טיול ליום אחד בצ׳רנוביל

מאת כתב עורו!‏ באוקראינה

התקלה שאירעה במתקנים הגרעיניים בצ׳רנוביל לפני 20 שנה הייתה חסרת תקדים.‏ ב־26 באפריל 1986 התרחשה התכה קטסטרופלית באחד מארבעת הכורים שבאתר.‏ אחרי רוב האסונות — אם מגורם אנושי ואם בשל איתני הטבע — עדיין ניתן לנקות ולשקם.‏ אך תקלה זו הותירה זיהום שכבר זמן רב מזיק לסביבה.‏

בשנים האחרונות נהוג לראות מדי 9 במאי תושבים לשעבר מן העיירות שבקרבת האתר עולים לרגל,‏ לעתים בלוויית חברים וקרובי משפחה,‏ אל הבתים הנטושים שהיו פעם ביתם או מגיעים במועדים אחרים להלוויות וטקסי קבורה.‏ גם מדענים מבקרים במקום כדי לבדוק את השפעות הקרינה.‏ בנוסף לכך,‏ חברות טיולים אוקראיניות מציעות לאחרונה סיורים מודרכים באזור ליום אחד.‏

ביוני 2005,‏ בכתבת שער בניו־יורק טיימס,‏ סוּפר על ”‏סיורים מודרכים”‏ בעיר פְּרִיפְּיֶט ללא ”‏סיכונים בריאותיים”‏.‏a פריפיט,‏ שמנתה כ־000,‏45 תושבים ושוכנת כשלושה קילומטרים מן הכורים,‏ נוסדה בשנות ה־70.‏ לאחר האסון הגרעיני ננטשה העיר וכמוה עוד רבות אחרות.‏ מקומות אלה הוכרזו שטח סגור בשל הקרינה הרדיואקטיבית.‏ בעת האסון התגוררו אנה וויקטור רודניק מזה כשנה בפריפיט.‏b

צ׳רנוביל (‏כך גם נקרא מתקן הגרעין)‏,‏ עיירה קטנה בהרבה,‏ מרוחקת כ־15 קילומטר מן הכורים.‏ בשנים האחרונות הותר לתושביה לשעבר לבקר מדי שנה במקום.‏ מאחר שצ׳רנוביל היא למעשה עיר מולדתה של משפחת רודניק,‏ הזדמן להם באותה עת לבקר שם.‏ אשתי ואני ביקרנו יחד עימם במקום לפני שנים ספורות.‏ הרשו לי לתאר את הביקור.‏

חופשה קודרת

עזבנו את קייב בירת אוקראינה בכביש דו־נתיבי לכיוון צפון.‏ חצינו עיירות קטנות,‏ ולאורך צידי הדרך ניצבו בתים אשר חצרותיהם הקדמיות היו מעוטרות בפרחי צבעוני.‏ בסמוך להם נראו תושבים מטפלים בגינות ירק.‏ בין העיירות נפרשו לכל מלוא העין שדות תירס,‏ חיטה וחמניות.‏

בשלב מסוים נדמה היה שאנו חוצים גבול בלתי נראה.‏ שום שלט לא הצביע על השינוי,‏ אבל לא יכולנו שלא לחוש בו.‏ דממה מצמררת עטפה את העיירות שנראו לאורך הדרך.‏ בבתים המטים לנפול נראו חלונות מנותצים ודלתות נעולות במנעולים.‏ החצרות הקדמיות נתכסו עשבים שוטים והגנים גדלו פרא.‏

נכנסנו לשטח המוגבל — 30 קילומטר פחות או יותר מן הכורים.‏ ”‏בעיירות שבשטח הזה רמות הקרינה גבוהות”‏,‏ אמרה לנו אנה.‏ ”‏מעיירות וכפרים רבים באזור פונו יותר מ־000,‏150 איש ושוכנו בבתים חדשים ברחבי ברית המועצות לשעבר”‏.‏

בהמשך הגענו לאזור אחר המופרד משאר העולם בגדר תיל דוקרנית גבוהה.‏ בקרבת מקום ניצבו שומרים בבקתת עץ,‏ שנראתה כתחנת מכס,‏ ועקבו אחר תנועת המכוניות.‏ אחד השומרים בדק את הדרכונים שלנו,‏ רשם את מספר הרכב ופתח את השער.‏

כעת היינו בתוך השטח המוגבל.‏ עצים מלבלבים עטויים בעלווה רעננה יצרו חופה ירוקה מעל הכביש.‏ סבך שיחים צפוף כיסה את אדמת היער — לא בדיוק תמונת העצים החרוכים והשיחים המצומקים שראיתי בדמיוני.‏ ממולנו ניצב שלט לבן עשוי לבנים ועליו התנוססה המילה צ׳רנוביל באותיות כחולות.‏

בפאתי צ׳רנוביל הייתה חנות כלבו.‏ אמו של ויקטור עבדה שם בעבר.‏ שלט דהוי המראה את שעות הפתיחה עדיין היה תלוי בחלון המאובק והמוכתם.‏ סמוך לפארק המרכזי של העיירה ניצב מרכז התרבות.‏ אנה נזכרת בערגה כיצד היא ותושבים אחרים נהגו להתרגע שם אחרי העבודה,‏ ולצפות בהופעות של אומנים שונים.‏ בקרבת מקום שכן בית הקולנוע,‏ אוקראינה שמו,‏ שאליו ברחו הילדים מן החום המעיק כדי לצפות בסרטים החדשים באולם הקריר והממוזג.‏ קולות הצחוק מן האולם החשוך כבר מזמן נדמו.‏ אנה וויקטור לקחו אותנו לביתם — הליכה קצרה מלב העיירה.‏ עצים מוזנחים חסמו את המעבר לדלת הכניסה,‏ לכן צעדנו בזה אחר זה דרך העשבים שגדלו פרא אל הדלת האחורית,‏ שכל מה שנותר ממנה היה פתח מחורץ ומשונן בקיר.‏

