זיהוי ”איש הרשע”
”ואז יתגלה הרָשָע אשר האדון ימית אותו.” — תסלוניקים ב׳. ב׳:8.
1, 2. מדוע חיוני לזהות את ”איש הרשע”?
אנו חיים בעידן של רשע. זוהי תופעה כלל־עולמית. בכל מקום שורר פחד מפני פורעי־חוק אלימים ומהאיום שהם מהווים לחיי האדם ולרכוש. אך, קיים גורם מרושע ערמומי יותר, הפועל מזה מאות בשנים. בכתבי־הקודש הוא מכונה ”איש הרֶשַע”.
2 חיוני שנזהה את ”איש הרשע”. מדוע? כיון שבכוונתו לערער את יחסינו התקינים עם אלהים ואת תקוותנו לחיי־נצח. הכיצד? בכך שיגרום לנו לנטוש את האמת ולהאמין בתורות־שקר, וכך ירחיקנו מעבודת אלהים ”ברוח ובאמת”. (יוחנן ד׳:23) מתוך מעשיו ברור, שאותו גורם מרושע מתנגד לאלהים ולמטרתו, וכן לעבדיו המוקדשים.
3. כיצד מסבים כתבי־הקודש את תשומת־לבנו ל”איש הרשע”?
3 כתבי־הקודש מספרים על ”איש הרשע” בתסלוניקים ב׳. ב׳:3. בהשראת רוח אלהים, כתב השליח פאולוס: ”אל יטעה אתכם איש באיזה אופן שהוא, שכן לא יגיע [יום יהוה להשמדת סדר־הדברים המרושע הזה] אם לא תהיה בראשונה העזיבה ויתגלה איש הרשע.” כאן ניבא פאולוס על התפתחות של ”עזיבה”, או כפירה, וש”איש הרשע” יופיע בטרם יקיץ הקץ על סדר־הדברים הנוכחי. בעצם, הצהיר פאולוס בפסוק 7: ”הן סוד הרשע כבר פועל.” אם־כן, כבר במאה הראשונה לספירה החל ”איש הרשע” להתגלות.
מוצאו של ”איש הרשע”
4. מיהו יוצרו ותומכו של ”איש הרשע”?
4 מי יצר את ”איש הרשע”, ומי תומך בו? פאולוס השיב: ”את הרָשָע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה.” (תסלוניקים ב׳. ב׳:9, 10) ובכן, השטן הוא אבי ”איש הרשע” וזה שתומך בו. וכשם שהשטן מתנגד ליהוה, למטרתו ולמשרתיו, כך גם ”איש הרשע”, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו.
5. איזה גורל מצפה ל”איש הרשע” ולנוהים אחריו?
5 אלה המצטרפים ל”איש הרשע” יסבלו מאותו דין הצפוי לו — השמדה: ”ואז יתגלה הרָשָע אשר האדון ימית... ויכלהו בהופעת בואו.” (תסלוניקים ב׳. ב׳:8) המועד שנקבע להשמדת ”איש הרשע” ותומכיו (”בני האבדון”) יגיע בקרוב, ”כאשר יתגלה האדון ישוע מן השמים עם מלאכי עוזו באש להבה, להשיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע. הללו יוטל עליהם עונש של אבדון עולם מלפני האדון ומהדר עוזו.” — תסלוניקים ב׳. א׳:6–9.
6. איזה מידע נוסף מספק לנו פאולוס בנוגע ל”איש הרשע”?
6 פאולוס הוסיף ותיאר אותו איש רשע, בזה הלשון: ”המתקומם ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש, עד כי ישב בהיכל האלהים בהצהירו על עצמו שהוא אלהים.” (תסלוניקים ב׳. ב׳:4) בכך הזהיר פאולוס שהשטן יקים ”רָשָע”, שיהיה מוקד כוזב לפולחן, ושאף ירומם עצמו מעל לחוקי אלהים.
זיהוי ”איש הרשע”
7. מדוע מסיקים אנו שפאולוס לא דיבר על אדם יחיד, ולכן מה מייצג ”איש הרשע”?
