הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

3–9 בספטמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן א׳ עד ב׳‏

‏”‏ישוע מחולל את הנס הראשון שלו”‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערות לימוד ליוח א׳:‏1

הדבר:‏ או ”‏הלוגוס”‏.‏ יוונית,‏ הו לוגוס.‏ כאן מופיעה המילה כתואר,‏ והיא מופיעה גם ביוח א׳:‏14 ובהתג י״ט:‏13‏.‏ יוחנן חושף את מי שנושא בתואר זה,‏ כלומר ישוע.‏ תואר זה מתייחס לישוע בקיומו הקדם־אנושי כיצור רוחני,‏ במהלך שירותו עלי אדמות כאדם מושלם ולאחר שזכה למעמד מפואר בשמיים.‏ ישוע היה דוברו של אלוהים,‏ או האמצעי שדרכו תקשר הבורא עם שאר בניו הרוחניים ועם בני האדם ומסר להם מידע והנחיות.‏ לכן הגיוני להסיק שלפני שבא ישוע לכדור הארץ,‏ תקשר יהוה עם האנושות באמצעות הדבר,‏ כלומר המלאך שבאמצעותו דיבר (‏בר ט״ז:‏7–11;‏ כ״ב:‏11;‏ ל״א:‏11;‏ שמ ג׳:‏2–5;‏ שופ ב׳:‏1–4;‏ ו׳:‏11,‏ 12;‏ י״ג:‏3‏)‏.‏

עם:‏ מילולית,‏ ”‏לעבר”‏.‏ בהקשר זה מילת היחס היוונית פְּרוֹס מצביעה על קרבה רבה ושותפות הדוקה.‏ היא גם מצביעה על ישויות נפרדות,‏ במקרה זה על הדבר ועל האל האמיתי היחיד.‏

הדבר היה אלוהים:‏ או ”‏הדבר היה אלוהי [‏או,‏ ”‏בדמות אלוהים”‏]‏”‏.‏ מילים אלה שכתב יוחנן מתארות תכונה או מאפיין של ”‏הדבר”‏ (‏יוונית,‏ הו לוגוס;‏ ראה הערת לימוד למילה הדבר בפסוק זה)‏,‏ כלומר ישוע המשיח.‏ בהתבסס על מעמדו הנעלה של הדבר כבנו בכורו של אלוהים,‏ שבאמצעותו ברא אלוהים את כל שאר הדברים,‏ ניתן לתארו במילים ”‏אלוהים;‏ בדמות אלוהים;‏ אלוהי;‏ ישות אלוהית”‏.‏ מתרגמים רבים בוחרים לתרגם זאת כ”‏אלוהים היה הדבר”‏,‏ ובזאת מציגים אותו כשווה לאל הכול יכול.‏ אולם קיימות סיבות טובות לומר שכוונת יוחנן לא הייתה ש”‏הדבר”‏ הוא האל הכול יכול.‏ קודם כול,‏ הן מייד קודם לכן בפסוק והן מייד אחרי כן בפסוק הבא נאמר בבירור ש”‏הדבר”‏ היה ‏”‏עם האלוהים”‏.‏ בנוסף,‏ המילה היוונית תֵאוֹס מופיעה שלוש פעמים בפסוקים 1 ו־2‏.‏ באזכור הראשון והשלישי הוצמדה לפני המילה תאוס תווית היידוע ביוונית;‏ באזכור השני אין תווית יידוע.‏ חוקרים רבים תמימי דעים שיש חשיבות להיעדר תווית היידוע לפני האזכור השני של המילה תאוס.‏ כאשר נעשה שימוש בתווית היידוע בהקשר זה,‏ המילה תאוס מתייחסת לאל הכול יכול,‏ ואילו היעדר תווית היידוע במבנה דקדוקי זה מקנה למילה תאוס אופי תיאורי ומצביע על מאפיין מסוים של ”‏הדבר”‏.‏ לכן,‏ במספר תרגומי מקרא באנגלית,‏ בגרמנית ובצרפתית מנוסח הטקסט בצורה הדומה לזו שבתרגום עולם חדש,‏ מה שמעביר את הרעיון ש”‏הדבר”‏ היה ”‏אלוהים;‏ אלוהי;‏ ישות אלוהית;‏ בעל טבע אלוהי;‏ בדמות אלוהים”‏.‏ כתימוכין להשקפה זו,‏ תרגומים קדומים של ספר הבשורה של יוחנן לדיאלקט הצעידי ולדיאלקט הבוח’‏ירי של השפה הקופטית,‏ תרגומים אשר ככל הנראה נוצרו במאות השלישית והרביעית לספירה,‏ מתייחסים לאזכור הראשון של המילה תאוס ביוח א׳:‏1 בצורה שונה מהאזכור השני של המילה.‏ התרגומים הללו מבליטים תכונה מסוימת של ”‏הדבר”‏,‏ כלומר את העובדה שטבעו הוא כשל אלוהים,‏ אך אין הם מציגים אותו כשווה לאביו,‏ האל הכול יכול.‏ בהתאם לפסוק זה,‏ הכתוב בקול ב׳:‏9 מתאר את המשיח כמי שמתאפיין ב”‏כל מלוא תכונות האלוהים”‏.‏ כמו כן,‏ על־פי פטב א׳:‏4‏,‏ גם היורשים השותפים לשלטון המשיח ’‏יהיו שותפים בטבע האלוהי’‏.‏ בנוסף,‏ בתרגום השבעים המילה היוונית תאוס משמשת בדרך כלל כמקבילתן של המילים העבריות ”‏אל”‏ ו”‏אלוהים”‏,‏ שעל־פי הדעה הרווחת משמעותן הבסיסית היא ”‏גיבור;‏ רב־עוצמה”‏.‏ מילים אלה מופיעות בהקשר לאל הכול יכול,‏ לאלים אחרים ולבני אדם (‏יוח י׳:‏34‏)‏.‏ תיאורו של הדבר כ”‏אלוהים”‏ או כ”‏גיבור”‏ עולה בקנה אחד עם הנבואה שבישע ט׳:‏5‏,‏ שם נובא שהמשיח ייקרא ”‏אל גיבור”‏ (‏ולא ”‏האל הכול יכול”‏)‏ ושהוא יהיה ”‏אביעד”‏ עבור כל מי שיזכו לחיות כנתיניו.‏ קנאתו של אביו,‏ ”‏יהוה צבאות”‏,‏ היא שתשיג זאת (‏ישע ט׳:‏6‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח א׳:‏29

