הכאב שלא יהיה עוד

הכאב שיימחה כהתגשמות של הבטחת המקרא,‏ הינו הכאב שאותו חשים כתוצאה מאי־השלימות שהנחיל אדם הראשון.‏ כאב זה כולל את שניתן לכנות הכאב הכרוני.‏

במקום שיהווה מערכת אזהרה מפני מחלה או פציעה,‏ ניתן לדמות את הכאב הכרוני ל”‏אזעקת שווא”‏ שלא ניתן לכבותה.‏ כאב זה הוא הגורם לסובלים ממנו להוציא מיליארדי דולרים מדי שנה בחיפוש אחר הקלה,‏ והוא ההורס את חייהם של מיליוני אנשים.‏

ד״ר ריצ׳רד א.‏ סטרנבך,‏ מומחה לכאב,‏ כתב:‏ ”‏שלא ככאבים הקשים,‏ כאב כרוני אינו תסמין;‏ כאב כרוני אינו סימן אזהרה”‏.‏ הספר Emergency Medicine (‏רפואת חירום)‏ הדגיש:‏ ”‏אין כל תכלית לכאב הכרוני”‏.‏

לפיכך,‏ בשנים האחרונות רופאים רבים החלו לראות בכאב זה מחלה אמיתית בפני עצמה.‏ ”‏במקרה של כאבים קשים,‏ הכאב מהווה תסמין למחלה או לפציעה”‏,‏ מסביר ד״ר ג׳ון ג׳.‏ בוניקה בספר The Management of Pain (‏הטיפול בכאב)‏,‏ המהווה תקנון עכשווי בנוגע לכאב.‏ ”‏בכאב כרוני,‏ הכאב עצמו הוא המחלה”‏.‏

מאמצים להבנת הכאב

עדיין לא ברור לגמרי מהו הכאב.‏ ”‏הכמיהה הנצחית לנסות ולפענח מהו הכאב”‏,‏ אמר כתב־העת American Health (‏בריאות באמריקה)‏,‏ ”‏גורמת למדענים לעבוד בלהט”‏.‏ לפני מספר עשרות שנים,‏ הם סברו כי הכאב הינו סוג מסוים של חוש,‏ כגון הראייה,‏ השמיעה והמישוש,‏ שאותו חשים באמצעות קצות עצבים מיוחדים המצויים בעור,‏ והמועבר באמצעות סיבים עצביים מסוימים אל המוח.‏ אך,‏ תפיסה פשטנית זו באשר לכאב נתגלתה כמוטעית.‏ כיצד?‏

גורם אחד אשר שפך אור חדש,‏ היה מחקר שנעשה בצעירה שלא חשה כלל כאב.‏ לאחר מותה בשנת 1955,‏ בדיקה שנערכה במוחה ובמערכת העצבים שלה,‏ הולידה תפיסה חדשה לחלוטין באשר לגורם הכאב.‏ רופאים ”‏חיפשו את קצות העצבים”‏,‏ מסביר The Star Weekly Magazine (‏שבועון הכוכב)‏,‏ מ־30 ביולי 1960.‏ ”‏אם הללו לא היו מצויים אצלה,‏ הדבר יכול היה להסביר את הסיבה לחוסר רגישותה לכאב.‏ אך,‏ היו לה קצות עצבים ונראה כי היו שלמים.‏

‏”‏לאחר מכן,‏ בדקו הרופאים את סיבי העצבים האמורים לקשר בין קצות העצבים ובין המוח.‏ כאן,‏ בוודאי,‏ יימצא הפגם.‏ אך,‏ לא כן היה.‏ ככל שניתן היה לראות,‏ כל הסיבים,‏ מלבד אלה שהתנוונו עקב פציעה,‏ היו שלמים.‏

‏”‏לבסוף,‏ נעשו בדיקות במוח הנערה,‏ ושוב לא ניתן היה למצוא פגם מסוג כלשהו.‏ לאור הידע והתיאוריה שבנמצא,‏ היתה הנערה צריכה לחוש כאב כרגיל,‏ אך לא היה ביכולתה לחוש אפילו דגדוג”‏.‏ למרות זאת,‏ היא היתה רגישה ללחץ,‏ שהופעל על עורה,‏ ויכלה להבדיל בין מגעה של ראש הסיכה למגע חודה,‏ אף־על־פי שדקירת הסיכה לא הכאיבה לה.‏

