מדוע לדווח על הרע?
”גולה דבר אויב איש”, אומר פתגם מערב אפריקני. כך קרה לאוֹלוּ, כשהאשים את אחיו הגדול בבעילת אחותו. ”שקרן!”, צרח האח. הוא היכה את אוֹלוּ באכזריות, סילק אותו מבית המשפחה ושרף את כל בגדיו. תושבי הכפר צידדו באח. אוֹלוּ לא היה רצוי עוד בכפר, ולכן נאלץ לעזוב. רק לאחר שראו כי הנערה הרה, הבינו האנשים שאוֹלוּ דיבר אמת. האח התוודה, וכבודו של אוֹלוּ הושב אליו. הסיפור יכול היה להיגמר אחרת. אוֹלוּ עלול היה להיהרג.
אין זה אלא צפוי, שאנשים שאין בלבם אהבה ליהוה לא יעריכו את חשיפת טעותם. הנטייה האנושית החוטאת היא לדחות תוכחות ולכעוס על המוכיח. (השווה יוחנן ז׳:7.) אין פלא שרבים ממלאים פיהם מים, ואינם מודיעים על משגי זולתם לבעלי הסמכות, שמתפקידם להחזירם למוטב.
הכרה בערכה של התוכחה
אולם, גישתם של משרתי יהוה לתוכחה שונה. גברים ונשים יראי אלוהים מוקירים את הסידור שקבע יהוה לעזרה לחוטאים מקרב הקהילה המשיחית. הם רואים במוסר זה ביטוי לחסדו (עברים י״ב:6–11).
מקרה שאירע בחייו של דוד המלך ממחיש זאת. הגם שהיה צדיק מנעוריו, בשלב מסוים נכשל דוד וחטא חטא חמור. ראשית, הוא נאף. אחר כך, בניסיון להסתיר את חטאו, דאג שבעלה של האשה ייהרג. אבל יהוה גילה את חטאו של דוד לנתן הנביא, וזה הביא באומץ־לב את הדבר לפני דוד. נתן סיפר משל רב־עוצמה, ושאל את דוד מה ייעשה לאיש עשיר, אשר לו כבשים רבים, ולאירוח ידידו הוא שוחט את כבשתו הקטנה והיחידה של אדם עני, חיית מחמד יקרה ללבו. דוד, שבעבר היה רועה, רגז וקצף. הוא אמר: ”בן מוות האיש העושה זאת!” אז יִיחס נתן את המשל לדוד ואמר: ”אתה האיש!” (שמואל ב׳. י״ב:1–7).
דוד לא כעס על נתן; הוא גם לא ניסה להצטדק או להטיח האשמות נגד. אדרבה, גערתו של נתן השפיעה עמוקות על מצפונו. בלב דווי הודה דוד: ”חטאתי ליהוה” (שמואל ב׳. י״ב:13).
חשיפת חטאו של דוד על־ידי נתן והתוכחה שמאת אלוהים הניבו תוצאות חיוביות. דוד אומנם לא הוּגן מפני השלכות חטאו, אך הוא התחרט על מעשיו והיה רצוי לפני יהוה. מה חש דוד לגבי התוכחה? הוא כתב: ”יֶהֶלמני צדיק, חסד; ויוכיחני, שמן ראש, אל יָני ראשי” (תהלים קמ״א:5).
גם בימינו משרתי יהוה, כולל הנאמנים הוותיקים מביניהם, עלולים להיות מעורבים בחטאים חמורים. מתוך הכרה בכך שהזקנים יכולים לסייע, הרוב נוקטים יוזמה ומבקשים את עזרתם (יעקב ה׳:13–16). אלא שיש חוטאים המנסים להסתיר את חטאם, כפי שעשה דוד המלך. כיצד עלינו לנהוג אם ייוודע לנו על חטא חמור בקהילה?
על מי מוטלת האחריות?
כשנודע לזקני־הקהילה דבר חטא חמור, הם פונים לאדם המעורב כדי להושיט לו את העזרה הדרושה ולתקנו. הסמכות לשפוט חוטאים בקהילה המשיחית מופקדת בידי הזקנים. הזקנים ערים מאוד למצבה הרוחני של הקהילה. הם עוזרים לכל מי שעושה פעולה לא נבונה או פסולה ומוכיחים אותו (קורינתים א׳. ה׳:12, 13; טימותיאוס ב׳. ד׳:2; פטרוס א׳. ה׳:1, 2).
אך, מה תעשה אם אינך זקן־קהילה ונודע לך על חטא רציני של משיחי אחר? קווים מנחים למקרה כזה אנו מוצאים בתורה שנתן יהוה לעם־ישראל. התורה הורתה שאם אדם היה עֵד למעשי כפירה, הסתה, רצח או פשעים חמורים אחרים, מחובתו לדווח על כך ולמסור את כל הידוע לו. בויקרא ה׳:1 נאמר: ”ונפש כי תחטא ושמעה קול אָלָה והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד, ונשא עוונו”. (השווה דברים י״ג:7–9; אסתר ו׳:2; משלי כ״ט:24.)
