שבת, 16 באוגוסט
הוא יכונן אתכם (פט״א ה׳:10).
אם תבחן את עצמך בכנות, יכול להיות שתגלה שיש לך חולשות מסוימות. אבל זה לא צריך לייאש אותך. ’האדון טוב’, והוא יעזור לך להשתפר (פט״א ב׳:3). השליח פטרוס אמר לנו: ”[אלוהים] עצמו ישלים את הכשרתכם. הוא יסייע לכם להיות איתנים”. באחת הפעמים פטרוס הרגיש לא ראוי להיות בקרבת בן אלוהים (לוקס ה׳:8). אבל בזכות התמיכה והאהבה של יהוה ושל ישוע, פטרוס התמיד ללכת אחרי המשיח וזכה ל”כניסה... אל מלכותו הנצחית של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח” (פט״ב א׳:11). איזה גמול נפלא! אם תגלה התמדה כדוגמת פטרוס ותיתן ליהוה להכשיר אותך, גם אתה תוכל לזכות לגמול חיי הנצח. תוכל ’להשיג את תכלית אמונתך, את ישועתך’ (פט״א א׳:9). מ23.09 31 §16, 17
יום א׳, 17 באוגוסט
עבדו את עושה השמיים והארץ (ההת׳ י״ד:7).
במשכן הקדום הייתה חצר אחת — אזור פתוח ומגודר שבו הכוהנים מילאו את תפקידיהם. מזבח העולה הגדול העשוי נחושת היה ממוקם בחצר, וכן כיור הנחושת שבו התרחצו הכוהנים כדי להיטהר לפני שעסקו בשירותם המקודש (שמ׳ ל׳:17–20; מ׳:6–8). כיום שארית אחיו המשוחים של המשיח משרתים בנאמנות בחצר הפנימית הארצית של המקדש הרוחני. כיור הרחצה הגדול משמש כתזכורת חשובה עבורם, ועבור כל המשיחיים, שעליהם להישאר נקיים מבחינה מוסרית ורוחנית. אם כן, היכן חברי ’ההמון הרב’ עובדים את יהוה? השליח יוחנן ראה אותם ”עומדים לפני הכיסא” ו”עובדים [את אלוהים] יומם ולילה”. הם משרתים את אלוהים כאן עלי אדמות, בחצר החיצונית של מקדשו הרוחני (ההת׳ ז׳:9, 13–15). אנחנו כל כך שמחים שיש לנו מקום במסגרת שקבע יהוה לעבודתו הטהורה! מ23.10 28 §15, 16
יום ב׳, 18 באוגוסט
בגלל הבטחתו של אלוהים... [הוא] התחזק בזכות אמונתו (רומ׳ ד׳:20).
אחת הדרכים שבהן יהוה מחזק אותנו היא באמצעות זקני הקהילה (יש׳ ל״ב:1, 2). לכן אל תהסס לשתף את הזקנים בדאגותיך. וכשהם מציעים לך עזרה, קבל אותה בשמחה. יהוה יכול לתת לך כוח באמצעותם. התקווה הנפלאה לחיות לנצח — בגן עדן עלי אדמות או במלכות השמימית — גם יכולה למלא אותנו כוח (רומ׳ ד׳:3, 18, 19). התקווה הזו עוזרת לנו להחזיק מעמד בקשיים, לבשר את הבשורה הטובה ולמלא משימות שונות בקהילה (תסל״א א׳:3). אותה תקווה חיזקה גם את השליח פאולוס. הוא חווה לחצים, חש ’אובד עצות’, ’נרדף’ ו’הופל ארצה’. לפעמים אפילו חייו היו בסכנה (קור״ב ד׳:8–10). פאולוס הצליח להחזיק מעמד בזכות כך שהתמקד בתקווה (קור״ב ד׳:16–18). הוא הרהר בתקוותו לחיות לנצח בשמיים, והיא עזרה לו ’להתחדש מיום ליום’. מ23.10 15, 16 §14–17