ציית לאלוהים והפק תועלת מהבטחותיו
”[אלוהים] נשבע בו עצמו, מפני שאין מישהו גדול ממנו אשר בו יכול היה להישבע” (עב׳ ו׳:13).
1. מדוע הבטחותיו של יהוה שונות מהבטחותיהם של בני אדם חוטאים?
יהוה הוא ”אל אמת” (תהל׳ ל״א:6). לא ניתן תמיד לבטוח בבני אדם חוטאים, אך בניגוד לכך ”אלוהים אינו יכול לשקר”. (עב׳ ו׳:18; קרא במדבר כ״ג:19.) מטרותיו הן לתועלת המין האנושי והן תמיד מתגשמות. לדוגמה, בתחילת כל אחד מעידני הבריאה אמר אלוהים מה בכוונתו לעשות, וכל מה שאמר אכן התגשם. אי לכך, בסוף יום הבריאה השישי ראה ”אלוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד” (בר׳ א׳:6, 7, 30, 31).
2. מהו יום מנוחתו של אלוהים, ומדוע הוא ’קידש אותו’?
2 לאחר שבחן את פעלי בריאתו, הכריז יהוה על תחילתו של יום שביעי — לא יום בן 24 שעות, אלא תקופה ארוכה שבמהלכה שבת אלוהים ממלאכת הבריאה הארצית (בר׳ ב׳:2). יום מנוחתו של אלוהים טרם הסתיים (עב׳ ד׳:9, 10). המקרא אינו מציין את המועד המדויק שבו התחיל יום זה. היה זה זמן מה לאחר בריאתה של חוה, אשת אדם, לפני כ־000,6 שנה. עוד מעט יחל שלטון אלף השנים של ישוע המשיח, אשר יגשים את מטרתו של אלוהים להפוך את כדור־הארץ לגן עדן שבו יחיו לנצח בני אדם מושלמים (בר׳ א׳:27, 28; ההת׳ כ׳:6). תוכל להיות סמוך ובטוח שעתיד נהדר זה אכן יהיה מנת חלקך, שהרי נאמר: ”ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו”. הייתה זו ערובה לכך שלא משנה אילו בעיות בלתי צפויות יתעוררו בעתיד, מטרתו של אלוהים תתגשם בוודאות עד סוף יום מנוחתו (בר׳ ב׳:3).
3. (א) איזה מרד פרץ לאחר תחילת יום מנוחתו של אלוהים? (ב) באיזו דרך הצהיר יהוה על כוונותיו לשים קץ למרד?
3 אולם לאחר תחילת יום מנוחתו של אלוהים אירע אסון. השטן, אחד מבניו הרוחניים של אלוהים, רומם עצמו לדרגה של אל והפך ליריב אלוהים. הוא אמר את השקר הראשון והטעה את חוה, וכתוצאה מכך היא המרתה את פי יהוה (טימ״א ב׳:14). בהמשך שכנעה חוה את בעלה לחבור למרד (בר׳ ג׳:1–6). אפילו בנקודת שפל זו בהיסטוריה האוניברסלית, כשאמינותו של אלוהים הוטלה בספק, לא ראה יהוה צורך להצהיר בשבועה שמטרתו אכן תתגשם. תחת זאת, הוא פשוט ציין כיצד ישים קץ למרד ובחר במילים שהובנו רק מאוחר יותר, במועד שקבע. הוא אמר: ”איבה אשית בינך [בין השטן] ובין האישה, ובין זרעך ובין זרעה. הוא [הזרע המובטח] ישופך ראש, ואתה תשופֶנו עָקב” (בר׳ ג׳:15; ההת׳ י״ב:9).
שבועה — כלי חוקי יעיל
4, 5. באיזה כלי חוקי השתמש אברהם במקרים מסוימים?
4 ספק אם באותו שלב מוקדם בהיסטוריה האנושית הייתה השבועה בנוגע לאמינותו של דבר מה חלק נחוץ מאוצר המילים שהעניק אלוהים לאדם וחוה. יצורים מושלמים האוהבים את אלוהים ומחקים אותו אינם צריכים להישבע; הם תמיד דוברים אמת ובוטחים לחלוטין זה בזה. אולם המצב השתנה עם הופעת החטא וחוסר השלמות. לימים, כאשר השקר והרמייה נפוצו בקרב בני האדם, התעורר הצורך להישבע בדבר אמיתותם של נושאים חשובים.
