מאבקי במחלת רירית הרחם
דבורה אנדריאופולוס מספרת
ברצוני לציין כבר בהתחלה שאינני נמנית עם הנשים שהבריאות שלהן עומדת בראש דאגותיהן. מחושים קלים מדי פעם אינם מטרידים אותי. אני משתדלת לקבל את החיים כמות שהם. יש ימים טובים יותר וטובים פחות.
מאבקי בכאבים עזים החל כשהייתי נערה. בימים הקשים של המחזור חשתי לעתים קרובות כאבים צורבים בשחלות, כאבי ראש, שלשולים, סחרחורות, בחילות וכאבים בגב התחתון. לפעמים סבלתי מכמה סימפטומים בעת ובעונה אחת. שמתי לב שפעילות גופנית ומנוחה עזרו לי, אך היה לי קשה למצוא פנאי לכך.
הכאב הוא תחושה פנימית. לא ניתן למדוד אותו, ולא תמיד אפשר לתאר אותו לאחרים באופן משכנע. לפעמים הייתי נשארת במיטה ימים שלמים משום שהייתי תשושה מהסימפטומים שהזכרתי קודם, או שהייתי מכריחה את עצמי לקום ולהיכנס לשגרת פעילות לאחר שנטלתי הרבה משככי כאבים. היכולת שלי לעבוד ולנהל אורח חיים רגיל היתה מוגבלת. הייתי מאוכזבת מאוד, והרגשתי שמשהו אינו כשורה. אך כשעברתי את הבדיקות הרפואיות השגרתיות, דבריהם המרגיעים של הרופאים סילקו ממוחי מחשבה זו.
הסימפטומים החמירו כשהגעתי לגיל 30. חשתי כאבים צורבים שבאו ונעלמו ללא סיבה נראית לעין. לא אחת התעוררתי באמצע הלילה מכאב חד. קרה שישנתי רק כמה שעות במשך שבוע תמים. מדי פעם ירד חום גופי מהרמה הנורמלית, מצב שנמשך כמה ימים. בסופו של דבר נטלתי משככי כאבים נגד כאבים שונים, כדורים נגד עוויתות במעיים, כדורים נגד הפרעות בקיבה וכדורים נגד כאבי גב בנוסף למשחות שמרחתי.
אומנית ההסוואה
הסימפטומים שייסרו אותי התאימו לכמה מחלות מוכרות היטב. מצבי לבש צורות של מיגרנה, היצמדות האגן, כאבי מחזור (התכווצויות), תסמונת המעי הרָגיז, דלקת המעי הגס ודלקת קיבה. ייחסתי את רוב הכאבים לכאבי מחזור, אך באותה תקופה לא ידעתי שעוצמת כאבי המחזור שונה לחלוטין מהכאבים שחשתי.
נאמר לי שמחזור קשה המלווה בכאבים הוא תופעה שכיחה, וכן שגורמים נוספים שתורמים לה הם תורשה, היעדר פעילות גופנית קבועה, שעות ארוכות של עבודה משרדית, הפרעות הורמונליות, עייפות, מתח וכן העובדה שעברתי את גיל 30 מבלי ללדת. רופא אחד אפילו אמר לי שכל הסימפטומים הללו הם סימן לבריאות טובה!
אך מה לגבי שאר הסימפטומים המדאיגים? אפיסת הכוחות שלי יוחסה לעבודה קשה ולמתחים. החום שהיה לי יוחס לעייפות. כאבי המעיים וההפרעות בקיבה יוחסו לדחק ולתפריט לא מאוזן. הבעיה שהיתה לי בעמוד־השדרה והיציבה הלקויה שלי גרמו לי לכאבי גב. נראה היה שלכל בעיה נמצא הסבר. ברם, המצב נותר בעינו — הרגשתי גרוע.
סוף סוף, אבחנה מדויקת
עברתי בדיקת אולטרה־סאונד באפריל 1998, אך התוצאות הראו שהשחלות שלי בריאות. בארבעת החודשים שלאחר מכן המשיכה ההידרדרות במצב הבריאות שלי. החלטתי לבקר אצל הרופא. הוא ביקש שאחזור על בדיקת האולטרה־סאונד וגילה גוש גדול מאוד מחוץ לרחם שלי. הוא שלח אותי לגניקולוג. הגניקולוג אישר שיש לי ציסטה גדולה מאוד או כמה ציסטות שנוצרו ליד הרחם, ושגודלן הגיע ל־10 על 12 סנטימטר — כל כך גדולות כאילו הייתי בהיריון בחודש רביעי! ואז נתעורר אצלו החשד שהסיבה לבעיותיי היתה מחלת רירית הרחם (אֶנְדוֹמֶטְרִיוֹזִיס).
