נושא השער | סיפור הישרדותו של המקרא
המקרא שרד חרף התנגדות
האיום: אנשי ממשל ומנהיגי דת רבים דגלו בהשקפות שהיו מנוגדות למסר המקראי. לעיתים קרובות הם השתמשו בסמכותם כדי למנוע מאנשים להחזיק בבעלותם את המקרא, להכין עותקים ממנו או לתרגמו. תן דעתך לשתי דוגמאות:
בסביבות 167 לפה״ס: המלך הסלווקי אנטיוכוס אפיפנס, שרצה לכפות על היהודים את הדת היוונית, הורה להשמיד את כל עותקי התנ״ך. ההיסטוריון צבי גרץ כתב מה עשו פקידיו של אנטיוכוס לספרי התורה: ”ויקרעו... לקרעים וישרפו אותם באש, וכל אשר נמצא אתו ספר ברית... הכו לפי חרב”.
ימי הביניים: כמה מנהיגים קתוליים התמלאו כעס על כך שההדיוטות לימדו את מה שמלמד המקרא במקום את האמונה הקתולית, ולכן תייגו ככופר כל אדם מן השורה שהחזיק ספרי מקרא, למעט ספר תהלים בלטינית. ועידת כנסייה אחת אכפה צו זה והורתה לאנשיה לתור ”בחריצות, במסירות ובתכיפות אחר הכופרים... ולערוך חיפושים בכל הבתים והמרתפים שהועלו נגדם חשדות. ... בית שבו יימצא אדם כופר ייהרס”.
אילו אויבי המקרא היו מצליחים להשמיד אותו, המסר שבו היה נמחה לחלוטין.
תרגום המקרא לאנגלית של ויליאם טינדל שרד חרף חרם, שריפות ספרי מקרא והוצאתו להורג של טינדל בשנת 1536
כיצד שרד המקרא: המלך אנטיוכוס מיקד את מאמציו בארץ ישראל, אך היהודים כבר ייסדו קהילות בארצות רבות אחרות. למעשה, חוקרים מעריכים שעד המאה הראשונה לספירה כבר חיו מחוץ לארץ ישראל יותר מ־60 אחוז מהיהודים. היהודים שמרו בבתי הכנסת שלהם עותקים של כתבי־הקודש — אותם כתבי־קודש ששימשו את הדורות הבאים, כולל המשיחיים (מעשי השליחים ט״ו:21).
בתקופת ימי הביניים שוחרי המקרא עמדו איתן לנוכח רדיפות והמשיכו לתרגם ולהעתיק את כתבי־הקודש. עוד בטרם הומצאה שיטת הדפוס באותיות מיטלטלות באמצע המאה ה־15, כבר היו זמינים קטעים מתוך המקרא בכ־33 שפות. לאחר מכן תורגם המקרא והופק בקצב חסר תקדים.
התוצאה: על אף איומיהם של מלכים רבי־עוצמה וכמרים מתעים, המקרא הוא הספר הנפוץ ביותר והמתורגם ביותר בהיסטוריה. הוא השפיע בצורה ניכרת על החוקים והשפות של כמה ארצות ועל חייהם של מיליוני בני אדם.