5 השבועה הייתה כלי חוקי שבו השתמש אברהם ביעילות בשלושה מקרים לפחות (בר׳ כ״א:22–24; כ״ד:2–4, 9). אחד המקרים אירע כאשר שב מהקרב שבו הביס את מלך עֵילָם ואת בעלי בריתו ומלכי שָלֵם וסדום יצאו לקראתו. מלכי־צדק, מלך שלם, אשר שימש גם כ”כוהן לאל עליון”, בירך מתוקף תפקידו את אברהם והילל את אלוהים על כך שנתן בידי אברהם את הניצחון על אויביו (בר׳ י״ד:17–20). בהמשך, כאשר רצה מלך סדום לגמול לאברהם על שהציל את אנשי המלך מפני צבאות הפולשים, נשבע אברהם: ”הרימותי ידִי [בשבועה] אל יהוה אל עליון, קונה שמיים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר, ’אני העשרתי את אברם’” (בר׳ י״ד:21–23).
שבועתו של יהוה לאברהם
6. (א) איזו דוגמה הציב לנו אברהם? (ב) איזו תועלת אנו מפיקים מצייתנותו של אברהם?
6 גם יהוה אלוהים נשבע לא אחת לתועלת האנושות החוטאת. הוא השתמש בביטויים כגון: ”’חי אני’, נאום אדני יהוה” (יח׳ י״ז:16). המקרא מזכיר למעלה מ־40 מקרים שונים שבהם נשבע יהוה אלוהים. אולי הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא שבועה שנשבע אלוהים לאברהם. לאורך תקופה ארוכת שנים כרת עימו יהוה מספר בריתות. הבטחות הברית הללו מלמדות שהזרע המובטח עתיד היה לבוא מצאצאי אברהם דרך בנו יצחק (בר׳ י״ב:1–3, 7; י״ג:14–17; ט״ו:5, 18; כ״א:12). לאחר מכן העמיד יהוה את אברהם במבחן קשה כשציווה עליו להקריב את בנו האהוב. אברהם ציית מבלי להתמהמה, אך רגע לפני שהקריב את יצחק עצר בעדו מלאך אלוהים. אחרי כן נשבע אלוהים: ”בי נשבעתי... כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכתָ את בנך את יחידֶך. כי ברך אברכך והַרְבָּה ארבֶּה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים. ויירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי” (בר׳ כ״ב:1–3, 9–12, 15–18).
7, 8. (א) מדוע נשבע אלוהים לאברהם? (ב) כיצד ’כבשיו האחרים’ של ישוע מפיקים תועלת מההבטחה שנתן אלוהים בשבועה?
7 מדוע נשבע אלוהים לאברהם שהבטחותיו אכן יתגשמו? הוא עשה כן כדי להפיח ביטחון במי שהיו עתידים להפוך ליורשיו השותפים של המשיח ולהרכיב את חלקו המשני של ה”זרע” המובטח וכדי לחזק את אמונתם (קרא עברים ו׳:13–18; גל׳ ג׳:29). כפי שהסביר השליח פאולוס, יהוה נשבע ”כדי שעל־ידי שני דברים בלתי משתנים [הבטחתו ושבועתו], אשר בהם אלוהים אינו יכול לשקר, ... נזכה לעידוד רב המסייע לנו לאחוז בחוזקה בתקווה הערוכה לפנינו”.
8 המשיחיים המשוחים אינם היחידים שמפיקים תועלת משבועתו של אלוהים לאברהם. יהוה נשבע שאנשים מקרב ’כל גויי הארץ יתברכו’ באמצעות ’זרע’ אברהם (בר׳ כ״ב:18). ביניהם נמנים ’כבשיו האחרים’ הצייתנים של המשיח, המחזיקים בתקווה לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (יוח׳ י׳:16). בין אם תקוותך שמימית ובין אם ארצית, ’אחוז בה בחוזקה’ על־ידי כך שתמשיך לציית לאלוהים בכל היבטי חייך (קרא עברים ו׳:11, 12).
