מה מצא למעשה דארווין באיי־גלפאגוס?
לפני מאה וחמישים שנה בקירוב, ערך חוקר־הטבע צ׳ארלס דארווין ביקור קצר באיי־גלפאגוס. דארווין האמין, כי באיים אלה שבאוקיינוס השקט, הרחוקים כאלף קילומטר מאקוודור, נמצאו הוכחות לתורת האבולוציה, כלומר, תורת ההתפתחות.
אך, מה לאמיתו־של־דבר מצא דארווין באיי־גלפאגוס? האם היו אלה ראיות לאבולוציה, או שמא לדבר־מה אחר?
רעיונותיו של דארווין
דארווין גרס שכל הצמחים, בעלי־החיים ובני האדם התפתחו מצורות־חיים קודמות ”נחותות”, על־ידי שרשרת של שינויים הדרגתיים, במהלך תקופות ארוכות. הוא הגיע לכלל מסקנה, שכל דבר חי בא במקורו מ”צורות מעטות” של חיים, או מצורת־חיים אחת, והוסיף, שכך ”התפתחו מראשית פשוטה כל־כך צורות־החיים היפות והמופלאות ביותר, ועדיין בהתפתחותן הן עומדות.” (מוצא המינים, בתרגומו של שאול אדלר) אלה הדוגלים כיום בתורת ההתפתחות, דבקים בדרך־כלל באותם רעיונות יסוד, היינו, שלא אלהים הוא שברא את הצמחים ובעלי־החיים, אלא שהם התפתחו מעצמם.
מה שראה דארווין בעת ביקורו בן מספר השבועות באיי־גלפאגוס העניק לו, לדברי אנציקלופדיה בריטניקה, ”השראה לחלק ניכר מרעיונותיו” על האבולוציה. הוא הבחין בתופעות אלה: (א) הצמחים ובעלי־החיים שבאיי־גלפאגוס היו דומים לאלה שביבשת דרום־אמריקה, והסיק מכך שהם באו מלכתחילה משם, ולא נבראו על אותם האיים: (ב) שינויים שחלו במרוצת הזמן בחי ובצומח שבאיי־גלפאגוס, הבדילו אותם במידת־מה מ”דודניהם” שביבשת. הוא האמין כי שתי אבחנות בסיסיות אלה חיזקו את טענתו, כי צמחים ובעלי־חיים ממשיכים להשתנות קימעה־קימעה, עד כי הם מתפתחים לבסוף לצורות־חיים שונות לחלוטין.
באשר לאיי־גלפאגוס מציינת The world Book Encyclopedia (האנציקלופדיה לספרות העולם): ”ראיות רבות לתורת ההתפתחות ניתן למצוא בחי ובצומח באיים רחוקים מן היבשות. באיי־גלפאגוס, למשל, ... קיימים 26 מיני ציפורים ועופות־יבשה, הדומים למינים הנמצאים במערב דרום־אמריקה. אך, נראה כי 23 מן המינים הללו השתנו מאז הגיעו אל האיים, שכן העופות שעל איי־גלפאגוס מיוחדים במינם. הבדלים דומים ניתן למצוא בלטאות ובצבים, מהם אותרו 11 מינים שונים, באותו מספר של איים. נראה כי הם התפתחו שם כתוצאה משינויים שהתחוללו לאחר שאבות אבותיהם נסחפו מיבשת דרום־אמריקה.”
