שיר 95
האור הולך ומתבהר
(משלי ד׳:18)
1. בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, תִּקְוַת הָעוֹלָם,
אֶת זֹאת בָּחֲנוּ נְבִיאֵי יָהּ.
לָהֶם אָז גִּלָּה אֱלֹהִים בְּרוּחוֹ,
יָבוֹא הַגּוֹאֵל וְיוֹשִׁיעַ.
הָעֵת כְּבָר מָלְאָה, הַמָּשִׁיחַ מוֹלֵך,
מוֹשֵׁל מִכִּסְּאוֹ בַּמְּרוֹמִים.
גְּדוֹלָה הִיא זְכוּתֵנוּ כָּל זֹאת לְהָבִין,
הֵן לְכָךְ יִחֲלוּ מַלְאָכִים!
(פזמון)
מֵאִיר יְהֹוָה אָרְחוֹתֵינוּ,
אוֹרוֹ לָנוּ אוֹר נְגוֹהוֹת.
עֵינֵינוּ רוֹאוֹת עֲמֻקּוֹת אֵל;
נִצְעַד לְצִדּוֹ, לֹא נִמּוֹט.
2. מִנָּה הָאָדוֹן עֶבֶד טוֹב, נֶאֱמָן;
דַּרְכּוֹ מְסַפֵּק מְזוֹנֵנוּ.
אֶת אוֹר הָאֱמֶת הוּא חוֹשֵׂף, מְגַלֶּה;
מַדְרִיךְ וּמַנְחֶה אֶת לִבֵּנוּ.
אָחוֹר לֹא נִסּוֹג, צְעָדֵינוּ בּוֹטְחִים,
דַּרְכֵּנוּ מוּאֶרֶת, בְּרוּרָה.
נוֹדֶה לִיהֹוָה עַל אוֹרוֹ, אֲמִתּוֹ.
בְּדַרְכּוֹ נִתְהַלֵּךְ בְּשִׂמְחָה.
(פזמון)
מֵאִיר יְהֹוָה אָרְחוֹתֵינוּ,
אוֹרוֹ לָנוּ אוֹר נְגוֹהוֹת.
עֵינֵינוּ רוֹאוֹת עֲמֻקּוֹת אֵל;
נִצְעַד לְצִדּוֹ, לֹא נִמּוֹט.
(ראה גם רומ׳ ח׳:22; קור״א ב׳:10; פט״א א׳:12.)