רונלד מלזק,‏ שהיה שותף לחיבורה של תיאוריה חדשה שנפוצה בשנות ה־60 ונועדה להסביר את הכאב,‏ הביא דוגמה פשוטה נוספת למורכבות הכאב.‏ הוא הסביר:‏ ”‏גברת הָאל הצביעה ללא הרף על רגלה החסרה [‏שנקטעה]‏,‏ ותיארה תחושת כאב של צריבה בקצות אצבעותיה,‏ כאילו תוחבים לתוכן שיפוד מלובן”‏.‏ מלזק אמר בכתב־העת Maclean’s בשנת 1989,‏ שהוא עדיין ”‏מחפש הסבר למה שקרוי ’‏כאב רפאים’‏”‏.‏ יתר־על־כן,‏ קיים גם מה שמכונה כאב מופנה;‏ זהו מצב שבו האדם עלול לסבול מתפקוד לקוי בחלק אחד בגופו,‏ אך לחוש כאב בחלק אחר.‏

הן השכל והן הגוף מעורבים

הכאב מזוהה עתה כ”‏פעולת־גומלין מורכבת במיוחד בין השכל לגוף”‏.‏ בספרה משנת 1992,‏ Pain in America (‏כאב באמריקה)‏,‏ מרי ס.‏ שרידן אומרת כי ”‏תחושת הכאב נעוצה במידה כה רבה בהיבט הנפשי,‏ עד כי לעתים השכל יכול להתכחש לקיומו של הכאב ולעתים ליצור אותו ולטפחו,‏ זמן רב לאחר שכבר אין כל זכר לפציעה הקשה”‏.‏

מצב־רוחו של הפרט,‏ הריכוז שלו,‏ אישיותו,‏ הפתיחות שלו להצעות וגורמים נוספים,‏ לכולם חלק חשוב באופן תגובתו לכאב.‏ ”‏פחד וחרדה יוצרים תגובה מוגזמת”‏,‏ ציין בר־הסמכא לכאב,‏ ד״ר בוניקה.‏ לפיכך,‏ אדם עשוי ללמוד לחוש כאב.‏ ד״ר וילברט פורדיס,‏ פרופסור לפסיכולוגיה המתמחה בבעיות כאב,‏ מסביר:‏

‏”‏השאלה אינה אם הכאב אמיתי.‏ אין ספק שהוא אמיתי.‏ השאלה היא מה הם הגורמים העיקריים המשפיעים עליו.‏ אם בדיוק לפני הארוחה אדבר איתך על כריך של נקניק,‏ פיך יפריש רוק.‏ זה מאוד ממשי.‏ אך,‏ זה מתרחש בגלל התניה [‏הכושר להגיב על גירוי מסוים תגובה רפלקסיבית המתאימה באופן מקורי לגירוי אחר]‏.‏ אין שם כל כריך של נקניק.‏ בני־האדם רגישים מאוד להתניה.‏ היא משפיעה על ההתנהגות החברתית,‏ על הפרשת הרוק,‏ על לחץ־הדם,‏ על המהירות של עיכול המזון,‏ על הכאב ועל דברים מסוגים שונים.‏

כשם שרגשותיך ומצב־רוחך יכולים להגביר כאב,‏ הם יכולים אף לדכאו או להקהותו.‏ חשוב על דוגמה:‏ נוירוכירורג אחד אמר כי כנער היה פעם כה מאוהב בנערה,‏ עד כי ביושבו עימה על גדר לבנים קפוא,‏ כלל לא חש את הקור העז או כאב כלשהו בעכוזו.‏ ”‏כמעט שספגתי מכת־קור”‏,‏ הסביר.‏ ”‏קרוב לוודאי שישבתי שם כ־45 דקות ולא חשתי מאומה”‏.‏

ישנן דוגמאות כאלה למכביר.‏ שחקני כדורגל השקועים במשחק או חיילים בלהט הקרב,‏ עלולים לעתים להיפצע קשות ולחוש כאב קל בלבד,‏ אם בכלל.‏ חוקר יבשת אפריקה המפורסם,‏ דיוויד ליווינגסטון,‏ סיפר שכשהותקף על־ידי אריה,‏ הלה ניער אותו ”‏בדומה לכלב טֵרְייֶר המטלטל עכבר.‏ ההלם.‏.‏.‏ גרם למעין חולמניות שאין בה כל תחושת כאב”‏.‏

ראוי לציין,‏ כי גם משרתיו של יהוה אלהים,‏ הנושאים עיניהם אליו בשלווה תוך ביטחון ואמון מלאים,‏ התנסו לעתים במצבים שבהם כאבם דוכא.‏ ”‏מוזר ככל שיישמע”‏,‏ דיווח עד־יהוה אשר הוכה,‏ ”‏לאחר המהלומות הראשונות,‏ ממש לא חשתי בהן יותר.‏ לעומת זאת,‏ היה זה כאילו יכולתי רק לשומען,‏ כהלמות התוף אי־שם במרחק”‏ (‏עורו!‏ מ־22 בפברואר 1994,‏ עמוד 21,‏ בלועזית)‏.‏