שה אלוהים:‏ לאחר שנטבל ישוע ושב מהמדבר,‏ היכן שניסה השטן לפתותו,‏ הציג אותו יוחנן המטביל כ”‏שה אלוהים”‏.‏ ביטוי זה מופיע רק כאן וביוח א׳:‏36 (‏ראה מלד 4‏)‏.‏ ואכן,‏ מתאים לדמות את ישוע לשה.‏ לאורך כל המקרא הוקרבו כבשים מתוך הכרה בחטא וכדי שהפרט יוכל לקרוב לאלוהים.‏ הדבר שימש צל נבואי לקורבן שהיה ישוע עתיד לתת כאשר מסר את חיי האנוש המושלמים שלו בעד האנושות.‏ הביטוי ”‏שה אלוהים”‏ עשוי לשקף את הכתוב בכמה פסוקים בכתבי־הקודש שנכתבו בהשראה.‏ בהתחשב בידע התנ”‏כי שהיה ליוחנן המטביל,‏ ייתכן שדבריו הצביעו בעקיפין על אחד מהמקרים הבאים או אף יותר:‏ האיִל שהקריב אברהם במקום בנו יצחק (‏בר כ״ב:‏13‏)‏,‏ שה הפסח שנשחט במצרים למען גאולת בני ישראל המשועבדים (‏שמ י״ב:‏1–13‏)‏ או השה ממין זכר שהוקרב על מזבח אלוהים בירושלים מדי בוקר וערב (‏שמ כ״ט:‏38–42‏)‏.‏ יוחנן אולי חשב גם על נבואת ישעיהו,‏ שבה נאמר על מי שאלוהים מכנה אותו ”‏עבדי”‏ שהוא ”‏כשה לטבח יובל”‏ (‏ישע נ״ב:‏13;‏ נ״ג:‏5,‏ 7,‏ 11‏)‏.‏ כאשר כתב השליח פאולוס את איגרתו הראשונה אל הקורינתים,‏ הוא התייחס לישוע כאל ”‏שה הפסח שלנו”‏ (‏קוא ה׳:‏7‏)‏.‏ השליח פטרוס דיבר על ’‏דמו היקר של המשיח,‏ כדמו של שה תמים שאין בו מום’‏ (‏פטא א׳:‏19‏)‏.‏ כמו כן,‏ ישוע,‏ במעמדו המפואר,‏ מוזכר באופן ציורי בתור ”‏שה”‏ למעלה מ־25 פעם בספר ההתגלות (‏להלן כמה דוגמאות:‏ התג ה׳:‏8;‏ ו׳:‏1;‏ ז׳:‏9;‏ י״ב:‏11;‏ י״ג:‏8;‏ י״ד:‏1;‏ ט״ו:‏3;‏ י״ז:‏14;‏ י״ט:‏7;‏ כ״א:‏9;‏ כ״ב:‏1‏)‏.‏

