הלווייתנים באים!‏

מדי שנה בתחילת יולי פוקדות נקבות לווייתני הבלנה השחורה הדרומית (‏Eubalaena australis‏)‏ את החוף הדרומי של סנטה קטרינה בברזיל.‏ הן מגיעות מאזורים תת־אנטרקטיים המרוחקים אלפי קילומטרים מברזיל כדי להמליט ולהניק את ולדותיהן במים הרדודים.‏ במשך מספר חודשים יכולים המקומיים והתיירים לצפות להנאתם בלווייתנים מהחופים או מהצוקים ולראות אמהות וגורים נחים או משתעשעים במים!‏a

ענקי ים אקרובטיים

אורכה של נקבת הבלנה השחורה הדרומית יכול להגיע ל־16 מטר,‏ כאורכו של אוטובוס אקורדיון,‏ ומשקלה ל־80 טון!‏ גופם האדיר של לווייתני הבלנה הוא לרוב שחור,‏ ולעיתים בטנם מכוסה כתמים לבנים.‏ ראשם העצום מהווה רבע מאורך הגוף כולו,‏ ופיהם רחב ומקושת.‏ בשונה ממיני לווייתן אחרים,‏ אין להם סנפיר גב.‏ כדי לשחות קדימה הם נעזרים בזנבם הענקי,‏ שיש בו שקע עמוק דמוי v ומניעים אותו מעלה ומטה ולא מצד לצד כמו דגים.‏ כדי לשנות כיוון הם נעזרים בסנפיריהם,‏ בדומה לאופן שבו מנווטים מטוס.‏

מעניין לציין שלמרות ממדיהם העצומים,‏ לווייתני הבלנה ניחנים בגמישות רבה ומבצעים תרגילי אקרובטיקה מפליאים.‏ ניתן לראות אותם שטים וזנבם מזדקר מחוץ למים למשך פרקי זמן ארוכים (‏Sailing)‏. לעיתים הם מוציאים את הזנב ומצליפים בו על פני המים בעוצמה רבה (‏Lobtailing)‏ או מגיחים מהמים ונוחתים על פניהם בעוצמתיות,‏ כך שהנתז נראה למרחוק (‏Breaching)‏.‏

מאפיינים חיצוניים ייחודיים

על ראש לווייתני הבלנה וסביבו מצויות גבשושיות לבנות או צהבהבות.‏ אלו הן שכבות עור מחוספס המכוסות מושבות סרטנים זעירים המכונים ”‏כיני לווייתן”‏.‏ קרינה גרוֹש,‏ מתאמת ”‏פרויקט לווייתני הבלנה בברזיל”‏ מסבירה:‏ ”‏כפי שלכל אדם יש טביעת אצבע ייחודית,‏ כך לכל בלנה יש דגמי גבשושיות ייחודיים המסייעים בזיהויה.‏ אנו מצלמים את דגמי גבשושיות הלווייתנים המגיעים אל חופינו ומתייקים את התצלומים בארכיון”‏.‏

הביולוגים מציינים שלאחר מותם של לווייתני הבלנה קשה לקבוע את גילם מפני שאין להם שיניים.‏ הם משערים שתוחלת החיים הממוצעת שלהם היא 65 שנה או יותר.‏b

הרגלי אכילה יוצאי דופן

לווייתני הבלנה ניזונים מסרטנים זעירים.‏ בשני צדי הלסת העליונה יש מערכת סינון המורכבת ממאות מזיפות בעלות שערות דקות בקצותיהן.‏ הם שוחים בפה פעור ומסננים את המים מטרפם הזעיר בעזרת שערות המזיפות.‏ לווייתני הבלנה צורכים מדי יום קרוב לשני טון סרטנים.‏

לווייתנים אלה מבלים את הקיץ (‏ינואר/‏פברואר)‏ בשטחי הזנה באוקיינוס האנטרקטי ואוגרים שומן.‏ שכבת השומן העבה היא חומר בידוד מצוין מהמים הקרים,‏ והיא משמשת כמלאי מזון בעת הנדידה.‏

כיצד הם קיבלו את שמם?‏

החל מהמאה ה־18 ואילך ניצודו לווייתנים אלה בצורה נרחבת בחצי הכדור הדרומי.‏ הם מכונים באנגלית ”‏הלווייתן הנכון”‏ (‏right whale)‏ מפני שציידי לווייתנים ראו בהם המתאימים ביותר לציד.‏ מדוע?‏ לווייתני הבלנה הם שחיינים איטיים,‏ ולכן ניתן היה לצוד אותם בקלות,‏ אפילו בעזרת סירות עץ פשוטות וצלצלי יד.‏ בנוסף,‏ בשונה מלווייתנים אחרים,‏ גוויותיהם של לווייתני הבלנה צפות בשל כמות השומן העצומה שלהם.‏ תודות לכך יכלו הציידים לגרור אותם אל החוף בקלות.‏

יתר על כן,‏ השומן והמזיפות היו מצרכים מבוקשים באותם ימים.‏ משומן הלווייתן הפיקו שמן לתאורת רחוב וחומרי סיכה.‏ מהמזיפות הכינו מוצרים כגון תומכי מחוכים,‏ שוטי סוסים וחישורי מטריות.‏ למעשה,‏ די היה במזיפות של לווייתן אחד בלבד כדי לכסות את הוצאותיה של משלחת שלמה!‏

בראשית המאה ה־20 הידלדלה משמעותית אוכלוסיית לווייתני הבלנה בשל ציד יתר,‏ ובסופו של דבר כבר לא ניתן היה לצוד אותם בהיקף מסחרי.‏ תחנת הציד האחרונה בברזיל נסגרה בשנת 1973.‏ אף שכמה מיני לווייתנים התאוששו בהדרגה,‏ מינים אחרים עדיין מצויים בסכנת הכחדה חמורה.‏

לווייתני הבלנה הם דוגמה מרשימה למגוון הרחב של צורות החיים המורכבות הקיימות על פני כדור הארץ.‏ הם מעידים על חוכמתו האדירה ועל עוצמתו של מי שברא אותם,‏ המתכנן העליון,‏ יהוה אלוהים (‏תהלים קמ״ח:‏7‏)‏.‏