הקודם, עם משרתי יהוה נמנים היום מיליוני ”צאן אחרות”, שתקוותם מאת אלהים הינה להינצל מן ”הצרה הגדולה” הממשמשת ובאה. תוחלתם היא לשרת את יהוה לנצח עלי־אדמות, בעולם חדש בו לא יחושו עוד רעב וצמא, ובו יימחו דמעות הצער. (יוחנן י׳:16; ההתגלות ז׳:9–17; כ״א:3–5) האם אנו מוצאים הקבלה כלשהי לאנשים אלה בתיאור המקראי על השבים מבבל? אכן כן!
נוכרים שבוּ עימם
8. מי הצטרפו לבני־ישראל בשובם מהגלות?
8 כאשר יצאה הקריאה לאוהבי יהוה בבבל לשוב אל הארץ המובטחת, נענו להזמנה אלפים נוספים מקרב עמים אחרים. ברשימות שעזרא ונחמיה ערכו, אנו קוראים על ה”נְתינים” (שמשמעו, ”נתוּנים”) ועל ”בני עבדֵי שלמה”, שמספרם הכולל היה 392. התיאור מזכיר גם יותר מ־500,7 אחרים: ’עבדים’ ו’אמות’, וכן גם ”משוררים ומשוררות” שלא מבני שבט לוי. (עזרא ב׳:43–58, 65; נחמיה ז׳:46–60, 67) מה הניע כל־כך הרבה אנשים שלא היו שייכים לעם־ישראל מלידה לשוב עימם?
9. כיצד היתה רוח אלהים מעורבת בשיבת הגולים?
9 הכתוב בעזרא א׳:5 מזכיר את אלה אשר ’העיר האלהים את רוחם לעלות לבנות את בית יהוה’. מכאן שהיה זה יהוה עצמו אשר הניע את אלה שהחליטו לחזור. הוא עורר את רוחם, כלומר, את דחפיהם הפנימיים. אפילו ממקום מושבו בשמים יכול היה יהוה לעשות זאת באמצעות רוח קודשו, שהיא כוחו הפעיל. על־כן, כל אלה שהתנדבו ”לעלות לבנות את בית יהוה” זכו לעזרת רוח יהוה. — זכריה ד׳:1, 6; חגי א׳:14.
הקבלה בת־זמננו
10, 11. איזו הקבלה ניתן למצוא כיום לנוכרים ששבו מגלות בבבל?
10 למי היוו אותם שבים נוכריים ”צל” נבואי? יתכן שמשיחיים רבים ישיבו: ’הנתינים מקבילים כיום ל”צאן האחרות”’. נכון, אמנם, אך לא רק הנתינים; למעשה כל החוזרים ממוצא נוכרי סימלו את המשיחיים שאינם חלק מ”ישראל” הרוחני.
11 הספר You May Survive Armageddon Into God’s New World (תוכל להינצל מהר־מגידון אל תוך עולמו החדש של אלהים), שמטעם חברת המצפה, עמודים 142–148, מציין: ”השארית של 360,42 בני־ישראל לא היו היחידים שעזבו את בבל עם זרובבל... הצטרפו אליהם אלפי נוכרים... מלבד הנתינים היו נוכרים אחרים, העבדים, המשוררים והמשוררות, וצאצאיהם של עבדֵי שלמה המלך”. הספר הסביר: ”אותם נתינים, עבדים, משוררים ובני עבדֵי שלמה, כולם נוכרים, עזבו את ארץ הגלות ושבו עם שארית ישראל... האם יהא זה נכון להסיק מכך שהיום אנשים בני לאומים שונים, שאינם חלק מ’ישראל’ הרוחני, יתרועעו עם שארית ’ישראל’ הרוחני ויקדמו את עבודת יהוה אלהים יחד עימם? אכן כן”. אנשים אלה מקבילים כיום לנתינים, למשוררים ולבני עבדי שלמה.
12. כיצד משתמש אלהים ברוחו בדרך מיוחדת למען ”ישראל” הרוחני, אך מדוע נוכל להיות בטוחים שהיא פועלת למען כל משרתיו?
12 כמו למה שעשה אז, מאציל אלהים מרוחו גם על אלה שתקוותם לחיות לנצח עלי־אדמות. אמנם, אין הם ’נולדים מחדש’. כל אחד מחברי ה־000,144 חווה אישית ’לידה מחדש’ זו, כך נעשה הוא לבן רוחני של אלהים, ונמשח ברוח־הקודש. (יוחנן ג׳:3, 5; רומיים ח׳:16; אפסיים א׳:13, 14) כמובן, במקרה של חברי ’העדר הקטן’, משיחה זו מהווה ביטוי מיוחד של פעילות רוח אלהים. ברם, כל אחד זקוק לעזרת רוח־הקודש על־מנת לעשות את הרצון האלוהי. לכן, אמר ישוע: ”האב שבשמים יתן את רוח הקודש למבקשים ממנו!” (לוקס י״א:13) בין אם המבקש הוא בעל תקווה שמימית ובין אם הוא שייך ל’צאן האחרות’, רוחו של יהוה נמצאת בהישג־ידו ובשפע, כדי להכשירו להוציא לפועל את מטרת אלהים.