10–16 בספטמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן ג׳ עד ד׳‏

‏”‏ישוע מבשר לאישה שומרונית”‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח ד׳:‏6

היה עייף מאוד:‏ זהו המקום היחיד בכתבי־הקודש שבו נאמר על ישוע שהיה ”‏עייף מאוד”‏.‏ היה זה בסביבות 12 בצהריים,‏ וככל הנראה ישוע התעייף ממסעו באותו בוקר מבקעת הירדן ביהודה לעיר סיכר בשומרון,‏ מסע שהצריך טיפוס בעלייה תלולה בת 900 מטר או יותר (‏יוח ד׳:‏3–5‏;‏ ראה מלד 4‏)‏.‏

בל‏–א 77 §3

הוא פותח בדימוי הלקוח משגרת חייה של האישה – למעשה,‏ ממה שהיא עושה בדיוק באותו רגע.‏ היא הגיעה לשם כדי לשאוב מים;‏ ישוע מדבר על מים המעניקים חיים שירוו את צימאונה הרוחני.‏ האישה מעלה נקודות שנויות במחלוקת מספר פעמים.‏a ישוע נמנע בטקט מלשוחח על הסוגיות הללו וממשיך את השיחה מבלי לסטות מהנושא.‏ הוא מתמקד בנושאים רוחניים – עבודת אלוהים הטהורה ויהוה אלוהים.‏ לדבריו נודעת השפעה מרחיקת לכת,‏ שהרי האישה מספרת על מה שאמר לה לאנשי העיר וגם הם רוצים להקשיב לדברי ישוע (‏יוח ד׳:‏3–42‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח ג׳:‏29

חברו של החתן:‏ בימי המקרא,‏ מכר קרוב של החתן שימש כנציגו החוקי ומילא תפקיד מרכזי בסידורי החתונה.‏ ראו בו כמי שהביא לאיחוד בין הכלה לחתן.‏ ביום החתונה הגיעה תהלוכת החתונה לבית החתן או לבית אביו,‏ שם נערכה סעודת החתונה.‏ במהלך הסעודה חברו של החתן שמח לשמוע את קול החתן,‏ בשעה שהלה שוחח עם כלתו,‏ שהרי החבר הרגיש שמילא בהצלחה את תפקידו.‏ יוחנן המטביל דימה את עצמו ל”‏חברו של החתן”‏.‏ במקרה זה היה ישוע החתן ותלמידיו ככיתה היו כלתו הסמלית.‏ כאשר סלל את הדרך למשיח,‏ הציג יוחנן המטביל לישוע המשיח את חברי ”‏הכלה”‏ הראשונים (‏יוח א׳:‏29,‏ 35;‏ קוב י״א:‏2;‏ אפס ה׳:‏22–27;‏ התג כ״א:‏2,‏ 9‏)‏.‏ ”‏חברו של החתן”‏ מימש את מטרתו בכך שערך סידורים ראשוניים מוצלחים;‏ לאחר מכן חדל להיות דמות מרכזית.‏ באופן דומה,‏ יוחנן אמר על עצמו בהקשר לישוע:‏ ”‏מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אלך ואקטן”‏ (‏יוח ג׳:‏30‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח ד׳:‏10

מים חיים:‏ בביטוי היווני נעשה שימוש במובן המילולי כדי להתייחס למים זורמים,‏ מי מעיין או מים מתוקים מבאר שמקורו במי מעיינות,‏ וזאת בניגוד למים עומדים בבור מים.‏ הביטוי ”‏מים חיים”‏ מופיע גם בספר ויק י״ד:‏5 ומתייחס למים זורמים.‏ בירמ ב׳:‏13 וי״ז:‏13 מתואר יהוה כ”‏מקור [‏או,‏ ”‏מעיין”‏]‏ מים חיים”‏,‏ כלומר מים סמליים המעניקים חיים.‏ כאשר דיבר עם האישה השומרונית,‏ ישוע אומנם השתמש בביטוי ”‏מים חיים”‏ באופן ציורי,‏ אך נראה שבתחילה היא הבינה את דבריו פשוטו כמשמעו (‏יוח ד׳:‏11,‏ 14‏)‏.‏

