שימוש יעיל בשאלות

שאלות מזמינות תגובה — מילולית או מחשבתית — ולכן הן מסייעות לך לשתף את המאזינים בדיון.‏ שאלות יכולות לעזור לך לפתוח בשיחות ערות וליהנות מהחלפת דעות.‏ כנואם וכמורה,‏ באפשרותך להיעזר בשאלות כדי לעורר התעניינות,‏ לעזור למישהו לחשוב בהיגיון על נושא מסוים או כדי להדגיש את דבריך.‏ שימוש יעיל בשאלות מעודד אחרים להפעיל את שכלם במקום להיות מאזינים פסיביים.‏ הצב לעצמך מטרה ושאל שאלות שיעזרו לך להשיג אותה.‏

כדי לנהל שיחות.‏ כאשר אתה משתתף בשירות־השדה,‏ חפש הזדמנויות להזמין אנשים להתבטא,‏ אם הם רוצים בכך.‏

עדים רבים מתחילים שיחות מעניינות בעזרת השאלה,‏ ”‏האם פעם שאלת את עצמך.‏.‏.‏?‏”‏ אם הם בחרו בשאלות שאכן נוגעות לחייהם של אנשים רבים,‏ קרוב לוודאי שהם ייהנו מאוד בשירות־השדה.‏ גם אם בעל־הבית מעולם לא חשב על שאלה מסוימת,‏ ביכולתה לעורר את סקרנותו.‏ ניתן להעלות לדיון מגוון נושאים כאשר משתמשים בניסוחים כגון ”‏מה דעתך על.‏.‏.‏?‏,‏ ”‏מה אתה חש לגבי.‏.‏.‏?‏”‏ ו”‏האם אתה מאמין.‏.‏.‏?‏”‏

כאשר המבשר פיליפוס ניגש לסריס אתיופי שקרא בקול רם נבואה מספר ישעיהו,‏ פיליפוס פשוט שאל אותו:‏ ”‏האם אתה מבין מה שאתה קורא?‏”‏ (‏מה״ש ח׳:‏30‏)‏ שאלה זו סללה עבורו את הדרך להסביר אמיתות בקשר לישוע המשיח.‏ עדי־יהוה נעזרים כיום בשאלות דומות ומוצאים אנשים הכמהים להבין במדויק את האמת המקראית.‏

רבים יגלו נכונות רבה יותר להקשיב לך אם קודם כל תעניק להם הזדמנות לומר את דעתם.‏ לאחר שתשאל שאלה,‏ הקשב היטב.‏ התייחס באדיבות לתשובה ואל תהיה ביקורתי.‏ שבח בכנות את בן שיחך על דבריו,‏ אם אפשר לעשות זאת.‏ כאשר סופר אחד ”‏השיב בחוכמה”‏,‏ שיבח אותו ישוע ואמר:‏ ”‏אינך רחוק ממלכות האלוהים”‏ (‏מר׳ י״ב:‏34‏)‏.‏ גם אם אינך מסכים עם שותפך לשיחה,‏ תוכל להודות לו על שהביע את דעתו בנושא.‏ דבריו יכולים לעזור לך לדעת איזו גישה להביא בחשבון כשאתה חולק עימו את האמת המקראית.‏

כהקדמה לרעיונות חשובים.‏ בנאומים או בשיחות עם יחידים,‏ נסה להשתמש בשאלות שיובילו לרעיונות חשובים.‏ היעזר רק בשאלות הקשורות לנושאים שבאמת מעניינים את המאזינים.‏ אפשר גם לשאול שאלות מסקרנות שהתשובות עליהן אינן ברורות בהתחלה.‏ הפסקה קצרה אחרי השאלה תגרום לקהל להיות הרבה יותר קשוב להמשך.‏

באחת הפעמים השתמש הנביא מיכה במספר שאלות.‏ לאחר ששאל מה דורש יהוה מעובדיו,‏ הציג הנביא ארבע שאלות נוספות הטומנות בחובן תשובה אפשרית.‏ כל השאלות הללו מכשירות את הקרקע לתשובה מאירת העיניים המסכמת את הקטע (‏מיכה ו׳:‏6–8‏)‏.‏ התוכל לעשות משהו דומה כשאתה מלמד אחרים?‏ נסה זאת.‏