שבועות הקשורות להבטחה שניתנה לאברהם
9. איזו שבועה נשבע אלוהים כאשר צאצאי אברהם היו עבדים במצרים?
9 כעבור מאות שנים שוב נשבע יהוה בנוגע להבטחות שהוזכרו לעיל כאשר שלח את משה לדבר עם צאצאי אברהם, אשר היו אז עבדים במצרים (שמ׳ ו׳:6–8). בהתייחסו לאותו מאורע אמר אלוהים: ”ביום בחרי בישראל, ... נשאתי ידִי [בשבועה] להם להוציאם מארץ מצרים. אל ארץ אשר תרתי להם, זבת חלב ודבש” (יח׳ כ׳:5, 6).
10. מה הבטיח אלוהים לבני ישראל לאחר יציאת מצרים?
10 לאחר שהוציא את בני ישראל ממצרים, נשבע יהוה פעם נוספת. הוא אמר: ”אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (שמ׳ י״ט:5, 6). אלוהים פתח בפניהם את האפשרות לזכות במעמד מיוחד. משמעות הדבר הייתה שאלוהים יעניק ליחידים מקרב אומה זו אשר יגלו צייתנות את התוחלת להפוך לממלכת כוהנים לברכת שאר האנושות. מאוחר יותר תיאר יהוה את מה שעשה עבור ישראל באותו מעמד בציינו: ”ואשבע לך ואבוא בברית אותך” (יח׳ ט״ז:8).
11. כיצד הגיבו בני ישראל להזמנתו של אלוהים לכונן עימו ברית ולהיות עמו הנבחר?
11 באותו זמן לא דרש יהוה מבני ישראל להישבע לציית לו; והוא גם לא הכריח אותם לבוא ביחסים מיוחדים עימו. תחת זאת, הם אמרו מרצונם החופשי: ”כל אשר דיבר יהוה נעשה” (שמ׳ י״ט:8). כעבור שלושה ימים הודיע יהוה אלוהים לבני ישראל מה יידרש מהם בתור עמו הנבחר. תחילה הושמעו באוזניהם עשרת הדיברות, ובהמשך מסר להם משה חוקים נוספים המתועדים בשמות כ׳:22 עד כ״ג:33. כיצד הגיב עם ישראל? ”ויען כל העם קול אחד ויאמרו: ’כל הדברים אשר דיבר יהוה נעשה’” (שמ׳ כ״ד:3). אז העלה משה על הכתב את החוקים ב”ספר הברית” וקרא אותם בקול רם כך שהעם כולו יוכל לשמוע אותם שוב. לאחר מכן נדר העם בשלישית: ”כל אשר דיבר יהוה נעשה ונשמע” (שמ׳ כ״ד:4, 7, 8).
12. מה עשו יהוה ועמו הנבחר לאחר שכרתו ברית ביניהם?
12 יהוה החל מייד למלא את חלקו בברית התורה — הוא קבע שאוהל מועד ישמש לעבודתו וכונן כיתת כהונה שאִפשרה לבני אדם חוטאים לקרוב אליו. מנגד, בני ישראל שכחו במהרה את הקדשתם לאלוהים ו”קדוש ישראל הִתווּ”, כלומר הכאיבו לו (תהל׳ ע״ח:41). לדוגמה, בזמן שמשה קיבל הנחיות נוספות בהר סיני, קצה סבלנותם של בני ישראל והם החלו לאבד את אמונתם באלוהים כיוון שחשבו שמשה נטש אותם. לכן הם יצרו את עגל הזהב ואמרו: ”אלה אלוהיך, ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים” (שמ׳ ל״ב:1, 4). הם חגגו את המאורע וכינו אותו ”חג ליהוה”. הם השתחוו וזבחו לצלם שיצרו במו ידיהם. כאשר ראה זאת, אמר יהוה למשה: ”סרו מהר מן הדרך אשר צוויתים” (שמ׳ ל״ב:5, 6, 8). למרבה הצער, מאותה עת ואילך הפרו בני ישראל פעם אחר פעם את נדריהם לאלוהים (במ׳ ל׳:3).