17–23 בספטמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן ה׳ עד ו׳‏

‏”‏לך אחרי ישוע מהמניע הנכון”‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח ו׳:‏10

התיישבו על הקרקע.‏.‏.‏ כחמשת אלפים גברים:‏ ספר מתי לבדו מוסיף את המילים ”‏מלבד הנשים והטף”‏ בתיעוד נס זה (‏מתי י״ד:‏21‏)‏.‏ אפשר שמספרם הכולל של אותם אנשים שקיבלו מזון באורח נס היה למעלה מ־000,‏15.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח ו׳:‏14

הנביא:‏ במאה הראשונה ציפו יהודים רבים שהנביא כמו משה,‏ המוזכר בדב י״ח:‏15,‏ 18‏,‏ יהיה המשיח.‏ בהקשר זה נראה שהביטוי לבוא אל העולם מתייחס לביאתו הצפויה של המשיח.‏ יוחנן לבדו תיעד את האירועים המוזכרים בפסוק זה.‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח ו׳:‏27,‏ 54

אוכל המתכלה.‏.‏.‏ אוכל הבלתי מתכלה המוביל לחיי עולם‏:‏ ישוע הבין שכמה אנשים התרועעו איתו ועם תלמידיו אך ורק כדי ליהנות מיתרונות חומריים.‏ בעוד שאוכל גשמי מכלכל אנשים מדי יום ביומו,‏ ”‏האוכל”‏ הנובע מדבר־אלוהים יאפשר לבני אדם להמשיך לחיות לנצח.‏ ישוע קרא להמונים:‏ ‏”‏תעבדו.‏.‏.‏ למען האוכל הבלתי מתכלה המוביל לחיי עולם”‏,‏ כלומר הוא אמר להם להתאמץ להשביע את צורכם הרוחני ולגלות אמונה במה שהם לומדים (‏מתי ד׳:‏4;‏ ה׳:‏3;‏ יוח ו׳:‏28–39‏)‏.‏

האוכל את בשרי ושותה את דמי:‏ מן ההקשר עולה שמי שאוכלים ושותים עושים כן במובן סמלי – הם מגלים אמונה בישוע המשיח (‏יוח ו׳:‏35,‏ 40‏)‏.‏ ישוע אמר את המילים הללו בשנת 32 לספירה.‏ מכאן שהוא לא דיבר על סעודת האדון שאותה כונן כעבור שנה.‏ הוא אמר זאת בדיוק לפני ה”‏פסח,‏ מחגי היהודים”‏ (‏יוח ו׳:‏4‏)‏,‏ והדבר עשוי היה להזכיר למאזיניו את החג הקרב ובא ואת החשיבות שהייתה לדמו של השה בהצלת חיים בלילה שבו יצאו בני ישראל ממצרים (‏שמ י״ב:‏24–27‏)‏.‏ ישוע הדגיש שבאופן דומה,‏ דמו ימלא תפקיד חיוני בסידור המאפשר לתלמידיו לנחול חיי עולם.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח ו׳:‏44

ימשוך אותו:‏ אף־על־פי שהפועל היווני ”‏ימשוך”‏ משמש לתיאור פעולה של גרירת רשת עמוסה בדגים (‏יוח כ״א:‏11‏)‏,‏ אין הוא מצביע על כך שאלוהים גורר אנשים בניגוד לרצונם.‏ דבריו של ישוע אולי מרמזים על הכתוב בירמ ל״א:‏3‏,‏ שם אמר יהוה לעם ישראל הקדום:‏ ”‏משכתיך חסד”‏.‏ (‏תרגום השבעים משתמש כאן באותו פועל יווני.‏)‏ הכתוב ביוח י״ב:‏32 מראה שבדרך דומה ישוע מושך אליו אנשים מכל הסוגים.‏ כתבי־הקודש מראים שיהוה העניק לבני האדם בחירה חופשית.‏ כל אחד יכול לבחור אם לשרת אותו או לא (‏דב ל׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ אלוהים מושך אליו בעדינות את מי שיש להם נטיית הלב הנכונה (‏תה י״א:‏5;‏ משל כ״א:‏2;‏ מהש י״ג:‏48‏)‏.‏ יהוה עושה כן באמצעות מסר המקרא ובאמצעות רוח קודשו.‏ הנבואה מישע נ״ד:‏13,‏ המצוטטת ביוח ו׳:‏45‏,‏ נוגעת למי שהאב מושך אותם (‏השווה יוח ו׳:‏65‏)‏.‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח ו׳:‏64

