דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר אסתר
המזימה תצליח ללא שום ספק. היהודים יושמדו עד חורמה. ביום המיועד יאבדו כל היהודים המתגוררים בממלכה — מהודו ועד כוש. זה מה שחושב חורש המזימה. אולם הוא שוכח פרט חשוב. בידו של אלוהי השמיים להציל את עמו הנבחר מכל סכנה. סיפור ההצלה מתועד בספר אסתר.
ספר אסתר נכתב בידי יהודי קשיש בשם מרדכי ומסקר תקופה של כ־18 שנה בימי שלטונו של המלך הפרסי אחשוורוש או כְּסֶרְכְּסֶס ה־1. עלילה דרמטית זו מתארת בפנינו כיצד יהוה מציל את עמו מהמזימה המרושעת של אויביו על אף היותו פזור ברחבי האימפריה העצומה. פרשה זו בהחלט מחזקת כיום את אמונתו של עם יהוה המשרת אותו ב־235 ארצות. יתר על כן, בספר אסתר ישנן דמויות שכדאי לחקות וכאלה שאינן ראויות לחיקוי. אכן, ”דבר האלוהים חי ופועל” (עברים ד׳:12).
המלכה חייבת להפגיע בעד עמה
(אסתר א׳:1 עד ה׳:14)
בשנת מלכותו השלישית (493 לפה״ס) עורך המלך אחשוורוש משתה מלכותי. המלכה ושתי שנודעה ביופייה הרב מעוררת עליה את מורת רוחו של המלך ומודחת מכיסאה. הדסה היהודייה נבחרת מבין כל הבתולות היפות במדינה ותופסת את מקומה. בהוראת בן דודה מרדכי, היא מסתירה את זהותה היהודית ומציגה את עצמה בשמה הפרסי, אסתר.
ברבות הימים מועלה אדם גאה בשם המן לדרגת פקיד בכיר. המן מתמלא חמה בשל סירובו של מרדכי ’לכרוע ולהשתחוות’ לו, ולכן זומם לאבד את כל היהודים באימפריה הפרסית (אסתר ג׳:2). המן משכנע את אחשוורוש לתת לכך את הסכמתו ומחלץ מן המלך צו לביצוע הטבח ביהודים. בתגובה לובש מרדכי ”שק ואפר” (אסתר ד׳:1). אסתר חייבת לעשות מעשה. היא מזמינה את המלך ואת הפקיד הבכיר שלו למשתה פרטי. הם מבלים בנעימים ואסתר מפצירה בהם לשוב למחרת למשתה נוסף. המן שמח וטוב לב. אולם חמתו בוערת בו בשל סירובו של מרדכי לכבדו. המן זומם להרוג את מרדכי לפני המשתה שלמחרת.
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:3–5 — האם המשתה נערך 180 יום? הכתוב אינו מציין שהמשתה נערך כל כך הרבה זמן, אלא שהמלך הציג בפני נכבדיו את עושרה ותפארתה של ממלכתו במשך 180 יום. המלך כנראה ניצל מאורע מתמשך זה כדי להציג לראווה את תפארת ממלכתו ולהרשים את אנשי האצולה ולשכנעם שביכולתו להוציא אל הפועל את תוכניותיו. אם כך, ניתן לייחס את פסוקים 3 ו־5 למשתה בן שבעת הימים שנערך בתום 180 ימי העצרת.
א׳:8 — באיזה מובן הייתה ’השתייה כדת ואין אונס [אין מכריח]’? באירוע זה חרג המלך אחשוורוש ממה שנראה כמנהג פרסי להאיץ זה בזה לשתות כמות מסוימת בהתכנסויות מעין אלה. ”הם יכלו לשתות כאוות נפשם — אם מעט ואם הרבה”, מציין ספר עיון אחד.
א׳:10–12 — מדוע מיאנה המלכה ושתי לבוא לפני המלך? יש חוקרים הסבורים שהמלכה מיאנה לציית מכיוון שלא רצתה להתבזות לפני אורחיו השתויים של המלך. או ייתכן שמלכה יפת תואר זו לא הייתה אישה כנועה. המקרא אינו מציין מה היו מניעיה, אך החכמים באותם ימים סברו שציות לבעל היה בהחלט עניין בעל חשיבות רבה ושדוגמתה הרעה של ושתי תשפיע על כל הרעיות במחוזות פרס.
