השליח פטרוס נלחם בחולשות.‏ שים לב לכמה דוגמאות.‏ כשישוע הסביר שהוא יסבול וימות כפי שהמקרא מנבא,‏ פטרוס גער בו ‎(‏מר׳ ח׳:‏31–33‏)‎‏.‏ שוב ושוב פטרוס ושאר השליחים התווכחו מי הגדול ביניהם ‎(‏מר׳ ט׳:‏33,‏ 34‏)‎‏.‏ בלילה האחרון לפני מותו של ישוע,‏ פטרוס כרת אוזן של אדם באימפולסיביות ‎(‏יוח׳ י״ח:‏10‏)‎‏.‏ באותו לילה פטרוס נכנע לפחד ושלוש פעמים התכחש שהוא מכיר את חברו ישוע ‎(‏מר׳ י״ד:‏66–72‏)‎‏.‏ בעקבות זאת,‏ הוא בכה בכי מר.‏ ישוע לא ויתר על שליחו המיואש.‏ אחרי שהוא הוקם לתחייה הוא נתן לפטרוס את ההזדמנות להראות שוב את אהבתו כלפיו.‏ הוא הזמין אותו לשרת בענווה כרועה של כבשיו ‎(‏יוח׳ כ״א:‏15–17‏)‎‏.‏ ופטרוס קיבל על עצמו את המשימה.‏ הוא היה בירושלים בחג השבועות והיה בין הראשונים שנמשחו ברוח הקודש.‏ מ23.‏09 22 §6,‏ 7

השליח פטרוס קרא לזקנים:‏ ”‏רעו את עדר אלוהים”‏ ‎(‏פט״א ה׳:‏1–4‏)‎‏.‏ אם אתה זקן קהילה,‏ אנחנו יודעים שאתה אוהב את אחיך ואחיותיך ורוצה לרעות אותם.‏ אבל יכול להיות שלפעמים אתה כל כך עמוס או כל כך עייף שאתה מרגיש שאתה לא מסוגל למלא את המשימה הזאת.‏ אם אתה מרגיש ככה,‏ שפוך את ליבך לפני יהוה וספר לו על דאגותיך.‏ פטרוס כתב:‏ ”‏מי שמשרת,‏ שיעשה כן בהישענו על הכוח שמעניק אלוהים”‏ ‎(‏פט״א ד׳:‏11‏)‎‏.‏ יכול להיות שלבעיות שהאחים והאחיות שלך מתמודדים איתן אין פתרון בסדר העולמי הזה.‏ אבל זכור שגם אם לך אין פתרון בשבילם,‏ ל”‏רועה הראשי”‏,‏ ישוע המשיח,‏ יש כוח לעזור להם.‏ הוא יכול לעזור להם גם עכשיו וגם בעולם החדש.‏ כל מה שיהוה מבקש מהזקנים הוא לאהוב את אחיהם,‏ לרעות אותם ולשמש ”‏מופת לצאן”‏.‏ מ23.‏09 29,‏ 30 §13,‏ 14

עלינו להישמר מחשיבה מאנושית.‏ אם נאמץ צורת חשיבה כזו,‏ אנחנו עלולים להשאיר את יהוה ואת הסטנדרטים שלו מחוץ לתמונה ‎(‏קור״א ג׳:‏19‏)‎‏.‏ פעמים רבות ”‏חוכמת העולם”‏ הזה קוסמת לתאוות הבשר.‏ כמה משיחיים בפרגמוס ותיאטירה הושפעו מההשקפות של אנשים עובדי אלילים וחסרי מוסר שהיו סביבם.‏ ישוע נתן לשתי הקהילות תיקון חריף בנוגע לסובלנות שהם גילו כלפי אי־מוסריות מינית ‎(‏ההת׳ ב׳:‏14,‏ 20‏)‎‏.‏ גם היום מופעל עלינו לחץ לאמץ השקפות מוטעות.‏ בני משפחה ומכרים אולי יפנו לרגש שלנו ויעודדו אותנו להתפשר.‏ יכול להיות שהם יגידו שזה לא רע ללכת אחרי הרצונות שלנו ושהסטנדרטים המוסריים של המקרא מיושנים.‏ יכול להיות שלפעמים אנחנו מרגישים שההדרכה שיהוה נותן לנו היא לא מספיקה.‏ אנחנו אפילו עלולים להתפתות ”‏לחרוג מן הכתוב”‏ ‎(‏קור״א ד׳:‏6‏)‎‏.‏ מ23.‏07 16 §10,‏ 11