13. כיצד יכולה הרוח לפעול בקרב משרתי אלהים כולם?
13 רוח אלהים הניעה הן את עם־ישראל והן את הנוכרים לשוב ירושליימה, והיא מחזקת את כל משרתיו הנאמנים כיום ועוזרת להם. בין אם תקוותו של המשיחי היא לחיות בשמים או כאן עלי־אדמות, עליו לבשר את הבשורה הטובה, ורוח־הקודש מסייעת לו להיות נאמן בכך. על כל אחד מאיתנו — תהא תקוותו אשר תהא — לטפח את פירות הרוח, להם זקוקים הכל במידה מלאה. — גלטיים ה׳:22–26.
נתונים לשירות מיוחד
14, 15. (א) בקרב הנוכרים ששבו מבבל, אילו שתי קבוצות הוזכרו במיוחד? (ב) מי היו ה”נתינים”, ומה היה תפקידם?
14 בין אלפי הנוכרים אותם הניעה הרוח לשוב מבבל ציין דבר־אלהים במיוחד שתי קבוצות זעירות — ה”נתינים” ו”בני עבדי שלמה”. מי היו הם? מה היה תפקידם? ומה יכול הדבר לסמל בימינו?
15 ה”נתינים” היוו קבוצה של אנשים שמוצאם לא היה מעם־ישראל, והוענקה להם הזכות לשרת לצד הלוויים. זכור את הכנענים מגבעון שנתמנו ל”חוטבי־עצים ושואבי־מים לעדה ולמזבח יהוה”. (יהושע ט׳:27) ככל הנראה, אחדים מצאצאיהם היו בקרב הנתינים ששבו מבבל, יחד עם נתינים אחרים שנוספו במרוצת שלטונו של דוד ובתקופות אחרות. (עזרא ח׳:20) מה היה תפקידם של הנתינים? על הלוויים הוטל לעזור לכהנים, והנתינים מוּנוּ לסייע ללוויים. אפילו לגבי נוכרים נימולים היתה זאת זכות נעלה.
16. עם הזמן, אילו שינויים חלו במעמדם של הנתינים?
16 בשיבת השארית מבבל, היו בקרבה לוויים מעטים, בהשוואה למספר הכהנים או הנתינים ”ובני עבדי שלמה”. (עזרא ח׳:15–20) המילון Dictionary of the Bible (מילון למקרא), מאת ד״ר ג׳יימס הייסטינגס, מציין: ”כעבור זמן מה אנו מוצאים אותם [את הנתינים] מבוססים היטב במעמד קדוש מרומם יותר, בעלי זכויות רבות”. כתב־העת Vetus Testamentum (הברית הישנה), פרי־עטם של חוקרי־מקרא מלומדים, ציין: ”חלה תמורה. בעקבות השיבה מהגלות, לא התייחסו עוד לאלה [לנוכרים] כאל עבדי המקדש, אלא כאל עוזרים בו, והם זכו למעמד זהה לזה של קבוצות אחרות, אשר שירתו במקדש”. (ראה את הטבלה ”שינוי במעמד”.)
17. מדוע הוטלו תפקידים נוספים על הנתינים, ואיזו עדות מקראית יש לכך?
17 כמובן, הנתינים מעולם לא הפכו להיות שווים לכהנים וללוויים. האחרונים היו כולם מקרב בני־ישראל. בהם בחר יהוה ולא הירשה לנוכרים לבוא במקומם. אך, התיאור המקראי מגלה שעקב מספרם המועט של הלוויים, זכו הנתינים במשימות נרחבות יותר בשירות אלהים. הם קיבלו מקומות־מגורים ברובע סמוך לבית־המקדש. בימי נחמיה, עמלו הם יחד עם הכהנים בהקמת חומות ירושלים בקטע בקרבת בית־המקדש. (נחמיה ג׳:22–26) מלך פרס אף פטר את הנתינים מתשלום מסים, בדומה ללוויים שהיו פטורים גם הם בשל שירותם במקדש. (עזרא ז׳:24) הדבר מצביע על הקירבה ששררה אז בקרב אותם ”נתונים” (לוויים ונתינים) בפעילותם הרוחנית, ועל כך שתפקידיהם של הנתינים התרבו בהתאם לצורך, גם אם מעולם לא נחשבו ללוויים. מאוחר יותר, כאשר, אסף עזרא הסופר גולים נוספים על־מנת לשוב לארצם, תחילה לא נמצאו ביניהם לוויים. אך, הוא הגביר את מאמציו לגייס אחדים, וכתוצאה מכך הצטרפו אליו 38 לוויים ו־220 נתינים, והם שירתו כ”משרתים לבית אלהינו”. — עזרא ח׳:15–20.