7 האם פאולוס דיבר כאן על אדם אחד? מסתבר שלא, מאחר שפאולוס ציין ש”איש” זה כבר הופיע בימיו, ושהוא ימשיך להתקיים עד שיהוה ישמיד אותו ביחד עם סדר־הדברים הנוכחי. לפיכך, הוא קיים כבר מאות שנים. ברור שאף אדם בר־תמותה לא יכול לחיות במשך תקופה כה ארוכה. מכאן שהביטוי ”איש הרשע” חייב לייצג כיתה, או קבוצת אנשים.
8. מיהו ”איש הרשע”, ומה הם כמה ממאפייניו?
8 מי הם אלה? הראיות מזהות אותם כגוף המורכב מאנשי כמורה גאוותנים ושאפתנים בנצרות, אשר במהלך מאות רבות ראו עצמם חופשיים לעשות כטוב בעיניהם. הדבר ניכר בכך שישנן אלפי כתות שונות בנצרות, כשלכל אחת מהן כמורה משלה, אך כל אחת שונה מרעותה בהיבטים רעיוניים או במנהגים. מצב מפולג זה מהווה עדות מובהקת לכך שהם אינם נוהגים על־פי חוקי אלהים. לא יתכן שהם מייצגים את אלהים. (השווה מיכה ב׳:12; מרקוס ג׳:24; רומיים ט״ז:17; קורינתים א׳. א׳:10.) המכנה המשותף של כל הכתות הללו הוא, שאין הן דבקות בהוראה המקראית, אלא מפרות את הכלל: ”לא לחרוג מן הכתוב.” — קורינתים א׳. ד׳:6; ראה גם מתי ט״ו:3, 9, 14.
9. אילו אמונות לא־מקראיות הפיץ ”איש הרשע” כתחליף לאמיתוֹת המקרא?
9 לפיכך, ”איש הרשע” הוא דמות מורכבת: הכמורה הדתית של הנצרות. כל אנשי הכמורה, בין אם אפיפיורים, כמרים, פטריארכים ומטיפים פרוטסטנטים, שותפים לאחריות על חטאיה הדתיים של הנצרות. הם החליפו את אמיתוֹת אלהים בשקרים אליליים, בעיקרי־אמונה לא־מקראיים, כגון: נצחיות נפש האדם, אש־גיהינום והשילוש. הם דומים לאותם מנהיגי־דת עליהם אמר ישוע: ”אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות. ... שקרן הוא ואבי השקר.” (יוחנן ח׳:44) מעשיהם מזהים אותם כרשעים, משום שהם נוטלים חלק בפעילויות המפרות את חוקי אלהים. לכגון אלה אומר ישוע: ”סורו ממני עושי רשע.” — מתי ז׳:21–23.
מרוממים הם את עצמם
10. אילו יחסים פיתח ”איש הרשע” עם השליטים הפוליטיים?
10 קורות ההיסטוריה מראות שאלה המרכיבים את כיתת ”איש הרשע” גילו גאווה ויהירות, עד־כדי־כך שהם כפו את רצונם על שליטי העולם. בתואם עם המושג שהמלכים מושלים כביכול ב’זכות אלוהית’, מינו אנשי־הכמורה את עצמם בתור מתווכים, שלטענתם הם נחוצים, בין השליטים לבין אלהים. הם המליכו והדיחו מלכים וקיסרים, והיו מסוגלים להשפיע על העמים לתמוך בשליטים או לדחותם. למעשה, אמרו הם, בדומה לראשי הכהנים היהודים שדחו את ישוע: ”אין לנו מלך זולתי הקיסר!” (יוחנן י״ט:15) אך, ישוע ציין בפירוש: ”מלכותי איננה מן העולם הזה.” — יוחנן י״ח:36.
11. כיצד רוממה עצמה הכמורה?