הנחותיו של דארווין
בהתייחסו לדמיון שבין אלה לבין חיות היבשת, כתב דארווין בספרו מוצא המינים: ”בחבל איי־גאלאפאגוס ... כל יציר שביבשה ושבמים טבוע כאן בחותם ודאי של הקונטיננט האמריקאי [יבשת אמריקה]. ... חוקר־טבע המסתכל בשוכני איים וולקאניים אלה, שבאוקיינוס־השקט, במרחק כמה מאות מיל מהקונטיננט, מרגיש כאילו עומד הוא על יבשה אמריקאית. מדוע זה ככה? המינים שלפי הסברה נבראו בחבל איי־גאלאפאגוס ולא בשום מקום אחר, כיצד נטבע בהם ממש חותם קירבתם לאלה שנבראו באמריקה?” (ההדגשה שלנו)
דארווין הניח כי רעיון הבריאה מחייב, שצמחים ובעלי־חיים שונים בתכלית נבראו בכל מקום, במיוחד באיי־האוקיינוס, הרחוקים ביותר מאיזורים יבשתיים אחרים. למשל, הוא אמר על האי סנט־הלנה, שבדרום האוקיינוס האטלנטי: ”כל המודה בבריאתו של כל מין לעצמו, על כורחו יודה, שמספר רב של צמחים ובעלי־חיים המסוגלים ביותר לא נבראו בשביל איי־הים”, וכי באו בהכרח מאיזורים אחרים. (ההדגשה שלנו)
באשר להיעדרן הגמור של צפרדעים מכמה מאיי־האוקיינוס, אמר דארווין כי ”אין להסבירו על־ידי תנאיהם הפיסיים ; באמת נדמה, שאיים אלה הולמים יפה בעלי־חיים אלה: כי צפרדעים הובאו למאדירה, לאיי־האזורים ולמוריציוס ופרו ורבו שם עד למאוד. ... אבל קשה מאוד להסביר לפי תורת־הבריאה, למה לא נבראו שם.”(ההדגשה שלנו)
בנוגע להיעדרם של יונקים רבים אחרים מאיי־אוקיינוס שונים, הצהיר דארווין: ”ואין לטעון בשם תורת הבריאה, שהזמן לא הספיק ליצירת יונקים; ... מותר לשאול, למה ברא כוח היצירה המשוער רק עטלפים, ולא שום יונק אחר באיים רחוקים? לפי השקפתי אפשר לענות בקלות על שאלה זו: מפני שאי־אפשר להוביל שום יונק שביבשה מעבר לים רחב־ידיים, אבל עטלפים יכולים לעבור בטיסה.” (ההדגשה שלנו)
היש אמת בהנחות אלה? האם הכרח היה לבורא־עולם לעצב צמחים ובעלי־חיים נבדלים לחלוטין במקומות שונים, במיוחד באיים רחוקים? האם היו ההבדלים שדארווין הבחין בהם בחי ובצומח שבאיי־האוקיינוס, בהשוואה לאלה הדומים להם ביבשה, כה גדולים, עד כי ניתן לומר כי התפתחו סוגים חדשים?
הפרושים של דארווין
ציפור מסוימת, הפרוש, לכדה במיוחד את תשומת־לבו של דארווין. במחקרו הקצר באיי־הגלפאגוס, נראה לו כי מינים רבים ושונים של פרושים התפתחו בחבל איים זה. ההבדלים היו בעיקר בגודל ובצורה של המקור. דארווין האמין, כי המקורים השונים התפתחו בהתאם להבדלים בתנאי הסביבה ששררו באיים השונים. כפי שמגדירה זאת האנציקלופדיה בריטניקה: ”הפרושים של דארווין פיתחו, תוך כדי הסתגלות, סוגים רבים מאב משותף אחד. סוגים אלה נבדלים זה מזה במיוחד בצורתו ובגודלו של המקור.”
ברם, המדריך חוקר־הטבע, רונאלד דאומלר, אשר שהה לאחרונה שנתיים ימים באיי־גלפאגוס, ציין: ”למען האמת, הוכיתי בתדהמה כשנודע לי שזו היתה, בעצם, הראיה המשכנעת ביותר של דארווין להוכיח שההתפתחות הינה הסבר אפשרי למוצא המינים. הוא טען, שאם הפרוש מסוגל היה לפתח, כפי שכינה זאת, מקור חדש, כי אז קרוב לוודאי שיכול היה להתפתח לבעל־חיים אחר, אם ניתן לו די זמן לעשות כן. היכול קו־מחשבה זה להוות בסיס מוצדק לכך שמיליונים רבים של בני־אדם נטשו את האמונה בבורא בר־תבונה? האם זו היתה התמיכה החזקה ביותר שיכלו האיים של דארווין להעניק לתורת ההתפתחות?