ידע ישוע.‏.‏.‏ מיהו זה שימסור אותו:‏ ישוע התכוון ליהודה איש קריות.‏ ישוע התמיד כל הלילה בתפילה לאביו לפני בחירת 12 שליחיו (‏לוק ו׳:‏12–16‏)‏.‏ לכן בתחילה היה יהודה נאמן לאלוהים.‏ אולם על סמך נבואות מהתנ״ך ידע ישוע שעמית קרוב יבגוד בו (‏תה מ״א:‏10;‏ ק״ט:‏8;‏ יוח י״ג:‏18,‏ 19‏)‏.‏ כאשר התחיל יהודה לסטות מדרך הישר,‏ ישוע,‏ אשר יכול היה לקרוא לבבות ומחשבות,‏ הבחין בשינוי (‏מתי ט׳:‏4‏)‏.‏ אלוהים השתמש ביכולת הידיעה מראש,‏ ולכן ידע שעמית של ישוע שזכה לאמונו יהפוך לבוגד.‏ אולם המחשבה שיהודה נועד היה להיות האחד שנכשל,‏ כאילו מפלתו נגזרה מראש,‏ עומדת בסתירה לתכונותיו של אלוהים ולמגעיו מן העבר.‏

מן ההתחלה:‏ ביטוי זה אינו מתייחס להולדתו של יהודה או למועד שבו נבחר לשמש כשליח,‏ מה שאירע לאחר שהתפלל ישוע במשך לילה שלם (‏לוק ו׳:‏12–16‏)‏.‏ במקום זאת,‏ הוא מתייחס לעת שבה החל יהודה לנהוג בבוגדנות,‏ דבר שישוע הבחין בו מייד (‏יוח ו׳:‏70;‏ י״ג:‏11‏;‏ השווה יוח ב׳:‏24,‏ 25;‏ התג א׳:‏1;‏ ב׳:‏23‏)‏.‏ הדבר גם מראה שמעשיו של יהודה נעשו בכוונה תחילה ותוכננו מראש,‏ ולא נבעו משינוי פתאומי במצב ליבו.‏ משמעות המונח ”‏התחלה”‏ (‏יוונית,‏ אַרחֵה‏)‏ בכתבי־הקודש היווניים היא יחסית ותלויה בהקשר.‏ לדוגמה,‏ בפטב ג׳:‏4‏,‏ המילה ”‏ראשית”‏ מתייחסת לראשית הבריאה.‏ אולם ברוב המקרים נעשה בה שימוש במשמעות מוגבלת יותר.‏ לדוגמה,‏ פטרוס אמר שרוח הקודש צלחה על הנוכרים ”‏כפי שצלחה עלינו בהתחלה”‏ (‏מהש י״א:‏15‏)‏.‏ פטרוס לא התייחס לעת הולדתו או לימים שבהם נקרא להיות שליח.‏ במקום זאת,‏ הוא התייחס לחג השבועות 33 לספירה,‏ כלומר ל”‏התחלה”‏ של שפיכת רוח הקודש למטרה ספציפית (‏מהש ב׳:‏1–4‏)‏.‏ דוגמאות נוספות לאופן שבו משפיע ההקשר על משמעות המונחים ”‏התחלה”‏ או ”‏ראשית”‏ מופיעות בלוק א׳:‏2;‏ ביוח ט״ו:‏27;‏ וביחא ב׳:‏7‏.‏