11 כדי לרומם עצמם עוד יותר מעל לעם הפשוט, אימצו לעצמם אנשי כיתה רשעה זאת סיגנון לבוש שונה, בדרך־כלל בצבע שחור. בנוסף לכך, הם מקשטים עצמם במיגוון סמלים מלכותיים מרשימים, בנוסף על כתרים, צלבים ומצנפות. (השווה מתי כ״ג:5, 6.) לעומתם, ישוע ותלמידיו לא לבשו בגדים מיוחדים, אלא התלבשו כמו העם הפשוט. אנשי־הכמורה אימצו לעצמם גם תארים כגון: ”אב”, ”האב הקדוש”, ”כבוד הכומר”, ”הוד מעלתו”, ”הוד רוממותו”, כינויים המעידים על כך שהם ’מרוממים עצמם מעל לכל’. אך, ישוע הבהיר לגבי תארים דתיים: ”ואל תקראו ’אב’ לאיש מכם בארץ.” (מתי כ״ג:9) בדומה לכך, אמר אליהוא בהוכיחו על פניהם את ’מנחמיו’ הצבועים של איוב: ”אל נא אשא פני איש; ואל אדם לא אכנה [לא אעניק תואר].” — איוב ל״ב:21.
12. לפי דברי פאולוס, את מי בעצם משרתת הכמורה?
12 כשפאולוס הצהיר ש”איש הרשע” כבר החל לפעול בימיו, התייחס גם לאלה המשקפים את אותה הגישה: ”הרי אנשים כאלה שליחי שקר הם, פועלי רמיה המתחפשים לשליחי המשיח. ואין לתמוה על כך, שהרי השטן עצמו מתחפש למלאך אור. על־כן אין רבותה בכך שגם משרתיו מתחפשים למשרתי הצדק; סופם יהיה כפי מעלליהם.” — קורינתים ב׳. י״א:13–15.
מרד נגד עבודת־אלהים האמיתית
13. מהי אותה ”עזיבה” שחזה פאולוס מראש?
13 פאולוס אמר ש”איש הרשע” יתפתח ביחד עם תופעת ”עזיבה”. בעצם, הסימן הראשון שפאולוס ציין לזיהוי כיתת ”איש הרשע” היה: ”יום יהוה [כאשר יהוה ישמיד סדר־דברים מושחת זה]... לא יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה.” (תסלוניקים ב׳. ב׳:2, 3) מה הכוונה ב”עזיבה”? בהקשר זה, המשמעות אינה רק תופעה של נטישה או נשירה מצד אלה המגלים חולשה רוחנית. משמעות המלה בשפה היוונית המקורית, המתורגמת כאן כ”עזיבה” היא, בין יתר ההגדרות, ”עריקוּת” או ”התקוממות”. תרגומים אחרים משתמשים במלה ”מרד”. תרגום דליץ׳, למשל, מנסח כך פסוק זה: ”בטרם יהיה בראשונה המרד.” ותרגום הדרך אומר: ”יפרוץ המרד האחרון ביהוה.” אי־לכך, לאור ההקשר של דברי פאולוס, ”עזיבה” משמעה כפירה והתקוממות נגד עבודת־אלהים אמיתית.
14. מתי החלה כפירה זו להתפתח במידה ניכרת?
14 כיצד התפתחה כפירה זו, מרד זה? בתסלוניקים ב׳. ב׳:6, כתב פאולוס, בנוגע לימיו, על זה ”המעכב” את התפתחות ”איש הרשע”. למה התייחס? הכוונה היתה לכוחם הבולם של השליחים. נוכחותם, המלווה במתנות מלאות־העוצמה שהעניקה להם רוח־הקודש, מנעה מהכפירה להתפשט כמגיפה. (מעשי־השליחים ב׳:1–4; קורינתים א׳. י״ב:28) אך, עם מות אחרון השליחים, בערך בסוף המאה הראשונה לספירה, הוסרו הבלמים.
התפתחות כיתת כמורה לא־מקראית
15. אילו נוהלים יסד ישוע עבור הקהילה המשיחית?