כדי להסביר נושא בהיגיון.‏ ניתן לשאול שאלות כדי לעזור לאחרים להבין את ההיגיון שיש בטענה מסוימת.‏ יהוה עשה זאת כאשר העביר לעם ישראל מסר רציני הכתוב במלאכי א׳:‏2–10‏.‏ תחילה אמר להם:‏ ”‏אהבתי אתכם”‏.‏ אך הואיל והם לא עמדו על טיבה של אהבה זו,‏ שאל:‏ ”‏הלוא אח עשיו ליעקב?‏”‏ אזי הצביע יהוה על שיממונה של אדום המוכיח שהוא לא אהב אומה זו בשל רשעות תושביה.‏ לאחר מכן הוא הביא דוגמאות והוסיף להן שאלות כדי להדגיש שעם ישראל לא הגיב כראוי לאהבתו.‏ חלק מן השאלות כאילו יוצאות מפי כוהנים לא נאמנים.‏ השאר הן שאלות שיהוה מפנה אל הכוהנים.‏ דיאלוג זה מעורר בנו רגשות ומרתק אותנו;‏ ההיגיון מוחץ והמסר בלתי נשכח.‏

יש נואמים הנעזרים בשאלות בצורה דומה.‏ גם אם הנואם אינו מצפה לתשובות בקול רם,‏ הקהל מעורב שכלית בדיון וכאילו משתתף בשיחה.‏

שיעורי המקרא שאנו מנהלים כוללים השתתפות מצד התלמיד.‏ כמובן,‏ מוטב שהתלמיד לא רק יחזור על התשובות הכתובות בחומר.‏ הצג בנועם שאלות נוספות כדי לפנות אל ההיגיון שלו.‏ כשמגיעים לנקודות חשובות,‏ בקש ממנו להשיב על בסיס המקרא.‏ תוכל גם לשאול:‏ ”‏כיצד המידע הנידון קשור לנקודה שלמדנו לפני כן?‏ מדוע זה חשוב?‏ כיצד על החומר להשפיע על חיינו?‏”‏ שיטה זו יעילה ביותר וכדאי שתיעזר בה במקום רק לבטא את ביטחונך האישי או להסביר את הנושא באריכות.‏ כך תוכל לעזור לתלמיד להשתמש ב”‏כוח ההיגיון”‏ שלו בעבודת אלוהים (‏רומ׳ י״ב:‏1‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

אם התלמיד לא קולט רעיון מסוים,‏ גלה אורך רוח.‏ ייתכן שהוא מנסה להשוות את דבריך לדעה שבה החזיק זה שנים רבות.‏ במקרה כזה אולי כדאי להתייחס לעניין מזווית אחרת.‏ אך לפעמים כל הדרוש הוא הסבר מאוד פשוט ויסודי.‏ אל תקמץ בפסוקים.‏ הבא דוגמאות והוסף להן שאלות פשוטות שיעודדו את המאזין לשקול את הראיות בהיגיון.‏

כדי לדלות את צפונות הלב.‏ תשובות האנשים לא תמיד מגלות את מה שהם באמת חושבים.‏ הם אולי יאמרו את מה שלדעתם אתה רוצה לשמוע.‏ יש לגלות תבונה (‏מש׳ כ׳:‏5‏)‏.‏ תוכל לנהוג כדוגמת ישוע ולשאול:‏ ’‏האם אתה מאמין בזה?‏’‏ (‏יוח׳ י״א:‏26‏)‏.‏

