הושע
ב ”אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם, ’עַמִּי!’*+
וּלְאַחְיוֹתֵיכֶם, ’רֻחֲמָה!’*+
2 הַאֲשִׁימוּ אֶת אִמְּכֶם; הַאֲשִׁימוּ אוֹתָהּ,
עָלֶיהָ לְהָסִיר אֶת זְנוּנֶיהָ* מֵעָלֶיהָ
וְאֶת נִאוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ,
3 פֶּן אַפְשִׁיטֶהָ וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ עֵירֻמָּה וְאַצִּיגֶהָ כִּבְיוֹם הִוָּלְדָהּ,
וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִדְבָּר
וְאֶהֱפֹךְ אוֹתָהּ לְאֶרֶץ צְחִיחָה
וְאָמִית אוֹתָהּ בַּצָּמָא.
4 וְעַל בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם,
כִּי בְּנֵי זְנוּנִים* הֵם.
זוֹ אֲשֶׁר הָרְתָה אוֹתָם הִתְנַהֲגָה בְּצוּרָה מְבִישָׁה,+ כִּי אָמְרָה,
’אֵלֵךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבַי מְלֵאֵי הַתְּשׁוּקָה,+
נוֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי,
צַמְרִי וּפִשְׁתָּנִי, שַׁמְנִי וּמַשְׁקְאוֹתַי’.
6 לָכֵן אֶחְסֹם אֶת דַּרְכֵּךְ בִּמְשׂוּכַת* קוֹצִים;
וְאָקִים גֶּדֶר אֶבֶן נֶגְדָּהּ,
וְהִיא לֹא תּוּכַל לִמְצֹא אֶת נְתִיבוֹתֶיהָ.
7 הִיא תִּרְדֹּף אַחַר מְאַהֲבֶיהָ מְלֵאֵי הַתְּשׁוּקָה, אַךְ לֹא תַּשִּׂיגֵם;+
הִיא תְּחַפְּשֵׂם, אַךְ לֹא תִּמְצָאֵם.
8 וְהִיא לֹא הִכִּירָה בְּכָךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לָהּ אֶת הַדָּגָן,+ אֶת הַיַּיִן הֶחָדָשׁ וְאֶת הַשֶּׁמֶן,
וַאֲנִי נָתַתִּי לָהּ כֶּסֶף בְּשֶׁפַע
וְזָהָב, אֲשֶׁר הֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לַבַּעַל.+
9 ’לָכֵן אָשׁוּב, וְאֶקַּח אֶת דְּגָנִי בְּעִתּוֹ
וְאֶת יֵינִי הֶחָדָשׁ בְּמוֹעֲדוֹ,+
וְאֶחְטֹף אֶת צַמְרִי וְאֶת פִּשְׁתָּנִי אֲשֶׁר נוֹעֲדוּ לְכִסּוּי עֶרְוָתָהּ.
10 כָּעֵת אֶחְשֹׂף אֶת מְבוּשֶׁיהָ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ מְלֵאֵי הַתְּשׁוּקָה,
וְאִישׁ לֹא יַצִּיל אוֹתָהּ מִיָּדִי.+
11 אַשְׁבִּית אֶת כָּל שִׂמְחָתָהּ,
אֶת חַגֶּיהָ, אֶת רָאשֵׁי חֳדָשֶׁיהָ,+ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל מוֹעֲדֶיהָ.
12 וְאֶהֱרֹס אֶת גְּפָנֶיהָ וְאֶת עֲצֵי תְּאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם אָמְרָה:
”אֵלֶּה שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבַי מְלֵאֵי הַתְּשׁוּקָה”;
אֶהֱפֹךְ אוֹתָם לְיַעַר,
וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה יֹאכְלוּ אוֹתָם.
13 אֶדְרֹשׁ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מִמֶּנָּה עַל הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הִקְטִירָה לְצַלְמֵי הַבְּעָלִים,+
כַּאֲשֶׁר הִתְקַשְּׁטָה בְּטַבְּעוֹתֶיהָ וּבְתַכְשִׁיטֶיהָ וְרָדְפָה אַחַר מְאַהֲבֶיהָ מְלֵאֵי הַתְּשׁוּקָה,
וְאוֹתִי שָׁכְחָה’,+ מַכְרִיז יְהֹוָה.
14 ’לָכֵן אֲשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ,
אוֹלִיךְ אוֹתָהּ אֶל הַמִּדְבָּר
וַאֲדַבֵּר עַל לִבָּהּ.
15 אָשִׁיב לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִן הָעֵת הַהִיא וָהָלְאָה,+
וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר+ כְּפֶתַח לְתִקְוָה;
הִיא תַּעֲנֶה שָׁם כְּבִימֵי נְעוּרֶיהָ,
כִּבְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.+
16 וּבַיּוֹם הַהוּא’, מַכְרִיז יְהֹוָה,
’תִּקְרְאִי לִי אִישִׁי, וְלֹא תִּקְרְאִי לִי עוֹד בַּעֲלִי’.*
18 וְאֶכְרֹת לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה+
וְעִם עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וְעִם רִמְשֵׂי הָאֲדָמָה;+
וְאָסִיר מִן הָאָרֶץ קֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה,+
20 אֶתְאָרֵס לָךְ בְּנֶאֱמָנוּת,
וְאָכֵן תַּכִּירִי אֶת יְהֹוָה’.+
21 ’בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה’, מַכְרִיז יְהֹוָה,
’אֶעֱנֶה לַשָּׁמַיִם,
וְהֵם יַעֲנוּ לָאָרֶץ;+
22 וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה לַדָּגָן וְלַיַּיִן הֶחָדָשׁ וְלַשֶּׁמֶן;