”אשרי הגבר אשר תייסרנו, יה.”
”אשרי הגבר אשר תייסרנו, יה, ומתורתך תלמדנו.” – תהלים צ״ד:12.
1, 2. כיצד עלינו להתייחס לתוכחת–מוסר מטעם אלהים?
מתי היתה הפעם האחרונה שנכשלת, במלה או במעשה, בקיום דרישותיו וערכי–הצדק של אלהים? קרוב לוודאי שאינך חייב להרחיק חשוב, אולי רק שעות או ימים אחדים אחורה, כיון שכולנו חוטאים, ואין אנו מצליחים לשקף נכונה את תפארת אלהים. – מלכים א׳. ח׳:46; יוחנן א׳. א׳:8–10.
2 אשרינו שברוב אהבתו מעוניין יהוה לייסרנו, כלומר, לתקן את דרכינו, ושביכולתו לעשות כן. ”היוסר גויים, הלא יוכיח, המלמד אדם דעת. אשרי הגבר אשר תייסרנו, יה.” אם נאפשר ליהוה ל’ייסרנו’, נהיה מאושרים, כיון שאז נחיה בתואם עם דרכיו. – תהלים צ״ד:10, 12.
3. באילו נושאים נדון במאמרים אלה?
3 המשיחיים יכולים לתת אימון בהבטחת המקרא, ”כי את אשר יאהב יהוה יוכיח.” (עברים י״ב:6) לכן, אנו שמחים להביא כאן דיון מקראי בעניינים הקשורים בתוכחה, חרטה ונידוי. שני מאמרים מופיעים בהוצאה זו של המצפה, ושלושה הנותרים יפורסמו בהוצאה הבאה. חמישה מאמרים אלה יעזרו לכול להבין בבירור את העקרונות המקראיים הכרוכים בדבר, בתואם עם דברי פאולוס: ”תקנו את עצמכם, והתעודדו; הייו לב אחד, חיו בשלום.” – קורינתיים ב׳. י״ג:11.
4, 5. כיצד מתקן יהוה את דרכינו?
4 לעתים קרובות ’מייסר’ אותנו אלהים בדרך כה עדינה ומתונה, עד כי אין אנו אפילו חשים שהדבר מהווה תיקון. אפשר שנקרא משהו בדברו שירחיק אותנו מדרך בלתי–רצויה, או שיתקן את הלוך־מחשבתנו, במקרים אחרים התוכחה שנותן אלהים גלויה יותר ואפילו מכאיבה במידת–מה. אך הוא מכיר את המידה והשיטה הטובה ביותר בשבילנו. (ירמיהו ל׳:11) עד כמה טוב יותר שנקבל את תוכחת–המוסר שלו ברצון, כיון שאלהים ’מייסר’ אותנו מתוך אהבה, כשם שעושה אב לבן יקר לו! כמו–כן, הרבה יותר נבון לקבל בענווה תיקון מוגבל או מרוסן שמעניק לנו יהוה אלהים, מאשר עונש שיביא להכחדתנו. – ירמיהו י׳:24; עברים י״ב:5.
5 לעתים נותן אלהים מוסר באמצעות אנשים. הוא שלח לעם־ישראל נביאים ושופטים. אך, הוא יכול לתקן אותנו אפילו על בסיס אישי. אחד מן ה’מנחמים’ הכוזבים של איוב אלץ להודות שאיוב ’ייסר רבים’. (איוב ד׳:3; ט״ז:2) איזו ברכה היתה זו ודאי לקבל תוכחה נבונה מפי איוב, אדם שבלט מבחינת מסירותו לאלהים! אנו יכולים לשאול את עצמנו, בכל–זאת, ’האם פתוח אני לתוכחה שיש בה משום עזרה, תוכחה מאדם, אך, המבוססת על חכמתו המושלמת של אלהים?’
לייסר זה את זה באהבה
6. על יסוד מה נוכל לקבל תוכחה אוהבת מאח?
6 ישוע הניח את היסוד לכך שנצפה לקבל ולתת תוכחה אוהבת. בקטע המתייחס לפגיעה אישית חמורה, אך שאפשר ליחסו למצבים רבים, אמר ישוע: ”אם יחטא אחיך הוכח אותו, ואם יתחרט סלח לו.” (לוקס י״ז:3) כמו–כן, כתב השליח פאולוס, ש”עבד האדון” צריך להיות ’סבלן ולהוכיח באהבה’ את האחרים. – טימותיוס ב׳. ב׳:24, 25.
7. מה דרוש במקרה של חטא חמור?
