”העבד הנאמן” עובר את המבחן!
”עת להתחיל המשפט מבית אלוהים” (פטרוס א׳. ד׳:17).
1. מה מצא ישוע לאחר שבחן את ה”עבד”?
בחג השבועות 33 לספירה מינה ישוע ”עבד” שתפקידו לספק ל”בני ביתו” אוכל בעיתו. ב־1914 הוכתר ישוע למלך ובחלוף זמן קצר הגיעה העת לבחון את ה”עבד”. ישוע מצא שה”עבד” ברובו ’נאמן ונבון’. על כן, הפקיד אותו ”על כל אשר לו” (מתי כ״ד:45–47, דל’). אך הנה קם עבד רע, לא־נאמן ולא־נבון.
”העבד הרע”
2, 3. מניין בא ”העבד הרע ההוא”, וכיצד החל להתפתח?
2 ישוע דיבר על העבד הרע מייד לאחר שהזכיר את ”העבד הנאמן והנבון”. הוא אמר: ”אבל אם העבד הרע [”ההוא”, ע״ח] יאמר בלבו ’אדוני מתמהמה’ ויתחיל להכות את חבריו העבדים ויאכל וישתה עם השיכורים, בוא יבוא אדוניו של העבד ההוא ביום שאינו מצפה לו ובשעה שאינו יודע, ישסף אותו וישים חלקו עם הצבועים; שם יהיו היללה וחרוק השיניים” (מתי כ״ד:48–51). המונח ”העבד הרע ההוא” מסב את תשומת לבנו לדבריו הקודמים של ישוע בעניין העבד הנאמן והנבון. מתברר ש”העבד הרע” יוצא מתוך שורות העבד הנאמן.a הכיצד?
3 לפני 1914 אחזה בקרב אנשי כיתת העבד הנאמן ציפייה עזה לפגוש באותה שנה את החתן בשמים, אולם תקוותיהם נתבדו. עקב כך ובשל התפתחויות נוספות, רבים התאכזבו וקצתם נעשו מרירים. היו מהם שהחלו ’להכות’ בלשונם את אחיהם לשעבר ולחבור ל”שיכורים”, לזרמים דתיים בנצרות (ישעיהו כ״ח:1–3; ל״ב:6).
4. מה עשה ישוע ל”עבד הרע” ולכל מי שהפגינו רוח דומה?
4 משיחיים אלה לשעבר זוהו בתור ”העבד הרע”, וישוע העניש אותם בחומרה. מה היה עונשם? ישוע דחה אותם, והם איבדו את תקוותם השמימית. אך הם לא הושמדו מייד. היה עליהם תחילה לעבור תקופה של ’יללה וחרוק שיניים’ ב”חושך החיצון”, כלומר מחוץ לקהילה המשיחית (מתי ח׳:12). מאז הימים ההם, קמו משוחים מעטים נוספים שהפגינו רוח רעה דומה ונעשו מזוהים עם ”העבד הרע”. חלק מאנשי ’הצאן האחרות’ נהגו בחוסר נאמנות כמותם (יוחנן י׳:16). כל אותם אויבי המשיח מוצאים את עצמם באותו ’חושך חיצון’ רוחני.
5. כיצד הגיב העבד הנאמן והנבון בניגוד ל”עבד הרע”?
5 בכל אופן, העבד הנאמן והנבון ו”העבד הרע ההוא” עברו את אותם מבחנים. אך במקום להתמרמר, תיקנו אנשי העבד הנאמן את עצמם (קורינתים ב׳. י״ג:11). אהבתם ליהוה ולאחיהם העמיקה. כתוצאה מכך, מהווים הם ”עמוד האמת ויסודה” בתקופה סוערת זו של ”אחרית הימים” (טימותיאוס א׳. ג׳:15; טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
עלמות נבונות וכסילות
6. (א) כיצד המחיש ישוע את תבונתה של כיתת העבד הנאמן? (ב) איזה מסר הכריזו משיחיים משוחים רבים לפני 1914?