בתחילה הייתי מבולבלת. ידעתי אך מעט על מחלת רירית הרחם. היו לי המון שאלות. ממה היא נגרמת? כיצד תשפיע על חיי? לאחר מכן השתלטה עלי תחושת הקלה. שנים רבות הרגשתי שאני לכודה במנהרה של כאב. כשראיתי שגם לאחר בדיקות רפואיות חוזרות ונשנות לא נמצא טיפול שישכך את כאביי ולא ניתן כל הסבר משביע רצון, הרגשתי חסרת אונים ומדוכאת, ואפילו האשמתי את עצמי בתגובה מוגזמת לכאב רגיל ויומיומי. שכנעתי את עצמי שהכאב העז היה פרי דמיוני. אבל עכשיו נמצא הסבר לכל הסימפטומים המוזרים שלי.
גורמי המחלה ודרכי טיפול
הרופא הציע שאעבור ניתוח תוך כמה ימים, משום שהציסטה או הציסטות עלולות להתבקע בכל רגע. אך לפני הניתוח החלטנו בעלי ואני לבדוק אבחנה זו וללמוד כמה שיותר על הדבר הבלתי מוכר הזה שנקרא אֶנְדוֹמֶטְרִיוֹזִיס.
נוכחנו לדעת שלפי מספר אומדנים, עד 30 אחוז מהנשים בגיל הפוריות עלולות ללקות במחלת רירית הרחם! הסיבה למחלה זו אינה ידועה. אחת התיאוריות היא שבמהלך המחזור פיסות רקמה של רירית הרחם זורמות בכיוון ההפוך דרך צינור השחלה, נקלטות בבטן וגדלות שם. לפי סברה אחרת, חלקים מרירית הרחם נפלטים מהרחם לאיברים אחרים בגוף דרך מערכת הלימפה או עם זרם הדם. לפי תיאוריה גנטית מחלת רירית הרחם היא מחלה תורשתית אצל משפחות מסוימות, או שלחלק מהנשים יש נתונים שחושפים אותן מראש למחלה. ויש שתולים את הקולר בטוקסינים ובדיוקסינים המצויים בסביבתנו המזוהמת.
נאמר לנו שכאשר מדובר במחלת רירית הרחם, אצל כל חולה המצב שונה. מיקום הרקמות שנקלטו, עומק החדירה שלהן לרקמות האיבר וגודלן הכללי הופכים את המחלה לאינדיבידואלית. למדנו שאפילו השתלים הזעירים ביותר עלולים לגרום לכאב משתק אם הם מגרים עצב הסמוך אליהם.
חלק מהרופאים סבורים שכריתת רחם והסרת השחלות הן הפתרון האחרון והסופי. אך לפני כן אפשר ליטול הורמונים שמפסיקים את הביוץ עד כמה שאפשר. הדבר עשוי לגרום לנסיגת המחלה למשך הטיפול ולפעמים למשך חודשים או שנים לאחר מכן. ניתוח זהיר בדרך המקובלת או בעזרת לָפָּרוסקופּ, אשר מסיר או משמיד את הגידולים, מומלץ גם הוא במקרים מסוימים וביכולתו להקל את הסימפטומים.
ניתוח והישנות המחלה
האפשרות השנייה נראתה כמתאימה ביותר למקרה שלי. לאחר שהוסרו הציסטות בניתוח, הופתעתי כשהרופא אמר לי שהניתוח לא יפתור לגמרי את בעיות הבריאות שלי. הוא אמר שיידרשו לי תקווה והשלמה עם המצב כדי לנהל חיים רגילים ככל האפשר למרות נסיגה במצבי העלולה לחול בעתיד. הוא הבטיח לי שאם אזדקק לעזרה יעמוד לרשותי בכל עת.
הרופא אמר שעלי לעבור בדיקת אולטרה־סאונד של השחלות מדי שלושה חודשים ולהתכונן ליטול תרופות מדי פעם, תלוי במצב. הוא המליץ שאתחיל מייד לקחת הורמון משחרר גונדוטרופין. הטיפול עצר ביסודו של דבר את שחרור ההורמונים המעוררים את פעילות השחלה והביא אותי למצב מדומה של הפסקת המחזור. אין ליטול תרופה זו יותר משישה חודשים, משום שהיא עלולה לגרום לירידה בצפיפות העצם או לשינויים נוספים הקשורים להפסקת המחזור.
