סיפורי הצלחה — חלק שני

כפי שראינו ב”‏סיפורי הצלחה — חלק ראשון”‏,‏ עקרונות המקרא יכולים לספק למשפחות עוגן בעתות מצוקה.‏a למי שחיים על־פי אמות המידה שלו,‏ מבטיח יהוה אלוהים:‏ ”‏אשכילך ואורך [‏אדריכך]‏ בדרך זו תלך.‏ איעצה עליך עיני”‏ (‏תהלים ל״ב:‏8‏)‏.‏

להתמודד עם קשיים כלכליים.‏ ענייני כספים גורמים פעמים רבות לוויכוחים קשים בין בני זוג.‏ אולם עקרונות המקרא יכולים לסייע למשפחות לשמור על גישה נכונה כאשר פוקדים אותן קשיים כלכליים.‏ ישוע אמר:‏ ”‏אל תדאגו לנפשכם — מה תאכלו או מה תשתו,‏ ולגופכם — מה תלבשו.‏ .‏.‏.‏ הרי אביכם שבשמיים יודע שצריכים אתם לכל אלה”‏ (‏מתי ו׳:‏25,‏ 32‏)‏.‏

בעמוד 23 מספר יִשׂכָּר מארצות־הברית כיצד הוא ובני משפחתו התמודדו עם קשיים כלכליים לאחר שביתם נהרס על־ידי הוריקן קטרינה.‏

כאשר אחד מבני המשפחה חולה.‏ כל אדם נעשה חולה מדי פעם,‏ אולם בדרך כלל מדובר במצב זמני וההחלמה מהירה.‏ אבל מה אם בן משפחה סובל ממחלה כרונית?‏ במקרא נאמר שיהוה יכול לסעוד את החולים (‏תהלים מ״א:‏2–4‏)‏.‏ כיצד יכולה המשפחה להיות אמצעי שדרכו מספק יהוה תמיכה כזו?‏

בעמוד 24 מספר בעל מיפן ששמו הג׳ימֶה כיצד הוא ובנותיו משתפים פעולה כדי לעזור לאשתו נוריקו שאובחנה כחולה במחלה קשה.‏

להתמודד עם מותו של ילד.‏ מותו של ילד הוא אחת הטרגדיות הגדולות ביותר שיכולות לפקוד משפחה.‏ יהוה מבטיח למחות את דמעות הצער הנובעות מאובדן כה נוראי (‏ההתגלות כ״א:‏1–4‏)‏.‏ אך כבר עכשיו הוא מספק נחמה לאבלים (‏תהלים קמ״ז:‏3‏)‏.‏

בעמוד 25 מספרים פרננדו ודילְמה מארצות־הברית כיצד המקרא מחזק אותם ועוזר להם להתמודד עם מותה של בתם התינוקת.‏

המקרא הינו מקור הדרכה מהימן עבור משפחות המתמודדות עם קשיים,‏ כפי שנראה בעמודים הבאים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 23]‏

להתמודד עם קשיים כלכליים

סיפורו של יִשׂכָּר ניקולס,‏ ארצות־הברית

‏”‏הוריקן קטרינה החריב את ביתנו והותיר אחריו ערימת בטון.‏ בית־הספר שבו עבדתי היה מוצף מים במשך חודש וחצי”‏.‏

בקיץ 2005 התגוררנו אשתי מישל ואני,‏ ביחד עם בתנו סידני בת השנתיים,‏ במפרץ סנט לואיס שבמיסיסיפי,‏ ארה״ב.‏ בתור עדי־יהוה עשינו מישל ואני מאמצים להשתתף ככל האפשר במלאכת הבישור.‏ הייתי מורה בבית־ספר מקצועי ששכן בעיר הסמוכה ניו אורלינס שבלואיזיאנה.‏ לוח הזמנים שלי איפשר לי לעבוד שלושה ימים בשבוע ולהקדיש חלק ניכר מזמני להוראת המקרא.‏ ניהלנו שגרת חיים נוחה.‏ כשהגיעו החדשות על כך שהוריקן קטרינה עומד להכות,‏ נערכנו להתפנות מיידית.‏

הסערה הרסה את ביתנו במפרץ סנט לואיס ואת בית־הספר שבו לימדתי בניו אורלינס.‏ בזכות כספי הביטוח וכספי הסיוע הממשלתיים שכרנו דירה,‏ אבל התקשיתי למצוא מקור הכנסה קבוע.‏ בנוסף לכך,‏ אשתי נדבקה בדלקת נגיפית ממים מזוהמים.‏ המערכת החיסונית שלה נחלשה,‏ ולאחר מכן היא חלתה בקדחת הנילוס המערבי כתוצאה מעקיצת יתוש.‏ בינתיים,‏ תעריפי הביטוח והוצאות המחיה עלו.‏

