התמוטטות המוסר — תופעה חובקת עולם
”נגע המרמה פושה בכל”, אומר דיוויד קלהן, שכתב לאחרונה את הספר תרבות המרמה (The Cheating Culture). בין יתר התופעות בארצות־הברית, הוא מצביע על ”תיכוניסטים וסטודנטים שמעתיקים”, ”העתקות פירטיות” של מוזיקה וסרטים, ”גניבות במקום העבודה”, ”הונאות ענק של שירותי הבריאות”, ושימוש בסטרואידים בענפי הספורט. הוא מסכם: ”צרף את כל העבירות האתיות והחוקיות השונות והרי לך משבר מוסרי רחב היקף”.
על־פי העיתון ניו־יורק טיימס, הוריקן קטרינה, שהיכה בארצות־הברית בשלהי 2005, ”הוליד את אחד המפגנים החריגים ביותר בהיסטוריה המודרנית של הונאות ותחבולות ומחדלים ביורוקרטיים שלא ייאמנו”. סנטורית אמריקנית דיווחה: ”ההונאות הבוטות, התחבולות החצופות, ממדי הבזבוז — זה פשוט בלתי נתפס”.
כמובן, עדיין ניתן למצוא אנשים טובי לב ובלתי אנוכיים (מעשי השליחים כ״ז:3; כ״ח:2). אבל לעתים קרובות מדי אנו שומעים: ”מה יצא לי מי זה? מה אני ארוויח מכך?” נראה כי הגישה האומרת ’קודם כול אני’, הפכה לגישה הרווחת.
הפקרות מינית בוטה ומשוועת נחשבה בעבר לאחד הגורמים שתרמו לנפילתן של תרבויות כגון האימפריה הרומית. האם יכול להיות שמה שקורה היום מבשר על התרחשות משמעותית אף יותר? על־פי המקרא ’ריבוי ההפקרות’ הוא אות לקיצו של כל הסדר העולמי הנוכחי — האם מגמה זו מסתמנת בעולם כולו? (מתי כ״ד:3–8, 12–14; טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
הידרדרות חובקת עולם
המגזין אפריקה ניוז מ־22 ביוני 2006 מדווח על ”קבוצת דיון בנושא ניצול מיני ופורנוגרפיה” במשכנות העוני של אוגנדה, וטוען ש”הזנחה הורית היא שמביאה לעלייה בעיסוק בזנות ובשימוש בסמים באזור”. המאמר מציין: ”מר דבנג׳י סלונגו, קצין העומד בראש היחידה להגנת הילד והמשפחה בתחנת המשטרה בקאוומפה, אמר שחלה נסיקה חדה מאוד בשיעור מקרי ההתעללות בילדים והאלימות במשפחה”.
לדברי אחד הרופאים בהודו, ”החברה מאבדת את העוגן התרבותי שלה”. במאית קולנוע מקומית אמרה ש”השילוב בין העלייה בצריכת סמים לבין המתירנות המינית הגוברת מהווה סימן נוסף לשקיעתה של הודו לתוך ’תרבות המערב המושחתת’”.
הו פאצ׳נג, מזכ”ל האגודה הסינית לסקסולוגיה בבייג׳ין, מציין: ”החברה שלנו הבחינה בעבר בין טוב לרע. עכשיו אנחנו עושים ככל העולה על רוחנו”. מאמר בכתב העת צ׳יינה טודיי מתנסח ברוח דומה: ”החברה היום מגלה הרבה יותר פתיחות כלפי פרשיות אהבים מחוץ למסגרת הנישואין”.
”נראה כי כולם פושטים את בגדיהם ומשתמשים במין כמקדם מכירות”, ציין לאחרונה העיתון יוֹרְקְשֶר פוסט היוצא לאור באנגליה. ”בדור הקודם מעשים כאלה היו נחשבים שערורייתיים. כיום אנו מוצפים בדימויים מיניים מכל כיוון אפשרי, והפורנוגרפיה... תפסה לה מקום של כבוד בלב הזרם המרכזי בחברה”. העיתון מוסיף: ”חומר שהוגבל בעבר לבני 18 ומעלה, מיועד כיום לכל המשפחה ולפעמים, לדברי מתנגדי הפורנוגרפיה, מכוון במיוחד לילדים”.
כתב העת ניו־יורק טיימס מציין: ”[בני נוער] מדברים [על החוויות המיניות שלהם] כדבר של מה בכך כאילו הם מדברים על תפריט הצהריים בקפטריה”. טווינז ניוז, ”מדריך הורים לבני 8 עד 12”, אומר: ”ילדה אחת כתבה בכתב יד ילדותי מסר קורע לב: ’אמא שלי לוחצת עליי לצאת עם בנים ולקיים יחסי מין. אני רק בת 12... עיזרו לי!’”
איך שהזמנים השתנו! העיתון טורונטו סטאר של קנדה אומר שעד לפני זמן לא רב ”הרעיון שהומוסקסואלים או לסביות יחיו כזוג נשוי היה מעורר סערה ציבורית”. ברברה פרימן, מרצה להיסטוריה חברתית באוניברסיטת קרלטון שבאוֹטַווָה אומרת: ”אנשים כיום טוענים ש’חיים פרטיים הם חיים פרטיים. אנחנו לא רוצים שאחרים יתערבו לנו’”.
אין ספק שבעשורים האחרונים חלה במקומות רבים בעולם הידרדרות מהירה בערכי המוסר. מה הוביל לשינויים קיצוניים אלה? מהי דעתך האישית בנושא? ומה מלמדים השינויים לגבי העתיד?