כחודש וחצי לאחר סיום הטיפול שוב חשתי דקירות. קראתי סטטיסטיקות על הישנות מחלת רירית הרחם והתכוננתי נפשית להתקף הבא. אולם לא ציפיתי שהמחלה תכה שוב כל כך מהר. האולטרה־סאונד הראה שצמחה לי ציסטה גדולה על השחלה השמאלית. מייד נטלתי את התרופות המומלצות במשך שבוע, והכאב שכך. כעבור מספר חודשים נעלמה הציסטה. אבל כעבור שנה הופיעה ציסטה חדשה. בכל אופן, אצטרך לעמוד על המשמר עד סוף ימיי ולהיות תחת השגחה רפואית.
הואיל ומחלת רירית הרחם היא מחלה הורמונלית הקשורה במערכת החיסונית, יש עוד דברים, בנוסף לתרופות, המסייעים לי לאזן את בריאותי. היה עלי לשנות את תפריטי ולכלול בו יותר ירקות טריים והרבה פירות. אני גם נוטלת ויטמינים ומשתדלת להמעיט בקפאין. הגברתי את הפעילות הגופנית ואני נחה יותר מבעבר. כל זה סייע לי לצמצם את תופעות הלוואי של התרופות ולחזק את גופי.
במהלך תקופה קשה זו הוקרתי את החמלה, התמיכה, האהבה וההבנה של בעלי. בנוסף לכך, עמיתיי לעבודה — כולם מתנדבים בסניף חברת המצפה ביוון — עודדו אותי, ושמחתי על כך מאוד. אך יותר מכל שאבתי כוח מיחסיי הקרובים עם יהוה, האחד אשר ’סעד אותי על ערש דווי’ (תהלים מ״א:4).
[תיבה/תמונה בעמוד 11]
דברו על זה!
מחלה וכאבים עלולים ליצור מתחים בכל מערכת יחסים. אך ניתן לראות בהם גם הזדמנות להידוק הקשר. כאשר נראה שהמחלה אינה חולפת, התנהגות החולה עלולה להשתנות במידה ניכרת. כאן טמונים אתגרים לבני המשפחה, ובמיוחד לבני־הזוג. אל לבני־הזוג להרים ידיים, אלא כדאי שיפתחו את יכולתם לתקשר — שיאחרו להאשים ושיזדרזו לסלוח.
על אשה שסובלת ממחלת רירית הרחם לזכור, שהמחזור זר במהותו לעולמו של הגבר ושמצבה עלול לבלבל אותו לגמרי. עם זאת, כאשר הגבר מעורב בתהליך אבחון הבעיה מתחילתו ועד סופו יוכל לגלות יותר הבנה. להלן מספר הצעות לחולה:
◼ בעלך אינו מסוגל לקרוא את מחשבותייך. ספרי לו כמה ואיפה כואב לך
◼ בחרי רופא שיסביר לך ולבעלך על המחלה ושיקדיש לכם זמן נוסף במידת הצורך
◼ ספרי לבעלך על השינויים בהרגשתך — גם על השינויים לטובה!
◼ בקשי ממנו לקרוא על המחלה
[תיבה/תרשימים בעמוד 11]
מהי מחלת רירית הרחם?
שמה הלועזי של מחלת רירית הרחם, אֶנְדוֹמֶטְרִיוֹזִיס, גזור מהמילה אֶנדומֶטריוּם — רקמת תאים המרפדת את הרחם. במחלת רירית הרחם מופיעה רקמה הדומה לרירית במספר מקומות מחוץ לרחם. המחלה עלולה להתפשט לאיברים הסמוכים כמו השחלות, שלפוחית השתן והמעיים, ובמקרים מסוימים היא מתפשטת באיזור האגן.
אף שבמחלה זו הרקמה גדלה בצורה לא טבעית, אין היא הופכת על פי רוב לגידול סרטני. מה שהופך את המחלה לתופעה לא טבעית אינו הרקמה עצמה אלא העובדה שהיא ממוקמת מחוץ לרחם. ברחם עצמו, רקמת הרירית מסייעת בהזנת העובר המתפתח במשך ההיריון. אצל נשים שאינן בהיריון הרירית נפלטת במחזור.
