הצגת טיעונים מבוססים

כאשר אתה מציג טענה כלשהי,‏ יש למאזינים זכות מלאה לשאול:‏ ”‏מדוע זה נכון?‏ מה מוכיח שצריך להסכים עם דבריו של הנואם?‏”‏ בתור מורה,‏ מוטלת עליך האחריות לענות על שאלות אלה או לעזור למאזינים למצוא את התשובות עליהן.‏ אם הנקודה היא אבן היסוד לטענה כולה,‏ הקפד לתת למאזיניך סיבות טובות לקבל אותה.‏ כך תציג את דבריך באופן משכנע.‏

השליח פאולוס ניחן בכושר שכנוע.‏ הוא נעזר בטיעונים מבוססים,‏ השתמש בהיגיון ופנה אל לבם של מאזיניו כדי לעזור להם לשנות את דעתם,‏ ובכך הציב דוגמה טובה לכולנו (‏מה״ש י״ח:‏4;‏ י״ט:‏8‏)‏.‏ כמובן,‏ יש בעלי לשון הנעזרים בכושר השכנוע כדי להוליך אחרים שולל (‏מתי כ״ז:‏20;‏ מה״ש י״ד:‏19;‏ קול׳ ב׳:‏4‏)‏.‏ ייתכן שהם מתבססים על הנחה מוטעית,‏ מסתמכים על מקורות משוחדים,‏ נעזרים בטיעונים שטחיים,‏ מתעלמים מעובדות הסותרות את השקפתם או שהם מנגנים על הרגשות במקום לפנות אל ההיגיון.‏ עלינו להקפיד לא להשתמש בשיטות כאלה.‏

מעוגנים היטב בדבר־אלוהים.‏ אל לדברים שאנו מלמדים לנבוע מעצמנו.‏ אנו עושים מאמץ לשתף את הזולת במה שלמדנו מן המקרא.‏ הפרסומים שמספקת לנו כיתת העבד הנאמן והנבון מסייעים לנו רבות בפעילות הוראה זו.‏ פרסומים אלה מעודדים אותנו לבחון לעומק את כתבי־הקודש.‏ גם אנו מסבים את תשומת לבם של אחרים אל המקרא,‏ לא במטרה להוכיח שאנו צודקים,‏ אלא ברוח ענווה תוך רצון עז לעזור להם לראות במו עיניהם את הכתוב בו.‏ אנו בדעה אחת עם ישוע המשיח אשר אמר בתפילה לאביו:‏ ”‏דברך אמת”‏ (‏יוח׳ י״ז:‏17‏)‏.‏ אין בר־סמכא חשוב יותר מאשר יהוה אלוהים,‏ בורא השמים והארץ.‏ כדי שיהיה תוקף לטיעונים שלנו,‏ עליהם להתבסס על דברו.‏

ייתכן שתשוחח לפעמים עם אנשים שלא מכירים את המקרא או שאינם מתייחסים אליו כאל דברו של אלוהים.‏ עליך לגלות שיקול דעת ולדעת מתי וכיצד להזכיר פסוקים.‏ עם זאת,‏ השתדל להסב את תשומת לבם למקור מידע סמכותי זה מוקדם ככל האפשר.‏

האם עליך להסיק מכך שציטוט של פסוק מתאים מהווה כשלעצמו טיעון מוחץ?‏ לאו דווקא.‏ אולי תצטרך להתייחס להקשר כדי להראות שהפסוק באמת תומך במה שאתה אומר.‏ אם אתה רק מתייחס לעיקרון המותווה בפסוק וההקשר לא דן בנושא,‏ יהיה עליך להביא ראיות נוספות.‏ אולי תצטרך להשתמש בפסוקים אחרים הקשורים לנושא כדי להוכיח למאזינים שדבריך מעוגנים היטב בכתבי־הקודש.‏

אל תנפח את מה שמוכיח הפסוק.‏ קרא אותו היטב.‏ ייתכן שהוא מתייחס לנושא הכללי שלך.‏ אך כדי שהטיעון ישכנע,‏ על המאזין לראות כיצד הפסוק מוכיח אותו.‏

ראיות מסייעות כסימוכין.‏ לפעמים כדאי להיעזר בראיות ממקורות מהימנים מלבד המקרא כדי לעזור לאנשים להבין את ההיגיון שבכתבי־הקודש.‏