אף שתורת משה אינה חלה על המשיחיים כיום, הם יכולים להנחות את חייהם על־פי העקרונות הגלומים בה (תהלים י״ט:8, 9). לכן, אם תדע על חטא רציני שעשה עמית משיחי, כיצד עליך לנהוג?
הטיפול בעניין
בראש ובראשונה, דרושה סיבה מוצקה להאמין שחטא חמור אכן בוצע. ”אל תהי עֵד חינם ברעך”, אמר האיש החכם, ”והֲפִתִּיתָ בשפתיך” (משלי כ״ד:28).
אפשר שתחליט לגשת ישירות לזקנים. אין רע בכך. אולם, הדרך האוהבת ביותר, על־פי־רוב, היא לגשת לאדם המעורב בעניין. אולי הדברים שונים מכפי שהם נראים. ייתכן שהזקנים כבר מטפלים בעניין. שוחח על הנושא בנועם עם האדם. אם לאחר השיחה עדיין יש סיבה להאמין שנעשה חטא רציני, עודד אותו או אותה לגשת אל הזקנים, והסבר מדוע יהא זה צעד נבון. אל תדבר על כך עם אחרים, שכן זו רכילות.
אם האדם לא ידווח לזקנים בתוך פרק זמן סביר, עשה זאת אתה. אחד או שניים מזקני־הקהילה ישוחחו עם הנאשם. עליהם ’לדרוש ולחקור ולשאול היטב’ כדי לברר אם בוצע חטא. אם יתגלה שאכן נעשה חטא, הם יטפלו בעניין על־פי הנחיות המקרא (דברים י״ג:13–15).
דרושים לפחות שני עדים כדי לבסס האשמה בחטא (יוחנן ח׳:17; עברים י׳:28). אם האדם כופר בהאשמה ואין עדות נוספת מלבד עדותך, העניין יושאר בידי יהוה (טימותיאוס א׳. ה׳:19, 24, 25). הדבר נעשה בידיעה שהכל ”חשוף וגלוי” לעיני יהוה, ושאם הפרט אכן אשם, חטאיו ’ימצאו אותו’ בסופו של דבר (עברים ד׳:13; במדבר ל״ב:23).
נניח שהוא מכחיש את ההאשמה, ואתה היחיד שמעיד נגדו. הניתן להאשימך עתה בהוצאת דיבה? לא, אלא אם כן ריכלת על כך עם מי שאינם מעורבים בפרשה. אין זו הוצאת דיבה לדווח על מצבים המשפיעים על הקהילה למי שבסמכותם ובאחריותם להשגיח ולתקן את הטעון תיקון. למעשה, צעד זה עולה בקנה אחד עם שאיפתנו לעשות תמיד את הישר ולהיות נאמנים. (השווה לוקס א׳:74, 75.)
שמירת קדושתה של הקהילה
אחת הסיבות להודיע על מעשה חטא היא השמירה על טוהר הקהילה. יהוה הוא אל טהור, אל קדוש. הוא דורש מכל עובדיו לשמור על טוהר רוחני ומוסרי. דברו שנכתב בהשראתו מאיץ בנו לאמור: ”כבנים מצייתים, אל תתנהגו לפי התאוות שהיו לכם בעבר כשהייתם חסרי דעת, אלא הייו גם אתם קדושים בכל דרכיכם כמו שקדוש הוא אשר קרא אתכם, שהרי כתוב, ’קדושים תהיו כי קדוש אני’” (פטרוס א׳. א׳:14–16). אנשים שיש להם נוהג טמא או פסול עלולים להמיט חרפה על קהילה שלימה ולגרום לה לאבד את ברכת יהוה, אם לא יינקטו צעדים לתקנם או לסלקם. (השווה יהושע, פרק ז׳.)
איגרותיו של השליח פאולוס אל הקהילה המשיחית בקורינתוס ממחישות כיצד הדיווּח על מעשה חטא פעל לטיהור משרתי אלוהים שם. באיגרתו הראשונה, כתב פאולוס: ”באוזני כל נשמע שיש זנות בקרבכם, וזנות אשר אין כמוה אפילו בין הגויים: איש לקח לו את אשת אביו” (קורינתים א׳. ה׳:1).
המקרא אינו אומר ממי קיבל השליח את המידע. ייתכן שפאולוס שמע על כך מסטֶפָנַס, פוֹרטוּנטוֹס ואכַיקוס, שנסעו מקורינתוס לאפסוס, מקום הימצאו של פאולוס. כמו־כן, פאולוס קיבל איגרת ובה ביקשה הקהילה המשיחית בקורינתוס לברר כמה דברים. בכל מקרה, משקיבל פאולוס דיווח על המצב מאת עדים מהימנים, היה באפשרותו לתת הדרכה בנידון. ”בערו את הרע מקרבכם”, כתב. האיש סולק מהקהילה (קורינתים א׳. ה׳:13; ט״ז:17, 18).