7 הרועים, או המשגיחים הממונים בקהילה, מעוניינים אישית בכל משיחי ומשיחי, וכן בהגנת העדר ככלל. (עברים י״ג:17; פטרוס א׳. ה׳:2, 3) לכן, כאשר מבצע מישהו חטא חמור, צריך העניין להגיע לתשומת–לבם. חובה על החוטא עצמו ’לקרוא את זקני–הקהילה’. או שכל משיחי אחר שנודע לו על החטא החמור, חייב להעיר את תשומת–לבם של הזקנים לכך, מתוך דאגה לחוטא ולטוהר הקהילה. (ויקרא ה׳;1) אזי יתכן שהזקנים יוכלו לעזור לאדם שהתדרדר ועבר עבירה, ולגרום לו לחזור בתשובה, ובכך ’יושיעו את נפשו ממוות’. – יעקב ה׳:14, 16, 19, 20.
8. כיצד עלינו להתייחס למישגים הפעוטים של אחינו?
8 יש מחדלים או מעשים פחות חמורים, אשר לגביהם יכול כל משיחי מבוגר להיות כשיר להשיא עצה ועזרה המבוססות על כתבי–הקודש. כמובן, עלינו להישמר מלהיות ביקורתיים יתר–על–המידה לגבי מגרעותיהם הפעוטות של אחינו, כיון שאלהים מאיץ בנו לגלות אורך–רוח ולסבול זה את זה. (קולסים ג׳:12, 13) ”בנמיכות–רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו. כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו.” (פילפיים ב׳:3, 4) אלהים מציין ש’תפארתנו’ עבור על פשע.’ – משלי י״ט:11.
9, 10. מה אפשר לעשות כאשר אח נוקט צעד מוטעה?
9 אך, יתכן שנבחין בכך שחבר למשיחיות נוקט צעד מוטעה או שסכנה נשקפת לו בגלל דרך שלילית כלשהי. למשל, כשאנו מתרועעים מקרוב עם אח כלשהו אפשר שנשים–לב לכך שהוא נוטה לשתיית–יתר. הגם שאין הוא נוהג לשתות לשוכרה, ברור שהוא ’מתמכר ליין’. (טימותיוס א׳. ג׳:8) מכך שנחוץ לתת לו עצה מועילה. אך על–ידי מי?
10 פאולוס כתב למשיחיים בגלטיא; ”אם ייכשל איש מכם באיזו עבירה, אתם האנשים הרוחניים תקימו אותו ברוח של ענווה.” (גלטיים ו׳:1) משיחי בעל כישורים רוחניים יכול להשיא עצה בעדינות ובנועם בדרכים שונות. למשל, הוא יכול לומר משהו בשיחה כללית, כך שהדבר אפילו לא יישמע כמו עצה מכוונת. (משלי ט״ו:23) או שהוא יכול לתת לאח או לאחות עצה אישית. אך – והדבר חיוני – המגיע למאמציו לא יהיה מתוך ביקורתיות, אלא עקב דאגה אוהבת. – קורינתיים א׳. י״ג:4, 5.
11. כיצד יכולים היו אחים ואחיות בפיליפוס לעזור בבעייה שהתעוררה שם?
11 מתעוררים מצבים אחרים שבהם אחים ואחיות משיחיים יכולים גם הם לעזור. פאולוס כתב זאת ביחס לבעיה בפיליפי:
”הנני מפציר באבהודיה ובסינטיכי, להיות לב אחד באדון. ואתה חברי האמיתי, הנושא עימי בעול, גם ממך אני מבקש: עזור נא להן; הן השתתפו עימי במאבק הבשורה.” (פילפיים ד׳:2, 3)
כנראה שהיתה בעייה או חילוקי–דיעות עמוקים בין שתי נשים משיחיות אלה. ברור שהשליח לא האיץ בפיליפיים לצדד באחת או בשנייה, שכן הדבר היה גורם פילוג בקהילה, ויוצר מריבות, קנאה וסיכסוכים. (קורינתיים א׳. ה׳:10–13; ג׳:2–9) זאת סכנה חמורה שחייבים להימנע ממנה. אך, בלא לחטט במהות טענותיהן או השקפותיהן של הנשים, יכולים האחים והאחיות, כמו ’החבר האמיתי’ שאליו היפנה פאולוס את דבריו בפיליפי, להשיא עצות מעודדות כדי להביא לאחדות משיחית, על–ידי סלחנות ושיתוף פעולה באהבה. (מתי ה׳:23–25; אפסיים ד׳:1–6, 31, 32; טיטוס ב׳:3–5) אם חבר–לאמונה נותן לך עצה מתוך מניע חיובי כזה, יש לראות בכך ביטוי לטוב–לב. – תהלים קמ״א:5.