תוכל למשל להתייחס ליקום הנגלה לעין כראיה לכך שקיים בורא.‏ אפשר להצביע על חוקי הטבע,‏ כגון כוח המשיכה,‏ ולהסביר שאין זה אלא הגיוני שחוקים מחייבים קיום של מחוקק.‏ ההיגיון שבדבריך יהיה מהימן ומבוסס אם הוא יעלה בקנה אחד עם דבר־אלוהים (‏איוב ל״ח:‏31–33;‏ תהל׳ י״ט:‏2;‏ ק״ד:‏24;‏ רומ׳ א׳:‏20‏)‏.‏ כדאי להיעזר בראיות כאלה משום שהן ממחישות שהכתוב במקרא תואם את העובדות.‏

האם אתה מנסה לעזור למישהו להבין שהמקרא הוא אכן דברו של אלוהים?‏ אפשר לצטט למדנים שאומרים זאת,‏ אך האם זו הוכחה?‏ סימוכין מעין אלה רק עוזרים לאנשים שכבר מכבדים למדנים אלה.‏ האם תוכל להיעזר במדע כדי להוכיח שהמקרא מהימן?‏ אם האסמכתא שתביא תהיה דעותיהם של מדענים לא מושלמים,‏ טיעוניך יישענו על יסוד רעוע.‏ מאידך,‏ אם תתחיל עם דבר־אלוהים ורק אז תצביע על ממצאים מדעיים המבליטים את דיוק המקרא,‏ לטיעוניך יהיה יסוד מוצק.‏

יהא אשר יהא הדבר שברצונך להוכיח,‏ הצג מספיק ראיות.‏ כמות הראיות שיהיה עליך להציג תלויה בקהל שלך.‏ לדוגמה,‏ אם אתה דן בתיאור של אחרית הימים המופיע בטימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏,‏ תוכל להזכיר לקהל ידיעה מוכרת מהחדשות המעידה על כך שהאנשים ”‏קשוחי לב”‏.‏ דוגמה זו תוכיח במידה מספקת שהיבט זה של האות לאחרית הימים מתגשם בימינו.‏

ניתן להיעזר לעתים באנלוגיה — השוואה בין שני דברים שיש להם היבטים חשובים במשותף.‏ האנלוגיה כשלעצמה אינה מוכיחה דבר;‏ יש לבדוק אם היא תקפה לאור הכתוב במקרא.‏ אך אנלוגיה יכולה לעזור לאדם לראות את ההיגיון ברעיון מסוים.‏ ניתן למשל להשתמש באנלוגיה כזו כאשר מסבירים שמלכות אלוהים היא ממשלה.‏ תוכל לציין שבדומה לממשלות אנוש,‏ למלכות אלוהים יש שליטים,‏ נתינים,‏ חוקים,‏ מערכות משפט וחינוך.‏

סיפורים מהחיים יכולים לעתים קרובות להדגיש שמן החוכמה ליישם הדרכות מקראיות.‏ ניתן להשתמש גם בחוויות אישיות כדי לחזק קביעות מסוימות.‏ לדוגמה,‏ כאשר אתה מסביר למישהו עד כמה חשוב לקרוא וללמוד את המקרא,‏ תוכל לציין כיצד הדבר משפיע לטובה על חייך.‏ כאשר השליח פטרוס רצה לעודד את אחיו,‏ הוא דן בחזון ההשתנות שאותו ראה במו עיניו (‏פט״ב א׳:‏16–18‏)‏.‏ גם פאולוס הזכיר את חוויותיו האישיות (‏קור״ב א׳:‏8–10;‏ י״ב:‏7–9‏)‏.‏ אך מובן שאל לך לספר יותר מדי חוויות אישיות פן תמשוך תשומת לב מיותרת לעצמך.‏

הואיל ואנשים באים מרקעים שונים ואין הם חושבים באופן זהה,‏ טיעונים המשכנעים אחד אולי לא יניחו את דעתו של האחר.‏ לפיכך,‏ בטרם תחליט באילו טיעונים להשתמש וכיצד להציגם,‏ הבא בחשבון את השקפותיהם של מאזיניך.‏ משלי ט״ז:‏23 אומר:‏ ”‏לב חכם ישכיל פיהו,‏ ועל שפתיו יוסיף לקח [‏שכנוע]‏”‏.‏