ישוע — חייו ושליחותו
כאשר יתגלה בן־האדם
בעודו בצפון (בשומרון או בגליל), שאלו הפרושים את ישוע מתי תבוא המלכות. הם האמינו שתבוא ברוב פאר וחגיגיות. אולם, ישוע אמר: ”מלכות אלוהים איננה באה בנִגלות. אף לא יאמרו ’הנה פה’ או ’הנה שם היא’, כי הנה מלכות אלוהים בקרבכם היא”.
לעתים, מתרגמים את המלה ”בקרבכם” כ”בתוככם”. עקב כך, רבים סברו שמלכות אלוהים שוכנת בלבם של משרתי־אלוהים. אולם, ברור שמלכות אלוהים לא היתה בלבם של אותם פרושים לא־מאמינים, אשר אליהם דיבר ישוע. מאידך, היתה היא בקרבם, משום שהמלך הממונה של מלכות אלוהים — ישוע המשיח — היה ממש ביניהם.
כפי הנראה, לאחר שעזבו הפרושים, המשיך ישוע לדבר עם תלמידיו על בוא מלכות אלוהים. הוא חשב במיוחד על נוכחותו העתידית באון־מלכות, כשהזהיר: ”ויאמרו לכם ’הנה שם’ או ’הנה פה!’ אל תלכו ואל תרוצו אחריהם [אחרי משיחי השקר]. כי כברק המבריק תחת השמים ומאיר עד קצה השמים, כן יהיה בן־האדם ביומו”. לפיכך, כברק הנראה על־פני שטח נרחב, ציין ישוע שהראיות לנוכחותו באון־מלכות, תיראנה בבירור לכל החפצים לראותן.
אזי, השווה זאת ישוע למאורעות קדומים כדי להבהיר מה תהא גישת האנשים בעת נוכחותו העתידית. הוא הסביר: ”כמו שהיה בימי נוח כן יהיה גם בימי בן־האדם. ... וכמו שהיה בימי לוט — אכלו ושתו, קנו ומכרו, נטעו ובנו, אך ביום שיצא לוט מסדום הומטרו אש וגופרית מן השמים והשמידו את הכל — כך יהיה ביום שיתגלה בן־האדם”.
ישוע לא התכוון שהאנשים בימי נוח ובימי לוט הושמדו אך ורק משום שעסקו בפעילויות שגרתיות, כגון אכילה, שתייה, קנייה, מכירה, נטיעה ובנייה. אפילו נוח, לוט ומשפחותיהם עשו את הדברים הללו. אולם, האחרים שקעו בפעילויות היומיומיות הללו מבלי לתת דעתם כלל לרצון אלוהים, ולכן הושמדו. מאותה סיבה, אנשים יושמדו בעת התגלות המשיח במרוצת הצרה הגדולה, שתפקוד את סדר־הדברים הנוכחי.
בהדגישו עד כמה חשוב להגיב במהירות לראיות על נוכחותו באון־מלכות, הוסיף ישוע: ”מי שיהיה ביום ההוא על הגג וחפציו בבית, אל יֵרד לקחת אותם; כמו־כן מי שבשדה אל יפנה לאחור. זיכרו את אשת לוט”.
כאשר יתגלו הראיות לנוכחות המשיח, אנשים לא יוכלו לאפשר לזיקתם לנכסיהם החומריים למנוע מהם לנקוט פעולה נחרצת. כשאשת לוט יצאה מסדום, כנראה התבוננה בערגה אל הדברים שנותרו מאחור, והפכה לנציב מלח.
בהמשיכו לתאר את המצב שישרור בעת נוכחותו העתידית, אמר ישוע לתלמידיו: ”בלילה ההוא יהיו שניים במיטה אחת; אחד יילקח והשני ייעזב. שתי נשים תהיינה טוחנות יחדיו; אחת תילקח והשניה תיעזב”.
לקיחתם מקבילה לכניסת נוח עם משפחתו לתיבה ולהוצאת המלאכים את לוט ומשפחתו אל מחוץ לסדום. משמעה ישועה. מאידך, העזיבה משמעה השמדה.
בנקודה זו שאלו התלמידים: ”איפה, אדוננו?”
”היכן שהגוף, שם גם יתקבצו הנשרים”, השיב ישוע. אלה ש’יילקחו’ לישועה, דומים לנשרים מרחיקי־רְאוֹת, בכך שהם מתקבצים אל ”הגוף”. הגוף מתייחס למשיח האמת, בנוכחותו הסמויה־מן־העין באון־מלכות ולמשתה הרוחני שעורך יהוה. לוקס י״ז:20–37; בראשית י״ט:26.
(מקור המאמר: 89/6/15)
◆ כיצד היתה המלכות בקרב הפרושים?
◆ באיזה מובן נוכחות המשיח דומה לברק?
◆ מדוע יושמדו אנשים במרוצת נוכחות המשיח?
◆ מה משמע להילקח ולהיעזב?