לפעול בתקיפות
12, 13. איזו עבירה מסוג חמור יותר עלולה להתעורר בקהילה?
12 לעתים קורה שמשיחי נוקט קו–פעולה שאיננו תואם את הדרכותיו של אלהים, ואיננו משנה את דרכיו, על אף עזרה מן הזקנים. לא מדובר בהבדלים במבנה האישיות הגורמים לעתים התנגשות בין אחים. כמו–כן, לא מדובר במישהו שעדיין לא פיתח בגרות משיחית ושהצורך שלו להמשיך להתבגר באופן רוחני מתבטא בדרכים שונות. פאולוס הכיר בכך שיהיו משיחיים לא–מבוגרים שיהיה צורך לעזור להם בסבלנות ובאהבה, במאמץ להביא להתקדמותם. (רומיים י״ד:1; ט״ו:1; קורינתיים א׳. י״ג:11; פילפיים ג׳:15, 16) מלבד אלה, יש הבוחרים לנקוט קו–פעולה, אשר למרות שאיננו מגיע לידי חטא חמור, הרי הוא מתנגש בבירור בעצת– אלהים.
13 אין זה צריך לזעזע אותנו שיהיו לעתים משיחיים מסוג זה. כתבי–הקודש מציינים: ”הנה בבית גדול לא רק כלי זהב וכסף, אלא גם כלי עץ וחרס, ומהם כמה לכבוד וכמה לקלון.” (טימותיוס ב׳. ב׳:20, 21) הקהילה הומשלה כאן לבית שעלולים להיות בו אנשים אחדים הדומים לכלי–קלון, שדרכיהם או השפעתם מזיקות. טימותיוס ומשיחיים נאמנים אחרים הוזהרו ’להישמר’ מכלי–קלון כגון אלה. – השווה רומיים ט״ז:17.
14, 15. איזו בעייה התעוררה בקהילה בתסלוניקי, וכיצד עשוי המשיחי להגיב על בעייה כגון זו?
14 בתואם עם דברי פאולוס שנזכרו לעיל, אנו שמים־לב לכך שהיה מקרה מסוג זה בתסלוניקי. הקהילה ככלל הוזהרה מפני אחדים, שכפי הנראה היו בריאים ובעלי–כושר, אך לא רצו לעבוד. הללו רצו לחיות על חשבון אחרים, בניגוד לעצת אלהים בנוגע לעצלות. לכן כתב פאולוס: ”אנו מצווים אתכם, אחים, בשם האדון ישוע המשיח, להיבדל מכל אח שהולך בטל [כלומר, המתנהג בדרכים פסולות] ואיננו מתנהג לפי המסורות שקיבלתם מאיתנו.” – תסלוניקים ב׳. ג׳:6; משלי כ׳:4; קהלת ה׳:11, 17; י׳:18.
15 אם כן, עלול להיות מישהו אשר ”בדברים לא ייווסר”, כולל עצה מקראית מן הזקנים לקהילה, ואשר מתעקש להתנהג בניגוד לעקרונות אלהים. כיון שכך, יתכן שמשיחיים ירגישו חובה לעצמם ”להיבדל” ממנו, כפי שיעץ פאולוס. – משלי י׳:17; כ״ט:19.
”ציינו לכם את האיש הזה”
16. איזו עצה השיא פאולוס לתסלוניקים?
16 בהמשיכו בעצה לתסלוניקים לגבי העצלים, המתנהגים בדרכים פסולות, כתב פאולוס:”אם מישהו לא יציית לדברים שכתבנו באיגרת, ציינו לכם את האיש הזה ואל תתערבו עימו, למען ייבוש. אבל אל תחשבוהו לאויב, אלא הוכיחו אותו כאח.” (תסלוניקים ב׳. ג׳:14, 15) מכך שמשיחיים יכולים ’לציין’ מישהו המתמיד בזילזול בעקרונות אלהים.
17. (א) מדוע דרושה זהירות ביישום עצה זו? (ב) מה אמר ישוע על הנושא?