”כמדריך, רוצה הייתי באמת להיות מסוגל לזהות את הפרושים השונים. ומאחר שהם מוגדרים כמינים שונים, סברתי כי מלאכת הזיהוי תהיה מן הקלות ביותר. אולם, במהלך חיפושי נוכחתי לדעת, שההבדלים שבין ה’מינים,’ לפי ההגדרה, היו כה דקים, עד כי אי־אפשר היה להבחין ברבים מהם עד אשר שקלתי ומדדתי איברים שונים, כגון, הלב והמוח. כשם שתיאר זאת סופר אחד: ’רק חכם מופלג, או שוטה גמור, סבור שביכולתו לזהות את כל הפרושים שהוא רואה.’”
עקב כך שואל דאומלר: ”אבל, האמנם יצרו הפרושים של גלפאגוס מה שאפשר לכנות בשם שינויים אבולוציוניים, שינויים שיכלו להפוך אותם בבוא העת ליצורים אחרים? או שמא ההבדלים שבין הפרושים אינם, בעצם, אלא ווריאציות, כלומר, שינויים קלים שמכוח ההסתגלות, השכיחים בקרב הסוגים היסודיים של בעלי־חיים שונים? העובדות היו נהירות לי: הפרושים האלה עדיין היו פרושים, ותו לא, ועידני־זמן ארוכים לא גרמו להם להשתנות ולהפוך ליצורים אחרים.”
הצבים של דארווין
צבי־היבשה הענקיים של האיים נקראים בספרדית בשם ”גלפאגוס”, ומכאן נגזר שמם של האיים. לטענת דארווין, התפתחו צבי ענק אלה למינים שונים, כתוצאה מבידודם בכל אי ואי.
ברם, המדריך חוקר־הטבע מציין: ”כשהייתי לוקח קבוצת תיירים אל ’תחנת דארווין’, היה בדרך־כלל מדען מרצה בפניהם על האיים. אחד ההסברים שהיו שגורים בפי המדענים היה, שעל כל אחד מן האיים הללו התפתחו הצבים בצורה שונה, עד שכל אחד נעשה מין בפני עצמו. אחר־כך, למרבה האירוניה, היו הם מובילים את התיירים למיכלאה בה נמצאו מספר צבים, והיו מסבירים להם כי אנשים נטלו אותם מן האיים בעודם קטנים, והחזירו אותם כעבור שנים אל ’תחנת דארווין’ לשם הגנה. כאן ציינו המדענים, כי בעלי־חיים אלה לא הוחזרו אל איי הולדתם, כיון שקשה היה להחליט לאילו מינים השתייכו הצבים השונים, ומשום כך נבצר מהם לקבוע מאיזה אי נלקחו.
”אבל אם אמנם התפתחו הצבים למינים נבדלים, כלום לא היו צריכים להיות די הבדלים לפיהם ניתן יהיה לקבוע בוודאות מאילו איים באו? היה לי ברור כשמש, שמה שהמדענים כינו בשם מינים חדשים, שהתחולל בהם כביכול תהליך אבולוציוני, לא היו אלא ווריאציות קלות שיכולות להיווצר אצל כל סוגי בעלי־החיים.
”אפילו קרייג מק’פרלאן, מנהל תחנת־דארווין בעת שהותי שם, ואחד מבני־הסמכא הבולטים בנושא צבי הענק, הצהיר שבעצם אפילו אין ראיות חותכות לכך שהצבים מהווים מינים שונים, וכי יתכן שאינם אלא תת־מינים. יהיה אשר יהיה הסיווג שיבחרו המדענים להעניק להם, דבר אחד ברור: הם עדיין צבים ואין הם מתפתחים לשום דבר אחר!”
