”להידבק פעם אחת, להתייסר פעמיים”
סיפורו של ג׳ק מנסמה
תודות לחיסונים יעילים ותוכניות חיסון קפדניות, רשם עולם המדע התקדמות מרשימה במאמציו לשרש את הפוליו, מחלת ילדים מתישה. אולם, אפילו עשרות שנים לאחר שהחלימו מפוליו יש שחווים את הייסורים מחדש ונאלצים להתמודד עם מה שנקרא תסמונת פוסט־פוליו (PPS).
סביר להניח שמעולם לא שמעת על תסמונת פוסט־פוליו. גם אני לא, עד שהפכה במידה רבה לחלק מחיי. אך כדי להבין כיצד התסמונת משפיעה עלי, הרשו לי לחזור ליום אחד בשנת 1941, כשהייתי כבן שנה.
אמי הבחינה לפתע כי צנחתי בכבדות על הכיסא הגבוה שלי. היא החישה אותי לרופא. כשסיים לבדוק אותי, אמר לה הרופא, ”הבן שלך סובל משיתוק ילדים”. לא חלף זמן רב והייתי משותק מהמותניים ומטה.
לאחר שישה חודשים ברשימת ההמתנה, אושפזתי בבית חולים. שנים לאחר מכן סבלתי מהתקפים חוזרים ונשנים של המחלה. בעזרת טיפולים פיזיותרפיים אינטנסיביים, שבתי להשתמש ברגליי בהדרגה. בגיל 14, התחלתי ללכת שוב. אך עדיין סבלתי מבעיות אחרות, כגון אי־שליטה בהטלת שתן. במהלך השנים עברתי שורה של ניתוחים, הייתי מרותק לכיסא גלגלים ונזקקתי לשיקום גופני. בכל זאת, כף רגלי השמאלית קטנה בשלוש מידות מכף רגלי הימנית ואורכה של רגלי השמאלית קצר בשלושה סנטימטרים מרגלי הימנית. רק בשנות ה־20 המוקדמות לחיי התגברתי על הבעיה המביכה של אי־שליטה במתן שתן. לבסוף, החלמתי לגמרי ממחלת הפוליו — כך לפחות חשבתי!
אלא שבגיל 45 התחלתי לחוש כאבים ברגליים מלווים בתשישות. מה עוד שבלילות התקשיתי להירדם משום ששרירי רגליי רעדו באופן לא־רצוני. והתסמינים לא נחלשו; הם רק הלכו והחמירו. אתם יכולים לתאר לעצמכם את תדהמתי כשנודע לי שאני מאובחן כחולה בתסמונת פוסט־פוליו — 44 שנים לאחר שאמי הבחינה לראשונה במחלה.
מהו שיתוק ילדים?
מחלת הפוליו מידבקת ביותר ונגרמת על־ידי נגיף החודר לגוף דרך הפה ומתרבה במעיים. לאחר שהוא פולש למערכת העצבים, הנגיף מסוגל לגרום במהירות לשיתוק מוחלט. הנגיף עושה דרכו גם למוח ואחר כך לחוט השדרה. הסימפטומים הראשוניים הם חום, עייפות, כאבי ראש, הקאות, קִישיון עורף וכאבי גפיים. עצבים רבים חדלים לתפקד וכך נגרם שיתוק בחלק מהשרירים בזרועות, ברגליים ובחזה.
אולם, לגוף האדם יש יכולת מדהימה להבריא בכוחות עצמו. עצבים שלא נפגעו על־ידי הנגיף מצמיחים ”שלוחות” חדשות, כאילו התקינו קווי טלפון נוספים, וזאת כדי לחבר מחדש את תאי השרירים שנותרו יתומים כאשר עצביהם הקודמים מתו. די בתא עצב מוטורי יחיד בחוט השדרה כדי להקים רשת של שלוחות אקסון (סיבי עצב), שיכולים להתחבר לתאי שריר רבים יותר מהמצב המקורי, ולפיכך לשפר מאוד את תפקודו של תא העצב. תא עצב מוטורי שקודם לכן הניע 000,1 תאי שריר יכול בסופו של דבר להתחבר מחדש ל־000,5 עד 000,10 תאים. זה כפי הנראה מה שקרה במקרה שלי, לכן הצלחתי לשוב ולהתהלך על רגליי.