6 לאחר שדיבר על ”העבד הרע” ההוא, סיפר ישוע שני משלים המראים מדוע חלק מן המשיחיים המשוחים יוכיחו עצמם נאמנים ונבונים ומדוע חלקם לא.b כדי להמחיש את משמעות התבונה, אמר ישוע: ”אז תִדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את מנורותיהן ויצאו לקראת החתן. חמש מהן היו כסילות וחמש היו נבונות, שכן הכסילות לקחו את המנורות ולא לקחו איתן שמן, אבל הנבונות לקחו שמן בכליהן יחד עם מנורותיהן” (מתי כ״ה:1–4). עשר העלמות מזכירות לנו את המשיחיים המשוחים לפני 1914. הם חישבו ומצאו שהחתן, ישוע המשיח, עומד להופיע. על כן, ’יצאו לקראתו’ ובישרו באומץ לב ש”עתות הגויים” ייתומו ב־1914 (לוקס כ״א:24).
7. מתי ומדוע ”נרדמו” המשיחיים המשוחים?
7 הם צדקו. עתות הגויים אכן תמו ב־1914, ומלכות אלוהים שבידי המשיח ישוע החלה לתפקד. אך הכול קרה בשמים הסמויים. עלי אדמות החלה האנושות לסבול מן ה”אוי” המנובא (ההתגלות י״ב:10, 12). באה עת מבחן. מאחר שלא הבינו היטב את התמונה, סברו המשיחיים המשוחים כי ’החתן מתמהמה’. מבולבלים ומוכי עוינות מצד העולם, האטו המשוחים באופן כללי את הקצב וכמעט חדלו כליל מהכרזת הבשורה המאורגנת. בדומה לעלמות במשל, הם ’נמנמו ונרדמו’ מבחינה רוחנית כפי שקרה למשיחיים מזויפים לא־נאמנים אחרי מות שליחיו של ישוע (מתי כ״ה:5; ההתגלות י״א:7, 8; י״ב:17).
8. מה הוביל לקריאה: ”הנה החתן”, ומה היה על המשיחיים המשוחים לעשות?
8 ואז ב־1919 אירע דבר בלתי צפוי. הכתוב מוסר: ”בחצות הלילה נשמעה קריאה, ’הנה החתן, צאינה לקראתו!’ אז התעוררו העלמות ההן והכינו את מנורותיהן” (מתי כ״ה:6, 7). כאשר הכול נראה אבוד, נשמעה הקריאה לחזור לפעילות! בשנת 1918 בא ישוע ”מלאך הברית” אל היכלו הרוחני של יהוה כדי לבחון ולטהר את קהילת אלוהים (מלאכי ג׳:1). המשיחיים המשוחים היו צריכים כעת לצאת לקראתו בחצרות הארציות של אותו היכל. הגיע הזמן ש’יאירו’ את אורם (ישעיהו ס׳:1; פיליפים ב׳:14, 15).
9, 10. מה הבדיל בין המשיחיים ’הנבונים’ ו’הכסילים’ ב־1919?
9 ואולם, חלק מן העלמות במשל נתקלו בבעיה. ישוע הוסיף: ”אמרו הכסילות לנבונות, ’תנה לנו מן השמן שלכן, כי מנורותינו דועכות’” (מתי כ״ה:8). בהיעדר שמן, המנורות לא יאירו. מנורות השמן מזכירות לנו את דבר האמת של אלוהים ואת רוח קודשו, הנוסכים בעובדי האל האמיתיים את הכוח להאיר את אורם (תהלים קי״ט:130; דניאל ה׳:14). לפני 1919 עשו המשיחיים המשוחים הנבונים מאמצים נמרצים לברר מהו רצון אלוהים לגביהם, חרף חולשתם הזמנית. לכן, כאשר יצאה הקריאה להאיר, הם היו מוכנים (טימותיאוס ב׳. ד׳:2; עברים י׳:24, 25).
10 לעומת זאת, משוחים מסוימים אומנם השתוקקו להיות עם החתן אך לא היו מוכנים לוותר על כל מיני דברים או להשקיע מאמצים מרובים. לכן בבוא המועד להירתם להכרזת הבשורה הטובה, הם לא היו ערוכים לכך (מתי כ״ד:14). הם אף ניסו לגרום לעמיתיהם הנלהבים להאט את הקצב וביקשו מהם שיתנו להם מן השמן שלהם. כיצד הגיבו העלמות הנבונות במשלו של ישוע? הן אמרו: ”שמא לא יספיק לנו ולכן. לכנה אל המוכרים וקנינה בשבילכן” (מתי כ״ה:9). באותו אופן, משיחיים משוחים נאמנים ב־1919 מיאנו לנקוט צעדים שעלולים היו להחליש את יכולתם להאיר את אורם. הם עברו את המבחן.
11. מה אירע לעלמות הכסילות?
