שאלות של קוראים

האם משיחיים נשואים יכולים לראות בהתקן תוך־רחמי אמצעי מניעה העולה בקנה אחד עם כתבי־הקודש?‏

בנושא זה על כל זוג משיחי לשקול את העובדות ואת עקרונות המקרא הרלוונטיים.‏ לאחר מכן יהיה עליהם לקבל החלטה שתאפשר להם לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים.‏

כאשר היו עלי אדמות רק שני אנשים (‏ואחרי המבול שמונה אנשים)‏,‏ ציווה יהוה:‏ ”‏פרו ורבו”‏ (‏בר׳ א׳:‏28;‏ ט׳:‏1‏)‏.‏ המקרא אינו מציין שצו זה חל גם על המשיחיים.‏ מכאן שזוהי אחריותו האישית של כל זוג לקבוע האם להשתמש באמצעי מניעה כלשהם כדי להגביל את גודל המשפחה או לקבוע מתי להביא ילדים לעולם.‏ לאילו גורמים ראוי שייתנו את הדעת?‏

המשיחיים צריכים לשקול כל אמצעי מניעה לאור עקרונות המקרא,‏ וזו הסיבה שהם דוחים הפלות כאמצעי למניעת היריון.‏ הפלה מרצון עומדת בסתירה למה שמלמד המקרא באשר לקדושת החיים.‏ המשיחיים לא יבחרו להפסיק היריון שבאופן טבעי היה מביא ללידת תינוק (‏שמ׳ כ׳:‏13;‏ כ״א:‏22,‏ 23;‏ תהל׳ קל״ט:‏16;‏ יר׳ א׳:‏5‏)‏.‏ מה לגבי שימוש בהתקן תוך־רחמי?‏

נושא זה נידון בהוצאת המצפה מ־1 באפריל 1981,‏ עמודים 15,‏ 16‏.‏ מרבית ההתקנים התוך־רחמיים שהיו נפוצים באותם ימים היו התקנים אִינֶרְטִיִּים מפלסטיק שהוכנסו לרחם כדי למנוע הריונות.‏ המאמר ציין שלא ידוע לגמרי כיצד מתפקדים ההתקנים הללו.‏ מומחים רבים אמרו שההתקנים האינרטיים הללו הביאו לריאקציה ברחם שמנעה מהזרע להגיע לביצית ולהפרותה.‏ אם לא התרחשה הפריה,‏ לא נוצרו חיים חדשים.‏

עם זאת,‏ על־פי כמה ראיות היו מצבים בהם יכולה הייתה להתרחש הפריה.‏ הביצית המופרית עשויה הייתה להתפתח בחצוצרה (‏היריון חוץ־רחמי)‏ או לנדוד לרחם.‏ במקרה השני עלול היה ההתקן התוך־רחמי להפריע לביצית המופרית להשתרש ברירית הרחם ולשבש את ההתפתחות הטבעית של ההיריון.‏ עצירת התפתחות החיים היא למעשה הפלה.‏ המאמר נחתם במילים:‏ ”‏יראי־האלוהים,‏ המעוניינים בכנות לדעת באם נאות להשתמש בהתקן־תוך־רחמי,‏ ישקלו,‏ אפוא,‏ בכובד־ראש את המידע הזה לאור עקרון קדושת־החיים שבמקרא”‏ (‏תהל׳ ל״ו:‏10‏)‏.‏

האם חלו התפתחויות מדעיות או רפואיות משמעותיות מאז פרסום המאמר בשנת 1981?‏

כיום נפוצים שני סוגים עיקריים של התקנים תוך־רחמיים.‏ אחד הסוגים,‏ המכיל נחושת,‏ הפך לנפוץ בקנה מידה רחב לפני כמה עשורים.‏ התקן נוסף,‏ המשחרר הורמון,‏ הגיע לשוק כמה שנים אחריו.‏ מה ידוע לנו באשר לתפקודם של שני סוגי ההתקנים הללו?‏

התקן נחושת:‏ כפי שצוין קודם לכן,‏ נראה שההתקן התוך־רחמי מקשה על הזרע לשרוד במסעו דרך הרחם כדי להגיע לביצית.‏ זאת ועוד,‏ באשר להתקן המכיל נחושת,‏ נראה שמתכת זו רעילה עבור הזרע ומתפקדת כקוטל זרע.‏a יתר על כן,‏ יש הטוענים שההתקן המכיל נחושת גורם לשינויים ברירית הרחם.‏

התקן הורמונאלי:‏ קיימים סוגים שונים של התקנים תוך־רחמיים המכילים הורמון הדומה לזה המצוי בדרך כלל בגלולות למניעת היריון.‏ התקנים אלה מפרישים את ההורמון בתוך הרחם.‏ נראה שהתקנים אלה מונעים את הביוץ אצל כמה נשים.‏ כמובן,‏ אם אף ביצית אינה משתחררת מן השחלה,‏ לא תתרחש הפריה.‏ מעבר למנגנון זה,‏ הדעה הרווחת בקרב אנשי מקצוע היא שההורמון המצוי בהתקנים תוך־רחמיים אלה הופך את רירית הרחם לדקה יותר.‏b הוא גם גורם לריר צוואר הרחם להיעשות סמיך יותר,‏ ובכך יוצר מחסום המונע מהזרע לנוע מהנרתיק לרחם.‏ הפעולות הללו הן בנוסף לאלו המתבצעות על־ידי התקנים אינרטיים.‏

כפי שציינו,‏ נראה ששני סוגי ההתקנים התוך־רחמיים גורמים לשינויים ברירית הרחם.‏ אולם מה אם אכן התרחש ביוץ ואחת הביציות הופרתה?‏ הביצית המופרית עשויה להיכנס לרחם,‏ אך לא להשתרש ברירית הדקה יותר.‏ הדבר עלול להביא להפסקת ההיריון בשלב מוקדם.‏ עם זאת,‏ השתרשויות ”‏כושלות”‏ מעין אלה נחשבות לנדירות,‏ כפי שיכול לקרות לעיתים נדירות כאשר נוטלים גלולות למניעת היריון.‏

מכאן שאיש אינו יכול לומר בוודאות שהתקן תוך־רחמי המכיל נחושת או הורמון מונע הפריית ביצית בכל מקרה ומקרה.‏ אולם מממצאים מדעיים עולה שבשל מספר המנגנונים שצוינו לעיל,‏ הסבירות שיתרחש היריון בעת שימוש באחד ההתקנים הללו נדירה.‏

בני זוג משיחיים השוקלים להשתמש בהתקן תוך־רחמי יכולים להיוועץ במומחה כשיר בתחום הרפואה באשר להתקנים הזמינים באזור מגוריהם,‏ וכן באשר ליתרונות והסיכונים שיכולים להיות לאישה.‏ אל לבני הזוג לצפות שצד שלישי יקבע מה עליהם לעשות ואל להם לאפשר לו להחליט עבורם,‏ גם אם הוא רופא (‏רומ׳ י״ד:‏12;‏ גל׳ ו׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ מדובר בהחלטה אישית,‏ ועליהם לקבל החלטה זו בתור בני זוג המעוניינים להשביע את רצון אלוהים ולשמור על מצפון נקי לפניו (‏השווה טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏18,‏ 19;‏ טימותיאוס ב׳.‏ א׳:‏3‏)‏.‏