אולם, כעת סבורים שאחרי 15 עד 40 שנה, יחידות עצביות־שריריות אלו מתחילות להראות סימני עייפות עקב הפעלת מאמץ מופרז. PPS הוא מצב שגורם לתסמינים להופיע שנית בקרב חולי שיתוק ילדים לשעבר. חולים רבים חשים חולשה בשרירים, עייפות, כאבי פרקים ושרירים, רגישות עזה לקור וקשיי נשימה. למרות שקשה לאסוף נתונים מדויקים, ארגון הבריאות העולמי מעריך כי ישנם 20 מיליון נְכֵי פוליו ברחבי העולם. הממצאים העכשוויים מצביעים על כך ש־25 עד 50 אחוז מקרבם סובלים מ־PPS.
כיצד ניתן להקל את הסבל?
החוקרים מעלים את האפשרות שהעצב המוטורי הקשיש והשחוק נעשה כה מותש עד שחלק מקצות עצביו מתים, וסיבי שרירים רבים נותרים ’יתומים’ פעם נוספת. כדי להאט תהליך זה, על נכה פוליו להפחית את המאמץ המופעל על השרירים הפגועים. יש מטפלים הממליצים על עזרים כגון מקלות הליכה, סד או מחוך לגוף, קביים, כיסא גלגלים וקל־נועים. במקרה שלי נאלצתי להתהלך עם סדים שמחוברים לרגליי ולכפות רגליי. נוסף לכך, הזמנתי נעליים מיוחדות שתומכות בקרסוליי ועוזרות לי לשמור על יציבות.
לעתים יש צורך גם בפעילות גופנית מתונה ומתיחות שרירים, תלוי במצבו של הפרט. שחייה וטיפולים בבריכות מחוממות הם אמצעים מעולים לשיפור תפקוד הלב וכלי־הדם מבלי לאמץ את השרירים יתר על המידה. חשוב מאוד שהחולה יעבוד בתיאום עם רופא או תרפיסט בכל תוכנית אימונים.
הפעלה חוזרת ונשנית של תאי עצב גורמת לבסוף לכשל בתפקודם התקין של כמה סיבי שרירים. לכן נכי פוליו חשים ירידה בסבולת ואף סובלים מתשישות. כמו כן, מתחים הנובעים מכאבים בלתי פוסקים או מטיפול בנכות שמופיעה שוב יכולים לגרום לאובדן סבולת. מצאתי שמנוחות קצרות במהלך היום עוזרות לי להתגבר על התשישות. רופאים רבים מתרים בחוליהם לבצע את פעילויותיהם היומיומיות בקצב מתון ולהישמר פן יביאו את עצמם לכדי אפיסת כוחות.
אחד הדברים הקשים ביותר שנאלצתי להתמודד איתם באופן אישי היו כאבי שרירים ופרקים בלתי פוסקים. יש שסובלים מכאבי שרירים במיוחד באזורים אותם אימצו בפעילויותיהם השגרתיות במהלך היום. אחרים מרגישים כאבים בכל שריריהם, בדומה לכאבים שחשים כשחולים בשפעת, וגם לזה מתלווה תשישות.
ניתן לשכך את הכאבים בעזרת תרופות אנטי דלקתיות או תרופות מסוגים אחרים. ולמרות התרופות, נכי פוליו רבים סובלים מכאב כרוני מגביל. טיפולים פיזיותרפיים ביחד עם חום ומתיחות שרירים עשויים לעזור. אישה שלקתה בתסמונת ועקב כך נאלצה לפרוש מעיסוקה כרופאה מרדימה אמרה לי, ”אני יכולה לקום מכיסא הגלגלים לעשות מאמצים עילאיים ולהתחיל להתהלך בחדר הזה, אבל הכאבים כל כך חזקים, שהמאמץ לא שווה את זה”. היום, למרות שאני נוטל תרופות שעוזרות במקצת, אני נזקק לפעמים לכיסא גלגלים.