ב׳:14–17 — האם אסתר קיימה יחסי מין לא־מוסריים עם המלך? לא. הכתוב מוסר כי הנשים האחרות שהובאו אל המלך הוחזרו בבוקר לבית השני תחת השגחת סריס המלך, ”שומר הפילגשים”. הנשים שבילו את הלילה בחברת המלך הפכו לפילגשיו או לנשותיו המשניות. אולם, אסתר לא נלקחה לבית הנשים לאחר ביקורה אצל המלך. אסתר הובאה לפני אחשוורוש ”ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות. וישם כתר מלכות בראשה וימליכהָ תחת ושתי” (אסתר ב׳:17). כיצד ’נשאה חן וחסד’ בעיני אחשוורוש? באותו אופן שהתחבבה על אחרים. ”ותיטב הנערה בעיניו [של הֵגי], ותישא חסד לפניו” (אסתר ב׳:8, 9). היא מצאה חן בעיני הגי אך ורק על בסיס מה שראה בה — חזותה החיצונית ותכונותיה הטובות. למעשה, ’אסתר נשאה חן בעיני כל רואיה’ (אסתר ב׳:15). בדומה לכך, המלך התרשם ממה שראה באסתר והתאהב בה.
ג׳:2; ה׳:9 — מדוע סירב מרדכי להשתחוות לפני המן? בני ישראל לא הפרו שום עיקרון אם הכירו במעמדה הרם של אישיות בכירה וכרעו ברך לפניה. אולם, במקרה של המן, נלקחו גורמים נוספים בחשבון. המן היה אגגי, קרוב לוודאי עמלקי, ויהוה דן את העמלקים לחרם וכליה (דברים כ״ה:19). מבחינת מרדכי, כריעת ברך לפני המן תעיד על חוסר נאמנות ליהוה. הוא סירב לעשות זאת בכל תוקף וציין שהוא יהודי (אסתר ג׳:3, 4).
לקחים עבורנו:
ב׳:10, 20; ד׳:12–16. אסתר שעתה להדרכה ולעצה ממשרת יהוה בוגר. מן התבונה ש’נשמע בקול מנהיגינו וניכנע להם’ (עברים י״ג:17).
ב׳:11; ד׳:5. ”כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו” (פיליפים ב׳:4).
ב׳:15. אסתר גילתה צניעות ושליטה עצמית. היא לא דרשה תכשיטים נוספים או בגדים יפים יותר, אלא הסתפקה במה שנתן לה הגי. היה זה ”האדם אשר בסתר הלב, הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה” שזיכה את אסתר בחסדו של המלך (פטרוס א׳. ג׳:4).
ב׳:21–23. אסתר ומרדכי היוו דוגמה טובה ל’כניעה לרשויות השלטון’ (רומים י״ג:1).
ג׳:4. במצבים מסוימים עדיף להסתיר את זהותנו, כפי שעשתה אסתר. אולם, כאשר עלינו לנקוט עמדה בנושאים חשובים, כגון ריבונות יהוה ונאמנותנו, אל לנו לחשוש להזדהות כעדי־יהוה.
ד׳:3. כאשר נתייצב בפני מבחנים, נפנה ליהוה בתפילה ונבקש כוח וחוכמה.
ד׳:6–8. מרדכי חיפש פתרון חוקי לאיום מצד המן (פיליפים א׳:7).
ד׳:14. מרדכי גילה ביטחון מופתי ביהוה.
ד׳:16. בביטחון מלא ביהוה, עמדה אסתר בנאמנות ובאומץ מול מצב שהיה עלול להוביל למותה. חשוב שנלמד להישען על יהוה ולא על עצמנו.
ה׳:6–8. כדי לשאת חן בעיני אחשוורוש הזמינה אותו אסתר למשתה נוסף. היא נהגה בפיקחות וכך גם אנו חייבים לנהוג (משלי י״ד:15).
רצף של תהפוכות
(אסתר ו׳:1 עד י׳:3)
עם השתלשלות המאורעות מתהפכות היוצרות. המן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי והקורבן המיועד הופך לראש השרים! ומה בדבר הטבח המתוכנן ביהודים? גם כאן חל מהפך דרמטי.