11 לסיום אמר ישוע: ”בשעה שהלכו [העלמות הכסילות] לקנות בא החתן; העלמות המוכנות נכנסו איתו לחתונה והדלת נסגרה. לאחר מכן באו גם שאר העלמות ואמרו, ’אדוננו אדוננו, פתח לנו’. אך הוא השיב, ’אמן אומר אני לכן, אינני מכיר אתכן’” (מתי כ״ה:10–12). כן, חלקן לא היו מוכנות לבוא החתן. הן נכשלו במבחן והחמיצו את ההזדמנות להשתתף בחתונה השמימית. איזו טרגדיה!
משל כיכרי הכסף
12. (א) כיצד המחיש ישוע מהי נאמנות? (ב) מי היה האיש ש”נסע”?
12 לאחר שהמחיש את תכונת התבונה, הראה ישוע במשל מהי נאמנות. הוא סיפר: ”דומה הדבר לאיש היוצא למסע. קודם לכן קרא לעבדיו והפקיד בידם את הונו; לאחד נתן חמש כיכרי כסף, לאחר שתיים ולאחר אחת, לכל איש לפי כישרונו, ונסע” (מתי כ״ה:14, 15). האיש במשל הוא ישוע עצמו, אשר ”נסע” בעלייתו השמיימה בשנת 33 לספירה. אך לפני שעלה השמיימה, הפקיד ישוע את ”הונו” בידי תלמידיו הנאמנים. מה הכוונה?
13. כיצד הכשיר ישוע שדה פעילות רחב, וכיצד הסמיך את ”עבדיו” לסחור בהונו?
13 במהלך שירותו הארצי בישר ישוע את בשורת המלכות ברחבי ארץ ישראל וכך החל בהכשרת שדה פעילות רחב (מתי ט׳:35–38). בטרם ”נסע” הפקיד את השדה בידי תלמידיו הנאמנים ואמר להם: ”לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה שצוויתי אתכם. הנה איתכם אני כל הימים עד קץ העולם” (מתי כ״ח:18–20). במילים אלו הסמיך ישוע את ”עבדיו” לסחור בהונו עד שובו, ”לכל איש לפי כישרונו”.
14. מדוע לא ציפה ישוע שכולם יסחרו באותה מידה?
14 מונח זה מורה שלא לכל המשיחיים בני המאה הראשונה היו אותן נסיבות ואפשרויות. חלקם, בדומה לפאולוס וטימותיאוס, היו פנויים להקדיש את מלוא זמנם לפעילות הבישור וההוראה. לאחרים היה מכורח הנסיבות חופש פעילות מצומצם בהרבה. לדוגמה, חלק מן המשיחיים היו עבדים, וחלקם חולים, קשישים או בעלי אחריות משפחתית. כמובן, היו זכויות מסוימות בקהילה שלא כל התלמידים נהנו מהן. נשים משוחות וכמה גברים משוחים לא לימדו בקהילה (קורינתים א׳. י״ד:34; טימותיאוס א׳. ג׳:1; יעקב ג׳:1). בכל אופן, כל תלמידיו המשוחים של ישוע, גברים ונשים כאחד, ללא תלות במצבם האישי, התמנו לסחור בהונו ולנצל היטב את ההזדמנויות שנקרו בדרכם ואת נסיבות חייהם בשירות המשיחי. וכך עושים עמיתיהם בני זמננו.
הבחינה מתחילה!
15, 16. (א) מתי הגיעה העת לערוך חשבון? (ב) אילו הזדמנויות ’סחר’ חדשות הוענקו לנאמנים?
15 המשל ממשיך: ”אחרי זמן רב בא האדון של העבדים ההם וערך עימהם חשבון” (מתי כ״ה:19). בשנת 1914 — בהחלט זמן רב אחרי 33 לספירה — החל המשיח ישוע בנוכחותו המלכותית. מקץ שלוש שנים וחצי, ב־1918, הוא בא אל היכלו הרוחני של אלוהים והגשים את דברי פטרוס: ”עת להתחיל המשפט מבית אלוהים” (פטרוס א׳. ד׳:17; מלאכי ג׳:1). הגיעה העת לערוך חשבונות.
