נושא השער | סיפור הישרדותו של המקרא
המקרא שרד חרף ריקבון
האיום: כותבי ספרי המקרא והמעתיקים כתבו בעיקר על גבי פפירוס ויריעות קלףa (טימותיאוס ב׳. ד׳:13). מדוע חומרים אלה סיכנו את הישרדותו של המקרא?
הפפירוס נוטה להיקרע, לדהות ולאבד מחוזקו בקלות. ”בסופו של דבר הנייר עלול להירקב ולהפוך לשאריות סיבים ולערימת אבק”, אומרים האגיפטולוגים ריצ׳רד פרקינסון וסטפן קוורקי. ”כשהמגילה מאוחסנת, עלולים להתפתח בה עובש או ריקבון בשל לחות, וכשהיא נקברת היא עלולה להיאכל על־ידי מכרסמים או חרקים, בעיקר נמלים לבנות”. לאחר שנמצאו, נחשפו מספר פפירוסים יתר על המידה לאור או ללחות, והדבר האיץ את התכלותם.
יריעת הקלף עמידה יותר מהפפירוס, אך גם היא מתכלה אם לא מטפלים בה כראוי או אם חושפים אותה לטמפרטורה, לחות ואור קיצוניים.b יריעת הקלף פגיעה גם לנזקים מצד חרקים. ספר הדן בנושא הכתב בעולם היווני־רומי (Everyday Writing in the Graeco-Roman East) מציין לגבי כתבים עתיקים: ”הישרדות היא היוצא מן הכלל ולא הכלל”. אילו המקרא היה נרקב ומתכלה, המסר שבו היה אובד לעד.
כיצד שרד המקרא: התורה דרשה מכל מלך ’לכתוב לו את משנה התורה’, כלומר את חמשת חומשי התורה (דברים י״ז:18). יתר על כן, מעתיקים מיומנים הכינו כתבי יד כה רבים עד כי במאה הראשונה לספירה כבר ניתן היה למצוא את כתבי־הקודש בבתי כנסת ברחבי ארץ ישראל כולה ואפילו במקדוניה המרוחקת! (לוקס ד׳:16, 17; מעשי השליחים י״ז:11) כיצד שרדו עד ימינו חלק מכתבי היד העתיקים ביותר?
מגילות ים המלח שרדו במשך מאות שנים בכדי חרס שאוחסנו במערות באקלים יבש
”היהודים נהגו לאחסן בתוך כלים או כדים מגילות שהכילו טקסטים קדושים על מנת לשמר אותן”, אומר פיליפ ו. קומפורט, חוקר של הברית החדשה. אין ספק שהמשיחיים המשיכו במנהג זה. לפיכך נתגלו מספר כתבי יד קדומים של המקרא בכדי חרס, במערות ומזווים חשוכים ובאזורים יבשים וצחיחים.
התוצאה: אלפי מקטעים של כתבי יד מקראיים — חלקם בני יותר מ־000,2 שנה — שרדו עד ימינו. אין עוד טקסט קדום שנמצאו לו כל כך הרבה כתבי יד מתקופות כה קדומות.
a פפירוס הוא חומר כתיבה העשוי מצמח מים הנושא את אותו השם. יריעות קלף מיוצרות מעורות בעלי חיים.
b למשל, העותק החתום הרשמי של הכרזת העצמאות של ארה״ב נכתב על מגילת קלף. כיום, בחלוף פחות מ־250 שנה, דהתה המגילה והגיעה למצב שכמעט לא ניתן לקרוא בה.