15 הקהילה שישוע יסד התפתחה במאה הראשונה תחת השגחתם של זקנים (משגיחים) ומשרתים־עוזרים. (מתי כ׳:25–27; טימותיוס א׳. ג׳:1–13; טיטוס א׳:5–9) אלה היו גברים כשירים מבחינה רוחנית, שנבחרו מתוך הקהילה, גם אם לא היתה להם השכלה תיאולוגית מיוחדת, כשם שלישוע לא היתה השכלה מעין זו. בעצם, מתנגדיו תמהו ושאלו: ”מאין הוא יודע ספר בלי שלמד?” (יוחנן ז׳:15) ובאשר לשליחים, העירו השליטים: ”כשראו את בטחונם של כיפא ויוחנן והבחינו שהם אנשים פשוטים ובלתי מלומדים — תמהו. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע.” — מעשי־השליחים ד׳:13.
16. כיצד גרמה הכפירה לסטייה מסדרי האירגון שיסד ישוע לקהילה במאה הראשונה לספירה?
16 ברם, הכפירה החדירה תפיסות שנשאבו מתוך הכיתה הדתית השלטת של היהדות, ולבסוף אף מזו של הדת הרומית עובדת־האלילים. בחלוף השנים, וככל שהעזיבה מהאמת המקראית הלכה וגדלה, התפתחה כיתת כמורה לא־מקראית. אפיפיור מוכתר החל למשול במועצת קרדינאלים, שנבחרו מתוך מאות הגמונים וארכיהגמונים, שנתמנו מקרב כמרים בוגרי סמינרים. בדרך זו, זמן קצר לאחר תום המאה הראשונה, תפסה כיתת כמורה מיסטית זו את השליטה על הנצרות. כיתה זו לא היתה כדוגמת הזקנים והמשרתים־העוזרים של המאה הראשונה לספירה, אלא על־פי דוגמת מערכות דתיות עובדות־אלילים.
17. מתי במיוחד התגבש כוחו של ”איש הרשע”?
17 כבר במאה השלישית לספירה, מאמינים מן השורה נדחקו למעמד המישני של הדיוטוּת. ”איש הרשע” הכופר נטל לידיו בהדרגה את השררה. מעמד זה התחזק במהלך שלטון הקיסר הרומי קונסטנטין, ביחוד אחרי ועידת ניקיאה, שנערכה בשנת 325 לספירה. מאותה עת אוּחדו הכנסיה והשלטון המדיני. כך הקים ”איש הרשע” — כמורת הנצרות — במשך מאות שנים שושלת ארוכה של כופרים שהתקוממו נגד יהוה, האל האמיתי. החוקים והנוהלים שלפיהם התהלכו לא היו מאת אלהים, אלא משלהם.
אמונות אליליות
18. אילו אמונות אליליות מחללות־שם־יהוה אימץ לעצמו ”איש הרשע”?
18 ”איש הרשע” המתפתח אימץ לעצמו גם אמונות אליליות. לדוגמה, אל ’משולש’ מסתורי וקשה־להבנה, החליף את האל האחד, האומר: ”אני יהוה. הוא שמי; וכבודי לאחר לא אתן.” ”אני יהוה, ואין עוד. זולתי אין אלהים.” (ישעיהו מ״ב:8; מ״ה:5) המרת אמיתוֹת אלהים בתפיסות אנושיות או אפילו אליליות, הורחבה וכללה חילול־שם נוסף: הערצת מרים — המתוארת בכתבי־הקודש כאשה ענווה — בתור ”אם האלהים” בנצרות. בדרך זו, הפכו אנשי הכמורה, כמקדמי אמונות כוזבות אלה, לגרועים בין ה”זוּנים” שהשטן זרע במאמציו לחנוק את הזרע הטוב שזרע המשיח. — מתי י״ג:36–39.
19. כיצד התפלגה הנצרות במשך הדורות, אך מה הונצח?