האם הדרכתו של פאולוס נשאה פרי? בהחלט! מסתבר שהחוטא התעשת. באיגרתו השנייה אל הקורינתים, פאולוס מעודד את הקהילה ’לסלוח’ לחוטא המתחרט ’ולנחמו’ (קורינתים ב׳. ב׳:6–8). לפיכך, הדיווח על החטא הוביל לנקיטת פעולה, והתוצאה היתה טיהור הקהילה והשבת אדם שפגע ביחסיו עם אלוהים למעמד רצוי לפני אלוהים.
אנחנו מוצאים דוגמה נוספת באיגרתו הראשונה של פאולוס אל הקהילה המשיחית שבקורינתוס. הפעם נוקב השליח בשמות העדים שדיווחו על העניין. הוא כתב: ”אחיי, נמסר לי מאת בני משפחת כלואה שיש מריבות ביניכם” (קורינתים א׳. א׳:11). פאולוס ידע כי מריבות אלה, וכן מתן כבוד מופרז לבני־אדם, יצרו גישה כיתתית שסיכנה את אחדות הקהילה. על כן, מתוך דאגה עמוקה למצבם הרוחני של עמיתיו לאמונה שם, פעל פאולוס ללא דיחוי וכתב דברי מוסר לקהילה.
בימינו, רובם המכריע של האחים והאחיות בקהילות ברחבי העולם עמלים לשמור על טוהרה הרוחני של הקהילה, כשכל אחד שומר על מעמד רצוי לפני אלוהים. יש הסובלים בשל כך; אחרים הקריבו אף את חייהם, כדי שלא להפר אמונים. ללא ספק, התעלמות מחטא או הסתרתו יעידו על חוסר הערכה למאמצים אלה.
עזרה לשוגים
מדוע חלק מהחוטאים חטא חמור נרתעים מפנייה אל זקני־הקהילה? במקרים רבים, משום שאין הם מודעים לתועלת שבדבר. יש הסבורים, בטעות, שאם יתוודו, ייחשף חטאם בפני הקהילה כולה. אחרים משלים את עצמם באשר לחומרת המעשה. ואילו אחרים חושבים שיצליחו להשתקם ללא עזרת הזקנים.
אולם, חוטאים אלה זקוקים לעזרה אוהבת מצד זקני־הקהילה. יעקב כתב: ”אם יש חולה ביניכם, יקרא את זקני הקהילה ויתפללו בעדו במושחם אותו שמן בשם יהוה. ותפילת האמונה תושיע את החולה, ויהוה יקים אותו; ואם חטא ייסלח לו” (יעקב ה׳:14, 15).
איזה אמצעי נפלא לעזור לשוגים לשקם את רוחניותם! הזקנים משיאים לחולים מבחינה רוחנית עצות מרגיעות מדבר־אלוהים ומתפללים בעדם, וכך ביכולתם לעזור להם לשוב מדרכם השגויה. לכן, כשחוטאים מתחרטים נפגשים עם זקנים אוהבים, נחה עליהם בדרך־כלל תחושת רענון והקלה, ואין הם חשים כמי שגוּנוּ. צעיר ממערב אפריקה קיים יחסי־מין לא־מוסריים, והסתיר את חטאו חודשים מספר. לאחר שהתגלה חטאו, אמר לזקנים: ”הלוואי שמישהו היה שואל אותי לגבי הקשר שלי עם אותה נערה! זו הקלה עצומה לחשוף את העניין”. (השווה תהלים ל״ב:3–5.)
צעד המביע אהבה עקרונית
משרתיו הטבולים של יהוה ’עברו מן המוות אל החיים’ (יוחנן א׳. ג׳:14). אך אם הם חוטאים חטא חמור, הם שבים אל דרך המוות. אם לא יזכו לעזרה, הם עלולים לשקוע עמוקות בחטא ולאבד את הרצון להתחרט ולחזור לעבודת אלוהי האמת (עברים י׳:26–29).
דיווּח על חטא מביע דאגה אמיתית לחוטא. יעקב כתב: ”אחיי, אם איש מכם סוטה מן האמת ואיש אחר משיב אותו, דעו כי המשיב את החוטא מסטיית דרכו יושיע את נפשו ממוות ויכסה על המון פשעים” (יעקב ה׳:19, 20).
אם כן, מדוע לדווח על הרע? משום שזה רק לטובה. למעשה, דיווח על חטא הוא מעשה המשקף אהבה משיחית עקרונית כלפי אלוהים, כלפי הקהילה וכלפי החוטא. כל זמן שכל חבר בקהילה יתמוך נאמנה בערכי הצדק של אלוהים, ירעיף יהוה שפע ברכות על הקהילה ככלל. השליח פאולוס כתב: ”[יהוה] גם יחזק אתכם עד קץ למען תהיו נקיים מכל אשמה ביום אדוננו ישוע המשיח” (קורינתים א׳. א׳:8).
[תמונה בעמוד 26]
עידוד עֵד שוגה לדבר עם הזקנים משקף אהבה
[תמונה בעמוד 28]
זקני־הקהילה עוזרים לחוטאים להתרצות לאלוהים