כדי להסתגל למצבנו החדש,‏ למדנו לחסוך בהוצאות,‏ גם בהוצאות על צורכי מחיה חיוניים.‏ למדתי להיות פחות בררן בנוגע לסוגי העבודות שבהן אני מוכן לעבוד.‏

אני חייב להודות שלא היה לנו קל להשלים עם אובדן נכסינו.‏ אבל היינו אסירי תודה על כך שנותרנו בחיים.‏ ההתנסות כולה הדגישה לנו שלדברים חומריים יש ערך מוגבל.‏ נזכרנו בדבריו של ישוע:‏ ”‏חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו”‏ (‏לוקס י״ב:‏15‏)‏.‏

הבנו גם שלא משנה עד כמה כואב היה האובדן האישי שלנו,‏ היו רבים שאיבדו יותר — והיו אף שמצאו את מותם.‏ זו אחת הסיבות לכך שמייד לאחר האסון הצטרפתי לפעולות הסיוע ועודדתי אחרים שחוו אובדן.‏

במיוחד ניחם אותנו הכתוב בתהלים ק״ב:‏18‏.‏ הפסוק אומר שיהוה אלוהים ’‏פונה אל תפילת הָעַרְעָר [‏מחוסר כול]‏,‏ ואינו בוזה את תפילתו’‏.‏ ואכן הרגשנו כמשפחה את תמיכתו.‏

‏[‏תיבה בעמוד 23]‏

לאחר שההוריקנים קטרינה וריטה פקדו ב־2005 את חופי ארה״ב במפרץ מקסיקו,‏ מיהרו עדי־יהוה לפתוח 13 מרכזי סיוע,‏ תשעה מחסני ציוד וארבעה מחסני דלק.‏ קרוב ל־000,‏17 עדים הגיעו מארצות־הברית ומ־13 ארצות נוספות כדי לעזור בפעולות הסיוע.‏ הם שיפצו אלפי בתים.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 24]‏

כאשר אחד מבני המשפחה חולה

סיפורו של הג׳ימֶה איטו,‏ יפן

‏”‏אהבנו מאוד לבשל ביחד — עד שנוריקו חלתה.‏ עכשיו היא אינה יכולה לאכול או לשתות דרך הפה או אפילו לדבר.‏ היא מרותקת לכיסא גלגלים ונושמת בעזרת מכונת הנשמה”‏.‏

במאי 2006 החלו אצל אשתי נוריקו קשיים בדיבור,‏ ובאותו קיץ החלה גם להתקשות באכילה ובשתייה.‏ בספטמבר היא אובחנה כסובלת מטרשת אמיוטרופית צדית (‏ALS)‏ — מחלה מתקדמת הפוגעת בתאי העצב במוח ובחוט השדרה.‏ תוך ארבעה חודשים השתנו חיינו ללא הכר,‏ וזו הייתה רק ההתחלה.‏

במשך הזמן התפתח שיתוק בלשונה של נוריקו ובידה הימנית.‏ כדי שניתן יהיה להאכילה באמצעות צינור עברה הליך הנקרא פיום קיבה.‏ אחר כך,‏ בשל פיום הקנה — פתיחת פתח בצוואר המאפשר כניסת אוויר — איבדה את יכולת הדיבור.‏ אינני מסוגל להעלות בדעתי עד כמה קשה הדבר לנוריקו שהייתה תמיד כל כך פעילה.‏ אנחנו עדי־יהוה,‏ ונוריקו ובנותיי הקדישו את מרב זמנן להטפת הבשורה.‏ עכשיו נוריקו תלויה במכונת הנשמה,‏ ורוב הזמן היא מרותקת למיטה.‏

למרות זאת,‏ נוריקו ממשיכה הלאה!‏ למשל,‏ היא מגיעה לאסיפות הקהילה בכיסא גלגלים שאליו מחוברת מכונת ההנשמה.‏ שמיעתה הידרדרה ולכן בתי כותבת לה במהלך האסיפה פתקים בכתב גדול כדי שהיא תוכל להפיק תועלת מהתוכנית.‏ נוריקו אומנם אינה יכולה להמשיך לשרת כמבשרת בשירות המורחב,‏ אך היא עדיין כותבת מכתבים לאנשים בעזרת ציוד מיוחד המחובר למחשב האישי שלנו,‏ ומספרת להם על מסר התקווה שבמקרא (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13;‏ ההתגלות כ״א:‏1–4‏)‏.‏

כל המשפחה התגייסה לטיפול בנוריקו.‏ שתי בנותיי מצאו עבודה חדשה כדי שהן תוכלנה לעזור יותר בבית.‏ שלושתנו מתחלקים במטלות היומיומיות הרבות שנוריקו נהגה לעשות.‏