יש נכי פוליו שאינם יכולים להסיט דם מהעור, פעולה שהגוף מבצע בדרך כלל כדי לשמור על חום ברקמות השרירים. ללא יכולת זו, האיבר הפגוע יפלוט החוצה חום ויתקרר. כאשר השרירים קרים, נפגם הקשר בין העצב המוטורי לשרירים, וכפועל יוצא מכך השרירים אינם מתפקדים כראוי. לכן, יש ללבוש מספר שכבות בגדים כדי לשמור על חום השרירים הפגועים. יש שמשתמשים בלילות קרים בשמיכה חשמלית או בבקבוק חם. מומלץ שלא להיחשף למזג אוויר קר. אני הייתי חייב לעבור למקום שמזג האוויר בו חמים יותר.
קשיי נשימה הם בעיה שכיחה, בייחוד למי שיש היסטוריה של פוליו בּוּלְבַּרִי, שזהו סוג פוליו הפוגע בחלק העליון של חוט השדרה ולכן מחליש את שרירי הנשימה. בעבר, רבים חוברו ל”ריאת ברזל” עקב פוליו מסוג זה. כיום, משתמשים במנשים כדי לסייע לשרירי הריאות החלשים. לי למשל קשה לנשום בעת מאמץ. לכן, כל יום אני משתמש במכונה קטנה כדי לאמן את שרירי ריאותיי.
על נכי הפוליו להיות מודעים לקושי אפשרי אחר. לא מומלץ שהם יוחזרו הביתה באותו יום שגם עברו ניתוח. ד״ר ריצ׳ארד ל. ברונו, ממכון קסלר לשיקום, קובע: ”אין לשחרר נכה פוליו שעבר ניתוח באותו יום, מכל סיבה שהיא, להוציא ניתוחים מאוד פשוטים שאינם דורשים יותר מהרדמה מקומית”. הוא מוסיף שזמן ההתאוששות הנדרש לנכי פוליו מהשפעתם של החומרים המרדימים הוא כפול, וייתכן שהם יזדקקו למשככי כאבים נוספים. על־פי־רוב, שהותם בבית החולים אמורה להיות ארוכה מזו של חולים אחרים. אילו ידעתי זאת קודם, היתה נחסכת ממני דלקת ריאות שחליתי בה לאחר ניתוח קטן שעברתי לאחרונה. לפיכך, יהיה זה נבון לשוחח לפני הניתוח עם המנתח והרופא המרדים על נושאים אלו.
חיי כיום
כשמלאו לי 14 והייתי מסוגל ללכת, חשבתי שבעיותיי, לפחות ברובן, כבר מאחוריי. אך לימים, לצערי, היה עליי להתמודד עם אותם קשיים שוב פעם מחדש. בדומה לי, מצבם של נכי פוליו שפיתחו PPS מתאים להגדרתה של אישה אחת: ”להידבק פעם אחת, להתייסר פעמיים”. כמובן, זה אך טבעי להרגיש גם נכות רוח מפעם לפעם. עם זאת, אני עדיין יכול ללכת בכוחות עצמי ולדאוג לעצמי. הבנתי שהתרופה הטובה ביותר עבורי היא לשמור על גישה חיובית, להסתגל לנסיבות המשתנות ולהעריך את מה שאני עדיין יכול לעשות.