כאשר דבריו של ישוע הכשילו רבים מתלמידיו והם עזבו אותו,‏ הוא ביקש משליחיו לומר את דעתם ושאל:‏ ”‏שמא גם אתם רוצים ללכת?‏”‏ פטרוס ביטא את תחושתם ואמר:‏ ”‏אדוננו,‏ אל מי נלך?‏ דברי חיי עולם עימך.‏ ואנחנו האמנו וידענו שאתה קדוש האלוהים”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏67–69‏)‏.‏ במקרה אחר שאל ישוע את תלמידיו:‏ ”‏מה אומרים האנשים על בן־האדם,‏ מי הוא?‏”‏ אזי שאל שאלה שנועדה לחשוף את אשר היה על לבם.‏ ‏”‏ואתם מה אומרים,‏ מי אני?‏”‏ פטרוס ענה ואמר:‏ ”‏אתה המשיח,‏ בן־אלוהים חיים!‏”‏ (‏מתי ט״ז:‏13–16‏)‏.‏

אולי תמצא זאת למועיל לנקוט בגישה דומה במהלך שיעור מקרא הנסוב על נושאים מסוימים.‏ תוכל לשאול:‏ ”‏מה חושבים על כך בני כיתתך (‏או עמיתיך לעבודה)‏?‏ ואז אולי תוסיף:‏ ”‏מה דעתך בנידון?‏”‏ אם תדע את הצפון בלבו של התלמיד,‏ ייקל עליך,‏ המורה,‏ להושיט לו את העזרה הטובה ביותר.‏

כדי להוסיף דגש.‏ ניתן להיעזר בשאלות גם כדי להוסיף דגש לרעיונות.‏ השליח פאולוס עשה כן ברומים ח׳:‏31,‏ 32‏:‏ ”‏אם אלוהים איתנו,‏ מי יעמוד נגדנו?‏ הוא אשר לא חשך את בנו שלו,‏ אלא מסר אותו בעד כולנו,‏ האם לא יעניק לנו איתו את הכל?‏”‏ שים לב שכל שאלה נבנית על יסוד המשפט שקודם לה.‏

לאחר שתיאר את משפטו של יהוה על מלך בבל,‏ הביע הנביא ישעיהו ביטחון עז והוסיף:‏ ”‏כי יהוה צבאות יעץ — ומי יפר?‏ וידו הנטויה — ומי ישיבנה?‏”‏ (‏יש׳ י״ד:‏27‏)‏ לפי תוכן השאלות,‏ אי אפשר להכחיש את הרעיון שהן מביעות,‏ ולכן אין כל צורך בתשובה.‏

כדי לחשוף חשיבה מוטעית.‏ שאלות שתוכננו היטב יכולות לחשוף ביעילות רבה חשיבה מוטעית.‏ לפני שישוע ריפא איש אחד,‏ הוא שאל את הפרושים וגם מספר אנשים הבקיאים בתורה:‏ ”‏המותר לרפא בשבת או לא?‏”‏ לאחר שריפא את האיש,‏ הציב בפניהם שאלה נוספת:‏ ”‏מי מכם,‏ שחמורו או שורו יפול לתוך באר,‏ לא ימהר להעלותו ביום השבת?‏”‏ (‏לוקס י״ד:‏1–6‏)‏ ישוע לא ציפה לתשובה,‏ ואף אחד גם לא טרח להשיב.‏ השאלות חשפו את חשיבתם המוטעית.‏

לפעמים אפילו משיחיים אמיתיים עלולים לאמץ לעצמם חשיבה מוטעית.‏ במאה הראשונה לספירה,‏ משיחיים בקורינתוס תבעו את אחיהם כדי ליישב בעיות שהיה עליהם לפתור בינם לבין עצמם.‏ כיצד טיפל השליח פאולוס בעניין זה?‏ הוא הציג סדרת שאלות נוקבות על מנת לתקן את חשיבתם (‏קור״א ו׳:‏1–8‏)‏.‏

תרגול יעזור לך ללמוד כיצד להשתמש בשאלות ביעילות.‏ עם זאת,‏ זכור לגלות כבוד לאחרים,‏ במיוחד כאשר אתה פונה למבוגרים ממך,‏ לאנשים שאינך מכיר אישית ולבעלי סמכות.‏ היעזר בשאלות כדי להציג את האמת המקראית בצורה מרתקת ושובת־לב.‏