24–30 בספטמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן ז׳ עד ח׳‏

‏”‏ישוע פיאר את אביו”‏

בל–‏א 100,‏ 101 §5,‏ 6

‏”‏כתוב”‏

⁵ ישוע רצה שאנשים ידעו מהו מקור המסר שבפיו.‏ הוא אמר:‏ ”‏הדברים שאני מלמד אינם מטעמי,‏ אלא מטעם שולחי”‏ (‏יוח ז׳:‏16‏)‏.‏ במקרה אחר אמר:‏ ”‏אינני עושה דבר על דעת עצמי,‏ אלא אומר אני את הדברים האלה על־פי מה שלימד אותי האב”‏ (‏יוח ח׳:‏28‏)‏.‏ עוד אמר:‏ ”‏את הדברים שאני אומר לכם אינני אומר מטעם עצמי;‏ האב אשר מאוחד איתי עושה את מעשיו דרכי”‏ (‏יוח י״ד:‏10‏)‏.‏ אחת הדרכים שבהן הוכיח ישוע את אמיתות האמירות הללו הייתה לצטט שוב ושוב מדברו הכתוב של אלוהים.‏

⁶ מחקר מעמיק בדבריו המתועדים של ישוע מראה שהוא ציטט באופן ישיר מיותר ממחצית ספרי התנ״ך או התייחס אליהם בעקיפין.‏ בתחילה,‏ אולי הדבר לא נשמע מרשים.‏ אפשר שתתהה מדוע במשך שלוש שנים וחצי,‏ שבמהלכן לימד ובישר,‏ לא ציטט מכל הספרים שנכתבו בהשראת אלוהים שעמדו לרשותו.‏ אמת,‏ ייתכן שאכן עשה כן.‏ זכור שרק חלק מזערי מדבריו של ישוע וממעשיו מתועדים (‏יוח כ״א:‏25‏)‏.‏ למעשה,‏ קרוב לוודאי שניתן לקרוא בקול רם את כל דבריו המתועדים של ישוע בכמה שעות בודדות בלבד.‏ כעת תאר לעצמך אדם המדבר על אלוהים ועל מלכותו במשך כמה שעות בודדות ומצטט מיותר ממחצית הספרים שבתנ״ך!‏ כמו כן,‏ ברוב המקרים לא היו ברשותו של ישוע מגילות כתובות.‏ כאשר נשא את דרשת ההר המפורסמת,‏ הוא כלל עשרות התייחסויות ישירות ועקיפות לתנ״ך – והכול מזיכרונו!‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח ח׳:‏58

הייתי קיים:‏ המתנגדים היהודים רצו לסקול את ישוע מפני שטען ש’‏ראה את אברהם’‏,‏ אף־על־פי,‏ שבהתאם לדבריהם,‏ ישוע ’‏עדיין לא היה בן חמישים’‏ (‏יוח ח׳:‏57‏)‏.‏ בתגובה סיפר להם ישוע על קיומו הקדם־אנושי בשמיים כיצור רוחני רב־און לפני הולדתו של אברהם.‏ יש הטוענים שפסוק זה מציג את ישוע כאלוהים.‏ לדבריהם הביטוי היווני המופיע כאן,‏ אגו אֵימי (‏המתורגם כ”‏אני הוא”‏ בכמה תרגומי מקרא)‏,‏ הוא רמיזה לכתוב בשמ ג׳:‏14 בתרגום השבעים,‏ ושיש לתרגם את שני הפסוקים באותו אופן.‏ אולם בהקשר זה הפעולה שמבטא הפועל היווני אימי החלה ”‏לפני שנולד אברהם”‏ וטרם הסתיימה.‏ כמה תרגומים קדומים ומודרניים מתרגמים פסוק זה בהתאם להקשר במקום להשתמש בזמן הווה.‏ דבריו של ישוע ביוח ט״ו:‏27 כוללים את אותה צורה של הפועל היווני אימי (‏אֵסְטֶה‏)‏ ומתורגמים כך:‏ ”‏הייתם איתי מן ההתחלה”‏.‏ תרגומים אלה מראים שבהתאם להקשר אין מבחינה דקדוקית כל מניעה מוצדקת לתרגם את הפועל אימי בצורת זמן המתייחסת לעבר.‏ (‏דוגמאות נוספות לפועל יווני בזמן הווה המצביע על פעולה שהחלה בעבר וטרם הסתיימה מופיעות בלוק ב׳:‏48;‏ ט״ו:‏29;‏ יוח א׳:‏9;‏ קוב י״ב:‏19‏.‏)‏ בנוסף,‏ מטיעוניו של ישוע המתועדים ביוח ח׳:‏54,‏ 55 עולה שהוא לא ניסה להציג את עצמו בתור אביו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