19 עם ריבוי הקרעים והפילוגים, התחלקה הנצרות למאות כתות. אך, כל כיתה חדשה, מלבד מעטות יוצאות־מן־הכלל, שמרה על ההפרדה בין הכמורה לבין צאן־מרעיתה. כך, הונצחה כיתת ”איש הרשע” עד עצם היום הזה; והכמורה עדיין מרוממת עצמה מעל לאנשים מן השורה, בלבושה הנבדל ובתארים רמי־מעלה. ברור שפאולוס לא הגזים באמרו שכיתת ”איש הרשע” תפאר ותרומם עצמה לדרגה השווה לזו של אלהים.
האפיפיורוּת
20. כיצד מתאר מקור קתולי את האפיפיור?
20 דוגמה ל’רוממוּת־עצמית’ היא זו של האפיפיורוּת ברומא. מילון כנסייתי של לוצ׳יו פֶרַריס, שהוצא לאור באיטליה, תיאר את האפיפיור כאיש ”שכבודו ומעלתו כה נעלים עד שאינו נחשוב עוד כאדם, אלא, כאלהים, וממלא־מקומו של אלהים.” כתרו הוא כתר משולש ”כמלך השמים, הארץ והגיהינום.” אותו מילון ממשיך: ”האפיפיור הוא, כאילו, אלהים עלי־אדמות, השר היחיד של חסידי המשיח, הגדול במלכים.” הוא מוסיף: ”האפיפיור רשאי לעתים לבטל את חוקי אלהים.” בנוסף לכך, מציין The New Catholic Dictionary (המילון הקתולי החדש) בנוגע לאפיפיור: ”יש להעניק לשגריריו עדיפות ראשונית לעומת כל שאר הגוף הדיפלומטי.”
21. איזה ניגוד קיים בין התנהגותו של האפיפיור לבין אלה של פטרוס ושל המלאך?
21 בניגוד לדוגמת תלמידי ישוע, לובש תדירות האפיפיור לבוש מקושט ומפואר, ומעודד את הערצתם של בני־האדם. האפיפיור מרשה לאנשים להשתחוות לו, לנשק את טבעתו, ולשאת אותו על כתפיהם בכסא מיוחד. איזו שחצנות גילו האפיפיורים במשך הדורות! ניגוד מוחלט לפשטותו ולצניעותו של פטרוס, באמרו לקורנליוס, שר־הצבא הרומי, אשר כרע ברך להשתחוות לו: ”קום; גם אני עצמי בן־אנוש.” (מעשי־השליחים י׳:25, 26) מה רב הניגוד בין זה לבין התנהגותו של המלאך שמסר ליוחנן את ההתגלות! יוחנן ניסה להשתחוות תוך סגידה למלאך, אך המלאך הגיב: ”ראה, אל־נא; עבד חבר אני לך ולאחיך הנביאים ולשומרים את דברי הספר הזה. לאלהים תשתחווה!” — ההתגלות כ״ב:8, 9.
22. על־פי איזה כלל מקראי ניתן לזהות את ”איש הרשע”?
22 האם מסקנה זו לגבי הכמורה חריפה מדי? אנו יכולים לקבוע זאת על־ידי התייחסותו הכללית של ישוע באשר לזיהוי נביאי־שקר: ”בפירותיהם תכירו אותם.” (מתי ז׳:15, 16) אם כן, אילו פירות הניבה הכמורה במשך מאות השנים שחלפו, ובמאה העשרים הנוכחית? איזה דין ייקבע לגבי ”איש הרשע”, ועל מי ירבץ אותו דין יחד עימו? איזו אחריות מוטלת על יראי־האלהים הכנים, בנוגע ל”איש הרשע”? המאמר הבא ידון בנקודות אלה.
שאלות חזרה
◻ מהו ”איש הרשע”, ומתי נתגלה?
◻ כיצד מזהים כתבי־הקודש את יוצר כיתה מרושעת זו?
◻ כיצד רוממה עצמה הכמורה מעל לאנשים מן השורה?
◻ אילו אמונות ומעשי כפירה פיתחה הכמורה?
◻ כיצד מהווה גישת האפיפיורים ניגוד מוחלט לזו של פטרוס ושל אחד המלאכים?
[תמונה בעמוד 10]
בניגוד לאפיפיורים, לא הירשה השליח פטרוס לאיש להשתחוות לו