היכן שפרות מתעופפות
הרוחות העזות המנשבות באיי שֶטלַנד, הובאו לתודעתו של העולם ב־5 בינואר, 1993. הן אחזו במיכלית־הדלק של בראר, שאורכה 243 מטר ומשקלה 000,45 טון, והשליכוה בכוח אל אותו אתר מרוחק, סלעי, שבצפון סקוטלנד. בתוך שבוע ניפצו הרוחות והגלים את מיכלית הענק לארבעה חלקים.
רוחות־סערה מייללות אינן תופעה חדשה לתושבי שטלנד. קבוצת האיים המרוחקת, המונה כמאה במספר, אשר פחות מעשרים מתוכם מיושבים, הם הראשונים המקדמים את פני הסופות הצוננות הנעות בעוצמה רבה, באין מפריע, מנקודה מעבר לים, בקירבת איסלנד.
אין פלא, איפוא, שהתושבים הורגלו למראות מוזרים. אדם אחד, שצוטט בעיתון וול סטריט ז׳ורנאל, אמר: ”אולי צריך להציב בשטלנד שלטים האומרים: זהירות! פרות מעופפות!” לפני שנים אחדות, אחת מפרותיו של מכר שלו הועפה היישר מן המירעה. תושב אחר, מדען במקצועו, מסר כי ראה את החתולה שלו ”עפה” ברוח למרחק חמישה מטרים — ותמיד נחתה על רגליה, כמובן. נהגים מעמיסים בדרך־כלל על מכוניותיהם חומרים כבדים, כגון פחם, כדי שלא יועפו מן הכביש. גם אנשים הועפו באוויר, ואחדים אף נהרגו. משב־רוח עז, שכתוצאה ממנו נהרגה אשה, הגיע למהירות לא־רשמית של 323 קמ”ש — לא־רשמית, כיון שמד־הרוח הרשמי הועף גם הוא באותה סופה!