לדוגמה, כשהתחלתי ליטול חלק בשירות המשיחי במלוא זמני לפני עשר שנים, היה לי הרבה יותר קל ללכת בהשוואה להיום. יכולתי לגמוא מרחקים גדולים מבלי להרגיש עייפות או כאבים חזקים. אולם, כיום אני יכול ללכת רק מרחקים קצרים מאוד. כדי לשמור על אנרגיה, אני משתדל לא לעלות במדרגות או בעליות תלולות. אני נעזר בכיסא הגלגלים שלי כל פעם שמתאפשר לי. התאמתי את אופן שירותי בכל מיני דרכים, ואני מאוד נהנה מפעילות זו וסבור שיש לה אף סגולות רפואיות.
אם כן, ה־PPS בהחלט משפיע על חיי. למעשה, קיימת אפשרות שמצבי הבריאותי יתדרדר. אך אני מוצא נחמה רבה בהבטחה המקראית לעולם חדש שבו כולם ישובו להיות צעירים, בריאים וחסונים. לאורך כל השנים חשבתי לעתים קרובות על המילים שנכתבו בהשראה בישעיהו מ״א:10: ”אל תירא, כי עימך אני. אל תִּשְתָע, כי אני אלוהיך. אימצתיך אף עזרתיך”. תודות לתמיכתו של אלוהים, אני נחוש להמשיך להחזיק מעמד עד שתסמונת הפוסט־פוליו תהיה נחלת העבר.
[הערת שוליים]
נקרא גם פּוֹלְיוֹמִיאַלִיטִיס, או פוליו.
[תיבה בעמוד 20]
’האם יש לי תסמונת פוסט־פוליו?’
מרבית המומחים מבקשים לראות שילוב של התסמינים שלהלן כדי לאבחן את הפרט כלוקה בתסמונת פוסט־פוליו:
◼ אבחנה ודאית להופעתה של מחלת שיתוק ילדים בעבר
◼ תקופת החלמה תפקודית, חלקית או מלאה, שלאחריה יש פרק זמן (15 שנה לפחות) של תפקוד נוירולוגי יציב
◼ הופעה פתאומית או הדרגתית של חולשת שרירים, תשישות, ניוון שרירים או כאבי שרירים ומפרקים
◼ קשיי נשימה או קשיי בליעה
◼ תסמינים שנמשכים לפחות שנה
◼ נשללה כל בעיה נוירולוגית, רפואית ואורטופדית אחרת
לא כל נכי הפוליו מפתחים תסמונת פוסט־פוליו, אולם כשהם מתבגרים הם עלולים לפתח עייפות מוקדמת מדי וסימנים המעידים על הזדקנות של היחידות העצביות־שריריות כתוצאה מעומס יתר. מלבד זאת, יותר ממחצית נכי הפוליו שפונים לרופא עם תסמינים חדשים אינם לוקים בתסמונת פוסט־פוליו. מומחית אחת אומרת: ”שישים אחוז מקרב נכי הפוליו שלהם סימפטומים חדשים סובלים מבעיה רפואית או נוירולוגית שאינה קשורה לפוליו וניתנת לטיפול. מחצית מהחולים הנותרים סובלים מעלייה בבעיות אורטופדיות הקשורות לשרידים של מחלת הפוליו”.
[תיבה בעמוד 21]
היש תרופה בנמצא?
כשם שאין גורם מאושש למחלה — ולכן אין בדיקה מעבדתית סופית — אין כיום מרפא לתסמונת פוסט־פוליו. ואולם, קיים טיפול שנסוב סביב גישה שיקומית משולשת. לדברי מומחית אחת, ”יותר מ־80 אחוז מהחולים בתסמונת פוסט־פוליו יפיקו תועלת מטכניקות שיקום אלה”.
שלוש הגישות הן:
1. התאמת אורח החיים
◼ שמירת אנרגיה
◼ שימוש בעזרים
◼ פעילות גופנית מתונה
◼ שמירה על חום גוף
2. תרופות ותוספים תזונתיים
הגם שנוסו כבר טיפולים תרופתיים רבים, תרופות הניתנות במרשם ותוספים טבעיים כאחד, הם עדיין לא פתרו את הבעיה. ישנם דיווחים אנקדוטיים רבים המעידים על שיפור, אך נחוץ מחקר נוסף. זכור, צמחי מרפא עלולים לעורר תגובה נגדית כשנוטלים אותם יחד עם תרופות מרשם, לכן מומלץ שתמיד תיידע את הרופא שלך לגבי הטיפול התרופתי המועדף עליך.