17 עם זאת, יש להיזהר ביישום עצה זאת מאלהים. עקב אי– שלימותנו, עלולים אנו לשפוט בצורה המבוססת על טעם אישי, כמו, למשל, בנוגע לסגנון לבוש או תסרוקת. למשל, אם לבושה של אחות איננו מוגדר כבלתי–צנוע, ואין הוא מזעזע את האחים ככלל, עלינו להכיר בכך שיש לה פשוט טעם שונה משלנו. (בראשית ל״ז:3 , 4; יוחנן י״ט:23; טימותיוס א׳. ב׳:9, 10) שהרי לא נתמנינו לשופטים על אחינו ואחיותינו בעניינים שוליים של דיעה, טעם או שיקולי–מצפון שונים. (רומיים י״ד:4, 10–12) אפילו אם מישהו טועה בעניין שהוא בעצם פעוט, עלינו לזכור את עצת ישוע:
”אל תשפטו למען לא תישפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו; . . . מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך?” – מתי ז׳:1–3.
18. מה יש לעשות כאשר מישהו מפר בבירור את עצת אלהים?
18 אך, מה אם מישהו סוטה בצורה משמעותית מעקרונות אלהים, אולי בכך שהוא עצל ביותר, או ביקורתי מדי, ’דובר הבלים’ ה’עוסק בעניינים לא לו’? (תסלוניקים ב׳. ג׳:11) או שהבעייה נעוצה במזימה לנצל אחרים מבחינה חומרית, או בבחירת צורת בידור קלוקלת, או בהתנהגות מפוקפקת שבנקודה זו אינה דורשת פעולה משפטית? מה אם הזקנים ניסו לעזור לו, אך הוא מתעקש ואף עלול להשפיע על אחרים בקהילה, או שהוא מהווה סכנה לזולת? הזקנים יכולים לדון בעניין ולמנות מישהו מביניהם לשאת נאום מקראי, תקיף וישר לעניין בפני הקהילה. בלא לנקוב בשמו של המתנהג בדרכים פסולות, יכולים על–ידי כך הזקנים ’לסכור את פיו’ של אחד כזה ’המסרב להישמע’. – טיטוס א׳:10–13.
19. כיצד עלולים חברי הקהילה להגיב אם הבעייה נמשכת?
19 אם קיים מצב כגון זה בקהילה, יכולים המשיחיים, כל אחד כפרט, להרגיש צורך ’לציין’ להם את האיש. פאולוס מסביר מה כרוך בדבר, חלקית, באמרו:”אל תתערבו עימו, למען ייבוש.” (תסלוניקים ב׳. ג׳:14) משמע זה יהיה להגביל את התרועעותך החברתית עם האיש ש’ציינת’ לך. אל לך להכריזבפומבי על החלטתך האישית, וכן לא לנסות להשפיע על אחרים. אך, אתה אישית תימנע מחברתו של האיש ש’ציינת’ לעצמך, בתואם עם עצתם הבריאה של זקני–הקהילה. עם זאת, לא תדחה אותו לחלוטין, כיון שהוא עדיין אחיך, חבר למשיחיות שלמענו מת המשיח. במקום להניח לזרעי ’שנאה’ כלשהם להתפתח בקרבך, עליך ל’הוכיחו על–פניו’. כיצד? ובכן, בנוסף לכך שאתה עצמך תהווה דוגמה נאה,הרי שאם תציית בעדינות אך בתקיפות להוראה ”אל תתערבו [תתרועעו] עימו”, הרי שזו תהיה צורת תוכחה. אך, ביכולתך לעשות יותר מכך כדי לעזור לו. – ויקרא י״ט:17; טיטוס ב׳:7, 8.
20. אם ’ציינת’ לך מישהו, איזו אחריות מוטלת עליך?
20 אתה עדיין תבוא במגע עם המשיחי ש’ציינת’ לך באסיפות הקהילה ובשירות–השדה. כיון שכך, יתכן שתהיה לך הזדמנות לבצע את אחריותך הנוספת הכרוכה בכך, ש’ציינת’ אותו: ”אל תחשבוהו לאויב, אלא הוכיחו אותו כאח.” (תסלוניקים ב׳. ג׳:14, 15) אם לא מילאת את התחייבותך כלפי צד זה של עצת אלהים, אלא התייחסת אל האיש ש’ציינת’ לך כאל אויב, יתכן שקו–הפעולה שלך יהיה חסר–אהבה בדיוק כמו זה שלו.
21. מה מטרת ההוראה המקראית הזאת?