בפנים הכול נראה כעיי חורבות.‏ מזרן מעופש נשען על מסגרת מיטה המעלה חלודה.‏ רצועות טפטים נתלו מן הקיר כנטיפי קרח מטונפים.‏ אנה רכנה וחילצה תצלום ישן מן האשפה הפזורה בחדר.‏ ”‏תמיד רציתי לחזור ולמצוא את הכול מחכה לנו כמו פעם”‏,‏ היא אומרת ועצבות נמסכה בקולה.‏ ”‏כמה כואב לי לראות את ביתנו הופך לערימת אשפה ולדעת שכל רכושנו נבזז במשך השנים!‏”‏

עזבנו את בית רודניק ופסענו במורד הרחוב.‏ בקרן רחוב ראינו קבוצת אנשים עסוקים בשיחה ערה.‏ צעדנו כחצי קילומטר עד סוף הכביש והגענו לפארק על צוק המשקיף על נהר רוגע.‏ פרחיהם הלבנים של עצי הערמון רפרפו ברוח הקלילה.‏ שם,‏ במדרגות המתפתלות מטה אל המזח,‏ המתינו מאות אנשים בשנת 1986 לפינויַם בספינות.‏

בשנה שעברה ביקרה משפחת רודניק בפעם הראשונה בביתה לשעבר בפריפיט.‏ הם נמלטו מן העיר 19 שנה קודם לכן בעקבות האסון הגרעיני.‏

זמן לחשבון נפש

באפריל 2006 נערכים טקסים שונים לציון 20 שנה לאסון הגרעיני.‏ לרבים טקסים אלה הם תזכורת קשה לאי־יכולתו של האדם — למרות מאמציו הכנים — לנהל את ענייני כדור־הארץ בהצלחה ללא השגחת אלוהים (‏ירמיהו י׳:‏23‏)‏.‏

בספטמבר שעבר פורסמו תוצאותיו של מחקר מדעי שבדק מחדש את השלכות האסון.‏ המחקר,‏ שנערך מטעם ארגון האומות המאוחדות,‏ ציין כי התקלה הביאה בתחילה למותם של 56 איש וחזה כי בסופו של דבר ניתן יהיה לייחס במישרין 000,‏4 מקרי מוות בלבד למחלות הקרינה.‏ תחזיות מוקדמות יותר צפו שמספר הקורבנות ינוע בין 15 ל־30 אלף.‏ במאמר מערכת בניו־יורק טיימס מ־8 בספטמבר 2005 נאמר כי עבודת המחקר מטעם האו״ם ”‏הותקפה על־ידי ארגונים סביבתיים כניסיון מכוון לטייח את הסכנות הפוטנציאליות הנשקפות מן האנרגיה הגרעינית”‏.‏

ויקטור,‏ אשר למד אחרי האסון על בוראו,‏ יהוה אלוהים,‏ אמר:‏ ”‏אנחנו כבר לא שרויים בדיכאון כי ברור לנו שכאשר תבוא מלכות אלוהים,‏ תאונות איומות כאלו לא יקרו עוד.‏ אנחנו מצפים בכליון עיניים ליום שבו האזור מסביב לביתנו האהוב ליד צ׳רנוביל ישתקם ויהפוך לגן עדן יפהפה”‏.‏

המקרא מבטיח שגן העדן המקורי עלי אדמות ישוב על כנו ויתפרש על פני כל כדור־הארץ.‏ זו האמונה האיתנה שאימצו מיליונים מאז אסון צ׳רנוביל (‏בראשית ב׳:‏8,‏ 9;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ באוקראינה לבדה נעשתה תקווה זו לתקוותם של יותר מ־000,‏100 איש במהלך 20 השנים האחרונות!‏ מי ייתן וגם אתה תבחן את האפשרות לעתיד מזהיר זה המובטח לכל החפץ ללמוד על מטרות אלוהים.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 16]‏

אנדרטה לזכרם של הליקווידטורים

אנדרטה גדולה זו הוקמה לזכרם של מְפני ההריסות שעבדו לאחר אסון צ׳רנוביל ונקראו ליקווידטורים.‏ אנשים אלה כיבו את הדליקה,‏ אטמו את הכור הגרעיני הבוער וטיהרו את הסביבה.‏ צוות עובדים זה מנה בסיכומו של דבר מאות אלפי אנשים.‏ צופים כי כ־000,‏4 מקרי מוות ייגרמו במישרין בגלל התאונה ורובם יהיו מקרב עובדים אלה.‏

‏[‏תמונות בעמוד 15]‏

שלט העיירה צ׳רנוביל,‏ ובית הקולנוע

‏[‏תמונות בעמוד 15]‏

משפחת רודניק בביתה בצ׳רנוביל

‏[‏תמונות בעמוד 16]‏

תחנת הכוח שבה אירע האסון הגרעיני,‏ כשלושה קילומטרים מביתה של משפחת רודניק בפְּרִיפְּיֶט (‏תמונה קטנה)‏