3. איכות חיים
”התרופה הטובה ביותר שרופא יכול לרשום למי שלוקה בתסמונת פוסט־פוליו היא חינוך ועידוד... חולים שהתאימו את אורח חייהם בצורה מוצלחת יותר (מי שניחנו בכישורים טובים יותר לפתרון בעיות, שסביבת מגוריהם נוחה יותר לגישה, מי שנגישים יותר למידע ותמיכה ונכונים להשתמש בעזרים שונים) מסתגלים מהר יותר לתעסוקתם היומיומית” (ד״ר סוזן פרלמן).
[תיבה בעמוד 22]
מה באשר לפעילות גופנית?
בעבר המליצו לנכי הפוליו המתאוששים לעסוק בפעילות גופנית ”עד כאב”. אולם, ב־1980 הם הוזהרו מפני הסכנה הטמונה בפעילות גופנית, בעיקר כזו ה”מכלה” את כוחן של רקמות השרירים.
כיום המומחים יודעים להמליץ על קו פעולה מאוזן. המסר שלהם כעת הוא ’אל תגזים, אך הישמר מחוסר פעילות’. המרכז הלאומי לפעילות גופנית ונכות מוסר כי ”על־פי המידע החדש שיש בידנו אין זה משנה מהי רמת הנכות, עלינו לראות את התועלת שבפעילות גופנית, לגלות יוזמה מספקת כדי למצוא תוכנית פעולה העונה על צורכינו האישיים ודי כוח סבל כדי לקצור את התוצאות המקוות”.
לסיכום, מומלץ שתוכנית אימונים אישית:
◼ תיבנה בשיתוף פעולה עם רופא או מטפל מוסמך
◼ תתחיל בקצב איטי או מתון שעולה בהדרגה
◼ תתחיל בחימום קל לפני האימון עצמו ותסתיים בהרפיית הגוף
◼ תתמקד במתיחות ובפעילות גופנית אירובית
◼ תכלול פעילות בבריכה מחוממת, אם הדבר אפשרי
לדברי אחד המומחים מג׳ונס הופקנס מדיקל לֶאטר (The Johns Hopkins Medical Letter): ”עייפות וכאבים הנמשכים יותר משעה מצביעים על כך שהשרירים הופעלו יתר על המידה”. לכן, הקשב לגופך והימנע מכאבים, עייפות וחולשה.
[תיבה בעמוד 23]
מה הם הגורמים המסכנים?
אף־על־פי שכל מקרה שונה, הגורמים הבאים עלולים להגביר את רמת הסיכון שנכי פוליו יפתחו תסמונת פוסט־פוליו:
◼ חומרת ההידבקות בפוליו עם התפרצותה. באופן כללי, ככל ששיתוק הילדים הראשוני היה קשה יותר, כך גדלים הסיכויים ללקות בתסמונת פוסט־פוליו
◼ הגיל שבו פרצה המחלה. אלה שלקו במחלה בגיל צעיר נמצאים בקבוצת סיכון נמוכה יותר לפתח תסמונת פוסט־פוליו
◼ החלמה. למרבה ההפתעה, ככל שתהליך ההחלמה הראשוני היה קשה ומלא יותר, כך גדלים הסיכויים ללקות בסופו של דבר בתסמונת פוסט־פוליו
◼ פעילות גופנית. אם נכה הפוליו עסק במשך השנים בפעילות גופנית עד כדי תשישות, גבוהים הסיכונים שיפתח תסמונת פוסט־פוליו
[תמונה בעמוד 19]
בגיל 11. אחות עוזרת לי להתאושש מניתוח
[תמונה בעמוד 23]
כיום, כמבשר משיחי בשירות מלא יחד עם אשתי