פגמים יסודיים
בשעה שדארווין ראה בבעלי־חיים, כגון, הפרושים והצבים, דוגמאות חשובות לתורת ההתפתחות, היו בעצם פגמים רציניים בהלוך־מחשבתו. דארווין הסיק, כי האמונה בבריאה משמעה להאמין שכל ”מין”, לפי הגדרת המדענים, נברא בנפרד ובמקומות שונים. הוא גרס, כמו־כן, שהופעתם של הבדלים דקים מעידה על התפתחות למין חדש.
אף אחד מרעיונות אלה איננו נכון. אין המקרא טוען שכך אירע. ובשום מקום לא נאמר שכל מין נברא באיזור מסוים. מה גם שלא נאמר שלא תיתכן רבגוניות במסגרת סוג זה או אחר של צמחים או בעלי־חיים.
נשאלת, איפוא, השאלה: למה התכוון המקרא באמרו, שכל צמח, בעל־חיים, וכמו־כן האדם, התרבה ”למינהו”? (בראשית א׳:11, 21, 24, 25) למה מתייחס המונח ”מין” במקרא? האם הוא זהה לסיווג של דארווין ושל מדענים אחרים? להבהרת העניין, אנו מביאים בזה את ההסבר שניתן לכך בספר, האם האדם תוצר של אבולוציה או בריאה? (יצא לאור באנגלית, ובשפות אחרות, מטעם חברת המצפה):
”כשהתנ״ך מציין שאלהים ברא צורות חיים שונות על־פני האדמה, אין פירוש הדבר שהוא ברא בנפרד כל סוג וסוג הידוע לאדם. שיטת הסיווג של אנשי המדע קובעת, שבעלי־חיים שיש ביניהם קירבה מרובה נחשבים למין. שני מינים או יותר הקרובים זה לזה נקראים סוג, ואילו משפחה מהווה קובץ סוגים. לדוגמה, קח את משפחת החתולים. אחד הסוגים במשפחה זו קרוי ”פאליס”, הכולל את הנמר, האריה, חתול־הבית ואחרים, המהווים מינים נבדלים במסגרת הסוג. סוג אחר במשפחת החתולים הינו ה”לינקס”, הכולל את חתול־הבר. מדענים מסווגים קובץ משפחות לסידרה, סדרות למחלקה ומחלקות למערכת.
”איזה מבין הסיווגים הנמצאים כיום בשימוש מקביל למונח ”מין” שבבראשית? אין התנ״ך מציין זאת, אך ה”מין” שאליו התייחס, רחב במידה מספקת כדי לאפשר רבגוניות רבה במסגרתו, אך לא הכלאה עם מינים אחרים. עובדות בדוקות מוכיחות שהדבר אכן כך. מסיבה זו, לא נמצא כל שלב מעבר בין הקבוצות היסודיות, לא במאובנים ולא בבעלי־החיים בימינו. מאה שנים ויותר של מחקר יסודי בנושא הסיווג גילו, שכל מין ”חדש” שהופיע איננו בעצם ”חדש”’ אלא מהווה שוני בתוך מסגרת המינים היסודיים של בראשית, שכבר היו בנמצא.
”להבהרת העניין, הבה נדון בסיווג משפחה. אלה הנמנים עם משפחת החתולים נשארים לעולם חתולים, בין שמדובר במאובנים, ובין שבאלה החיים כיום. משפחת החתולים מגוונת מאוד. כאמור, משתייכים אליה האריה, הנמר, חתול־הבר, חתול־הבית וכיוצא באלה, אך הם לעולם נשארים חתולים. כל המשתייכים למשפחת הכלבים נשארו תמיד במשפחה זאת, כולל כלב־הבית, השועל, הזאב, התן ואחרים.