18. איזה תפקיד הופקד, כפי הנראה, בידי ”בני עבדי שלמה”?
18 הקבוצה השנייה של נוכרים שזכתה לציון מיוחד היתה זו של ”בני עבדי שלמה”. המקרא מוסר עליהם פרטים מועטים בלבד. ביניהם היו ”בני הסופרת”. (עזרא ב׳:55; נחמיה ז׳:57) ניתן להסיק מכך שהם היוו צוות של סופרים, יתכן סופרים מינהליים בעם או סופרי בית־המקדש. למרות מוצאם הנוכרי, הוכיחו ”בני עבדי שלמה” את מסירותם ליהוה בכך שעזבו את בבל ושבו לארץ־ישראל כדי לשקם שם את עבודתו האמיתית.
נתינה מעצמנו כיום
19. אילו יחסים שוררים היום בין חברי השארית לבין ’הצאן האחרות’?
19 בימינו, יהוה השתמש בשארית המשוחה בצורה מיוחדת, בתור כיתת חלוץ בקידום עבודת־אלהים האמיתית ובהפצת הבשורה הטובה. (מרקוס י״ג:10) כמה שמחים הם לראות אלפים, רבבות, ואזי מיליונים של ”צאן אחרות” שהצטרפו אליהם בעבודת אלהים! ואיזה שיתוף־פעולה מלבב שורר בין השארית לבין ’הצאן האחרות’! — יוחנן י׳:16.
20. איזו הבנה חדשה נראית סבירה באשר להקבלה בת־זמננו ל”נתינים” ול”בני עבדי שלמה”? (משלי ד׳:18)
20 כל אותם נוכרים ששבו מגלות בבבל הקדומה מקבילים לחברי ’הצאן האחרות’, המשרתים עתה לצד ישראל הרוחני. מה, אם כן, ניתן ללמוד מהעובדה שהמקרא מצביע במיוחד על ה”נתינים” ועל ”בני עבדי שלמה”? בזמנו, לאותם נתינים ו”בני עבדי שלמה” הוענקו זכויות מעבר לאילו שניתנו לנוכרים אחרים ששבו. הדבר יכול להיראות כהקבלה לכך שכיום אלהים מעניק זכויות נרחבות ותפקידים אחראיים נוספים לאחדים מקרב ’הצאן אחרות’ שהוכיחו בגרות רוחנית.
21. כיצד קיבלו מספר אחים בעלי תקווה ארצית, זכויות ותחומי אחריות נוספים?
21 הזכויות הנוספות שהוענקו לנתינים היו קשורות ישירות לפעילות רוחנית. ”בני עבדי שלמה” קיבלו, ככל הנראה, תפקידים מינהליים. במקביל לכך כיום, בירך יהוה את משרתיו ב”מתנות באדם” שנתמנו לדאוג לצרכיהם. (אפסיים ד׳:8, 11, 12) ”מתנות” אלה כוללות אלפי אחים מבוגרים ומנוסים העוסקים ב’רעיית הצאן’, המשרתים כמשגיחי־נפה ומשגיחי־מחוז והחברים בוועדי־הסניפים ב־98 סניפי חברת המצפה. (ישעיהו ס״א:5) במרכז הכלל־עולמי של החברה, תחת הדרכת ”הסוכן הנאמן” והגוף המנהל שבו, גברים מנוסים מקבלים הדרכה המכשירה אותם לתרום בהכנת מזון רוחני. (לוקס י״ב:42) מתנדבים מוקדשים ותיקים אחרים למדו לנהל בתי־אל ובתי־דפוס, או להשגיח על תכניות בנייה להקמת בנייני סניפים ואולמות למען עבודת אלהים. הם הצטיינו בשירותם כעוזרים המשתפים פעולה עם השארית המשוחה, המהווה חלק מ”ממלכת כהנים”. — השווה קורינתים א׳. ד׳:17; י״ד:40; פטרוס א׳. ב׳:9.
22. מדוע הולם שאחדים מ’הצאן האחרות’ זוכים עתה בתפקידים אחראיים כבדי־משקל, וכיצד עלינו להגיב לכך?