שתי שבועות נוספות
13. מה הבטיח אלוהים למלך דוד בשבועה, וכיצד נוגע הדבר לזרע המובטח?
13 במהלך מלכותו של דוד המלך נשבע יהוה פעמיים נוספות לתועלת כל מי שמצייתים לו. במקרה הראשון הוא נשבע לדוד שכסאו יעמוד לעד (תהל׳ פ״ט:36, 37; קל״ב:11, 12). משמעות הדבר הייתה שהזרע המובטח יכונה ”בן דוד” (מתי א׳:1; כ״א:9). ברוב ענווה קרא דוד לצאצאו העתידי ’אדונו’, כיוון שהמשיח עתיד היה לכהן במעמד נעלה יותר (מתי כ״ב:42–44).
14. מה הבטיח יהוה בשבועה בנוגע לזרע המובטח, וכיצד אנו מפיקים מכך תועלת?
14 במקרה השני ניבא דוד בהשראת יהוה שמלך ייחודי זה יכהן גם ככוהן גדול למען האנושות. בישראל הקדומה היו המלוכה והכהונה מופרדות לחלוטין זו מזו. הכוהנים השתייכו לשבט לוי, והמלכים לשבט יהודה. אבל באשר ליורשו העתידי הנאדר, ניבא דוד: ”נאום יהוה לאדוני: ’שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך’. נשבע יהוה ולא יינחם: ’אתה כוהן לעולם על דִּבְרָתִי מלכי־צדק’” (תהל׳ ק״י:1, 4). נבואה זו התגשמה — ישוע המשיח, הזרע המובטח, מולך כיום בשמיים. הוא גם משרת ככוהן גדול למען האנושות ועוזר למי שמגלים חרטה לרקום יחסים טובים עם אלוהים (קרא עברים ז׳:21, 25, 26).
עם חדש — ישראל השייכים לאלוהים
15, 16. (א) לאילו שני עמים שונים מתייחס המונח ”ישראל” במקרא, ואיזה מהם זוכה לברכת אלוהים כיום? (ב) מה ציווה ישוע על תלמידיו בכל הנוגע לשבועות?
15 מאחר שדחה את ישוע המשיח, איבד לבסוף עם ישראל את חסדו של אלוהים ואת התוחלת להפוך אי פעם ל”ממלכת כוהנים”. ישוע אמר למנהיגי הדת היהודים: ”מלכות אלוהים תילקח מכם ותינתן לעם המניב את פרייה” (מתי כ״א:43). עם חדש זה נולד בחג השבועות 33 לספירה, כאשר נשפכה רוח אלוהים על כ־120 תלמידים של ישוע שהתאספו בירושלים. הללו כונו מאוחר יותר ”ישראל השייכים לאלוהים” ועד מהרה מנו אלפי אנשים מקרב כל העמים של העולם הידוע דאז (גל׳ ו׳:16).
16 בניגוד לעם ישראל הגשמי, עמו הרוחני החדש של אלוהים המשיך להניב פרי טוב משום שהתמיד לציית לאלוהים. אחת המצוות שלהן נשמעים חברי ”ישראל השייכים לאלוהים” קשורה לשְבועות. כאשר ישוע חי עלי אדמות, נהגו אנשים להישבע באופן לא־הולם — הם נשבעו שבועות שקר או בנוגע לעניינים טריוויאליים (מתי כ״ג:16–22). ישוע לימד את תלמידיו ”לא להישבע כלל” והוסיף: ”יהא ה’כן’ שלכם כן, וה’לא’ לא; יותר מזה מן הרָשע הוא” (מתי ה׳:34, 37).
הבטחותיו של יהוה תמיד מתגשמות
17. באילו שאלות ידון המאמר הלימודי הבא?
17 האם עלינו להסיק מכך ששבועה היא תמיד דבר פסול? וחשוב מכך, מה כרוך בצו: יהא ה’כן’ שלכם כן? המאמר הלימודי הבא ידון בשאלות הללו. מי ייתן והרהורים בדבר־אלוהים יניעו אותנו להמשיך לציית ליהוה. אם נעשה כן, הוא ישמח להעניק לנו ברכות נצחיות בהתאם להבטחות היקרות שהבטיח בשבועה.