לפעמים כשאני מסתכל על נוריקו בבוקר היא נראית עייפה.‏ אני חושב לעצמי,‏ ’‏אני צריך להגיד לה לא להתאמץ כל כך היום’‏.‏ אבל נוריקו רוצה לעזור לאחרים לקבל את המסר המקראי.‏ עיניה בורקות כאשר אני מתחיל להכין את המחשב בשבילה.‏ מצבה משתפר כאשר היא כותבת.‏ אני רואה עד כמה טוב ’‏להיות תמיד עתירי פועל בעבודתו של האדון’‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏58‏)‏.‏

סיפורו של חולה ALS ג׳ייסון סטיוארט,‏ שהתפרסם בינואר 2006 בכתב העת עורו!‏,‏ עזר רבות לנוריקו לא לשקוע בדיכאון.‏ למעשה,‏ כאשר אנשי צוות הרפואה בבית־החולים תהו איך היא שומרת על גישה כל כך חיובית,‏ היא סיפרה להם על המאמר,‏ ולאחר מכן הבאנו להם עותקים שלו.‏ אשתי מלמדת אחרים על אמונתה ושואבת מכך הרבה מאוד כוח.‏

נוריקו ואני נשואים כבר 30 שנה,‏ אבל בשלוש השנים האחרונות למדתי להעריך אצלה דברים שבעבר קיבלתי כמובנים מאליהם.‏ עד כמה אני מאושר שהיא אשתי!‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 25]‏

להתמודד עם מותו של ילד

סיפורם של פרננדו ודילְמה פרייטס,‏ ארצות־הברית

‏”‏אי אפשר להסביר את הטראומה שחווים בעקבות מותו של ילד.‏ אין כאב גדול מזה”‏.‏

בתנו,‏ שהענקנו לה את השם פְּרֶשֵס (‏שמשמעו יקרה)‏,‏ נפטרה ב־16 באפריל 2006.‏ היא הייתה רק בת עשרה ימים.‏ בערך בחודש השלישי להיריון התברר לנו שהעובר שברחמה של דילְמה סובל מבעיות לב רציניות.‏ בהתקרב יום הלידה היה ברור שגם אם התינוקת תיוולד חיה,‏ היא תמות תוך זמן קצר.‏ היה לנו קשה מאוד לקבל את זה.‏ היו לנו שלוש בנות בריאות,‏ ולא יכולנו להאמין שהתינוקת שלנו עומדת למות.‏

לאחר שפרשס נולדה,‏ אבחן רופא מנוסה המתמחה בליקויים כרומוזומליים שהיא סובלת מתסמונת נדירה הקרויה טריזומיה 18,‏ תסמונת הפוגעת רק ב־1 מתוך 000,‏5 תינוקות.‏ היה ברור שהיא לא תשרוד הרבה זמן.‏ הרגשנו לגמרי חסרי אונים כיוון שלא יכולנו לעשות כמעט כלום.‏ מה שכן יכולנו לעשות היה להיות איתה במהלך חייה הקצרים.‏ וכך עשינו.‏

אנחנו חשים אסירי תודה על אותם עשרה ימים שפרשס הייתה איתנו.‏ במשך הזמן הזה נקשרנו אליה כולנו.‏ החזקנו אותה,‏ דיברנו אליה,‏ חיבקנו אותה,‏ נישקנו אותה וצילמנו אותה כמה שיכולנו.‏ אפילו שאלנו זה את זה למי היא הכי דומה במשפחה.‏ המומחה שאבחן את מצבה של פרשס בא לבקר אותנו מדי יום בבית־החולים.‏ הוא בכה איתנו ואמר לנו עד כמה שהוא מצטער.‏ הוא אפילו צייר ציור של פרשס בזמן ששוחח איתנו כדי שיוכל לזכור אותה,‏ ונתן לנו העתק.‏

בתור עדי־יהוה אנו מאמינים באמונה שלמה,‏ כפי שמלמד המקרא,‏ שאלוהים ישיב את תנאי גן העדן לכדור־הארץ ושהוא משתוקק להקים את המתים לתחייה — וביניהם תינוקות כמו פרשס (‏איוב י״ד:‏14,‏ 15;‏ יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ אנו מצפים בכליון עיניים ליום שבו נוכל לשוב ולחבקה.‏ בכל פעם שאנו שומעים את המילים ”‏גן עדן”‏,‏ תקווה זו מחממת את ליבנו.‏ בינתיים אנו שואבים נחמה מהידיעה שפרשס שמורה בזכרונו של אלוהים ושהיא אינה סובלת עוד (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