יום א׳, 17 באוגוסט
עבדו את עושה השמיים והארץ (ההת׳ י״ד:7).
במשכן הקדום הייתה חצר אחת — אזור פתוח ומגודר שבו הכוהנים מילאו את תפקידיהם. מזבח העולה הגדול העשוי נחושת היה ממוקם בחצר, וכן כיור הנחושת שבו התרחצו הכוהנים כדי להיטהר לפני שעסקו בשירותם המקודש (שמ׳ ל׳:17–20; מ׳:6–8). כיום שארית אחיו המשוחים של המשיח משרתים בנאמנות בחצר הפנימית הארצית של המקדש הרוחני. כיור הרחצה הגדול משמש כתזכורת חשובה עבורם, ועבור כל המשיחיים, שעליהם להישאר נקיים מבחינה מוסרית ורוחנית. אם כן, היכן חברי ’ההמון הרב’ עובדים את יהוה? השליח יוחנן ראה אותם ”עומדים לפני הכיסא” ו”עובדים [את אלוהים] יומם ולילה”. הם משרתים את אלוהים כאן עלי אדמות, בחצר החיצונית של מקדשו הרוחני (ההת׳ ז׳:9, 13–15). אנחנו כל כך שמחים שיש לנו מקום במסגרת שקבע יהוה לעבודתו הטהורה! מ23.10 28 §15, 16
יום ב׳, 18 באוגוסט
בגלל הבטחתו של אלוהים... [הוא] התחזק בזכות אמונתו (רומ׳ ד׳:20).
אחת הדרכים שבהן יהוה מחזק אותנו היא באמצעות זקני הקהילה (יש׳ ל״ב:1, 2). לכן אל תהסס לשתף את הזקנים בדאגותיך. וכשהם מציעים לך עזרה, קבל אותה בשמחה. יהוה יכול לתת לך כוח באמצעותם. התקווה הנפלאה לחיות לנצח — בגן עדן עלי אדמות או במלכות השמימית — גם יכולה למלא אותנו כוח (רומ׳ ד׳:3, 18, 19). התקווה הזו עוזרת לנו להחזיק מעמד בקשיים, לבשר את הבשורה הטובה ולמלא משימות שונות בקהילה (תסל״א א׳:3). אותה תקווה חיזקה גם את השליח פאולוס. הוא חווה לחצים, חש ’אובד עצות’, ’נרדף’ ו’הופל ארצה’. לפעמים אפילו חייו היו בסכנה (קור״ב ד׳:8–10). פאולוס הצליח להחזיק מעמד בזכות כך שהתמקד בתקווה (קור״ב ד׳:16–18). הוא הרהר בתקוותו לחיות לנצח בשמיים, והיא עזרה לו ’להתחדש מיום ליום’. מ23.10 15, 16 §14–17
יום ג׳, 19 באוגוסט
אתה תנצור את הנשענים עליך לחלוטין; שלום ממושך תעניק להם (יש׳ כ״ו:3).
כשאנו מתפללים, עלינו לשאול את עצמנו אם בעיני יהוה זהו הזמן הנכון להיענות לבקשתנו. אולי אנחנו משוכנעים שאנו זקוקים לתשובה מיידית. אבל יהוה רואה את התמונה המלאה, והוא יודע מהו הזמן המתאים ביותר לפעול למען משרתיו (עב׳ ד׳:16). אם אנו לא מקבלים מענה מיהוה בזמן שציפינו, אולי נחשוב שתשובתו היא ’לא’ כשלמעשה התשובה היא ’עדיין לא’. לדוגמה, אח צעיר מבקש מיהוה שירפא אותו ממחלתו הכרונית, אבל בריאותו לא משתפרת. אילו יהוה היה מרפא אותו באורח נס, השטן יכול היה לטעון שהאח משרת את יהוה רק משום שהוא מגונן עליו מכל צרה וניסיון (איוב א׳:9–11; ב׳:4). איננו יכולים לצפות לניסי ריפוי כיום, אך אנו יודעים שיהוה כבר קבע את הזמן שבו הוא ישים קץ לכל המחלות (יש׳ ל״ג:24; ההת׳ כ״א:3, 4). לכן אותו אח יכול היה לבקש מיהוה שייתן לו כוח ושלוות נפש כדי שיצליח לשרת אותו בנאמנות למרות מחלתו. מ23.11 23 §13