מנקודת המבט המקראית
האם קיים חטא בל יסולח?
האם קיים עונש חמור יותר ממוות? כן, מוות ללא תקווה לתחיית מתים עקב חטא בל יסולח. ישוע אמר שישנו סוג של חטא אשר ”לא ייסלח” (מתי י״ב:31).
יחד עם זאת, המקרא מתאר את אלוהים כסלחן. האדם נוטה לפעמים לנטור טינה וממאן לסלוח, ואילו אלוהים ’מרבה לסלוח’ (ישעיהו נ״ה:7–9). למעשה, במחיר יקר שלח אלוהים את בנו יקירו לארץ כקורבן כופר רב ערך שביכולתו למחות את חטאינו (יוחנן ג׳:16, 17; מעשי השליחים ג׳:19; יוחנן א׳. ב׳:1, 2).
בזמן המתאים, יקים אלוהים רבים אשר חטאו חטאים מבלי לזקוף לחובתם את מעשיהם בעבר (מעשי השליחים כ״ד:15; רומים ו׳:23). למען האמת, ישוע אמר שמלבד החטא הבל יסולח, ”כל חטא וגידוף ייסלח לבני אדם” (מתי י״ב:31). אז אולי אתה שואל את עצמך, ’מה יכול להיות כל כך נורא שהוא בל יסולח בעיני אלוהים?’
מעבר לגבולות החרטה
אזהרתו של ישוע התייחסה ל”גידוף כלפי הרוח” הנעשה בזדון, במכוון. אי אפשר לצאת זכאים מחטא זה. ”לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [”העתיד לבוא”, ע״ח]”, הוא הוסיף (מתי י״ב:31, 32). האשמים בחטאים אלו לא יוקמו לתחייה.
מהו גידוף כלפי הרוח? הוא נובע מן הלב וחושף גישה מרושעת וכוונות זדון. המטרה ההחלטית להתנגד לרוח הקודש מגדילה את חומרת החטא הזה. לשם המחשה: בכמה מקומות בעולם, החוק מבחין בין רצח מדרגה ראשונה לבין רצח מדרגה שנייה על בסיס הכוונה ואופן ביצוע הרצח, כך שעונש המוות מוגבל רק למקרי רצח מכוונים או מתוכננים מראש.
השליח פאולוס היה מגדף לשעבר, אך אמר: ’רוחמתי מפני שפעלתי בלי דעת’ (טימותיאוס א׳. א׳:13). לחטוא נגד רוח הקודש משמעו להתנגד לה בזדון. כרוך בכך לב מרושע אשר הגיע לשלב שאין ממנו חזרה.
ככל הנראה פאולוס התייחס לסוג חטא זה כאשר כתב: ”הן אלה שכבר הוארו עיניהם וטעמו ממתנת השמים וניתן להם חלקם ברוח הקודש וטעמו את דבר אלוהים הטוב וכוחות העולם הבא [העתיד לבוא, ע״ח], ונסוגו — אי אפשר לחדש אותם עוד לתשובה” (עברים ו׳:4–6). השליח הוסיף: ”הן אם נחטא בזדון לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת, לא יישאר עוד קורבן לכפר על חטאים” (עברים י׳:26).
מעשיהם של כמה מנהיגי דת בימיו, הניעו את ישוע להזהיר מפני החטא הבל יסולח. אולם הם לא היטו אוזן לאזהרותיו. למעשה, הם גרמו למותו. מאוחר יותר הם שמעו עדויות שלא ניתן היה להפריכן על כך שרוח הקודש עשתה דבר פלאי. נאמר להם שישוע הוקם מן המתים! היה ברור שישוע הוא המשיח! ובכל זאת, הם פעלו ברשעות נגד רוח הקודש כאשר שילמו לחיילים הרומים כדי שישקרו בנוגע לתחייתו של ישוע (מתי כ״ח:11–15).
אזהרה למשיחיים האמיתיים
מדוע מתייחסים המשיחיים בכובד ראש לאזהרה בנוגע לחטא הבל יסולח? משום שלמרות שיש לנו ידע מדויק על אלוהים ועל פעילותה של רוח קודשו, עדיין יכול להתפתח בנו לב מרושע (עברים ג׳:12). עלינו להיזהר לבל נחשוב שלנו זה לא יקרה. חשוב על המקרה של יהודה איש קריות. פעם הוא היה חסיד נאמן של ישוע. הוא נבחר להיות אחד מ־12 השליחים, כך שבוודאי היו לו תכונות טובות. אולם, בשלב מסוים הוא נתן למחשבות ולשאיפות זדוניות להתפתח בקרבו עד שלבסוף הן קנו בו אחיזה. בזמן שהיה עד ראייה לנסים המדהימים שחולל ישוע, הוא נהג לגנוב כספים. ואז, תמורת בצע כסף, הוא בגד במודע בבן אלוהים.
מספר אנשים שבעבר היו משיחיים נאמנים נסוגו מאלוהים בכוונה, אולי בגלל תחושה של מרירות, גאווה או חמדנות, וכעת הם כופרים הנלחמים נגד רוח אלוהים. הם מתנגדים בזדון למה שברור שהרוח מבצעת. האם אנשים אלו ביצעו את החטא הבל יסולח? יהוה הוא השופט המכריע (רומים י״ד:12).
במקום לשפוט אחרים, כדאי שנישמר מפני ביצוע חטאים בחשאי אשר עלולים להקשות בהדרגה את לבנו (אפסים ד׳:30). אנחנו יכולים להתנחם בעובדה שיהוה יסלח ברוחב לב על חטאינו, אפילו על חטאים חמורים שביצענו, אם אנו מגלים חרטה (ישעיהו א׳:18, 19).
[תמונה בעמודים 26, 27]
כמה מן הפרושים ביצעו את החטא הבל יסולח