הבעיה היא שכאשר פיסות רקמה מהרירית נקלטות מחוץ לרחם, הגוף אינו מסוגל לפלוט אותן. הדבר גורם לדימום פנימי, ניוון הדם והרקמה שנושרת מהשתלים, דלקת מסביב לשתלים והיווצרות צלקות. סיבוכים נוספים העלולים להיגרם, תלוי במיקום השתלים, הם היווצרות אדהזיות, דימום או חסימה במעיים, הפרעה לתפקוד שלפוחית השתן והתבקעות השתלים — מה שגורם להתפשטות המחלה. הסימפטומים עלולים להחמיר עם הזמן, אף שבמקרים מסוימים נוצרת מחזוריות של הפוגה והישנות של המחלה.
[תרשימים]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
חצוצרות
שחלות
רחם
אֶנדומֶטריוּם (תאים המרפדים את דופן הרחם)
מדי חודש שתלים של רירית הרחם מתבקעים ומדממים, אך הגוף אינו מסוגל להיפטר מהם
שתלים של רירית הרחם
אדהזיות על השחלות
שתלים של רירית הרחם
[תיבה/תמונה בעמודים 12, 13]
”מחלת נשים מוזרה”?
כדי לדעת יותר על ההשלכות הנפשיות והרגשיות של מחלת רירית הרחם, ראיין כתב עורו! את מרי לוּ בלווג, נשיאת העמותה למלחמה באנדומטריוזיס במילווֹקי, ויסקונסין. להלן קטע מהריאיון.
שאלה: מהן ההשלכות הרגשיות של מחלת רירית הרחם על נשים?
תשובה: זה תלוי מאוד בסימפטומים שמפתחת החולה בזמן נתון. כשהבנות בגיל ההתבגרות המחלה עלולה להיות הרסנית מבחינה נפשית. הנערות אינן מבינות מה קורה, במיוחד משום שעל פי רוב מצבן אינו מאובחן בשלב זה. הן גם רגישות מאוד בנושאים הללו. הן אינן רוצות לשוחח על כך עם הוריהן או עם מישהו אחר. הנערות מתחילות לחשוב שאינן חזקות או מוצלחות בהשוואה לאחרות. לעתים קרובות קשה להן לעמוד בקצב ולהכין את כל שיעורי הבית וגם חיי החברה שלהן נפגעים. ידוע לנו על בנות רבות שנשרו מבית הספר. מדי שבוע אנחנו שומעים על נערה אחת לפחות שמתקשה בלימודים בגלל בעיות בריאות קשות הקשורות למחלת רירית הרחם.
שאלה: מה באשר לנשים נשואות ולנשים מבוגרות יותר?
תשובה: הכאבים עלולים לפגוע קשות בנישואין, במיוחד אם מצבה של האשה אינו מאובחן. כאשר מתקבלת אבחנה, הבעל והאשה יכולים לשתף פעולה משום שהם יודעים את המצב לאשורו. ואזי יש לקוות שיוכלו למצוא יחדיו דרכים לנטרל את השפעת המחלה. אך כאשר האבחנה על מצבה של האשה אינה מדויקת, התוצאה עלולה להיות הרסנית. לאשה אחת בצוות העובדים שלנו אמר הרופא בנוכחות בעלה שהסימפטומים הם פרי הדמיון שלה. הבעל האמין לרופא וכיום הם גרושים. חוסר ההבנה הוא אתגר עצום. אם תגיעי הביתה ותספרי למשפחה שאת סובלת ממחלה כרונית כמו טרשת נפוצה, קרוב לוודאי שתזכי להבנה ולתמיכה. אבל אם תספרי שאת סובלת ממחלת רירית הרחם — טוב, אז מה זה בדיוק? מבחינתם זוהי מחלת נשים מוזרה שאיש אינו מעוניין לדבר עליה. אולי לא תקבלי שום תמיכה.
שאלה: איזו תמיכה לדעתך יכולים להעניק בעלים, ילדים והורים לאשה שלקתה במחלת רירית הרחם?
תשובה: ראשית, לדעתי עליהם להאמין לאשה כשהיא מספרת מה היא עוברת. הם צריכים להשתדל להציע לה תמיכה כפי שהיו נוהגים אם היתה חולה במחלה אחרת. העיקר הוא ללמוד ככל האפשר על המחלה. כשמכירים יותר את המחלה מבינים כיצד היא משפיעה ויכולים גם להבין את תופעות הלוואי של התרופות. נוסף על כך, אני סבורה שברוב החברות בעולם הוטל טאבו על הנושא. אנשים נבוכים לדבר על גוף האשה. זה באמת עצוב. לכן אני חושבת שהאתגר הגדול ביותר שעימו אנו מתמודדים היום בקנה מידה עולמי הוא שינוי גישתם של האנשים לגבי משמעות הדבר להיות אשה.
[תמונה]
מרי לוּ בלווג