16 מה עשו העבדים, אחיו המשוחים של ישוע, ב’כיכרי’ המלך? משנת 33 ואילך, כולל השנים שקדמו ל־1914, ’סחרו’ רבים מהם בעמל רב בהונו של ישוע (מתי כ״ה:16). גם במרוצת מלחמת העולם הראשונה, הם הפגינו רצון עז לשרת את האדון. כעת ראוי היה להעניק לנאמנים הזדמנויות ’סחר’ חדשות. הגיעה עת הקץ של הסדר העולמי הנוכחי. הבשורה הטובה חייבת להישמע בעולם כולו. באה השעה לקצור את ”קציר הארץ” (ההתגלות י״ד:6, 7, 14–16). היה צורך לאתר את חבריה האחרונים של כיתת החיטים ולאסוף ”המון רב” (ההתגלות ז׳:9; מתי י״ג:24–30).
17. כיצד משיחיים משוחים נאמנים ’באו אל שמחת אדונם’?
17 עת הקציר היא עונה משמחת (תהלים קכ״ו:6). אין פלא אפוא, שכאשר הטיל ישוע ב־1919 אחריות מוגברת על אחיו המשוחים הנאמנים, הוא אמר: ”היית נאמן במעט, אפקיד אותך על הרבה. בוא אל שמחת אדונך” (מתי כ״ה:21, 23). יתרה מזו, שמחת האדון כמלך חדש במלכות אלוהים עולה על כל דמיון (תהלים מ״ה:2, 3, 7, 8). כיתת העבד הנאמן מייצגת את המלך ומגדילה את נכסיו עלי אדמות, ובדרך זו משתתפת בשמחתו (קורינתים ב׳. ה׳:20). אושרה משתקף במילים הנבואיות שבישעיהו ס״א:10: ”שוֹש אָשׂיש ביהוה, תגל נפשי באלוהיי כי הלבישני בגדי יֶשַע”.
18. מדוע היו שלא עמדו בהצלחה בבחינה, ומה עלה בגורלם?
18 למרבה הצער, היו שלא עמדו בהצלחה בבחינה. הכתוב מוסר: ”ניגש גם זה שקיבל כיכר אחת ואמר, ’אדוני, ידעתי שאתה איש קשה, הקוצר במקום שלא זרעת ואוסף במקום שלא פיזרת, ומאחר שפחדתי הלכתי והטמנתי את כיכרך באדמה. הִנֵהִי אשר לך!’” (מתי כ״ה:24, 25) בדומה לכך, כמה משיחיים משוחים לא ’סחרו’ בהונו של ישוע. לפני 1914 לא חלקו בהתלהבות את תקוותם עם אחרים ולא רצו להתחיל בפעילות זו ב־1919. מה עשה ישוע בתגובה לחוצפתם? הוא הפקיע מידיהם את כל זכויותיהם. הם ’הושלכו אל החושך החיצון; שם יהיו היללה וחרוק השיניים’ (מתי כ״ה:28, 30).
הבחינה נמשכת
19. באיזה מובן נמשך תהליך הבחינה, ומה מנוי וגמור עם המשוחים לעשות?
19 כמובן, רוב עבדיו המשוחים של המשיח בעת הקץ טרם שירתו את יהוה כאשר החל ישוע בבחינתו ב־1918. האם החמיצו את הבחינה? ודאי שלא. תהליך הבחינה רק החל ב־1919/1918, שעה שהעבד הנאמן והנבון ככיתה עבר את המבחן. המשיחיים המשוחים עדיין נבחנים כיחידים עד חתימתם הסופית (ההתגלות ז׳:1–3). בשל כך, אחיו המשוחים של ישוע נחושים בדעתם להוסיף ו’לסחור’ בנאמנות. מנוי וגמור עימם להיות נבונים ולשמור בכליהם שמן רב כדי שאורם יזרח באור נגוהות. הם יודעים שישוע ייקח אליו אל מעונו השמימי כל אחד מהם שימות נאמן (מתי כ״ד:13; יוחנן י״ד:2–4; קורינתים א׳. ט״ו:50, 51).
20. (א) מה נחושים לעשות אנשי הצאן האחרות? (ב) מה המשיחיים המשוחים יודעים היטב?