כיצד להפחית את תחושת הכאב?‏

בניסיון להסביר חלק מן ההיבטים המסתוריים של הכאב,‏ רונלד מלזק,‏ פרופסור לפסיכולוגיה,‏ ופטריק וול,‏ פרופסור לאנטומיה,‏ הגו בשנת 1965 את התיאוריה המהוללת על ’‏שער הבקרה’‏ של הכאב.‏ מהדורת 1990 של ספר־הלימוד בנושא הכאב,‏ מאת ד״ר בוניקה,‏ ציינה שתיאוריה זו היתה ”‏אחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתחום חקר הכאב והטיפול בו”‏.‏

על־פי תיאוריה זו,‏ פתיחתו וסגירתו של ’‏שער’‏ תיאורטי בחוט־השדרה,‏ מאפשרות מעבר של אותות כאב למוח,‏ או חוסמות אותו.‏ אם תחושות אחרות מלבד הכאב מצטופפות כדי לעבור בשער,‏ אזי עשויים אותות הכאב המגיעים למוח להיחלש.‏ כך,‏ למשל,‏ הכאב פוחת אם משפשפים או מנערים אצבע שנכוותה קלות,‏ מאחר שאותות נוספים מלבד הכאב נשלחים לחוט־השדרה ומפריעים למעבר אותות הכאב.‏

התגלית משנת 1975,‏ שגופנו מייצר לעצמו חומרים דמויי מורפיום הנקראים אנדורפינים,‏ הוסיפה וסייעה בחקר היבטיו המסתוריים של הכאב ובהבנתם.‏ ישנם אנשים החשים למשל כאב קל,‏ או שאינם חשים כל כאב,‏ משום שהם מייצרים עודף אנדורפינים.‏ האנדורפינים עשויים אף להסביר את התעלומה מדוע הכאב פוחת ואף פוסק באמצעות אקופונקטורה,‏ תהליך רפואי שבו מוחדרות לגוף מחטים בעובי השערה.‏ לדברי עדי־ראייה,‏ חולה עבר ניתוח לב פתוח בהיותו בהכרה,‏ עירני ורגוע,‏ תוך ניצול אקופונקטורה כמשכך־הכאבים היחידי!‏ מדוע לא חש כאב?‏

יש הסוברים כי המחטים עשויות להפעיל את תהליך ייצור האנדורפינים,‏ שמבטלים את הכאב באורח זמני.‏ אפשרות נוספת היא שהאקופונקטורה משככת־כאבים,‏ משום שהמחטים מגרות סיבים עצביים השולחים אותות אחרים מלבד אותות הכאב.‏ אותות אלה חוסמים את השערים שבחוט־‏השדרה,‏ במונעם מאותות הכאב לפלס להם דרך כדי להגיע אל המוח,‏ שבו נוצרת תחושת הכאב.‏

תיאוריית ’‏שער הבקרה’‏ של הכאב והעובדה שהגוף מייצר משככי־כאבים משלו,‏ עשויות אף להסביר מדוע מצב־רוחו של הפרט,‏ מחשבותיו ורגשותיו,‏ משפיעים על עוצמת הכאב שהוא חש.‏ לפיכך,‏ אפשר שההלם שבמתקפת־הפתע של האריה הפעילה את תהליך ייצור האנדורפינים של ליווינגסטון וכן הציפה את חוט־השדרה שלו באותות מלבד אותות הכאב.‏ כתוצאה מכך,‏ הוא חש פחות כאבים.‏

עם זאת,‏ כפי שצויין לעיל,‏ מצב־רוחו של האדם ורגשותיו יכולים לגרום לתוצאה הפוכה.‏ לחצים רבים מדי בחיי היומיום הטיפוסיים של אדם בימינו עלולים להגביר את תחושת הכאב ביוצרם חרדה,‏ מתח והתכווצויות שרירים.‏

אך,‏ למרבה השמחה,‏ לסובלים כאבים יש סיבה לאופטימיות.‏ זאת משום שחולים רבים מפיקים עתה תועלת משיטות טיפול יעילות יותר.‏ ייעול זה הושג כתוצאה מהבנה טובה יותר של פגע נורא זה.‏ ד״ר סרידר ווסודבן,‏ נשיא האקדמיה האמריקנית לרפואת כאב,‏ הסביר:‏ ”‏הרעיון,‏ כי הכאב יכול לעתים להוות מחלה בפני עצמה,‏ חולל שינוי מהפכני בשיטות הטיפול בו בשנות ה־80”‏.‏

אילו שינויים מהפכניים חלו בטיפול בכאב?‏ אילו טיפולים מוכיחים את יעילותם?‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

כיצד האקופונקטורה מפחיתה או מפיגה את הכאב?‏

‏[‏שלמי תודה]‏

H. Armstrong Roberts