22 בימי־קדם, כהנים ולוויים המשיכו לשרת בקרב עם־ישראל. (יוחנן א׳:19) לעומתם, כיום הולך ומצטמצם מספרם של חברי שארית ”ישראל” הרוחני שנותרו עלי־אדמות. (השווה את יוחנן ג׳:30.) בסופו־של־דבר, לאחר השמדת ”בבל הגדולה”, יימצאו כל ה־000,144, כל ה”חתומים”, בשמים ל”חתונת השה”. (ההתגלות ז׳:1–3; י״ט:1–8) זוהי העת בה על ה’צאן האחרות’ להתרחב. העובדה שאחדים מביניהם, בדומה ל”נתינים” ול”בני עבדי שלמה”, מקבלים תפקידים אחראיים כבדי־משקל תחת השגחת השארית המשוחה, אינה הופכת אותם יהירים או בעלי חשיבות־עצמית מופרזת. (רומיים י״ב:3) הדבר מעניק לנו ביטחון, מפני שכאשר משרתי אלהים ’יבואו מן הצרה הגדולה’, יהיו בקרבם ”שרים” מנוסים, מוכנים וכשירים ליטול את ההנהגה בקרב ’הצאן האחרות’. — ההתגלות ז׳:14; ישעיהו ל״ב:1; השווה מעשי־השליחים ו׳:2–7.
23. מדוע על כולנו לטפח רוח של נתינה בכל הקשור לשירות אלהים?
23 כל אלה ששבו מבבל גילו נכונות לעמול נמרצות ולהוכיח שעבודת יהוה ניצבת בראש מעייניהם. הדבר דומה כיום. יחד עם השארית המשוחה, ’זרים עומדים ורועים את הצאן’. (ישעיהו ס״א:5) לכן, תהא אשר תהא התקווה שמעניק לנו אלהים, ותהיינה אשר תהיינה זכויותיהם של זקני־קהילה משוחי־רוח בטרם יטהר יהוה את שמו במלחמת הר־מגידון, הבה נטפח רוח נתינה בריאה ובלתי־אנוכית. אף־על־פי שלעולם לא נוכל לגמול ליהוה על כל הברכות הנהדרות שהוא מרעיף עלינו, הבה נפעל בלב שלם בכל אשר נבצע בתוך אירגונו. (תהלים קט״ז:12–14; קולוסים ג׳:23) אם כן, כולנו יכולים לתת מעצמנו בעבודת־אלהים האמיתית, בתור חברי ’הצאן האחרות’ המשרתים שכם אחד עם המשוחים, אשר ”ימלכו מעל הארץ”. — ההתגלות ה׳:9, 10, ע״ח.
(מקור המאמר: 1992/4/15)
נקודות שיש לזכור
◻ מאיזו בחינה היו הלוויים ”נתוּנים” בקרב עם־ישראל הקדום?
◻ אילו אנשים נוכרים שבו מגלות בבל, ולמי הם היוו ”צל” נבואי?
◻ איזה שינוי חל, כנראה, במעמד ה”נתינים”?
◻ איזו הקבלה נעשתה מובנת עתה בנוגע ל”נתינים” ול”בני עבדי שלמה”?
◻ איזה ביטחון חשים אנו לאור שיתוף־הפעולה הקיים בין השארית לבין ’הצאן האחרות’?
[תיבה בעמוד 28]
שינוי במעמד
אנציקלופדיות ומילונים רבים לחקר המקרא מתייחסים לתמורות שחלו אצל אחדים מקרב הנוכרים ששבו מגלות בבל. למשל, תחת הכותרת ”שינויים במעמדם”, ציינה האנציקלופדיה המקראית: ”כפי שכבר ציינּו, לאור הצורך שהתעורר, עלה מעמדם החברתי באותה עת. [הנתינים] אינם מופיעים עוד במעמד של עבדים במובן המקובל של המלה”. (בעריכת צ׳יין ובלַק, כרך 3, עמוד 3399) בציקלופדיה לספרות מקראית, כתב ג׳ון קיטו: ”לא ניתן היה לצפות שרבים מהם [מהנתינים] ישובו למעמד כה נחות בישראל... רוח המסירות וההתנדבות שהוכיחו אותם אנשים, הביאה לעלייה ניכרת במעמדם של הנתינים”. (כרך 2, עמוד 417) האנציקלופדיה המקראית הבינלאומית הסטנדרטית מציינת: ”לאור קשר זה, והרקע שלהם בתקופת שלמה, סביר להניח שהוטלו על [בני] עבדי שלמה תפקידים אחראיים משמעותיים בבית־המקדש השני”. — בעריכת ג. וו. ברומילי, כרך 4, עמוד 570.
[תמונה בעמוד 29]
כשבני־ישראל שבו ירושליימה מגלות בבבל, על־מנת לשקם את העיר, הצטרפו אליהם אלפי נוכרים
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 30]
ועד־הסניף בקוריאה. בדומה לנתינים בימי־קדם, גם כיום גברים מקרב ’הצאן האחרות’ נושאים בתפקידים אחראיים כבדי־משקל