אסתר הנאמנה שוב אומרת את דבריה. היא שמה נפשה בכפה ומתייצבת לפני המלך על מנת לסכל את מזימתו של המן. אחשוורוש יודע מה יש לעשות. בהגיע לבסוף יום הטבח, לא היהודים אלא חורשי רעתם מוצאים את מותם. מרדכי פוסק שחג הפורים ייחגג מדי שנה בשנה לזכר ישועה גדולה זו. בתפקיד משנה למלך אחשוורוש, מרדכי ”דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו” (אסתר י׳:3).
תשובות לשאלות מקראיות:
ז׳:4 — מדוע השמדת היהודים הייתה גורמת ’נזק למלך’? אסתר הזכירה בטקט את האפשרות למכור את היהודים לעבדות ובזאת הדגישה שהשמדתם תסב נזק למלך. 000,10 כיכרי הכסף שהבטיח המן לשלם היו מכניסות הרבה פחות כסף לאוצר המלך, לעומת ההון שיכול היה לצבור אילו זמם המן למכור את היהודים לעבדות. אם הגזירה הייתה יוצאת אל הפועל, גם המלכה הייתה משלמת בחייה.
ז׳:8 — מדוע כיסו אנשי החצר את פניו של המן? זה היה כנראה לציון חרפה או כאות לכך שעומדים להוציאו להורג. לפי ספר עיון אחד, ”הקדמונים כיסו לפעמים את ראשיהם של המוצאים להורג”.
ח׳:17 — באיזה מובן ’רבים מעמי הארץ התייהדו’? רבים מהפרסים התגיירו מתוך מחשבה שהצו הנגדי היה אות לחסדו של אלוהים כלפי היהודים. אותו עיקרון מקבל ביטוי מעשי בהתגשמות הנבואה בספר זכריה. שם כתוב: ”בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: ’נלכה עימכם, כי שמענו אלוהים עימכם’” (זכריה ח׳:23).
ט׳:10, 15, 16 — מדוע לא שלחו היהודים את ידם בביזה למרות שהותר להם על־פי הצו לעשות זאת? הימנעותם מכך הראתה בבירור שכל חפצם היה להגן על עצמם ולא להתעשר.
לקחים עבורנו:
ו׳:6–10. ”לפני שבר גאון [גאווה], ולפני כישלון גובה רוח” (משלי ט״ז:18).
ז׳:3, 4. האם נזדהה באומץ לב כעדי־יהוה, גם אם נסבול עקב כך רדיפות?
ח׳:3–6. אנו יכולים וצריכים לפנות לרשויות השלטון ולבתי משפט כדי לקבל הגנה מפני אויבים.
ח׳:5. אסתר נמנעה בטקט מלהזכיר את אחריותו של המלך בהוצאת הצו המורה להשמיד את עמה. גם אנו חייבים לנהוג בטקט במתן עדות בפני אנשי ממשל בכירים.
ט׳:22. בל נשכח את העניים שבקרבנו (גלטים ב׳:10).
יהוה יעמיד ”רווח והצלה”
מרדכי מרמז שהייתה זו מטרת אלוהים שאסתר תגיע למלוכה. כאשר נשקפת ליהודים סכנה, הם צמים ומתפללים לעזרה. המלכה מופיעה לפני המלך ללא הזמנה ומתקבלת בכל פעם באהדה. שנתו של המלך נודדת בלילה מכריע במיוחד. ספר אסתר מראה כיצד יהוה מכוון את מהלך העניינים לטובת עמו.
סיפורה המרגש של אסתר הוא מקור עידוד מיוחד עבורנו החיים ב’עת הקץ’ (דניאל י״ב:4). ”באחרית הימים”, כלומר, בסוף עת הקץ, גוג ממגוג — השטן — יפתח במתקפה רבתי על עם יהוה. מטרתו תהיה לא פחות מהשמדה מוחלטת של עובדי אלוהים האמיתיים. אבל בדומה לימי אסתר, יהוה יעמיד ”רווח והצלה” לעובדיו (יחזקאל ל״ח:16–23; אסתר ד׳:14).
[תמונה בעמוד 10]
אסתר ומרדכי מופיעים לפני אחשוורוש