”כשאנו מתבוננים, איפוא, במשפחת החתולים או במשפחת הכלבים ורואים גדלים, צורות וצבעים שונים, אין הדבר מעיד על אבולוציה אורגאנית, אלא על רבגוניות גרידא בתוך ה”מין” היסודי של בראשית. קיים שוני נרחב בתוך ה”מין”, אך לעולם אין המינים מתערבים זה בזה. אין שמץ של ראיה לכך שהמינים היסודיים התפתחו בהדרגה מאב משותף, כשם שטוענת תורת האבולוציה.
”אם כן, הגם שאין לקבוע בוודאות איזה סיווג בן־זמננו מקביל ל”מין” של ספר בראשית, ברור כי מונח זה התייחס לקבוצה מוגדרת שאיפיינו אותה מספר הבדלים פיסיולוגיים, שמנעו מתאי־הזרע של אלה הנכללים בה מלהתאחד עם תאי־הביצה של מין אחר ולהקים צאצאים. כך שהאמבה נשארה תמיד אמבה, הזבוב נשאר תמיד זבוב והקוף נשאר תמיד קוף.”
אשר לענייננו: הצבים והפרושים של דארווין נועדו להישאר לנצח צבים ופרושים, על אף הרבגוניות הנרחבת שבקרבם. זאת, משום שמעצם בריאתם היתה טמונה בהם היכולת ליצור הבדלים בינם לבין עצמם.
הבריאה האנושית
בריאת בני־האדם, ובעקבות זה התפשטותם על־פני כדור־הארץ, כולל איים מבודדים, דומה למה שאירע ליצורים חיים אחרים.
לאחר המבול של ימי נוח, החלו בני־האדם להתפשט על־פני האדמה מאיזור המזרח התיכון. במרוצת הזמן, נעשו קבוצות מסוימות מבודדות יותר מאחרות. במהלך ההיסטוריה החלו לבלוט הבדלים או תכונות מסוימים, כך שעם הזמן הפכו איי האוקיינוס השקט להיות מיושבים בעיקר במיגוון של פולינזים, או מאלאנזים, בעוד שבאפריקה בלטו שחורי־העור, ובאסיה — צהובי־העור. אך, כולם עדיין השתייכו ל”מין” האנושי. מוכיחה זאת יכולתם להתמזג זה בזה ולהעמיד צאצאים, כאשר ”מינים” אחרים, כגון, הכלבים והחתולים, לעולם אינם יכולים להזדווג ולהביא צאצאים.
אין שני בני־אדם זהים לפרטי־פרטים. היש, איפוא, מן הצדק לטעון שמאחר שלבני־אדם יש, למשל, אפים שונים, הם מתפתחים בכיוונים נפרדים? בדומה לכך, אין להסיק שהתחוללה אבולוציה, רק משום שאפשר להבחין במקורים שונים בפרושים שעל איי־גלפאגוס, או בהבדלים בצבים המצויים שם.
המדריך חוקר־הטבע, דאומלר, סיכם את דבריו ואמר: ”הלכתי אל איי־גלפאגוס ללא דעות קדומות, לשם חקירה והתבוננות אישית, ללא לחצים מאחרים. רציתי להיווכח, באם האיים המכונים ’המעבדה של האבולוציה’ מהווים עובדה מדעית או אגדה. לאחר שנתיים ימים, שכללו כמה מן החוויות המרתקות והמהנות שבחיי, הריני משוכנע יותר מתמיד כי הנימוקים האבולוציונים באשר למוצא המינים נטולי כל יסוד מדעי. רק יישות עליונה בת־תבונה היתה מסוגלת להביא לידי קיום את המיגוון הלא־יאומן של החי והצומח שבאיי־גלפאגוס, המתרבה כל אחד ’למינהו’, ויחד עם זאת מאפשר רבגוניות נרחבת בכל מין כשלעצמו, עובדה המוסיפה עניין והנאה למשפחה האנושית.”