20 ההמון הרב מן הצאן האחרות מחקים את אחיהם המשוחים. ברי להם שידיעת מטרות אלוהים נושאת עימה אחריות כבדה (יחזקאל ג׳:17–21). לפיכך, בעזרת דבר יהוה ורוח קודשו, גם הם שומרים בכליהם שמן רב ולשם כך לומדים ומתרועעים יחדיו. כדרך להאיר את אורם, הם נוטלים חלק במלאכת ההטפה וההוראה ובזאת ’סוחרים’ בהונו של ישוע לצד אחיהם המשוחים. עם זאת, המשיחיים המשוחים יודעים היטב שכיכרי הכסף הופקדו בידיהם. עליהם למסור דין וחשבון על ניהול נכסי האדון עלי אדמות. הגם שמספרם מועט, אין הם יכולים להעביר את אחריותם לידי ההמון הרב. בהתחשב בכך, העבד הנאמן והנבון מוסיף להיות חוד החנית ולנהל את עסקי המלך, והוא אסיר תודה על תמיכתם המסורה של חברי ההמון הרב. הללו מכירים באחריותם של אחיהם המשוחים ורואים זאת לזכות לעבוד תחת השגחתם.
21. איזו קריאה ניתן לייחס לכל המשיחיים מלפני 1919 ועד ימינו אנו?
21 אם כן, אף ששני משלים אלו שופכים אור על המאורעות שהתרחשו בשנת 1919 ובסביבותיה, הם חלים בעיקר על כל המשיחיים האמיתיים בתקופה זו של אחרית הימים. הקריאה של ישוע בסוף משל עשר העלמות מופנית בראש ובראשונה אל המשיחיים המשוחים לפני 1919, אך כוחה יפה עבור כל משיחי. מי יתן וכולנו נשית לבנו לדברי ישוע: ”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום אף לא את השעה” (מתי כ״ה:13).
[הערות שוליים]
a לצורך השוואה, אחרי מות השליחים באו ”זאבים עזים” מקרב שורות זקני־הקהילה המשוחים (מעשי השליחים כ׳:29, 30).
b לדיון נוסף במשל ישוע, ראה הספר ביטחון כלל עולמי תחת ”שר שלום”, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה, פרקים 5 ו־6 (אנג׳).
התוכל להסביר?
• מתי בחן ישוע את תלמידיו, ומה מצא?
• מדוע חלק מן המשיחיים המשוחים טיפחו את גישתו של ”העבד הרע ההוא”?
• כיצד נוכל להראות שאנו נבונים מבחינה רוחנית?
• באיזו דרך ניתן להמשיך ’לסחור’ כדוגמת אחיו המשוחים הנאמנים של ישוע?
[תיבה בעמוד 16]
מתי בא ישוע?
במתי פרקים כ״ד ו־כ״ה, נאמר שישוע ”בא” במובנים שונים. כדי ’לבוא’ אין לו צורך לעבור פיסית ממקום למקום. הוא ”בא” במובן זה שהוא מפנה את תשומת לבו אל האנושות או אל תלמידיו, בדרך כלל לצורך משפט. ב־1914 ”בא” ישוע כדי להתחיל בנוכחותו כמלך (מתי ט״ז:28; י״ז:1; מעשי השליחים א׳:11). ב־1918 ”בא” כמלאך הברית והחל לשפוט את מי שהתיימרו לשרת את יהוה (מלאכי ג׳:1–3; פטרוס א׳. ד׳:17). בהר מגידון, ’יבוא’ ישוע להישפט באויבי יהוה (ההתגלות י״ט:11–16).
הביאה המוזכרת מספר פעמים במתי כ״ד:29–44; כ״ה:31–46 עניינה ב”צרה הגדולה” (ההתגלות ז׳:14). מאידך, הביאה הנידונה מספר פעמים במתי כ״ד:45 עד כ״ה:30 קשורה במשפט תלמידי ישוע מאז 1918 ואילך. לדוגמה, אין זה מתקבל על הדעת שמתן הגמול לעבד הנאמן, משפט העלמות הכסילות ומשפט העבד העצל שהחביא את כיכר האדון, יתרחשו ב’בואו’ של ישוע בצרה הגדולה. הרי מכך משתמע שרבים מן המשיחים יימצאו בלתי נאמנים בעת ההיא ויהיה צורך להחליפם. ואולם, לפי ההתגלות ז׳:3 כל עבדיו המשוחים של ישוע כבר יהיו ’חתומים’ בעת ההיא.
[תמונה בעמוד 14]
”העבד הרע” לא זכה לברכות ב־1919
[תמונה בעמוד 15]
העלמות הנבונות היו מוכנות בבוא החתן
[תמונה בעמוד 17]
העבד הנאמן ’סוחר’ בהונו של ישוע
העבד העצל לא עשה כן
[תמונות בעמוד 18]
המשוחים ו’ההמון הרב’ מוסיפים להאיר את אורם