21 יש לקוות שהפרט ש’ציינת’ לך ייבוש, ויגיע למסקנה שאתה נמנע מלהתרועע עימו מבחינה חברתית, בהתאם להוראת כתבי–הקודש. אמצעי–מישמעת זה יוכל לעזור לו, בהתאם לכתוב:”אמצו ידיים רפות וחזקו ברכיים כושלות, ... למען לא יסטה הצולע, כי אם יירפא.” לאור מספרם העצום של האחים הנאמנים המתרועעים עם קהילת אלהים כיום, הרי קרוב לוודאי שרק לעתים רחוקות יתעורר הצורך ’לציין’ לעצמנו אח ההולך בדרכים פסולות. אך, אם הדבר אכן קורה, אנו מקווים שהתוכחה והעצות החוזרות ונשנות,’יניבו פרי שלום, צדקה.’ – עברים י״ב:11–13.
פגישה עם ועד–הזקנים
22, 23. כיצד יש לטפל במקרים של חטא חמור? (במדבר ל״ה:12; דברים י״ט:11, 12)
22 כפי שצוין לעיל (בסעיף 7), אדם ש’חטא חטאים חמורים’ זקוק לתשומת–הלב של ”זקני הקהילה”. (יעקב ה׳:14, 15) הזקנים נמצאים במעמד מתאים להשיא עצות מדבר–אלהים לאדם שהחטא גבר עליו ואשר ביצע עבירה חמורה. בידם לספק לו את העזרה הרוחנית שהוא זקוק לה. – משלי ו׳:23.
23 בדרך–כלל מתמנה ועד של שלושה זקנים כדי לטפל במקרה של עבירה חמורה. אין הם פועלים כשופטים בלבד, או כ’שוטרים רוחניים.’ הם מהווים רועים של העדר, והדבר משתקף מן האופן בו הם מתייחסים לחוטא. רועה של עדר ממשי איננו מגלה רוח של נקמה, קשיחות או ביקורתיות. הוא הדין לגבי הזקנים. מטרתם היא לעזור, ולא להרשיע את הפרט. (יהודה 23) הם מעוניינים להחזיר את החוטא מדרכו, אם אמנם אפשרי הדבר. – יעקב ה׳:19, 20.
24. מה מנסים הזקנים לעשות למען החוטא?
24 אך, בטפלם בחטא חמור, חובה על הזקנים ’לדבוק בחזקה בדבר המהימן ... למען יוכלו גם לעודד בהוראת הלקח הבריא וגם להוכיח את המתנגדים.’ (טיטוס א׳;9) מכך שאל להם להימנע מלהסביר לחוטא ישר ולעניין, מן הכתובים, את חומרת מעשיו ומדוע חובה עליו ליישר את דרכיו. הם מעוניינים שהוא יחזור בתשובה ויחדש את יחסי השלום שלו עם אלהים. – פטרוס א׳. ג׳;10–12.
25. באילו עניינים יש עדיין לדון?
25 אם כן, כיצד צריכים הזקנים להוכיח על פניהם את החוטאים? מהי חרטה אלוהית? כיצד בא הדבר לידי ביטוי? כיצד צריכים הזקנים לדון במקרים של חטא חמור בהם מגלה החוטא חרטה? האם יש צורך להוכיח על פניו חוטא בנוכחות הקהילה כולה? בעניינים אלה נדון במאמר הבא.
[הערת שוליים]
דוגמה הכרוכה בפגישות עם בני המין השני כאשר אין הפרט חופשי להינשא מחדש, נדונה ב”שאלות של קוראים” בהמצפה (באנגלית) מן ה–1 באוגוסט, 1980
ליציין’ אדם משמעו לפקוח עליו עין במיוחד. השווה את תשומת–הלב החיובית המוזכרת בתהלים ל״ז:37; פילפיים ג׳:17 ועברים י״ג:7.
[תיבה בעמוד 8]
מה חלקנו בתוכחה שמטעם אלהים?
לעתים מתקן אותנו אלהים באמצעות המקרא או ספרי–עזר מקראיים,
או שמשיחי, במיוחד זקן, יכול להסב באהבה את תשומת–לבנו למישגה כלשהו.
אם מישהו מסרב לחדול ממעשה שלילי, אפשר שהזקנים יצטרכו להזהיר את הקהילה מפני קו–הפעולה או הנטייה שלו.
אזי עלינו לחוש שאנו אישית צריכים ’לציין’ (תסלוניקים ב׳:ג׳:14, 15) את זה המתנהג בדרכים פסולות.
עקב החלטה זו, עלינו להימנע מהתרועעות חברתית עימו. אך עלינו גם למלא את התחייבותנו לעזור לו ולהוכיחו על–פניו, כיון שעדיין הינו אחינו המשיחי.